עטרת חכמים חלק ב רמד

הי' קשה למ"ד דבתר דאורייתא אזלינן דיכולים לחזור ולהודות ולהיות תיכף עדים כשרים [לכך צ"ל דלא מצי משוו נפשייהו רשעים ר"ל דא"א מע"ר אף כשהתשובה הוא מתכשרת אותו מן עתה והלאה מ"מ מעיד על עצמו שהי' פסול למפרע מן רשעתו עד התשובה] ואף למ"ד דבתר דרבנן אזלינן הי' קשה דהא דחייבין על כל א' וא' נלמד מפסוק לאחת ומיני' יליף אביי לקמן שהשבועה יכולה שתהא חוץ לב"ד דאי בב"ד מי מחייב על כל אחת ואחת הרי שדין זה הוא בדאורייתא ומדאורייתא מועיל התשובה כזו ולא צריך להחזרת ממון בדבר חשוב א"ו שהטעם הוא שא"א לחזור ולהודות משום דלפי דבריהם הי' פסולים קודם התשובה וזה לא שייך בשבועה חוץ לב"ד כנ"ל א"כ י"ל אף לאביי תירוץ השני של הר"ן וסובר דאם לא יגיד קאי אקודם שבועה והוא לאזהרה על כבישות עדות. וכראב"י ופטור משחק בקובי' מקרבן שבועות העדות וא"ש קושי' הגמ' אליבא דאביי לימא לי' מי יימר דמשתבעת. דמהכ"ת נתרץ דברי אביי דלא כהילכתא ומיושב קושי' הרשב"א הנ"ל והרשב"א שמקשה אפשר לומר לכאורה שחולק על הרא"ש וסובר דאף ברשע שאינו של חמס פסול ג"כ למפרע ואי בעינא אמינא שהרשב"א והרא"ש אזלו כ"א לשטתייהו

