עטרת חכמים חלק ב רסא

עוד בסוגיא הנ"ל

שבועת שומרים דחייב רחמנא כו' דאפקיד לי' בעדים כו' דאפקיד לי' בשטר והקשה הר"ן הא אליבא דאמת מחייבינן שבועה בלא עדים ובלא שטר ומתרץ דאין לו מגו שיכול להיות דטוען בדדמי והא דמקשה רבא מאי מעליותא דלאו מעליותא הוא משום דהוי מגו לאפטורי משבועה ודוחק תירוץ הר"ן אמנם י"ל דהר"ן ותוס' מפרשים בב"ב דף קל"ה דאביי סובר דאפי' בברי גרוע ושמא טוב אמרי' בו"ש ברי עדיף ושמואל סובר בכתובות דף י"ב ע"ב דבו"ש ברי עדיף דאי' התם איתמר מנה לי בידך והלה אומר א"י ר"ה ור"י אומרים חייב כו' עד דבו"ש ברי עדיף א"ל אביי לרב יוסף הא דר"י דשמואל היא ומקשים התוס' תימא דר"י גופא אי"ל בריש הפרה דף מ"ו אפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה עכ"ל והספר כתובה מקשה דלפי שיטה זאת דאפי' בברי גרוע ושמא טוב אמרי' בו"ש ברי עדיף אמאי חייב שומר שבועה הא טוען ברי שנאנס והמפקיד אינו טוען רק שמא. ומה שמועיל ברי להוציא נגד חזקת ממון מכ"ש שיועיל ברי להחזיק נגד חזקת פקדון שיש לו למפקיד אמנם לכאורה י"ל די"ל דהיכא שהמלוה טוען ברי ולוה שמא לא שייך כל כך חזקת ממון למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ויעוין ב"ק דף קי"ח ע"א ובסוף ב"ב דר' יוחנן סובר שעד"א ולכך אמר אוקי ממונא בחזקת מרי' דהוי כל תביעות חוב כתובעו חפץ וכסברת פנ"י שדרש חז"ל מפסוק הוא יוציא אליך העבוט דשעד"א היינו מדקראו עבוט קודם שנתנו להמלוה ורב נחמן ג"כ סובר דשעד"א כמבואר באחרונים ובפ"י לב"ק דף י"ב בד"ה בתוס' בד"ה אנא מתניתא. ויעוין בתוס' כתובות דף פ"ו ד"ה אמר לא ניחא כו' ובאור דבריהם מבואר שם באריכות בספר אס"ז מ"ש בשם תלמידי רבינו יונה שלמ"ד שעד"א גם המעות שביד הלוה משועבד מדאורייתא להמלוה והמבריחן ותולה אותם בנכרי הוי כמו גוזל ממש] כשאנו דנין על קרקפתא דגברא אם הוא חייב לשלם או לאו דפריעת בע"ח מצוה רק דנכסי דבר אינש אינון ערבין לי' וא"כ לא שייך נגד זה חזקת ממון אבל גבי פקדון דיש להמפקיד חזקת פקדון אז אינו מועיל ברי דנפקד אפי' להחזיק ולפי"ז מתורץ ג"כ קושי' התוס' דהתם איירי בתם ותם משתלם מגופו וא"כ יש למזיק חזקת ממון ולכך אינו מועיל ברי דניזק אמנם אם נאמר דטוען הנפקד רק בדדמי דהיינו שנאבד רק שא"י בבירור אם נאנס. לא שייך חזקת פקדון דהא ודאי שנאבד וא"כ אם אנו דנין אם טוען בדדמי או לאו אין לחייבו שבועה דהא טוען ברי שאינו טוען בדדמי דחזקת פקדון ליכא ולפי"ז שפיר מקשה רבא אליבא דשמואל דסובר בו"ש ברי עדיף קשה ממ"נ אם לא טוען בדדמי יש לו מגו דלהד"מ. ואם טוען בדדמי וא"כ בודאי נאבד ג"כ אין לחייבו שבועה דבו"ש ברי עדיף והוא טוען ברי שאינו טוען בדדמי אבל אליבא דאמת בו"ש לאו ברי עדיף וא"כ אין לו מגו שיכול להיות שטוען בדדמי וק"ל

