עצי ברושים קא

טבילו וכ"כ הרמב"ם בפי"ד מה' אבות הטומאות הלכה ב' לענין ספק מים שאובין וכמו שהבאתי למעלה ופשוט דלמד כן מהא דספק טומאה בר"ה [והכ"מ שם כתב שלמד כן מדברי ר"י בתוספתא הנ"ל וסובר רבינו שאין חולק עליו בזה ודבריו תמוהים דהא אדרבא הרמב"ם השמיט לד' התוספתא וע"כ דסובר דר"י שם מיירי בטומאה קלה ואזיל לשיטתו ולא קיי"ל כוותיה וגם מש"כ דלמד משם כבר תמה עליו המל"מ בפ"י מה' מקואות דמדברי ר"י אין ראיה דהתם שאני דאין לו במה יתלה [וביותר הל"ל לומר דהא לא קיי"ל כר"י בזה] וכתב ג"כ דלמד כן מהך דספק טומאה בר"ה וראיה לדבר זה עוד דהרי כתב שם בלשונו ואין מורין לו לטבול במקוה זה והך לישנא ליתא בתוספתא הנ"ל רק לענין ספק טומאה בר"ה איתא כלשון הזה ממש] וזה נ"ל ברור בכוונת דברי רבינו הב"י בשו"ע בסעיף ע"ג הנ"ל וד' אל יציל מפי דבר אמת עד מאוד. [אבל זה אין לומר דהשו"ע מיירי לענין כתם דרבנן דכבר הבאתי לעיל בשם הראב"ד דבאב הטומאה דרבנן מודה ר"מ לר"י דבספק ליטהר טמא ולא מטהר ר"מ רק בוולד הטומאה דרבנן]: ולענין מש"כ לעיל בתשובה הקודמת דלדעת ר"ת וסייעתו דס"ל דלאדם גם במעין בעינן מ' סאה דדעת הב"ח דאינו אלא מדרבנן אבל מד' הרא"ש בה' מקוואות משמע דס"ל דהוא מה"ת שכ' דהא לא חילקה התורה בין מקוה למעין לענין מ' סאה וכתבתי שם דלכאורה תליא זה בפירושא דברייתא דחגיגה י"א במים במי מקוה דפליגי ביה רש"י ותוס' אי ר"ל למעוטי שאובין או דבא למעוטי זוחלין ע"ש. ואמנם כעת נ"ל דתליא במחלוקת הפוסקים דהא דאמרינן דמעין מטהר בכ"ש לענין כלים מיהת אי ר"ל כ"ש ממש או דמ"מ רביעית בעינן כמו במקוה של מי גשמים דהוא הלמ"מ דרביעית בקרקע כשר לטבילת מחטין וצינורות דדעת רבינו ירוחם בחלק חוה בנתיב כ"ו חלק ה' כתב בהדיא דבעינן רביעית בדווקא כמו במקוה שכ' שם וז"ל מעין כל דהוא ר"ל שיש בו רביעית והוליכו עליו מים שאובין כתב הר' דוד כהן דמותר לטבול בו וכו' אלמא דס"ל דבעי רביעית דווקא וכ"כ בספר יראים בסי' קפ"ב ואך ראיתי בספר יראים השלם בעמוד עריות (ד' כ"ז) שחזר בי וכתב שיש דבמעין סגי אפי' בפחות מרביעית [ואגב אורחיה ראיתי לתמוה על מש"כ שם בס' יראים דלאחר שבטלו רביעית דמקוה ה"נ בטלו לרביעית דמעיין ותמהני דהיאך יפרנס להא דתנן דמעין מטהר בכ"ש לענין כלים והמשנה בוודאי נשנה לאחר שבטלו רביעית דמקוה וכמו שמוכח להדיא מרישא דמתני' והלכך דבריו צע"ג] הנה הדעת מסתבר דכמו דלענין כלים דנאמרה הלכה דסגי ברביעית לא חילקה ההלכה בין מעין למקוה ה"נ לענין טבילת אדם דהצריכה התורה מ' סאה ג"כ לא חילקה התורה בין מעין למקוה וצריך בשניהם מ' סאה. משא"כ לדעת הפוסקים דבמעין סגי