עטרת חכמים חלק ב רנה

כדברי הטוען מקום יש לחלק ולומר שאינו מועיל מגו רק לאפטורי מממון אבל לא לאפטורי משבועה ודעת הפוסקים דאמרינן מגו לאפטורי משבועה דמגו נחשבת לראי' כמו שבועה מאחר שיש לו מגו הוי כמבורר שהאמת כדבריו ע"כ אין צורך עוד לשבועה ולפי"ז לס"ד דגמ' דאמרי' מגו לאפטורי משבועה הוי סברינן דהיכא דאיכא מגו הוי כאלו נתאמת שכדבריו כן הוא וע"כ אין צורך עוד לשבועה. וא"ש מה שפרשתי לעיל שהקושי' ש"ש היכא משכחת לה הוא על עיקר דינא דאורייתא שלא הי' להתורה להטיל שבועה בנאנסו כי אם לא הי' התורה מטלת שבועה זו בטענת נאנסו ממילא לא הי' שייך החזקה דשטרך בידי מאי בעי לענין טענת החזרתי דלאו שמי' שטר הוא כיון דמצי לאישתמוטי בנאנסו והי' בטוען נאנסו בירור על אמיתות טענתו מצד המגו דיכול לומר החזרתי שנאמן בו בלי שום צורך מגו וכנ"ל והי' מתאמת טענתו בנאנסו מחמת המגו דהוי כשבועה והא בורכא לומר דלכך הטילה התורה שבועה על טענת נאנסו באפקיד בשטר כדי שלא יכי' נאמן בטענות החזרתי כ"א בשבועה דהא באמת אף לפי המסקנא דבטוען החזרתי צריך לישבע אין שבועה זו שבועת התורה כמבואר מדברי בעה"מ בסוגי' דשטר כיס אשר ע"כ כתב בשם יש מפרשים דלגבי אותה שבועה בטענת החזרתי לא שייך לומר דין מתושאיל"מ דהתורה לא חייבה כלל שבועה בזה רק שצריך הבע"ד להמציא א"ע שישבע בטענת החזרתי כעין של תורה כדי שיהי' נאמן במגו דנאנסו

ויש להוסיף עוד לחזק דברי ביתר שאת ואקדים דברי הש"ך בכללי מגו סי' פ"ב סכ"ב שמביא דברי הר"ש בספר הכריתות שכתב בזה"ל מגו דהיכא דהטענה לא שכיח לא אמרינן מגו דיכול לומר אותה הטענה דהא גבי משארסתני נאנסתי בפ"ק דכתובות דלר' יהושע לא מהימנא אע"ג דלכ"ע אי"ל מגו והכא איכא מגו דמוכת עץ אני תחתיך ולר"י ל"ל האי מגו דלא שכיח וכן לכ"ע היכא דלא שכיח כלל ומקשה הש"ך הא לדברי התוס' מס' ב"ב דף ע' ע"ב לא טענינן ליתמי נאנסו משום דלא שכיח עכ"ז נאמן הנפקד לומר החזרתי במגו דנאנסו וכמו כן טענינן עבור היתומים דלמא החזיר אביהן שהיה נאמן במגו דנאנסו וקושי' זו יש לדחות דע"כ עיקר כוונת הר"ש להלכה דלא אמרינן מגו דלא שכיח כלל כסיום דבריו וכן לכ"ע היכא דלא שכיח כלל אבל אם אינו לכ"ע לא שכיח תלי במחלוקת ר"ג ור"י וכיון דהלכה כר"ג ולמ"ד שטעמו משום מגו מוכח דס"ל דאמרי' מגו אף במלתא דלא שכיח וכן טענות אונס אבל משום דאפושי פלוגתא לא מפשינן סובר הר"ש דהיכא דלא שכיח כלל גם ר"ג מודה ומה שהקשה עוד הש"ך על הר"ש דהא בריש פ' האשה שנתארמלה מבואר דטעמו של ר"י במשארסתני נאנסתי משום שור שחוט לפניך ולא משום דהוי מגו דלא שכיח ג"כ לק"מ לפי המבואר מתוך חדושי הרא"ה והריטב"א שמחזיקים שם הגי' המובא בספר המאור התם אין שור שחוט לפניך ומפרשים כלומר אין הדבר מחוור לפניך דגבי אשה אין הדבר ברור דמגו דידה לאו מגו תרוצא היא וכו' יעו"ש מש"כ למה לאו מגו תרוצא היא וכעין דברי הריטב"א הוא גם בחדושי הרשב"א: רק בחדושי הרא"ה מפורש באריכות יותר דאין שור שחוט לפניך הכוונה בו כיון דלאו מגו מעלי' הוא ליכא בירור ע"י אותה מגו להאמינה א"כ פשוט לומר שבסגנון זה הי' מפרש הרבינו שמשון דברי הגמ' בר"פ האשה שנתארמלה לפי שיטתו דמגו דלא שכיח לאו מגו מעלי' הוא וע"כ הוי אין שור שחוט הוא ולכן יפה פירש הר"ש דלר"י לא אמרינן מגו דלא שכיח

