עטרת חכמים חלק ב רנד

כאן רמז מדין פקדון ובאופן אחר י"ל דרק בכת"י שאין עליו עדים דכיון דלא שייך זילי נכסי נאמן הלוה לומר פרעתי דמהא שנטל המלוה כתיבת ידו ליכא ראי' שלא האמין להלוה דאיכא למימר דלזכרון דברים בעלמא אבל בשטר בעדים אי לאו מטעם דזילי נכסי לא הי' מקום לומר שלא יהיה הלוה נאמן לומר פרעתי משום דכיון דלקח ממנו שטר בעדים נראה להדיא שלא רצה להמלוה להאמין לו ואף המלוה את חבירו בעדים א"צ לפרעו בעדים שאני התם שלא ניכר שהקפיד המלוה על ראיות העדים כדי שלא יהי' נאמן רק שלצורך זכרון דברים נעשית ההלואה בעדים ע"ד דאי' בב"מ שאין ללות בלא עדים מחמת שכחות משא"כ כשנראה העין מתוך המעשה שלא הלוה המלוה רק בעשיות שטר בעדים ולזכרון דברים לבד שטר למה איו שלא רצה המלוה להאמין את הלוה ממילא הי' ללוה שלא לפרוע אלא בעדים והוי כאלו התנה עמו המלוה שלא יפרענו אלא בעדים

