עטרת חכמים חלק ב רנט

רק כהודה באחת ובאחת אמר א"י ובכה"ג ליכא חיוב שבועה בלא דין משואיל"מ לשיטת רמב"ח כמבואר להדי' בסוגי' דשאלה ושכירה. וצ"ל דבאמת לא משכחת הא דרמב"ח לחייב כשאומר על הג' א"י אם נאנסה אלא היכא דל"ל מגו לכפור הא' שהודה כגון דאפקיד לי' בשטר ומגו דנאנסה דלא שכיח לא אמרינן או מיירי בגוונא דלא מצי טעין נאנסה וא"כ לס"ד דרבא שהקשה לרמב"ח שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה ולא אסיק הך תירוצא דאיירי דאפקיד בשטרא בפשיטות הי' קשה על רמב"ח דלשיטתי' שמצריך ג' פרות קשה קושית הראב"ד ל"ל קרא דמחויב לישבע על הך דנאנסה ת"ל דמחויב מדין גלגול כנ"ל וא"ל כתלמיד הר"פ דנ"מ לחייבי' כשטוען על השלישית א"י אם נאנסה דהא אף לאחר שגלתה התורה חיוב שבועת שומרים על הך דנאנסה אינו כדין שבועה רק בעיקר שבועה מ"מ הלא רק חיוב שבועה זו אינה באה רק מצד שהודה בא' וכפר בא' ובכה"ג שגורם החיוב שבועה זו לחייבי' ממון על הפרה ג' אמרינן מגו לפוטרו מחיוב השבועה והוי כאלו הוי עדים שטענתו על הך דכפירה הוא אמת כיון דדל מהכא הך דכפירה מצד המגו שיש לו תו ליכא דין משואיל"מ על הך הג'

אמנם קושית הראב"ד אינו אלא לפי דברי התוס' במס' ב"ק דף ק"ז ע"א שמחליטים דלרמב"ח יש חיוב שבועה מדאורייתא גבי פקדון אף על ב' פרות לבד כשהודה בא' וכפר בא' אבל לפ"ד התוס' במס' ב"מ דף צ"ט סובר רמב"ח דבפקדון אם הודה באחד וכפר בא' ליכא חיוב שבועה במודה במקצת רק בג' פרות יש חיוב שבועת שומרים מצד הך פרה הג' ולשיטה זו אין התחלה לקושי' הראב"ד ומעתה פשוט דלכך לא הי' יכול רבא להקשות על רמב"ח דלפ"ד ל"ל קרא שבועת שומרים וכקו' הראב"ד הנ"ל דהוי מצי למידחי' שסובר דעל כפירה והודאה בפקדון ליכא כלל דין חיוב שבועה כדעת התוס' הנ"ל בב"מ אליבא דרמב"ח רק שא"כ קשה בפשיטות שבועת שומרים כו' היכי משכחת לה דלא לחייב גם על הך דשלישית מטעם מתוך שיכול לומר להד"מ על הך דנאנסה וליכא רק הודאה בא' וכפירה, בשתים ואין כאן כלל חיוב שבועה לרמב"ח וזה כוונת רבא בקו' על רמב"ח ש"ש דחייב רחמנא היכא משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"מ יכול לומר נאנסה

ולפי"ז מה שמקשו הקדמונים לרמב"ח דלפי האמת לא משכחת לדידי' חיוב אלא בדאפקיד לי' בשטר ולמה לא אשתמיט שום תנא לומר כן ויש לתרץ דלפי האמת סובר רמב"ח דעל כפירה והודאה לחוד יש ג"כ חיוב שבועה וממילא לית לי' מגו על הך דנאנסה דאף אם יאמר להד"מ מחויב שבועה מצד מודה במקצת וקושיות הראב"ד דא"כ ל"ל קרא על שבועת שומרים ג"כ לא קשה די"ל כתלמיד הר"פ דנ"מ אם טוען א"י לענין מחשויל"מ ומה שהקשיתי דלרמב"ח דאית לי' מגו דהעזה לפטורי מממון ליכא כאן דין משואיל"מ כנ"ל ג"כ לא קשה מידי דאכתי נ"מ היכא דהך דמודה אפקיד לי' בשטר ולא מצי למיכפרי' והוי שפיר מחויב שבועה אהך דכפירה וא"כ הוי שפיר מתשויל"מ אהך דנאנסה

