עטרת חכמים חלק ב רסח

לומר דניחא בצביעת בשר ביה"ש וע"פ שם צביעה בדם שבבה"ש ולא לכלוך ומעתה יש להוסיף עוד דכיון שבבהמות הנשחטים למכור בשרם יש תועלת בצביעות בה"ש ממילא הוי סתם בשר ביה"ש כדבר שדרכו בצביעה ואפשר שע"כ אף בשוחט לצורך עצמו יש לחייב משום צובע אף דלא ניחא לי' מ"מ כיון שיש תועלת מה בדם הנגרר על בה"א אין שמו לכלוך רק צביעה ואף שאין דעתו של זה למכור הבשר מ"מ כשנצבע ביה"ש הוי כצביעות דבר שדרכו בצביעה. שאף כשהצובעו אינו חפץ באותו הצביעה מ"מ חייב למ"ד דשא"מ אסור וחייבין עלי'.: וא"כ נשאר הקושי' הנ"ל דלר' יהודה שמחייב בדשא"מ אף היכא דלא ניחא לי' השוחט בשבת אף שאין על דעתו למכור הבשר לאחרים מ"מ עובר ומחלל שבת בתחילת השחיטה במה שנצבע בשר ביה"ש בדם ונעשה מומר לחלל שבתות בתחילת השחיטה ואף אם נאמר שליכא חיוב מיתה בדשא"מ מ"מ מיקרי מומר לחלל שבתות דהא גם מחלל שבת בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן מיקרי מומר כדאי' במס' עירובין דף ס"ט עאכו"כ לר' יהודה להסוברים דלשיטתי' מדאורייתא אסור דשא"מ ולדעת התוס' יש גם חיוב מיתה אליבא דר"י בכה"ג דהוי פסיק רישא כמ"ש בתוס' מס' יומא דף ל"ד ע"ב ד"ה ה"מ ובתוספות מס' כריתות דף כ' ע"ב ד"ה סבירא לי' כר"י ובתוס' מס' שבת דף מ"א ע"ב ואין לדחות דכששוחט לעצמו דלא צריך לצביעת הדם הוי לדידי' לכלוך הדם בבה"ש כמקלקל דכל לכלוך קלקול הוא ובדבר שא"מ ומקלקל מותר אף מדרבנן כדאי' בתוס' בהרבה מקומות דהא בשר דרכו בהדחה ולא שייך שום קלקול

והנה במרדכי פ"ק דחולין אי' בזה"ל ואפי' אם הוא מומר לע"ג או מחלל שבתות במזיד פעם אחת ואין מפקיר עצמו לכופר ולעשות בפרהסיא נראה דלא מיקרי מומר לאסור שחיטתו בדיעבד מדאמר ריש לקיש כו' השוחט את הבהמה לזרוק דמה לע"ג מותרת כו' יעו"ש מדבריו נשמע דאף במחלל שבת ב' פעמים אף שלא הי' בפרהסי' מיקרי ג"כ מומר ובפעם השני שחיטתו פסולה כלומר אף שחילולו השני' היתה במה ששחט בשבת מ"מ כיון שכבר חילל שבת פעם א' פסולה שחיטה השני' אשר בה נעשה חילול שבת שני' אף דאינו נעשה מומר עד סוף גמר השחיטה ודלא כסברת הר"ן והרשב"א בזה דלסברתם נסתר ראייתו של המרדכי מדברי ר"ל וכוונת דברי המרדכי הנ"ל מבואר בשו"ת מהרי"ק סי' ק"ס וא"כ צ"ל שהמרדכי סובר כהר"ן דבשחיטה בשבת אינו מחלל שבת רק בפ"א בגמר השחיטה: דאל"כ מאי מקשה הגמ' ונוקמא במזיד וכר"מ דהא אף אם לא היה בפרהסיא מ"מ הוי מומר דמחלל שבת ב' פעמים הוי מומר. א"ו דבשחיטה ליכא חילול שבת רק בפ"א בגמר השחיטה ולא בתחילת השחיטה משום דהוי מקלקל אלא דאכתי קשה לפמ"ש לעיל דלרב דמחייב משום צובע תיכף בתחילת השחיטה הו"ל מחלל שבת א"כ לדידי' יש ב' חילולים שבת בכל שחיטת שבת וא"כ מאי פריך הגמר ונוקמא במזיד וכר"מ כנ"ל וצ"ל דקושי' הגמ' דנוקמא במזיד וכר"מ כששוחט בהמת חבירו לא בהמת עצמו ובכה"ג ליכא למחייבי' משום מלאכת צביעה אלא אליבי' דר"י שסובר דמשאצ"ל חייב וכמ"ש לעיל כדמוכח מדברי הגמ' בשבת ק"ג ע"א דקא עביד בארעא דחברי' ולא מצינו בשום מקום דר"מ מחייב באינו מתכוון במשאצ"ל