ולולא דמסתפינא אמינא דבר חדש בישוב דברי הר"ח והרשב"ם והר"י במג"ש ואקדים לזה דברי חדושי הר"ן המובא באס"ז לב"ב דף ע' ע"א ד"ה ולימא לי' שטרך בידי מאי בעי בזה"ל תמי' לי מאי קשי' לי' תו לר' עמרם דהא איהו מעיקרא לא בעי מיני' אלא אי אמרינן מגו כהאי ונאמן או לאו משום דאמר לי' שטרך בידי כו' ואהדר ליה דנאמן משום מגו וא"כ מאי קא קשי' מעתה ועוד רב חסדא מאי חידש לו השתא דאמר לי' ואי אמר לי' נאנסו מי מצי אמר לי' שטרך בידי מאי בעי היינו דאהדר לי' מעיקרא כו' ואין זו קושי' אצלי דהוי ס"ל לר' עמרם כיון דפשיט לי' רב חסדא מהימן ולא אידכר לי' מגו כלל ולא אמר לי' נמי מהימן בשבועה משמע דכי פשיט לי' מהימן בלא שבועה קאמר משום דלא אמרינן שטרך בידי מאי בעי אלא בשטר שאין אדם יכול להשמיט ממנו בטענות נאנסו ושאינו גובה מהלקוחות אין אדם מקפיד עליו והיינו דפשיט לי' דמהימן ולגמרי משמע אפילו בלא שבועה ומש"ה אקשי' לי' אמאי ולימא ליה שטרך בידי כו' שאעפ"כ אין אדם עשוי להניח שטרו ביד אחרים ולפיכך פירש לו ר"ח דמשום מגו הוא דקאמר ומאי מהימן מהימן בשבועה עכ"ל הר"ן ז"ל וסיים באס"ז וכן פי' התוס' והנה בגוף דברי הר"ן אני נבוך בכוונתו דאפשר עיקר סברתו לס"ד דל"צ למגו ונאמן בלא שבועה לומר החזרתי כיון דלא מצי לגבות מלקוחות בשטר זה דטענינן ללקוחות דילמא נאנסו ובשטר שאין גובין בו ממשועבדים לא אמרינן החזקה שטרך בידי מאי בעי אמנם זה דוחק דהא בחידושי הר"ן שמובא שם עוד באס"ז מובא מחלוקת הקדמונים בזה אם טענינן ללקוחות נאנסו או לא ולא הכריע הר"ן שם כדעת האומרים דטענינן ללקוחות ולמה כתב כאן בפשיטות ושאינו גובה מהלקוחות א"ו דעיקר סברת הר"ן דבשטר שאפשר להשמיט בטענות נאנסו לאו שמי' שטר וממילא לא שייך בי' החזקה דשטרך בידי כו' אף לענין טענות החזרתי ול"צ כלל לומר המגו דנאנסו רק כיון דלאו שמיה שטר מצד שאפשר לו להשמיט ממנו בטענת נאנסו אף בלא מגו נאמן הנפקד בטענות החזרתי דכמי בטענות נאנסו לא שייך שטרך בידי מאי בעי כן לא שייך לענין טענות החזרתי ומה שהוסיף הר"ן וכ' ושאינו גובה מהלקוחות כוונתו דכיון שנאמן בטענת החזרתי ע"כ א"א לגבות בו מהלקוחות וע"כ לא חש להניחו כיון שא"א לגבות לא ממנו ולא מהלקוחות אבל אם הי' מקום לומר דנגד הלקוחות לא טענינן החזרתי הי' נשארת חזקה דשטרך בידי מאי בעי והי' לו לחוש מלהניחו פן יגבנו בו מהלקוחות שלא בפניו ולכך הוצרך הר"ן להוסיף דברי אלו אבל עיקר יסוד כמש"כ תחלה ושכוונתי שס"ד שאפשר להשמיט ממנו בטענה מה לאו שמי' שטר ועכ"פ צריכין לפרש כן בדברי התוס' בד"ה ולימא שכתבו בזה"ל לאו משום דלהוי מגו במקום עדים קפריך דא"כ מאי משני ולטעמיך כי אמר ליה נאנסו מי מצי אמר לי' שטרך בידי מאי בעי הא כי אמר נאנסו לא מוכח מילתא דלאו קושטא קאמר דאע"פ שהשטר בידו יכול להיות שנאנסו. אלא אומר ר"י דס"ד דמקשה דהא דקאמר דנאמן נאמן לגמרי קאמר אפי' בלא שבועה ולכך הי' סבר דבלא מגו דנאנסו מצי למימר החזרתי לך דאי ע"י מגו דנאנסו אמאי נאמן בלא שבועה כו' לכאורה תמוהים מה ס"ד שיהי' אדם נאמן על שטר לומר החזרתי בלא שום מגו דא"כ גם בשטר הלואה יהיה כל לוה נאמן לומר פרעתי ובפרט דגבי לוה לא אלימי כ"כ החזקה דשטרך בידי כו' כמו בשטר פקדון כמש"כ התוס' שם וכיון דאמרי' חזקה גבי שטר הלואה מכ"ש גבי שטר פקדון ואיך עלה על דעת לומר שיהי' נאמן החזרתי בלא שום מגו אבל לפי סברת הר"ן א"ש דס"ד דשאני שטר הלואה כיון שא"א להשמיט בטענה אחרת אלימי הך שטרא לומר בו חזקה דשטרך בידי מאי בעי משא"כ שטר פקדון כיון דאפשר להשמיט בטענות נאנסו לאו שמיה שטר לכן ס"ד דר' עמרם שסובר רב חסדא שנאמן בטענת החזרתי אף בלא מגו דנאנסו ויש להמתיק יותר דעיקר הסברא מה שאין אדם מניח השטר אחר הפרעון הוא משום שאף אם שורת הדין להיות נאמן בטענת פרעון או החזרה מ"מ כיון שיצטרך לעמוד לדין עם התובע בשטר ולהכחישו יהי' נחשד בעיני המון שהוא משקר פן יאמינו יותר את דברי בעל השטר וזה לא שייך רק היכא שא"א לו להשמיט רק בטענה שיהי' ביד התובע להכחישו בברי משא"כ בפקדון שיכול להשמיט א"ע בטענות נאנסו שאין התובע יכול להכחישו בודאי יאמנו דבריו לכל השומע ולא נחשד למשקר ונראה לי להוסיף בכוונת התוס' עוד נופך משני שנכונים דברי הר"ן במש"כ שס"ד שיהי' נאמן החזרתי אף בלא מגו דלא שייך שטרך בידי כו' אלא בשטר שאין אדם יכול להשמיט ממנו בטענת נאנסו אמנם כ"ז אינו אלא אם יהיה ה דבטענת נאנסו א"צ לישבע לאמת דבריו שפיר מצי למימר לא חששתי להניח השטר בידך כי ידעתי שאם תתבעיני בשקר עפ"י השטר יהיה בידו להשמיט בטענת נאנסו ולא שייך בזה שטרך בידי מאי בעי אבל כיון דבאמת בטענת נאנסו יש חיוב שבועה שייך שפיר לענין טענות החזרה שטרך בידי מאי בעי וליכא למימר דמצי אמר ע"כ לא חששתי להניח השטר כי ידעתי שיהי' בידי להשמיט ממך בטענות נאנסו דהא יצטרך לישבע על טענה זו שיטעון נאנסו ואיך ישבע לשקר שנאנסו הרי לא נאנסו רק החזיר. ע"כ נשאר קיים החזקה דשטרך בידי מאי בעי ולזה נתכוון ר' עמרם מה שהקשה אטו אם אמר נאנסו לאו שבועה בעי ולזה הוצרך רב חסדא להשיב לו אה"נ מאי מהימן ש מהימן בשבועה

