עטרת חכמים חלק ב רנו

שם קושי' הנ"ל מאי מקשה רבא מתוך שיכול לומר החזרתי כנ"ל והתוס' בעצמו שם בקדושין נחתו לדין זה דבטוען בפקדון החזרתיו אינו נאמן כי אם בשבועה (רק שיש טעות הדפוס במש"כ שם בתוס' כדאי' התם דמשמע דאי' כן כאן ובמס' שבועות ובאמת ליכא הכא וצריך להגי' שם בתוס' וכדאי' מס' ב"ב דף ע') וליישב זה נראה לי לפי מה שמבואר בר"ן שטעם המ"ד שסובר המלוה את חבירו בעדי' צריך לפורעו בעדים הוא דכיון שהיתה ההלואה בעדים הי' להלוה להעלות על דעתו שהמלוה אינו מאמין לו וכמו כן לא הי' לו להאמין את המלוה ולא הי' לו לפרוע אלא בעדים ושארי הקדמונים כתבו דדיינינן בסתמא דהוי כאלו התנה המלוה שלא יפרע לו אלא בעדים וא"ל מה"ת לומר כן דהא אין תועלת בתנאי זה דאכתי יהי' ביד הלוה לשקר בטענות פרעון ויטעון שפרע בפני פו"פ והלכו למדה"י ז"א שי"ל דאמרינן שסמך המלוה א"ע שלא יערב לב הלוה לטעון כן מיראה שיתברר שקרו כשישובו אותן האנשים שיאמר שפרע בפניהם ויאמרו שלא פרע בפניהם לפי"ז פשוט לומר דאף למ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפרעו בעדים מ"מ המפקיד את חבירו בעדים א"צ להחזיר בעדים דבפקדון אין לתלות שהמפקיד לא האמין להנפקד דאי לא האמינו איך מסר בידו הפקדון שהרי יהי' בידו למיפטר א"ע ממנו בטענות נאנסו במקום שאין רואין וא"ש לפרש כפי' התוספות בקידושין ומה דאמרי' מכלל דתרווייהו ס"ל המפקיד את חבירו בעדים כו' דדוקא קאמר המפקיד אבל עדיין קשה נימא מדמסר לו בעדים נראה שלא האמין לו רק בשבועה וע"כ מסר בעדים שלא יהי' נאמן החזרתי כ"א במגו דנאנסו ויצטרך לשבע אבל לפמ"ש דקושיא הגמ' כאן על עיקרא דדינא שלא הי' להתורה להצריך כלל שבועה על נאנסה והי' נתאמת טענת נאנסה ע"י מגו דהחזרתי ואם הי' הדין כן לא הי' עוד מקום לומר שבאפקיד בעדים יהי' צורך שבועה בטענת החזרתי דהיינו שתלינן שלא האמין לו כ"א בשבועה דהא לפי אותו הה"א שם בנאנסה לא הי' צורך שבועה ומה שמסקו התוספות שם בקידושין דבמפקיד בעדים אינו נאמן אלא בשבועה ז"א אלא לפי האמת שהטילה התורה שבועה בטענת נאנסה וצריך להיות כן גם בטוענו הפקדון שאינו נאמן אלא במגו דנאנסה ואזלו שם תוספות בשיטות ר"ח והתוס' במסכת שבועות דף מ"א הנ"ל הוא שיטות ר"ת והרמב"ן

אמנם עדיין לכאורה צ"ע בשיטת התוס' במס' קידושין ואקדים שבספר המקנה שם אי' בזה"ל לכאורה קשה ניהו דבעלמא ס"ל דצריך להחזיר בעדים היינו משום דאין לו מגו אבל היכא דהוי אמרו אהדרינהו ללוה הי' נאמן במגו דעשינו שלוחתך ופרענו להמלוה א"כ אינם נוגעים בעדות דאפי' אי הוי אמרו אהדרינהו הי' נאמנים וכתבתי על הגליון בזה"ל אם הי' הדין דנאמנים העדים כשאמרו פרענו למלוה לא הי' תו א"א לומר שיהי' נאמנים כשאומרים שהחזירו להלוה במגו דאי בעי היו אומרים שנתנו להמלוה די"ל שאינם רוצים להעיד קר וכו' ע"כ ואי קשי' הא קשי' לי' לפי שיטות הפוסקי' והקדמונים שכתבו דלכך אחר שתיקנו רבנן שבועת היסת לא מתכשרים להיות עדים אף אם הלוה פוטר את העדים בשבועה קודם העדאתם דהוי כנותן שכר שיעידו לו דהא הם מרויחים בעדותן