דלכאורה יש ראי' לדעת הרא"ש הנ"ל דרשע שאינו של חמס אינו פסול למפרע מהא דאי' בכתובות דף כ"א ע"ב אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירים חתימת ידי העדים וא' אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם כו' עד נעשה דיין כו' איתבי' רב ספרא לרב אבא ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ואי ס"ד עד נעשה דיין למה לי כולי האי ליתבי בדוכתייהו וליקדשי א"ל אף לדידי קשי' כו' הנח לעדות החודש וקיום שטרות דרבנן ומפרש בתוס' לחד תרוצא דהטעם משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימו הרי מבואר דבעדות החודש בעינן עדות שאתה יכול להזימה ובב"ק דף ע"ג ע"א אי' תנן גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין את הכל כו' ואי ס"ד למפרע הוא נפסל הני כיון דאיתזמי להו אגניבה איגלאי מילתא למפרע דכי אסהודי אטביחה פסולין הוי אמאי משלמין אטביחה אמרי הב"ע כגון שהוזמו על הטביחה תחלה. סוף סוף כי הדר מתזמי אגניבה איגלאי מילתא כו' והילכתא שהעידו בב"א והוזמו עכ"ל ומסיק באס"ז להלכה כשהעדים מוזמין ומתברר שהיו רשעים באיזה רשעות קודם שהעידו אין עליהם דין הזמה לפי"ז קשה לי הא דאיתא בר"ה דף כ"א על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי כו' ואי' שם מעשה שעבר יותר מארבעים זוג ועיכבם ר"ע בלוד שלח לי' ר"ג אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מכשילן לע"ל הרי שחללו שבת בפרהסי' ואם נזומו אח"כ מתברר שהי' רשעים קודם שהעידו דהא חללו שבת בחנם א"כ לא משכחת בהם דין הזמה א"ו דרשעים שאינם של חמס אינם פסולים למפרע ובסגנון זה תרצתי דברי הרמב"ם בהלכות סוטה פ"א דין י"א האשה שקינא לה בעלה ונסתרה אחר הקנוי עמו בעדים. והרי הוא עומדת לשתות ובא ע"א והעיד עלי' שנבעלה בפניו עם זה כו' ה"ז אסורה על בעלה לעולם ואינה שותת ויוצאה בלא כתובה ואפי' הי' עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה שנ' ועד אין בה והרי כאן עד עכ"ל וכתב הכ"מ ומ"ש ואפי' הי' עד טומאה זה כו' א"י מה מלמדינו כו' יעו"ש ונ"ל דיש רבותא דאיתא בב"ק דף כ"ד העידו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלשה הרי כאן ג' עדות והן עדות אחת להזמה כו' אי אמרת ליעודי תורא שפיר [דכיון דגברא ביום א' מיועד מצי לאוקמי כשבאו כולן ביום א'] אא"א ליעודי גברא לימרי הנך קמאי אנן מי הוי ידעינן כו' וליעודי תורא מי ניחא לימרו הנך בתראי אנן מנא ידעינן דכל דקאי בי' דינא לאסהודי בי' תורא קאתי כו'. רב אשי אמר כשבאו רצופין ע"כ והמעיין בסוגי' הנ"ל ובספר אס"ז מש"כ בשם המאירי ישפוט בצדק כיון דפסקינן שהם עדות אחת להזמה אם נזומו רק הכת השלישי לא מחייבין אותם החצי נזק של צד מועד דכיון שבאו בב"א היו כל הג' כתות כת א' של כמה אנשים שאין מקיימין בהם הזמה עד שיזומו כולם והנה בב"ק דף ע"ב אי' פלוגתא דאביי ורבא דאביי סובר דעד זומם למפרע הוא נפסל ומקשה הגמ' מגנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם וכו' היוצא מזה היכא שמתברר שהיו רשעים מקודם ליכא דין הזמה לפי"ז קשה דהא גבי עד טומאה שהוא הי' עד הסתירה והגיד במעמד א' באותו ב"ד אחרי כ"ד של עדותו על הסתירה ליכא למשכח הזמה דכיון שהעיד על שתיהן במעמד א' לא גרע מב' כתות עדים שאין מקיימין הזמה בשנים עד שיזומו גם הראשונים ובעד השני של הסתירה א"א לקיים הזמה שיאמר לא ידעתי שהעד השני שעמו יעיד על טומאה ומה שבאתי עמו הי' לעדות הסתירה ולעד הטומאה כשיוזם ג"כ על הסתירה איגלאי מילתא שהי' רשע מעת שהעיד על הסתירה ואין עליו דין הזמה על הטומאה ומשמיענו הרמב"ם דמ"מ היא אסורה דעכ"פ יש כאן עד דאם לא הי' מעיד במעמד א' או הי' תכ"ד הי' תועלת בעדותו וכשידוע שיש עד אחד אף שאינו בב"ד אין המים בודקין או י"ל שסובר הרמב"ם דלא בעינן בעד אחד שיהי' ראוי' לדין הזמה וא"כ הרווחנו לתרץ דברי הרמב"ם שסותר בעצמו דבריו

ואקדים הגמ' בשבועות דף ל' שבועת העדות נוהגת באנשים כו' ואינו נוהגת אלא בראוין להעיד גמ' לאפוקי מאי ר"פ אמר לאפוקי מלך וכתב הרמב"ם בפרק יו"ד מהלכות שבועות בזה"ל הי' עדיו א' מהם פסול או קרוב כו' או שהי' המלך א' מעדים שאינם ראוין להעיד כו' פטורין משבועות העדות שאלו העידו לא היו מחייבין בעדותן ממון עכ"ל ובפ"י מהלכות שגגות דין ז' כתב בזה"ל המלך והכהן המשיח מביאין קרבן על שבועות העדות כו' כשארי הדיוטות ע"כ וכתב הראב"ד א"א אין המלך חייב בשמיעות קול ע"כ ומלבד שהרמב"ם סותר דברי עצמו ממ"ש בהלכות שבועות דבריו בעצמם נפלאים דהיכא משכחת במלך שבועות העדות כיון שמלך אינו מעיד. והכ"מ רוצה לתרץ דמלכי ב"ד מעידין ומשכחת שמיעות קול אלה בעדות ד"נ אבל דבריו תמוהים דבעדי ד"נ ליכא חיוב קרבן שבועות העדות שאינו אלא בעדות ממון ובלא"ה דברי הכ"מ צ"ע. הן אמת שגם בספר החינוך כ' שמלכי ב"ד מעידין אמנם לפי"ז צ"ל הא דמלך אינו מעיד הוא רק מדרבנן ומדברי הגמ' שאמר לאפוקי מלך ולא כראב"י שממעט משחק בקובי' מוכח דמלך אסור להעיד מדאורייתא גם ברמב"ם הלכות מלכים כתב מלכי ב"ד דנין ודנין אותם ומעידים עליהם ולא הזכיר שהמה מעידים ומהכ"ת יגרע מכה"ג שאינו מעיד רק למלך ומפשטות דברי הרמב"ם בריש הלכות עדות מבואר דכה"ג פטור מלהעיד אף בד"נ ומילתא דאיסורא דסובר דהוא בזיון גדול לכה"ג ונלמד ממת מצוה דבזיון גדול מדחה אף עשה דפסח וברש"י בשבועות מבואר הטעם משום דהוא דרך בזיון שיעמוד כשיבוא להעיד