עוד בסוגיא הנ"ל

דאפקיד לי' בשטרא כו' בשטר צריך להחזיר בעדים כו'. מפרשים בתוס' דהיינו אם רוצה לפטור בלא שבועה: אבל בחדושי הרשב"א בשם הר"ח מפרש דברי הגמ' כאן דצריך להחזיר לו בעדים ואם אין לו עדים לא יפטור בשבועה ויעוין בתוס' ב"ב דף ה' ע"ב ד"ה מי אמרינן וברשב"א ב"ב דף ע"א ע"א מדבריהם מבואר שהי' מפרש כאן כפירוש הר"ח] וכתב ע"ז ולית הילכתא הכי אלא כרב חסדא כו' ורבא בעצמו חזר בו ונ"ל לכאורה ראי' לפירוש הר"ח דבש"ך חו"מ סי' ס"ט מביא בשם שו"ת רשב"א סי' אלף ל"ז שמקשה על שיטת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן ס"פ ג"פ דסוברים דעל שטר שאין בו שיעבוד נכסים יכול הלוה לטעון פרוע דהא השטר פקדון בעדים שאינו גובה ממשעבדי אפ"ה אם טען החזרתי אינו נאמן אלא היכא דיכול לטעון נאנסו ומשום מגו וכתב ע"ז הש"ך בזה"ל לענ"ד לק"מ דהתם גופא להכי אינו גובה ממשעבדי כיון דיכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו עכ"ל. כלומר דאי לא מהימן בהחזרתי במגו דנאנסו יש לגבות מלקוחות דלא טענינן עבור לקוחות נאנסו דלא שכיח אמנם בסוגי' דידן שפיר יש להקשות קושי' הרשב"א הנ"ל דאכתי קשה ש"ש מה"ת המ"ל דאף דאפקיד בשטר עכ"פ צריכין להאמינו טענות החזרתי בשבועה במגו דנאנסו וכיון שכן שורת הדין דא"א לגבות בשטר זה ממשועבדים דאנן טענינן ללקוחות שמא החזיר וממילא קם הדין דכשטוען החזרתי מדאורייתא נאמן אף בלא שבועה כלל דהא דאין נאמנים טענת פרעון על שטר אינו אלא בשטר שיש בו שעבוד נכסים דזילי נכסי וחש להניחו משא"כ בשטר כזה דאין בו דין גבי' מלקוחות דלא זילי נכסים ולא שייך שטרך בידי מאי בעי וא"כ גם בטוען נאנסו יופטר משבועה דהא אי"ל מגו דהי' טוען החזרתי ולא הי' צריך לישבע כלל ומזה הוכיח הר"ח הנ"ל לפרש דסוגי' דכאן סוברת דבהפקיד בשטר אינו נאמן החזרתי אף בשבועה וא"ש מ"ש הר"ח דסוגי' דכאן דלא כהילכתא. היוצא מזה דאם נתפוס כשיטת הרי"ף והרמב"ם דבשטר שאין בו שע"נ יכול לטעון פרעתי דלא שייך בשטר כזה שטרך בידי מאי בעי מוכרחים לפרש סוגי' דכאן כפי' הר"ח