שעי"ז פוטרן הלוה משבועה אכתי קשה הא תינח לפי המסקנא דתיקנו רבנן שבועת היסת בכל כופר בכל והי' חיוב שבועה על העדים גם כשאומרים שפרעו להמלוה שאם לא הי' דינם כעדים בזה הי' צריכין לישבע היסת נגד הלוה עפ"י טענות של המלוה כמבואר בחדושי הרשב"א והריטב"א שם ואצ"ל שהי' להם חיוב שבועת היסת אם הי' אומרים שהחזירו להלוה וכיון שלא הי' להם שום מפלט משבועת היסת כ"א פ"י פטור שפוטרים הלוה מלישבע נגדו כשאומרים שהחזירו לו הוי שפיר נטילת שכר שמרויחי' בעדותן שלא יצטרכו לישבע אמנם בטרם שהי' תקנות שבועת היסת רק אם מסר הלוה להשלוחים בעדים אם הי' אומרים שהחזירו שלא הי' נאמנים במגו דנאנסו הי' צריכין לישבע אבל אם הי' אומרים שפרעו להמלוה דליכא ריעותא במה שנותנים להמלוה בלא עדים כנראה מקושי' המקנה הנ"ל שצורך החזרה בעדי' לא הי' רק אם החזירה למי שמסר בעדים דאמרינן כיון שראיתם שהוא לא האמין לכם כמו כן לא הי' לכם להאמין אותו ולהחזירו שלא בעדים אבל במסירתו ליד המלוה ליכא ריעותא דמה"ת הי' להם להעלות על הדעת שלא להאמין להמלוה נאמנים בלא שבועה א"כ אם גם הלוה פוטר אותם שאם יאמרו שהחזירו לו אם יטענו נאנסו לא יצטרכו לישבע מהראוי שיהי' כשרים בעדותן כשיעידו שפרעו להמלוה ואין לומר דלמא מש"ה מעידים לטובת הלוה כיון שנהנה ממנו ממה שפוטרם מהשבועה ז"א דהא לא הי' צריכין לטובת עצמן לפטור שפוטרם הלוה משבועה דהא אף אם לא הי' פוטרם הי' פטורים משבועה באותו טענה שאומרים שנותנים להמלוה דכיון דבטענה זו ליכא כלל ריעותא מחמת שקבלו מהלוה בעדים מה"ת יתחייבו שבועה כשאומרי' שמסרו להמלוה רק שלא הי' עליהם שם עדים לפטור את הלוה כיון שאין להם מגו דאם היו אומרים אהדרינהו ללוה הי' צריכין לישבע וא"כ לא הרויחו כלל במה שפוטר אותם הלוה משבועה רק הלוה הוא שמרויח לעצמו במה שפוטרן משבועה שעי"ז יהי' להשלוחים שם עדים לפוטרן מהמלוה הקושי' זו אלימא אף לשיטות הסוברים דמ"ד במלוה את חבירו בעדים צ"ל בעדים גם מגו אינו מועיל דהוי כמגו נגד אנן סהדי דהא אף אם אין לפוטרם משבועה בשום מגו כשאומרים שהחזירו להלוה מ"מ א"צ לפטור של הלוה שפוטרם מהשבועה כיון שמעצמם פטורים משבועה בטענתם שאומרים שפרעו להמלוה ואם הם משקרים בטענה זו יותר הי' נוח להם אם הי' הלוה פוטר אותם משבוע' בטענת אהדרינהו דכ"ז שאין הלוה פוטר אותם אין עליהם שם עדים במאמרם שפרעו להמלוה שאין מועיל רק שיפטרו א"ע לבד ולא להיות עדים נלכדים באיסור עדות שקר ולא כן אם הלוה פוטר אותם משבועה שעי"ז נעשים עדים ואם משקרים עוברים באיסור עדות שקר

הן אמת שלפי דברי הרשב"א וסייעתו שלדעתם טעם המ"ד המלוה את חבירו בעדים צ"ל בעדים הוא משום דהוי כאלו התנו בהדי' עם הלוה שלא יהי' נאמן על הפרעון יש סברא לומר במוסר לשליח בעדים כיון דלא הימני' על החזרה כמו כן לא הימני' שיופטר א"ע ממנו בטענת נתתי למלוה בלא עדים כל עוד שיצטרך הלוה לשלם להמלוה אם יכחישו ויאמר שלא קיבל הפרעון וא"כ שגם על הפרעון להמלוה אף שנים אינם נאמנים אם לא כשהם נחשבים לעדים ממילא כשפוטרין את הלוה בעדותן