בכ"ש ממש לענין כלים ולא בעי רביעית כמו במקוה ולפי דעתם הדעת מסתבר כמו דחילקה התורה בין מעין למקוה לענין כלים ה"נ חילקה התורה בין מעין למקוה לענין טבילת אדם דבמעין גם לאדם סגי בכ"ש אם יכול להתכסות בו כל גופו בבת אחת אדם הטובל בו וכמו שפירש באיר זרוע דר"ל בכ"ש אדם וכמו שכ' לעיל בתשובה בסימן הקודם בשם האור זרוע ורק מדרבנן גזרו דבעינן גם במעין מ' סאה לאדם וכמו שכ' הב"ח: ואין להקשות דלפי דעת הרא"ש דלאדם גם במעין בעינן מ' סאה מה"ת היאך יפרנס לד' התו"כ בפ' שמיני אך מעין ובור מקוה מים יכול אפי' מילא בכתף ת"ל מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעין מטהר בכ"ש אף מקוה מטהר בכ"ש ת"ל אך מעין המעין מטהר בכ"ש ומקוה במ' סאה ומשמע להדיא לכאורה דגם לאדם סגי בכ"ש מה"ת דליכא לפרש דמיירי לענין כלים דלכלים גם במקוה סגי ברביעית אבל אינו קשיא דלא מבעיא לדעת הסוברים דכולו שאוב כשר מה"ת וע"כ דהא דלמד ממעין מה מעין בידי שמים אינו אלא אסמכתא בעלמא מדרבנן א"כ י"ל דגם בהא דאמר דמעין בכ"ש ומקוה במ' סאה לכלים מיירי דבמקוה בעי מדרבנן מ' סאה לאחר שבטלו רביעית דמקוה והא דמפיק לה מאך אינו אלא אסמכתא בעלמא. ואף לדעת הרא"ש בעצמו דכולו שאוב מה"ת פסול מ"מ מה דלמד מאך לענין מ' סאה לענין כלים מיירי דבמקוה בעינן מ' סאה מדרבנן ואינו אלא אסמכתא בעלמא וע"כ צ"ל כן דהא לאדם לא הוצרך ללמוד מאך דהרי נפק"ל מקרא דכל בשרו דבעינן מ' סאה ודו"ק: יום ח' ח' אייר תרכ"א לפ"ק. הצעיר מפרחי כהונה שלמה הכהן מ"ץ דפ"ק ווילנא. סימן נ אמר המחבר הנה הגם ששמעתי מפי כבוד מר אחי הגאון הצדיק המנוח מו"ה בצל אל הכהן זצ"ל שבעת שנתייסד מקוה חדשה על חצר בהכנ"ס בפ"ק ווילנא בשנת תר"ח שמי המקוה יומשך אליה מן המעין העומד חוץ לעיר מל ידי סילונות של עץ העשויים מעצים עגולים וחלולים המונחים בעומק הקרקע והסילונות הללו יציקו מים גם להמקוה וכאשר מבואר בטוש"ע יו"ד סימן ר"א סעיף מ"ח ומ"ט דכשר לעשות מקוה ע"י המשכה ממי גשמים או ממי מעין שבמקום אחר ע"י סילונות ואף דבמקוה כזו הרבה צריך שמירה יתירה מחשש זוחלין ומחשש שאובין קודם שנמשך אליה מ' סאה משום שאין עליה דין מעין רק דין מקוה של גשמים וכמו שיבואר לקמן בסמוך וגם בלא"ה מבואר בשו"ת האחרונים ז"ל בכ"ד דלתקן מקוה לכתחילה לטבילת נשים צריך להדר שיהיה לה דין מעין גמור והיינו שבמקום המקוה עצמה יהיו המים נובעין מן הקרקע משום דבקרא כתיב מעין בתחילה ואף דנדות וזבות לא בעי מים חיים מ"מ מצוה לכתחילה הוא במעין דווקא מ"מ היה הדבר אז נחוץ מאוד לתקן מקוה כזו יען כי המקוה שהיתה הראשונה שעמדה על חצר בהכנ"ס הייתה