ובדרך צחות י"ל שזה הי' כוונת רמב"ח דקרי עלי' דר' ששת וישם דוד את הדברים האלה בלבו דלפי דברי הנ"ל לא משכחת דין משואיל"מ גבי פרה הג' אלא היכא שיש שטר על הך דהודאה ולר' ששת לשיטתי' דסובר דהילך פטור והיכא דאיכא שטר הילך הוא נסתר גוונא זו ואם נתפוס כרב ושמואל דמועיל מגו דהעזה לפוטרו מממון ומשבועה וכרמב"ח דמצריך ג' פרות נשאר קושיות הראב"ד הנ"ל ולפי הנ"ל י"ל דלדידן דל"ל כרמב"ח להצריך ג' פרות אין מקום להקשות שיהא נאמן במגו דלהד"מ די"ל דמגו דהעזה ל"ל אבל לרמב"ח דליכא ש"ש אלא בג' פרות וכיון שהודה באחת וע"י הודאה זו שהודה במקצת הי' יכול למעיז לכפור באחת כמו כן יכול לכפור בשתים ומה לי כפירה באחת או בשתים ושפיר קשה קושית רבא רק לשיטתי' דרמב"ח

אמנם אי לא הוי רמב"ח מקלס דברי שמואל לא הוי מצי להקשות דהוי יכולים לומר דרמב"ח סובר דבפקדון יש חיוב שבועה דאורייתא בהודה באחת וכפר באחת ממילא ליכא מגו דאי יכפור גבי הך דנאנסה ויהי' מודה באחד וכפר בשתים ג"כ יהי' עליו חיוב שבועה דאוריי' מטעם דמב"מ אמנם אחר שאמר רמב"ח כמה מעלי' מזה נשמע שסובר דאמרינן מגו דהעזה לאפטורי מממון והיה קשה ליה לרבא דא"כ היכא שאומר א"י על השלישית ליכא לחייבי' מתשויל"מ דהא בכה"ג דהוא לפטורי מממון הי' בידו להעיז ולכפור הכל כנ"ל ע"כ סבר רבא דע"כ לדעת רמב"ח דעל ב' פרות לבד אחת בהודאה ואחת בכפירה ליכא חיוב שבועה לכך הוקשה לו רבא דא"כ ש"ש כו' ולפי האמת א"ש לרמב"ח לשיטתו ולדידן לשיטתינו דחייב שמועת שומרים בפרה אחת

עוד נלפע"ד דאף לכאורה מה שכתבו התוס' דלפי' ריב"א ניחא הוא דוחק דהא קושיית רבא הוא לרמב"ח שסובר דג' פרות בעינן רואה אני עתה שי"ל דדברי התוס' ישרים ונכונים דדעת רמב"ח דבעינן ג' פרות לא יתכן רק לפי מאי דפסקינן דאמרינן מתושויל"מ ואין הכרח לומר כמ"ד בב"ק דף ק"ז ע"א דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה קאי אמלוה אבל רו"ש שסוברים דלא אמרינן כלל מתשויל"מ ע"כ מוכח דכי הוא זה לא קאי אשומרים דאם בשומרים בעינן ג' פרות קשה קושיות הראב"ד הנ"ל דל"ל קרא על שבועת שומרים תיפוק ליה דחייב משום גלגול ד כיון דלא אמרינן כלל מתשואיל"מ ליכא מציאות נפקותא בין עיקר שבועה לגלגול שבועה א"ו דעירוב פרשיות כתיב כאן כן מוכח לומר לרב ושמואל וא"כ א"ש רבא לרמב"ח ואליבא דרב ושמואל הקשה זה דהם המציאו דין זה דשכרו שלא בעדים מיפטר במגו ולדידהו קשה ש"ש היכי משכחת לה א"ו דהם אמרו זה רק גבי שכיר דרך קולא בעלמא כיון דגוף הדין דשכיר נשבע ונוטל אינו אלא תקנה בעלמא אבל בשאר דוכתי לא אמרינן מגו כזו ודלא כרמב"ח שאמר כמה מעלי' הא שמעתתא דמשמעות דבריו דכן שורת הדין