הוי שפיר נוגעין בעדותן שאם פוטרן הלוה נגד עצמו הוי הפטור ההוא כנתינות שכר שיעידו לו דהא באפס הפטור לא היו נאמנים למיפטר א"ע מן הלוה דכיון שמסר להם בעדים אינם נאמנים הן באמרם שהחזירו להלוה והן כשאומרי' שפרעו להמלוה בלא עדים ומתורץ קושייתי הנ"ל אבל גם זה אינו לפי ש"כ המ"מ דהיכא דאתני בהדי' שלא יפרע אלא בעדים אין מגו מועלת משום דאמרינן זיל קיים תנאה קשה לכאורה אם נאמר שהמ"ד שסובר המלוה את חבירו בעדים צ"ל בעדים אינו מטעם שכ' הר"ן משום דלא הימני' כו' רק כמ"ש בסמוך בשם הרשב"א דהוי כאלו התנו בפירוש א"כ א"א לחלק בין הלואה ופקדון דהא יסוד התוס' שם בקידושין שכ' לחלק בין המלוה בעדים או המפקיד בעדים הוא משום דהמפקיד אי"ל מגו דנאנסה והרי אם מחשבינן כיון שהנפקד בעדים הרי הוי כאלו התנו גם מגו אינו מועיל לפוטרו מחיוב התנאי א"ו שהתוס' שם בקידושין לא נחתו לטעמו של הרשב"א רק לטעם של הר"ן דאמרינן כיון שלא האמין המלוה להלוה כמו כן מסתמא לא הי' להלוה להאמין להמלוה ולטעם זה שפיר יש סברא לומר דבמפקיד בעדים כיון דאי"ל מגו דנאנסו אין מקום לחשוב שלא האמין המפקיד להנפקד דלא ידע שאם הנפקד ירצה לשלוח ידו בפקדונו יהי' יכול לומר שנאנסו וכיון שכן נשארים דברי הראשונים הנ"ל בתוקפן שאף למ"ד המלוה את חבירו בעדים צ"ל בעדים כשאומרי' השלוחי' שפרעו להמלוה שורת הדין שיהי' נאמנים למיפטר א"ע מהלוה אף שלא מסרו הפרעון להמלוה בעדים וכדברי המקנה הנ"ל א"כ ל"צ כלל לטובת עצמו לפטור מאת הלוה וממילא ראוי להיות להם דין עדים כשפוטרך אותם הלוה אם יאמרו שהחזירו לו או שנאנס ופטור זה לא הוי כנתינת שכר דהא למיפטר א"ע לא הי' צריכין לפטור של לוה כנ"ל

ויש להוסיף עוד דגבי מפקיד בעדים בלא"ה אין מקום לומר דטעמו של רשב"א הנ"ל דאף בהתנו בפירוש בפקדון אין על נפקד חיוב לקיים תנאי של המפקיד דבמה יושאר החיוב עליו בשלמא במלוה את חבירו בעדים כל מה שמתנה המלוה עם הלוה בשעת ההלואה מחויב הלוה לקיים ומשעבד נפשו בקנין כסף שיגיע לידו להוציא לצורכו או עבד לוה לאיש מלוה וכמבואר מדברי הר"ן בסוגי' דמלוה את חבירו בעדים שכ' בזה"ל יש שתמהו לאחר הלואה במה נשתעבד בשלמא בשעת הלואה בקבלות מעות נתחייב אלא לאחר מתן מעות במה נתחייב י"ל שאין זה קושי' לפי שאין הענין מטעם שעבוד אלא מפני שכל שהלוהו בעדים למ"ד צ"ל בעדים א"נ שאמר אל תפרעיני אלא בעדים אנו אומרי' שודאי אין הלוה פורעו אלא בעדים כו' וי"ל דטעמא דמלתא מפני ששמו חכמים דעתן של בריות שכל הלוה בעדים אינו פורע אלא בעדים שכיון שהוא רואה דאיהו לא מהימן למלוה שהרי כו' מלוה נמי לא מהימן כו' יעו"ש ובאומר שלא בשעת הלואה אל תפרעיני אלא בעדים יש מלבד טעם הר"ן עוד טעם אחר דעבד לוה לאיש מלוה וכמ"ש הר"ן אבל בפקדון דליכא כלל קנין כסף וגם עבד לוה לא שייך וצריכים לסברת הר"ן הנ"ל ומינה בלוה שולח ע"י שנים פרעון להמלוה דהוי רק פקדון אף כשמוסרן בעדים מהראוי שיהיה נאמנים למיפטר א"ע כשאומרים שעשו שליחותן לפורעו להמצוה ואף שהי' פרעון להמלוה שלא בעדים אין לומר שמשקרים דמה"ת יהיה