אמנם אם כן הוא לדעת המרדכי צ"ע בסוגיא דטבח ומכר בשבת בב"ק דף ע"א ע"א ובכתובות דף ל"ג ע"א דמוקי שם הגמ' מאי דמחייב ר"מ בגנב וטבח בשבת בטובח ע"י אחר ומקשה הגמ' ואי בטובח ע"י אחר מ"ט דרבנן דפטרי כו' וקשה הא התם אף לפי האוקמתא דר"ש היא ושסובר כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסור צריכין לומר דהברייתא מיירי במזיד דאי בשוגג גם לרי"ה מעשה שבת מותרין וכיון דמיירי במזיד יכולין לומר בפשיטות דרבנן דפטרו הוא ר' יהודה שהוא סתם בר פלוגתא דר"מ ולר"י דמחייב אף במשאצ"ל השוחט בהמה אף שאינו שלו מחויב גם משום צובע. והרי השליח ששחט בשבת בשליחתו של הגנב חילל שבת פעמים תיכף בהתחלות השחיטה עבר על צביעה ובגמר השחיטה משום ננ"ש והוי שחיטת מומר ולא הוי שמי' שחיטה ולכך פוטר ר"י את הגנב המשלחו מדו"ה דהוי כאלו לא נשחט כלל ור"מ סובר דמשאצ"ל פטור עלי' וליכא לגבי' השליח חילול משום צביעה בתחילת השחיטה משום דהנייתא בצביעה אינה אלא לבעל הבהמה ולא להשליח וליכא חילול שבת גבי' השליח רק בגמר השחיטה בננ"ש ובפ"א לא נעשה מומר ושחיטתו שחיטה מעלי' ולכך מחייב ר"מ משלחו דו"ה ונ"ל פשוט דלמ"ד משאצ"ל חייב נתחייב השוחט משום צובע אף לפ"ד הסמ"ג בהלכות שבת שכ' שאין צביעה אלא כשאדם חפץ באותו צביעה דאף דליכא ניחותא להשוחט בצביעה מ"מ כיון דאיכא ניחותא לבעל הבהמה באותו צביעה הוי ע"ז שם מלאכת צביעה רק דהוי לגבי השוחט שאינו שלו מלאכה שאצ"ל ומתחייב עלי' למ"ד דמחייב על מלאכה שאינה צריכה לגופה ומחמת קושי' זו הי' מקום לומר שמכאן ראי' לדעת הפוסקים דאף דבכל מקום הילכתא כרב באיסורי נגד שמואל מ"מ בהך פלוגתא דרב ושמואל בשוחט בשבת משום מאי מחייב לא פסקינן כרב אלא כשמואל וכבר נתעוררו ע"ז כמה מחברים ובח"צ בתשובותיו סי' צ"ב יעו"ש רק שעכ"ז קשה מאי מקשה הגמ' למ"ד מע"ש דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי דילמא אותו המ"ד סובר כרב ול"ק לדידי' מ"ט דרבנן דפטרי דאפשר לומר כהנ"ל ויעוין הסמ"ג שהבאתי לעיל שהביא דברי רב במלאכת צביעה ונראה מדבריו דלא דחי דברי רב מהילכתא ונשאר קושיא הנ"ל]