מעתה יש לתרץ עוד מה שהקשה עוד הש"ך דמדברי הגמ' ריש פרק המפקיד דאמרי' התם ש"ש שאמר נגנב מקני' לי' כפילא דאי בעי פטר נפשי' בשבורה שואל שאמר הריני משלם לא מקני לי' כפילא במאי הו"ל למיפטר נפשי' במתה מחמת מלאכה מתה מחמת מלאכה לא שכיח כו' ע"כ משמע דנאנסו שכיחא ואעפ"י שצריך לדחוק לדעת התוס' והטור והמחבר וסייעתם דהם קאמרו מתה מחמת מלאכה לא שכיח כלל כו' אך עדיין נ"ל להוכיח דאמרי' מגו אף בדבר דלא שכיח כלל ממה שכתב הרמב"ם בפ"ב מהלכות שכירות דין י"ב והטור והמחבר סי' רצ"ו ס"ב דבשואל בשטר נאמן לומר החזרתי במגו דמתה מחמת מלאכה והרי מתה מחמת מלאכה לא שכיח כו' מכ"ש לפי מה דס"ל להטור דנאנסו לא שכיח א"כ לדבריהם צ"ל הא דאמרינן בתוס' פ' המפקיד מתה מחמת מלאכה לא שכיחא היינו דלא שכיח כלל ואפ"ה כו' הרי דאמרינן מגו אף בדבר דלא שכיח ע"כ כלומר אף בלא שכיח כלל ונלע"ד דהיכא שצורך המגו הוא כדי לברר אמיתת טענתו דבע"ד שבודאי האמת כדבריו דאם הי' רוצה לשקר הי' בוחר לעצמו טענה אחרת שהי' מיפטר בו בכה"ג לבד הוא דבעינן מגו מעלי' דאם אין המגו מעלי' מה"ת תהי' נחשבת לבירור על האמנות דברי הבע"ד דדלמא לא הוטב לפניו לטעון טענה גרוע וכן מורה לשון הרא"ה שהבאתי לעיל וע"כ לפי המסקנא דטעמא דר"ג גבי משארסתני נאנסתי אינו משום מגו רק משום חזקת הגוף י"ל דגם ר"ג מודה דלא אמרי' מגו דלא שכיח ומטעם שכתבתי כיון דלאו מגו מעלי' הוא ליכא כבירור גמור שהאמת כדברי הבע"ד אבל גבי המפקיד חבירו בשטר כיון דסתם פקדון עומד להחזרה הדין נותן שיהי' המפקיד נאמן החזרתי דהא מתוך השטר אינו מבורר רק קבלות הפקדון אבל אכתי יכול להיות שאח"כ החזיר אמנם משום חזקה דשטרך בידי מאי בעי הוא שצריכין למגו דנאנסו ולזה מועיל אף מגו דלא מעלי' דאף שאין בו בירור שבודאי כטענות הנפקד כן הוא מ"מ אמתלא טובה הוא שלא הי' ירא שיתבענו המפקיד בשקר דהא המפקיד בעצמו יודע שביד הנפקד לפטור א"ע מטענתו בשקר בטענת נאנסו אף דלא שכיח הוא מ"מ בודאי יאמר כן כדי להציל א"ע מתביעות שקר וע"כ לא חש להניח השטר ביד המפקיד כי יסמוך א"ע שלא יבא לידי תביעה מהמפקיד ואף אם יבוא יפטור א"ע בטענת נאנסו כדי להציל מעושק חנם תו א"א לחייב את הנפקד מצד חזקה דשטרך בידי מאי בעי וע"כ לענין ביטול חזקת שטרך בידי כו' מועיל אף מגו דלא שכיח ולדעת הרמב"ם פ"ב מהלכות שכירות ובש"ע סי' רצ"ו אף מגו דלא שכיח כלל מועלת כה"ג שאין צורך המגו לאמת על ידו שבודאי כדברי הטוען כן הוא רק התועלת המגו שיהי' אמתלא להטוען שלא לחייבו מצד חזקה דשטרך בידי כו' מה"ת לא יהי' בידו לומר שגמרתי בדעתי שאם יתבעני בשקר וירצ' להכחישני בקבלות הפקדון מידי בהחזר' אטעון טענת נאנסו

