עטרת חכמים חלק ב רסג

שלא פשע יש ג"כ ליישב דברי רש"י הנ"ל דסברת הר"ן לא שייך רק לענין שבועה שלא פשע אבל לא בשבועה שא"ב דאין מקום לומר בדדמי אם עומדת ברשותו לכך הוצרך רש"י לפרש דקושי' הגמ' לא קאי רק על חיוב השבועה דא"ב ויעוין רש"י ב"מ וא"ו ע"א ד"ה שמא ובתוס' ב"מ דף ג' ע"ב בד"ה בכולה בעי דלודי' לי'

[דף מ"ז ע"ב] תוס' ד"ה אי אמרת תימא למ"ד בפ' השואל דף צ"ו מנה לי בידך והלה אומר א"י חייב דברי עדיף היכא מוקי להאי קרא אי בנ' ידענא כו' בהא ליכא חיוב שבוע' לאבא אלא חיובא דממון דברי עדיף ונ"ל ליישב דהנה דעת הר"י במג"ש דלכך לא מיפטר מב"מ משבועה במגו דכ"ה משום דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ודעת הפוסקים החולקים סוברים דאמרי' מגו לאפטורי משבועה ושאני מב"מ דהוי מגו דהעזה ולפי דבריהם מה שאמר רבה מפני מה אמרה תורה מב"מ הטענה ישבע חזקה דא"א מעיז אף דמעיזי דאכלי חושלא כו' מוכח דאמרינן מגו דהעזה. י"ל דלא הוי מגו דהעזה רק במידי דכפירה דהיינו נגד אדם שהלוה לו או הפקיד אצלו שהי' לו התעסקות עמו וכן ביאר להדי' הש"ך בח"מ סי' צ"ג ס"ק ד' דברי הפוס' במס' ב"ק דף ק"ז יעו"ש: אמנם לפי"ז קשה בסוגי' דידן דקאמר הגמ' ה"ד אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך וא"ל חמשין אי"ל וחמשין ל"ל מה לי הוא מה לי אבוהא מבואר מזה דהיכא דיורש מודה בברי שאביו חייב נ' וכופר נ' חייב שבועה דאורייתא וכן מבואר לדינא בחו"מ סי' ע"ה סעיף ט"ז. וקשה לפטר היורש משבועה במגו דאי בעי כפר הכל דלגבי יורש לא הוי העזה מה שכופר הלואת אביו דהא לא הי' למלוה עסק עמו בזה אמנם לדעת הר"י במג"ש א"ש דמגו לאפטורי משבועה ל"א אף היכא שאינו מגו דהעזה והנה לכאורה קשה לשיטת הר"י במג"ש דסובר דלא פטרינן מב"מ משבועה הוא מטעם דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן אמאי מחויב מדאורייתא בחשוד מב"מ לשלם מטעם כיון שאיל"מ הא כיון דחל עליו חיוב ממון י"ל גבי' מגו ונהמני' על הכפירה במקצת במגו דאי בעי הוי כופר הכל דהא לגבי חשוד שדנין לחייבו ממון הוי מגו זו לאפטורי מממון וצ"ל דאף לאפטורי מממון לא אמרינן מגו דהעזה ושאני בעיזי דאכלו חושלא דשם לא הוי מגו דהעזה כדברי הש"ך הנ"ל בשם התוס' דשם לא מיקרי מידי דכפירה ויכול להעיז ומעתה י"ל שהיכא שהיורש מב"מ והוא חשוד אין לומר גבי' מתוך שאיל"מ אף שכופר בברי דכיון דלגבי יורש לא מיקרי העזה ומה שמחייבין אותו שבועה במב"מ ולא פטרינן במגו דכו"ה הוא רק משום דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן וז"א כ"א כשאינו חשוד שאין עליו חיוב רק שבועה אבל כשהוא חשוד ואנו דנין לחייבו ממון לנו לפטור אותו מממון במגו דכ"ה כיון דלדידי' לא הוי העזה וא"כ י"ל שזה כוונת הקרא שבועת ה' וגו' ולא בין היורשים דבאב והוא מב"מ והוא חשוד מחייבין אותו לשלם כדין מתושאיל"מ. ובמגו ליכא לפוטרו דלגבי אב הוי העזה ואף לאפטורי משבועה לא אמרינן מגו אבל ביורש דלא הוי בי' מגו דהעזה כשהוא מב"מ והוא חשוד פטור מחמת מגו דהוי לדידי' לאפטורי מממון וליכא העזה לגבי' כנ"ל

ודע דבש"ע סי' ע"ה סעיף י"ג בדין מתושאיל"מ איתא בזה"ל אבל במקום שיכול לומר פרעתי או החזרתי לא אמרי' הו"ל מתושאיל"מ דנאמן במגו כן הסכימו האחרונים ז"ל וכ' בסמ"ע ס"ק ל"ג בזה"ל פרעתי שייך בהלואה והחזרתי שייך בפקדון כו' אבל אם אין עד מעיד שלא זזה ידו כו' יכול לומר פרעתי נאמן נמי לומר יש לי בידו כנגדו במגו דפרעתי. כ"כ לאפוקי מדעת ריב"ם שכתבו התוס' בשמו פחה"ב וכו דלדידי' אין נאמן לומר יש לי בידו כנגדו במגו דפרעתי מטעם דע"א מעיד על ההלואה וז"א מכחישו אלא טוען טענה אחרת יש לי כנגדו הו"ל מגו במקום עדים וכשם שמגו במ"ע ל"א ס"ל נמי דלא אמרינן מגו נגד ע"א אלא דהתורה האמינתו לישבע נגדו ולהכחישו וכאן שמודה לו ואינו יכול לישבע משלם עכ"ל וכ' הש"ך ע"ז בס"ק ל"ח בזה"ל לענ"ד זה שגגה דודאי גם הריב"א מודה דהיכא דהוי יכול לטעון פרעתי והחזרתי נאמן דהאיך יעלה על דעת דע"א מחייב יותר מב' עדים דודאי לא קאמר ריב"ם אלא אע"ג דהוי מגו מה שהי' מכחיש את העד מ"מ התורה האמינתו לענין שבועה ומוכרח הוא ממש להכחישו או לשלם והיינו משום דכל שאינו נשבע להכחישו הוי הע"א עומד במקום שנים והוי ודאי כמו ב' דבעינן שיעידו שלא זזו וכה"ג וכ"ש א' וכן איתא להדי' בחדושי רמב"ן בפ' חז"ה. ובר"ן פ' כל הנשבעין שכתב תם ממש כתירוץ הריב"ם וכ' שם אח"כ דהיינו דוקא כשהעד מעיד שלא זזה דאל"כ אפי' בב' הי' נאמן לומר דידי חטפתי במגו דהחזרתי יעו"ש וז"ב עכ"ל הש"ך והנה מה שהשיג דגם בב' מועיל מגו זה באמת השגה גדולה על הסמ"ע אבל מ"ש דהרמב"ן והר"ן כתבו ממש כתירוץ של הריב"ם צע"ג כאשר אבאר ואקדים דברי הרמב"ן בסוגי' דנסכא ב"ב דף ל"ד שכ' בזה"ל ויש שפירשו טעם הדבר מפני שהתורה האמינה ע"א עד שישבע הלה להכחישו וכ"ז שנא לשבע הרי העד נאמן וכמו שחטף בפנינו דמי לכך אינו נאמן לומר דידי חטפתי אפי' בשבועה וכיון שאינו יכול לישבע שלא חטף משלם ע"כ מפני שהתורה האמינה ע"א וכוונתו דע"א כשאין נשבעין להכחישו הוי כב' וכן מבואר בהר"ן לשבועות בסוגיא דידן שכ' בזה"ל עוי"ל דהטעם דלא מהימן בשבועה לומר דידי חטפתי מגו דאי בעי אמר לא חטפתי לפי שהתורה האמינה ע"א לענין שבועה כב' עדים לענין ממון כו' יש לבעל הדין לשלם או לישבע להכחיש את העד אבל כ"ז שלא הכחישו לא מצי למימר דידי חטפתי לענין שבועה כי היכא דלא מצי למימר הכי בשנים לענין ממון עכ"ל הר"ן הרי שעיקר סברתו משום דע"א הוא כשנים משא"כ במפקיד אצל חבירו בשטר שנאמן לומר החזרתי בשבועה במגו דאי בעי אמר נאנסו שמודה בעצמו שלא נאנסה מ"מ לא מיקרי משואיל"מ כיון דאי"ל מגו משא"כ בנסכא דהוי מגו נגד העדים דע"א הוי כשנים כשאין נשבעין נגדו אבל בדברי התוס' ב"ב שהביאו דברי הריב"ם יש כוונה אחרת כי ז"ל לכן נראה כמו שפירש ריב"ם דודאי הוי מגו ולהכי פטרו רב ושמואל דנאמן בשבועה במגו דאי בעי אומר לא חטפתי ור"א סובר אע"ג דאי"ל מגו חייב כיון דאיכא חד המחייבו שבועה מה"ת וכן הוא הדין שישבע להכחיש את העד או ישלם ואין מועיל לו מגו לפטור עכ"ל התוס' וכתב באס"ז בזה"ל על מה שתירצו בתוס' לכך נראה כפי' ריב"ם וכו' כתב בתוס' הרא"ש ז"ל וז"ל ולא דמי לההיא דלקמן דהמפקיד אצל חבירו בשטר דכ"ז שלא טען נאנסו עדיין