עמוקה מאוד והיו צריכים לירד אליה יותר משבעים מדרגות ולא היה אפשר לירד ולטבול בה בימות החורף עד כי הטובלים בה בימות הקור ממש עד נפשם יגיע ולכן הוסכם אז ע"י רבני המו"ץ הגאונים הזקנים נ"ע לתקן מקוה הנ"ל ע"י המשכת סילונות [ואף כי מו"ר אחי הגאון זצ"ל חשש עליה כמה חששות מתחילה וכתב כמה קונטרסים בזה מחזיק קרוב לארבעים דפין מ"מ אח"כ תיקנו מה שנצרך לתקן באופן שלא היה עוד בה שום חשש מהחששות שחשש מר אחי זצ"ל ונעשה מקוה טהרה לבנות ישראל בלי שום חשש וספק כלל] ולכן בפירוש הותנה אז מפי כל רבני המו"ץ הגאונים ז"ל שאין לעשות שום מקוה כזו ע"י המשכה בשום מקום בבתי המרחצאות דפ"ק ווילנא זולת מקוה הזאת העומדת על חצר בהכנ"ס מחמת דלמקוה כזו צריך השגחה יתירה לשומרה תמיד בכל יום ויום בעת הנקיון מחשש שאובין וגם שלא תזחל ממנה במקום יציאת מי המקוה לחוץ אפי' טיפה אחת וקשה מאוד להזהר בזה וגם על המקוה שעל חצר בהכנ"ס תקנו שצריך להעמיד אחד מרבני המו"ץ הצעירים שישגיח תמיד על המקוה בכל יום בעת הנקיון לשומרה מחשש שאובין ומחשש זוחלין ותקנה זו שאין לעשות שום מקוה אחרת בפ"ק ע"י המשכת סילונות תקנו גם לדורות עולם שאין רשאי שום מו"ץ להורות היתר ח"ו לעשות מקוה כזו ע"י המשכת סילונות בשום מקום בפ"ק ווילנא ומי יבוא אחריהם להרהר אחרי תקנתם בזה ח"ו ולפרוץ גדר מ"מ ראיתי לכתוב בספרי זה כמה חידושי דינים שהעלתי בעז"ה במקוה העשויה ע"י המשכת סילונות ויהי' לתועלת בעיירות אחרות שנצרך שם לעשות מקוה ע"י המשכת סילונות מן המעין וזה החלי בעזר השם: הנה ראיתי לבאר ולכתוב הדברים שנצרך להזהר במקום שצריכין לעשות מקוה ע"י המשכת סלונות באופן שתהא כשרה לטבילת נשים ע"פ דין תורה בלי שום פקפוק ולהוציאה מחשש פסול שאובין ומפסול הויה ע"י טומאה ומפסול מקוה בזוחלין והוא. דקודם כל דבר צריך לתקן שהסילון האחרון שמשם נופל המים למקוה לא תפול המים מסילון של מתכות משום הויה ע"י טומאה וכמו שכ' הרא"ש ז"ל בה' מקוואות סימן י"ב גבי מעשה שבא לפניו במקוה שהמשיכה לתוכה מים ע"י סילונות של מתכות וכתב ע"ז הרא"ש ז"ל וז"ל. ועוד אני אומר דהרוצה לצאת מידי ספק שלא יהא נדנוד איסור בדבר יעשה אותו בענין שלא יגיע פי הסילון של מתכות על אוירו של מקוה אלא ישאר פי הסילון מחוץ למקוה או ישים בפי הסילון של מתכות סילון של עץ או של חרס שיפלו המים ממנו לאויר המקוה עכ"ל. והביא ראיה לזה מהש"ס דזבחים (ד' כ"ה ע"ב) ואף דהרא"ש ז"ל כתב שם בעצמו דאם הסילונות בנויות מחוברות לקרקע אין צריך לזה דכלי מתכות שנעשו לשמש את הקרקע טהור ולא מקרי הויה ע"י טומאה כלל. מ"מ הדבר פשוט דהרא"ש ז"ל מיירי אם רדדו את