ולפי"ז מתורץ יפה דברי הרדב"ז בחלק א' סי' קע"ז מובא בתומים בכללי מגו אות מ"ו שאם היורשים המוחזקים מטלטלין של המת טוענין נגד שאר יורשי המת שאמם נשבעת על הכתובה ויש להם לגבות חוב כתובתה מאותן המטלטלין שבידם אינם נאמנים במגו דנאנסו המטלטלין ברשותם דמגו דלא שכיח לא אמרינן ותמה על דבריו הכנה"ג בכללי המגו דהא כסוגי' דב"ב דף ע' מבואר דנאמן הנפקד החזרתי במגו דנאנסו ולפמ"ש לק"מ דמגו דלא שכיח אינו מועיל רק היכא שצריכין לה לבירור גמור שהאמת כדברי הטוען ובגוונא דרדב"ז שבאפס בירור גמור אין צריכין שאר היורשים להאמין להם ולשלם ממטלטלים של אביהם כתובת אשתו אם לא נשבע' על כתובתה וע"י מגו דלא שכיח ליכא בירור גמור ואין להקשות דא"כ מאי מקשה הגמ' ושבועות שומרים דכתב רחמנא המ"ל מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו הא בכה"ג צורך המגו להאמין דברי הנפקד בלא שבועה וצריכים מגו מעלי' והכא אפשר לא הוי מגו מעלי' דהא מגו דהעזה הוא י"ל כמש"כ הרשב"א בשם רבינו יונה בתשו' תולדות אדם סי' רע"ב דכל כפירות ממון חבירו אף שאין חבירו יודע בשקרו מקרי העזה אשר ע"כ לדעתו יש העזה גם אם פוטר א"ע בשקר בטענות נאנסו ולפי דבריו יותר טוב לפני הבע"ד לפטור א"ע בטענות החזרתי. דאין בו רק העזה והטענה בעצמו לא נראית גרוע משיטעון בשקר נאנסו שיש בו תרתי לריעותא העזה וטענה דלא שכיח וע"י מגו טובה כזו הוי כבירור שהאמת כדברי הנפקד וכיון שנתאמת דבריו מכח המגו מעולה לא הי' צורך להטיל עליו שבועה וא"ש קושי' רבא ש"ש המ"ל והא דגם בטענות החזרתי צריך לישבע ז"א אלא לפי האמת שיש חיוב שבועה בטענות נאנסה משא"כ אם לא הי' התורה מטלת שבועה בטוען נאנסו שהי' מתאמת כדבריו מכח המגו דהחזרתי וממילא גם בהחזרתי לא הי' מקום להטיל עליו שבועה גם בדאפקיד בשטר וכיון דמחמת השטר ליכא רק חזקה שטרך בידי מאי בעי שפיר יש להנפקד אמתלא לומר דלא חש להניח השטר כי ידע שבידו להשמיט א"ע בטענת נאנסה אף דמטענות החזרתי ונאנסו הוי מגו גרוע מועלת הוא היכא שאין צריכים לבירור האמנה רק לאמתלא שלא יתנגד לדברי הנתבע חזקה דשטרך בידי מאי בעי וכנ"ל א"כ מיושב שפיר קושי' הרמב"ן על הר"ח וסייעתו הנ"ל וארווח לן בזה מה שנתקשיתי בדברי התוס' שמדבריהם לעיל דף מ"א ד"ה ר"פ שכתבו דההלכה כר"פ משמי' דרבא דהמלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים וסיימו ע"ז וכן רבא ורמב"ח ס"ל הכי בריש כל הנשבעין דף מ"ה הרי שס"ל להדיא דמאי דאמרינן כאן המפקיד את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים לאו דוקא מפקיד אלא ה"ה המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים דאין לומר דרק מפקיד א"צ להחזיר בעדים משום דאי"ל מגו דנאנסה משא"כ במלוה דליכא מגו דז"א דהא אם רק מטעם מגו נאמן בפקדון בעדים הרי שצריך לישבע בטענות החזרתי כמו בטענות נאנסה וממילא לפטור משבועה בטענות נאנסה במגו דהחזרתי ולמה הקשה רבא מתוך שיכול לומר החזרתי לך כו' א"ו שכוונת הגמ' כאן דאף בהלואה דליכא מגו אם הי' ההלואה בעדים א"צ לפורעו בעדים ופשוט שכן כוונת התוס' הנ"ל בדף מ"א

אמנם מדבריהם מס' קדושין דף מ"ג ע"ב ד"ה לעולם מבואר להדיא שפירשו דברי הגמ' כאן דרק במפקיד את חבירו בעדים ס"ל דאין צריך להחזיר בעדים משום דבפקדון איכא מגו דנאנסו אבל במלוה דליכא מגו צריך להחזיר בעדים וקשה לפי פרושם