והשתא דאתינא להכי דקושיות רבא לרמב"ח הי' אליבא דרו"ש יש מקום לתרץ דלדידן אף דמחייבינן בשומר אף בפרה אחת ליכא למפטרי' משבועה במגו דלהד"מ ורק לרו"ש לשיטתייהו צריכין לאוקמי בדאפקיד בשטר ואקדים דברי הנ"י ר"פ הגוזל ומאכיל בשם הרמ"ה דהשואל חמור לרכוב עליו שלוחו ומתה בדרך והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה כיון דקיי"ל דאינו חייב עליו עד שעת אונסים פטור שהרי זה כאומר א"י אם הלויתני אבל השואל חמור לרכוב עליו ונתנה לשלוחו והדבר ספק אם מתה מחמת מלאכה חייב שהרי הוא פושע כו' עכ"ל וכ' ע"ז ביש"ש פ' הנ"ל סי' ג' וז"ל תמי' לי אי איירי טוען המשאיל ברי לי שיפשעת אפי' גבי דידי' נמי מחייב דהוי כהלויתני וח"י אם פרעתיך וזה ג"כ א"י דפטור עכ"ל כוונת היש"ש כיון דהשואל חייב תמיד עכ"פ בהשבת הדבר וחיוב זה חל עליו משעת משיכת דבר השאול אף אם לא פשע כלל אם הי' מסופק אם מתה כדרכה או נאנסה הוי כא"י אם החזרתי ואין לפוטרו רק היכא שגם המשאיל אומר א"י ובכה"ג אף אם פשע השואל שמאז חל עליו שיעבוד חיוב אונסים עכ"ז אם טוען א"י אם נאנסה אם מתה כדרכה אין לחייב כיון דגם המשאיל טוען א"י דהא כן הדין כשטוען הלוה א"י אם פרעתיך שאינו חייב לשלם אלא כשהמלוה טוען ברי שלא נפרע משא"כ בשגם המלוה טוען א"י אם נפרעתי ונ"ל ליישב קושית היש"ש דבחוה"מ סי' נ"ט סעיף א' בש"ך שם ס"ק א' ובסי' פ"ב סעיף ב' ומכמה דינים המוזכר בסי' ע"ה מבואר כמ"ש מהרשד"ם סי' מ"ם דף ל"ב ע"א המובא בש"ך סי' נ"ט דבמלוה ע"פ כשלוה ומלוה מסופקים בפרעון פטור הלוה מלשלם אבל במלוה בשטר אף כשגם המלוה טוען א"י אם נפרע חייב הלוה לשלם לכאורה נ"ל שהטעם לחלק בין מלוה בשטר לב"פ הוא כמו שאבאר דברי הרשב"א לגיטין דף ע"ה מובא בשם התוס' דבס' פרעון איכא ב' חזקות מתנגדות להמלוה מסייע חזקת חיוב דמעיקרא ולהלוה מסייע חזקת ממונא דאמרינן אוקמי ממונא בחזקת מרי' ולפי"ז י"ל דמע"פ דליכא שיעבוד נכסים אלים חזקת ממונא של הלוה לנגד חזקת חיוב דמעיקרא ולכך אין מוציאין מידו כשגם המלוה טוען א"י דאמרינן אוקי ממונא בחזקת מארי' והמע"ה אבל במלוה בשטר מיד בשעת החוב נשתעבד נכסי הלוה ואף למ"ד מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ לא חשיבי נכסים של לוה ברשותו של לוה כדאי' בפסחים דף כ"ט ולמ"ד ע"כ לא אלים חזקת ממון דלוה לדחות חזקת חיוב המסייע' להמלוה ע"כ כשטוען הלוה א"י אם פרעתי אף כשגם המלוה אומר א"י מחויב הלוה לפרוע וידוע ביאור סוגיא דקידושין דף י"ג ע"ב שסובר ר"פ דאף במלוה ע"פ אם יהי' חוב הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי ובש"ך ח"מ סי' ל"ט מסיק שגם רבא סובר כן ומה שאמר רבא בפ' יש בכור דכ"ע סובר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי מיירי לענין טריפה מלקוחות לא לגבי לוה ויורשיו יעו"ש ולפ"ד התוס' שם בקידושין לא מקרי מלוה הכתובה בתורה רק כגון חיוב קרבנות וניזקין ודומיהן שאלו לא חייב בהן התורה לא הי' מאליו חיוב זה משא"כ בפריעת חוב אע"ג דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו לא מקרי מלוה הכתובה בתורה כיון שאין צריך לפרש בהן התורה שיעור הנתינה דפשיטא מם שהוא לוה חייב לפרוע ע"כ ולפי"ז י"ל דפשוט דחיוב הדבר השאול ליד המשאיל לא מקרי כתובה בתורה בפרט שלא מצינו חיוב זה כתוב בתורה ולא הי' צריך לכתבו כי השכל מעצמו שופט שמחויב האדם להחזיר להמשאיל מה שהשאיל וכיון שכן היכא שאין שטר לחיוב זה כשטוען השואל א"י אם החזרתי או לא וגם המלוה מסופק דינו כמלוה ע"פ כשטוענים המלוה והלוה א"י אם נפרע פטור הלוה מלשלם משא"כ כשחיוב שומרים בא על השואל משעת פשיעה בעלמא שחיוב זה מקרי מלוה הכתובה בתורה שכל דיני חיוב שומרים אינו אלא מחמת שנכתבה חיוב בתורה ונקרא שפיר מלוה הכתובה