ובדרך פלפול י"ל לפי דברי רש"י בפ' מי שהחשיך שכתב בזהי"ל מ"ט שרי לי' למיתב לנכרי והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת כו' יעו"ש וביותר לפי המבואר בשו"ת פני יהושע חלק יו"ד סי' דכיון דיש שליחות לעכו"ם מדרבנן לחומרא איכא איסורא במלאכת שבת לגבי המשלח מדין שלוחו של אדם כמותו וממילא נשמע דהא דלא מתחייב אדם כשמצוה לישראל לעשות מלאכה בשבת טעמו משום דאשלד"ע וכבר האריך בזה בעהמ"ח ספר בית מאיר סי' ה'. ולפי"ז י"ל דלמ"ד דמשאצ"ל פטור כשהבעל הבהמה רוצה בצביעת ביה"ש וניחא לי' דליתווס דמא כדי לקפוצי עלי' זבינא דלגבי' הוי מלאכה שצריכה לגופה ולגבי השליח הוי משאצ"ל יש לחייבו את בעל הבהמה משום חילול שבת על מלאכת הצביעה כשנעשית השחיטה בשליחתו ע"י אחר שצוהו לשחוט את בהמתו בשבת דאף שהוא בעצמו לא עשה מלאכ" מ"מ הרי נעשית ממילא ע"י שליחותו שציוה להשליח לשחוט בשבת ושלוחו של אדם כמותו ומדין אשלד"ע ליכא למיפטר בזה דהא השליח אינו בר חיובא הוא כלל על מלאכת הצביעה כיון דלא מתכוון עלי' והוי לגבי משאצ"ל והכא דאין השליח בר חיובא מתחייב משלחו לרבינא שסובר כן במס' ב"מ דף יו"ד וכל היכא דפליגי ר"א ורבינא רבינא הוא המקיל והוא שסובר מע"ש דרבנן וא"כ מיושב קושי' הנ"ל דא"א לתרץ אליבא דרבינא שסובר מע"ש דרבנן דהטעם מה דפטרי רבנן הוא משום דהשליח הוא מומר בחילול שבת פעמים בצביעה ובננ"ש דא"כ יצטרך לומר דמיירי שנשחטה הבהמה למכור מבשרה לאחרים דאל כ ליכא ניחותא בהצביעה אף לבעל הבהמה והיכא שאין שום אדם חפץ באותו צביעה לא מיקרי צביעה ואינו בכלל מלאכה וכיון שע"כ צ"ל שחפץ בעל הבהמה באותו הצביעה יושאר קשה מ"ט דר"מ דמחייב את הגנב דו"ה נפטרי' מטעם קלב"מ דהא אף שהיתה הטביחה ע"י אחר כיון שנעשית בשליחותו יש עליו חיוב משום חילול שבת מצד מלאכת צביעה שנעשית מיד בתחילת שחיטה ע"י שלוחו והשליח לא הי' בזה בר חיובא וחל החיוב משום צובע על המשלחו וקלב"מ. וי"ל כיון דוטבחו כולו בעינן כשם שאין לחייבו על תחלת השחיטה לבדה כך למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אין לחייב דו"ה על סוף שחיטה לבדה וכיון דקלב"מ בתחילת שחיטה תו ליכא למחייבי' עוד על גמר השחיטה לבד דבמלת וטבחו נשמע שעשה הגנב כל השחיטה דהיינו מתחלה ועד סוף וכמו שאבאר בראיות לקמן דאל"כ מאי מקשה הגמ' וכי זה חוטא וזה מתחייב והא חטאו של זה אינו אלא מצד מזיק שז"א אלא בתחלת השחיטה. ומדמחייב ר"מ בטובח בשבת ע"י אחר צ"ל דמיירי בלא נשחט הבהמה למכור את בשרה וליכא כלל משום צובע וא"ש קושי' הגמ' מ"ט דרבנן דפטרי ואף שפלפלתי לעיל שי"ל דלר"י יש חיוב משום צובע אף שאין הבשר עומדת למכור מ"מ פשוט שאין זה לפי דברי הסמ"ג הנ"ל שנראה מדבריו דהיכא דאין שום אדם חפץ באותו צביעה לא שמי' צביעה ולא מיקרי מלאכה כלל. ולפ"ד התוס' במס' כתובות דף ל"ג ע"ב ד"ה לאו דהיכא דקלב"מ ליכא התחלות חיוב קנס י"ל שאפשר להגנב לפטור א"ע מהקנס בטענה שהי' קלב"מ בשעת הטביחה אף שמודה שאינו כן מיפטר מדין מודה בקנס: א"כ י"ל בקיצור דלהך אוקמתא דלר"מ מת ומשלם ל"ל ומיירי בטובח ע"י אחר ע"כ צ"ל דליכא בשחיטה צד חיוב משום צובע דאל"כ אמאי מחייב ר"מ הא ביד הגנב למיפטר א"ע בטענה שרצה למכור מהבשר והוי ניחא לי' בצביעת בה"ש דמא והוי קלב"מ במזיד או בשוגג במעש' שלוחו בדין שלוחו של אדם כמותו כיון דהשליח לאו בר חיובא בזה דלדידי' הוי משאצ"ל

ויש להוסיף עוד דרך פלפול שלפי דעת הרמ"א בחוה"מ סי' קפ"ב דהלכה כרבינא דאשלד"ע אינו אלא היכא דהשליח הוא בר חיובא ובד"מ שם העלה זה מדברי המרדכי יעוין שם בש"ך שמשיג על הרמ"א ועל דעתו דהלכה כרב סמא דכל היכא דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אשלד"ע ולפי דברי הנ"ל מקום יש שלשיטות המרדכי הנ"ל דמחלל שבת ב' פעמים הוי מומר אף שלא עשאוהו בפרהסי' יש ראי' דהלכה כרבינא דלכאורה אף שאין הלכה כרב דשוחט חייב משום צובע מ"מ קשה מאי מקשה הגמ' בשוחט בשבת מ"ט דרבנן דפטרו נימא דהחכמים המה ר"י דס"ל דחייב במשאצ"ל ואיכא חילול שבת בתחלת השחיטה לפמ"ש לעיל בכוונת דברי הרמב"ם