אמנם י"ל לכאורה לפ"ד הר"ן שהטע' המ"ד דסובר המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים הוא כיון שראה שהמלוה אינו מאמינו הי' לו ליזהר לפרעו בעדים והמ"ד שסובר המלוה את חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים טעמו כיון שלא הותנה בפירוש שלא יפרעו אלא בעדים ולא אסיק אדעתי' דלא הימני'. ואף שנתן בפני עדים סובר שדרך מקרה איתרמי הנך עדים בעת ההלואה וכיון שלא ידע הלוה שהמלוה אינו מאמינו ע"כ לא שת אל לבו לפרעו בעדים ולפי"ז בעשה שטר בעדים שנכתב השטר בכוונה ולא שייך איתרמי מה"ת יהי' סברא שיהי' הלוה נאמן פרעתי הא בעיניו ראה שלא האמינו המלוה כי לקח שטר מאתו ולא צריכין חזקה כלל דשטרך בידי מאי בעי ואף בלא חזקה זו אנן סהדי דלא פרעו כיון שהלוה לו בשטר בעדים בכוונה הי' לו לפרעו בעדים בשלמא אם יש בשטר שעבוד נכסים י"ל שסבר הלוה שלקיחת שטר מאתו אינו משום דאינו מאמינו רק לצורך השיעבוד צריך הוא לשטר אבל בשטר באין בו שיעבוד נכסים לא הי' ליקח השטר א"ו כוונתו הי' כדי שיהי' לו עדים על ההלואה וא"כ בעיניו ראה שלא האמינו המלוה והי' לו ללוה ג"כ לפרעו בעדים או ליקח השטר אמנם י"ל דגבי שטר הלואה שהלוה מצוה לכתוב ע"כ אף בשטר שאין בו אחריות נכסים כלל כיון שכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו שמכין לעצמו ללות בו אין צד ראי' דהמלוה לא האמינו לו דיכול להיות דהלוה הכין ונתן לו שטר מדעתי' דנפשי' והוא לקחו לעצמו לזכרון דברים בעלמא ולכך ביד הלוה לטעון פרעתי שיכול לומר לא הרגשתי בך שאינו מאמין לי ולכך האמנתי גם אני לך ופרעתיך ולא חשתי על לקיחת השטר כיון שאין בו שעבוד נכסים אמנם סברא זו אינה רק בשטר הלואה שהלוה הוא המצוה לכתוב ולחתום אבל בשטר פקדון שהמפקיד בשטר הוא המצוה לכתוב ולחתום ונותן פשיטי דספרא מכיסי' וכיון שעשה כן בכוונה והוציא הוצאת מבורר שלא האמין להנפקד ע"כ מהראוי שלא יהי' הנפקד נאמן בטענת החזרתי ומטעם הנ"ל דהוא ראה שלא האמין לו המפקיד דהא מסר לו הפקדון בשטר בעדים והו"ל לאסוקי אדעתי' שלא להחזיר אלא בעדים אף שאין בו שע"ק אמנם ע"כ בשבועה נאמן מטעם מגו ואין לומר דאף בשבועה לא להימן דלהוי כמגו במקום חזקה כיון שלא האמינו לא הי' לו להחזיר אלא בעדים או ליקח השטר בהחזרה ז"א דעל טענות פטור בשבועה בודאי האמינו דאל"כ מאי הועיל במסירות הפקדון בשטר בעדים הא יהי' ביד הנפקד לפטור אף בשבועה כשטוען נאנסו א"ו שעכ"פ סמך דעת המפקיד להאמין להנפקד בשבועה. ע"כ כשאמר החזרתי ונשבע נאמן דהא אף דלא האמינו על דבורו מדמסר לו בשטר בעדים מ"מ ע"י שבועה הימנו בודאי כנ"ל וא"כ מיושב קושי' הרשב"א הנ"ל דאדרבה כיון שא"א לגבות בשטר זה מקרקעות ע"כ לא לקח המפקיד את השטר רק משום דלא הימנו להנפקד ולכך א"א להאמינו על טענות החזרתי כ"א במגו דנאנסו ובשבועה

אמנם מלבד כל הנ"ל צ"ל דמאי דאמרינן כגון דאפקיד בשטר היינו בשטר בעדים ולא בכ"י הלוה לבד דהא לשיטת הרי"ף והרמב"ם נאמן הלוה לומר פרעתי אכת"י כיון דאין שם שטר עליו ויכול לומר המלוה שלא לקח אלא לזכרון דברים בעלמא וכן בפקדון וא"כ קשה לדעת הרמב"ם שסובר דמדאורייתא אין מועיל לו כלום עדות בשטר דהוי מפי כתבם מאי מתרץ הגמ' דאפקיד בשטרא על קושי' הגמ' ש"ש דחייב רחמנא המ"ל דהא מדאורייתא ליכא כלל דין שטר בעדים כ"א בכת"י הלוה ועל שטר בכת"י הלוה או הנפקד בלבד יכול לטעון טענת פרעתי או החזרתי

ודע דלפי מה שתרצתי שהר"ח הוכיח שהסוגי' זו הכוונה דבשטר צריך לפורעו בעדים כלומר ואי ל"ל עדים אף בשבועה אינו נאמן והיינו מטעם חזקה שטרך בידי כו' כאשר עלה בדעת ר' עמרם כדאי' בב"ב דף ע' בעי מיני' רב עמרם מרה חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתי לך מהו. מי אמרי' מגו או דילמא א"ל שטרך בידי מאי בעי יעו"ש ופי' הרשב"ם שם דהוי מגו במקום עדים דאנן סהדי שלא הי' לו להניח שטרו בידו ולפי ההנחה ראשונה לפי שיטות הרי"ף והרמב"ם דחזקה דשטרך בידי כו' לא שייך אלא בשטר שיש בו שע"ק צ"ל דגם הכא באפקיד בשטרא מיירי בשטר שיש בו שע"ק ולפי"ז קשה לכאורה לדברי רמב"ח דבשומרין צריכין ג' פרוס א' דהודאה וא' דכפירה וא' דנאנסה ואף לשיטת ר"ת דאף לדידן ליכא חיוב שבועה אלא היכא שיש ב' פרות אחת דהודאה ואחת דנאנסה א"כ מאי מתרץ הגמ' דאפקיד בשטרא וע"כ הכוונה שגם הך דהודאה מוזכר