היוצא מזה הא דאין להאמין טענות החזרה רק משום מגו דנאנסו ז"א רק לפי האמת דאיכא חיוב שבועה דאורייתא בטענות נאנסו ותו לא שייך לומר דהוי מצי לאשתמוטי מיני' בטענות נאנסו וע"כ לא חש להניח השטר ביד המפקיד דהא כיון דבאמת לא נאנסו לא יהיה בידו לטעון נאנסו לישבע בשקר ולא הי' לו להחזיר הפקדון קודם קבלות שטר הפקדון ונשאר החזקה שטרך בידי כו' ע"כ א"א להאמינו נגד החזקה כ"א במגו דנאנסו ולכך צריך לישבע בטענות החזרתי כמו בטענות נאנסו אבל אם הי' שורת הדין שלא יהיה חיוב שבועה בטענות נאנסו ממילא לא הי' מקום לומר לענין טענות החזרתי שטרך בידי כו' דהא מצי לאשתמוטי מיני' בטענות נאנסו ובלא שבועה ולא הי' צריכין כלל לדין מגו בטענה דהחזרתי וכיון שכן י"ל שקשה לר"ח ורשב"ם וריבמג"ש דלפי המסקנא במס' ב"ב קשה למה אמרה תורה שיהי' השומר מחויב לישבע שבועת נאנסו דהא עיקר השבועה היא לאמת דבריו שנאנסו והרי אם לא הי' כלל חיוב שבועה על טענות נאנסו הי' מתאמת טענתו מצד מגו דהחזרתי דכיון שלא יהי' שם חיוב שבועה על נאנסו הי' נאמן בטענות החזרתי אף בלא מגו דנאנסו רק כיון שיכול להשמיט בטענות נאנסו ממילא פקע כח חזקה דשטרך בידי מאי בעי והי' נאמן החזרתי אף בלא מגו דנאנסו ובנאנסו הי' נאמן במגו דהחזרתי

ולהסביר דברי הנ"ל ביותר אקדים מה שידוע מחלוקת הפוסקים אי אמרינן מגו לאפטורי משבועה דעת הר"י במג"ש דלא אמרי' מגו לאפטורי משבועה וע"כ יש שבועת שומרים אף באפקיד שלא בשטר וכ' עוד שמטעם זה לא פטרה התורה שבועה דמ"מ אע"ג דאי"ל מגו דכופ"ה וכן בע"א ותמה הרא"ש על דבריו דהא במב"מ הטעם כדרבה משום דאין אדם מעיז ואשתמוטי קא משתמיט וליישב דברי הר"י במג"ש י"ל שסובר דלפי המסקנא דאמרי' מגו דהעזה כדמוכח מהנהו עיזי דאכלי חושלי אין הלכה כרבה. ולכאורה יש ליישב בזה מה שקשה לי לפי שיטת הר"י במג"ש דלכך לא אמרי' מגו דש"ש משום מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. שלכאורה יפלא מאי בין ממון לשבועה וכבר נתעורר ע"ז הסמ"ע בסי' רצ"ו ויעו"ש בש"ך ותוכן הדברים דמגו לא אלימי כ"כ ע"כ אין תועלתו אלא כשהוא לפטור את האדם ממון ואיכא נמי חזקת ממון המסייעתו למגו משא"כ לאפטורי רק משבועה דלא שייך חזקת ממון והוי כעין איכא לברורי ע"י שבועה ע"כ לא פטרינן לי' במגו אמנם טעם זה א"ש לפי שיטות הפוסקים ומכללם הר"י במג"ש שסוברים דהלכה כר"י דלא אמרי' מגו להוציא אבל לרבה שסובר במס' ב"ב דף ל"א דאמרי' מגו להוציא ע"כ סובר דמגו הוי כבירור. גמור דמועיל אף נגד חזקת ממון כמו שני עדים ועדיף מע"א דאין מוציאין ממון על פיו ועאכו"כ שמהראוי שיועיל מגו לאפטורי בשבועה ובפרט למ"ד דעד המסייע פוטר משבועה כ"ש מגו ונשאר קשה לרבה ש"ש דחייב רחמנא היכא משכחת לה אבל לפמ"ש א"ש דרבה לשיטתי' שסובר דלא אמרינן מגו דהעזה גם גבי שומרים ליכא כלל מגו וקושי' רבא דהמ"ל אינו אלא משום שסובר דאמרינן מגו דהעזה וכדמסקינן גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי לכך צריכין במסקנא לומר כדברי הר"י במג"ש דלא אמרי' מגו לאפטורי משבועה והוא הטעם גם במב"מ אבל רבה סובר דאמרי' מגו לאפטורי משבועה ולדידי' הטעם במב"מ ושומרים הוא משום דמגו דהעזה לא אמרינן ואנן לא סבירא לן בזה כוותי' דרבה אלא להיפך דמגו דהעזה אמרינן ולאפטורי משבועה לא אמרינן

היוצא מדברי הנ"ל דאי לא מחזקינן המגו כראי' ברורה שהאמת