לא נתחייב שבועה הילכך יש להאמינו במגו עכ"ל וז"ל הר"י בעליות וגבי מפקיד אצל חבירו בשטר לא שייך לומר מתוך שאינו יכול לישבע שנאסו משלם שהרי אין חיוב שבועה חל על הנפקד עד שיטעון שאבד הפקדון ואז יחול עליו שם שבועה לישבע שאבד באונס עכ"ל האס"ז המעיין בדברי אלו יבין שהרא"ש והר"י הנ"ל לא נחתו לפרש דברי ריב"ם שנתכוון להתירוץ שנזכר בחידושי הרמב"ן והר"ן הנ"ל. דהא לדברי הרמב"ן והר"ן עיקר הטעם בנסכא משום דע"א הוי כשנים ע"כ כשאינו יכול לישבע נגד העד הדין כאלו הי' שניהם מעידים על החטיפ' ופשוט שלפי טעם זה ל"ק כלל מדין המפקיד דנאמן החזרתי במגו דנאנסו דהא שם ליכא כלל שום עד א"ו שהם מפרשים דברי ריב"ם כפי הנראה מדברי התוס' הנ"ל בשטתו דכן הוא הדין שכל מחויב שבועה ישבע או ישלם ואין לו מגו לפטור א"ע ואין לחלק בין אם החיוב שבועה מצד ע"א או שלא ע"פ עד ולכך הי' קשה להרא"ש והר"י הנ"ל דא"כ אמאי מועיל טענת החזרתי במגו דנאנסו נימא כיון דמחויב שבועה על נאנסו ואי"ל משלם כמו בנסכא שאף שרוצה לישבע דדידי' חטף לא מיפטר במגו דלא חטף לכך הוצרכו לסברתם דשאני התם דעדיין לא הוחל שבועה דנאנסו משא"כ בנסכא כיון שהי' ע"א באותו חטיפה מיד חל חיוב שבועה וע"כ אין לפוטרו רק כשישבע שבועה שמחויב וכשאומר אין חטפתי הוי משואיל"מ

היוצא מזה שיש חילוק גדול בין הריב"ם לפי דברי הרא"ש הנ"ל ובין תירוץ של הרמב"ן הנ"ל וקשה על הש"ך הנ"ל שהחליט בפשיטות שכוונה אחת להם. ודע דבחדושי הרשב"א המובא ג"כ באס"ז הנ"ל מביא דברי הריב"ם בשינוי לשון וכפי האמור בשמו בתוספות הנ"ל יעוין שם. ומדברי המובא באסיפות זקנים לכתובות דף פ"ה מש"כ שם וא"ת אכתי כו' וכן דעת הריב"ם כו' ע"כ מבואר שהי' מפרש כוונת הריב"ם כפי שתירץ הרמב"ן והר"ן הנ"ל היוצא מכל הנ"ל לפי"ד הריב"ם לפי' פי' הרא"ש והר"י הנ"ל אף בשבועה הבאה שלא ע"י ע"א אינו מועיל מגו כשאינו יכול לישבע השבועה שמחויב ודנין בדין מתושאיל"מ. ועכ"ז א"ש דברי רבה שהקשה מ"מ אמרה תורה מב"מ הטענה ישבע אף לשיטות המפורשים שקושי' רבה הוא דלפטור משבועה במגו דאין לדחות דאף במקום שיש מגו דנין במתושאיל"מ ואין תועלת בהמגו ז"א דפשוט דדין מתושאיל"מ לא שייך רק היכא שמניעות השבועה הוא מחמת שאינו יכול לישבע כמו בנסכא שמודה על החטיפה רק שאומר שדידי' חטף משא"כ במב"מ שיכול הוא לישבע רק שרוצים לפטרו משבועה במגו וכיון שאין זה בגדר מתושאיל"מ שמועיל המגו לפוטרו משבועה והקשה שפיר מפני מה כו' ולפי"ז יש לדחות מה שהקשיתי לעיל דבחשוד מב"מ ליפטור מתשלומין במגו דאי בעי כופר הכל די"ל לפי סברת הריב"ם כיון שהוא חשוד וחל עליו חיוב התשלומין מצד הדין מחויב שבועה ואיל"מ ע"כ אף דאינו יכול לישבע אינו פטור מתשלומין דהא אי לא הי' חשוד הי' מחויב לישבע ומצד שהוא חשוד אינו יכו לישבע משלם וכמו בנסכא דגם בנסכא אינו יכול לישבע ואפ"ה נשאר בחיוב תשלומין דכך מדות התורה במי שמחויב שבועה ומניעות השבועה הוא מחמת שאינו יכול לישבע אף שיש לו מגו מחויב לשלם וא"כ מהראוי שיהי' כן הדין גם ביורש חשוד והוא מב"מ אף דלגבי יורש לא הוי העזה מ"מ לא מיפטר מתשלומין מחמת המגו דכיון