ולכאורה אפשר לומר דמשכחת במלך ת"ח דת"ח יכול להעיד בישיבה כדאי' בדף למ"ד ר' יימר אי ידע לי' לסהדותא למר זוטרא אתא לקמי' דאמימר אותבינהו לכולהו אמר לי' רב אשי כו' אבל בעדים דברי הכל בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה ועשה דכבוד התורה עדיף אמנם לדעתי ז"א דלכאורה י"ל מה זה שמסיים הרמב"ם שאלו העידו לא היו מחייבין בעדותן ממון דמנ"ל לבטל עדות המלך בדיעבד דהא דין העמידה בעדים אינו מעכב בדיעבד לכן נראה לי דתוס' שם בד"ה עשה דכבוד התורה כתבו בזה"ל וא"ת כ"ש כבוד המלך שהרי אינו יכול למחול ואמאי אוקמי' שמעון בן שטח לינאי המלך וי"ל דשאני ד"נ דחמירי ולכאורה תמוהים אמאי אמר ר"פ לאפוקי מלך. הא דין שבועות העדות מיירי בממון ויכול המלך לישב לכן נראה לי ע"פ המבואר ברא"ש וביותר בחדושי הרשב"א דסותרים דעת האומרים דעמידה בעדים הוא לעכובא דא"כ אמאי כשר עדים ת"ח אף דכבודו עדיף מ"מ עדותו בטל והטעם מה שבאמת אין העמידה מעכב צ"ל דזה לפי הכלל בכל התורה כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת

מעתה י"ל דכיון שהמלך אינו יכול למחול ע"כ גרע טפי דאינו ראוי לבילה ומעכבת בו דין עמידה בעדותו ולכך כתב הרמב"ם שאלו העידו לא הי' מחייבין וא"ל דמשכחת כשהעיד המלך בעמידה ז"א דע"ז א"א להשביעו שיעבור על מצות שום תשים וגו'. ולא מקשה התוס' רק ממעשה דשמעון בן שטח דשם לא הי' בעדים רק לעמידת הבע"ד וזה אינו מעכב לכ"ע דאין חריצות דין הדיין תלוי בעמידת הבע"ד כמובן אמנם לכאורה גם גבי מלך ראוי לבילה דהא לפני כה"ג יכול לעמוד כדאי' ברמב"ם הלכות מלכים פ"ב דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכיון שמשכחת שום פעם שיעמוד ולא יהי' לו בזיון הרי גוונא שיהי' מצות עמידה ותו אינה מעכבת ויש לי ראי' לדוגמא זו מהסברת דברי התוס' במס' מנחות דף י"ח ע"ב לכך לא מצי שיופטר כה"ג משבועות העדות כשמשביעין אותו שיעיד לפני ב"ד סתם אף שהוא אינו מחויב להעיד רק בפני מלך או בצורבא רבנן לפני ב"ד דזוטר מיני' לא מיפטר משבועות עדות דאף שלא היה מוכרח להעיד לפניהם מ"מ שם עד עליו שיוכל להעיד במקום אחר וקרינן ביה והוא עד ועבר על שבועות העדות במה שהשיב במקום ב"ד איני יודע לך עדות ואלו הי' מעידין כאן הי' מועיל עדותו וליכא למעט לא מוהוא עד ולא מאם לא יגיד במקום שאלו מגיד מחייב בזה ממון א"כ קשה אמאי אין נוהגת שבועות העדות גבי מלך

הן אמת שלמ"ד מדאורייתא אין יחיד מומחה דן לא משכחת דבכה"ג לחוד אינו יכול לקבל עדותו וכשיצרף עוד שנים לא יהי' אפשר שישבו המה כדין דיינים והמלך יעמוד לפניהם אבל לפי פסק הלכה שפוסק הרמב"ם דיחיד מומחה דן משכחת שיעיד לפני כה"ג לבד: