עטרת חכמים חלק ב רמג

והנה בחדושי הרשב"א הקשה מאי מקשה הגמ' על אביי בשכנגדו חשוד על השבועה דחשוד מאן אי לימא כי' ולימא לי' מי יימר דמשתבעת הא מה שמחויב לישבע נגד החשוד הוא רק מדרבנן יעוין תוס' ב"מ דף ה' ע"א דיה שכנגדו] ודילמא אביי כר"פ ס"ל דמשחק בקובי' חייב קרבן שבועות העדות כיון דמדאורייתא מחזי חזי. וא"כ אזיל הפירכא ולימא לי' מי יימר דשבועה זו אינו אלא מדרבן. ולכך חייב העד קרבן שבועה דמדאורייתא מחזי חזי. [ויעוין בתומים סי' צ"ב ס"ק יו"ד] ובפשיטות נ"ל ליישב דכבר הוכחתי לעיל בראיות עצומות מסוגי' דהיו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השני' וממס' יומא דף ע"ג דהלכה כראב"י ושדחיקא לשום אמורא לפסוק כר"פ. ע"כ מסתמא גם אביי סובר כן כראב"י ולכך מקשה הגמ' שפיר ולימא לי' מי יימר כו'

אמנם בהא איכא לעיוני טובא דהנה בשו"ת עה"ג סי' ג' [מובא בתומים סי' כ"ח ס"ק י"ט] מקשה דאמאי בהשביע עליהם חוץ לב"ד חמשה פעמים חייבין משום שיכולין לחזור ולהודות דהא יפסלו לעדות מחמת שעברו על השבועה ומתרץ במושבע מפי אחרים בשבועת העדות חידוש הוא ולא מפסלי משום זה ומקשה בתומים דא"כ לא יתכן התירוץ השני של הר"ן במשנה הנ"ל דלכך בכפר בב"ד א"י לחזור ולהודות משום דהם נפסלים מחמת שבועות העדות ואי מטעם חידוש כנ"ל גם במושבעים בב"ד אינם נפסלים ויכולים לחזור ולהודות ומדחה בזה דברי העה"ג אמנם לתירוץ הראשון של הר"ן שמפרש כפי' רש"י דהטעם שאין יכולין לחזור ולהודות כשנשבעו בב"ד הוא משום כיון שהגיד כו' י"ל כסברת העה"ג וגם לתירוץ השני של הר"ן יתכן דברי העה"ג לדעת רבא דבעינן רשע דחמה דבסנהדרין דף כ"ז איתא מומר אוכל נבלות לתאבון ד"ה פסול. להכעיס אביי אמר פסול רבא אמר כשר אביי אמר פסל דהו"ל רשע ורחמנא אמר אל תשת רשע עד ורבא אמר כשר רש דחמס בעינן מיתיבי אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו גזלנין ומועלין בשבועות מאי לאו אחד שבועות שוא וא' שבועות ממון לא אידי ואידי שבועות ממון ומאי שבועות שבועות דעלמא כו' נימא כתנאי עד זומם פסול לכל התורה כולה דברי ר"מ כו' ורבא ע"כ לא קאמר ר"מ התם אנא גבי עד זומם דרע לשמים ורע לבריות ואי' בתומים סי' צ"ב ס"ק ב' דגבי שבועות העדות הוי רשע דחמס ועיין מ"ש הב"ח בסי' ל"ד סעיף י"ב בכם המרדכי. ובכנה"ג על הטור סי' צ' אית ט"ז דהמזיק לחבירו אינו רשע דחמס]. והנה בנשבע חוץ לב"ד וכפר שם י"ל שעדיין אינו רשע דחמס כיון דשלא בב"ד לא היו תועלת בעדותן. לפי"ז א"ש דברי המשנה דבהשביעם חוץ לב"ד וכפרו בב"ד דדנין כאלו היתה הכפירה על כל השבועה חוץ לב"ד והיו יכולין לחזור ולהודות לדעת רבא דלא הוי רשע דחמס והמה כשרים לעדות משא"כ כשהיתה השבועה בב"ד דמיד כשכופרים הוי רשעים דחמס אף אם הי' יכולין לחזור ולהגיד וא"ש תירוץ הב' של הר"ן אליבא דרבא משא"כ לאביי דסובר דלא בעינן רשע דחמס וצ"ל אליבי' דכשמשביעין העדים מפי אחרים אין לפסול העדים והטעם בהמשנה כפי תירוץ הראשון של ר"ן כדברי רש"י מפני שהוי חוזרין ומגידים והמעיין היטב בהר"ן יראה שלפי תרוצו הראשון צריך לומר דהקרא אם לא יגיד קאי אחר האלה יעו"ש בר"ן וזה כר"פ דמחייב במשחק בקובי' אף שפסול מדרבנן מ"מ מדאורייתא מחזי חזי וכמו שבארתי לעיל דר"פ סובר דקרא דאם לא יגיד קאי אחר האלה וא"כ לשיטת אביי דצ"ל אליבי' שסובר כתירוץ הראשון של הר"ן. ע"כ סובר כרב פפא וא"כ נשאר קושי' הרשב"א לדוכתי' מאי מקשה הגמ' אליבא דאביי ולימא לי' מי יימר דמשתבעת הא כיון דע"כ סובר כר"פ כנ"ל ולר"פ אף שמדרבנן לא חזי לעדות עכ"ז חייב קרבן שבועה כיון דמדאורייתא מחזי חזי והשבועה נגד החשוד אינו אלא מדרבנן

ונ"ל לכאורה ליישב קושי' הרשב"א הנ"ל דבשו"ת הרא"ש כלל יו"ד סי' ב' איתא שאלת על הנשבע להכחיש את העד שאמרו רבותינו שהעד ובע"ד מצטרפין יחד לפוסלו אם הוא נפסל מיד ממילא או עד שיעידו עליו בפני ב"ד יראה לי שצריך להעיד עליו כו' אבל בשיעידו עליו שניהם בפני ב"ד ויאמרו אנו מעידים ע"ז שעבר על שבועתו מאז והלאה הוא נפסל עכ"ל ומקשה הב"י בחו"מ סי' ל"ד בבד"ה דהא פסקינן דעד זומם למפרע הוא נפסל ומתרץ בכנה"ג דהרא"ש סובר דאין למידין מעד זומם ואף דאיפסקא הילכתא כאביי לגבי רבא היינו דוקא בעד זומם אבל לא בפסול אחר וסיים בכנה"ג שרבינו המחבר [הוא הב"י בתשובותיו חלק אה"ע סי' ב'] כתב דתשובה זו לאו דסמכא הוא עכ"ל ויעוין ב"ק דף ע"ב וסנהדרין דף כ"ז מבואר בהדי' דגזלן פסול למפרע אף לרבא רק לטעם משום פסידא דלקוחות אין לפוסלו למפרע ונ"ל ליישב דברי הרא"ש הנ"ל וידוקדק דבריו מה שכתב בשיעידו שניהם וכו' ויאמרו אנו מעידים ע"ז שעבר על שבועתו כו' שלכאורה דברים האלו אך למותר דהנה הרמב"ם פרק יו"ד מהלכות עדות חשיב הפסולין מצד רשעתם חייבי מלקות וכדומה יעו"ש ואח"ז בהלכה ד' כתב ועוד יש שם רשעים שהם פסולי' לעדות שנ' כי יקום עד חמס באיש כגון הגנבים והחמסנים אע"פ שהחזירו פסולים לעדות מעת שגנב או גזל וכן עד זומם כו' מעת שהעידו בב"ד כו' עכ"ל. הרי שלא הזכיר הפסול למפרע רק ברשע דחמס ועד זומם גם בפרק י"א לענין התשובה מחלק בין תשובת הרשעים לתשובת הפסולי' ברשעת חמס הרי אף לדידן דפסקינן כאביי דלא בעינן רשע דחמס מ"מ חמירו רשעים דחמס מן הפסולים מצד רשעות שאינו של ממון ומסברא יש לחלק בפשיטות דרשע דחמס פסולין מחמת שחשוד לאותו דבר מצד תאות ממון יעיד בשקר א"כ מהכ"ת לא נפסילנו למפרע אבל הפסולים מצד רשעת שאינם חשודי' לאותו דבר רק התורה הוא דפסלנוהו י"ל שאינם פסולים רק מעת שנתברר רשעתם בב"ד ואין לדמותו לעד זומם [וכדומה לזה כתב הראב"ן גבי פ' רבעני דאמרינן פלגינן דבורא אף שלפי האומדן הוא באמת נרבע לרצונו כהודאתו ועכ"פ אינו יוצא מידי ספק ובשו"ת מהר"ם לובלין סי' העיר ע"ז בזה מ"מ כיון שאין בירור שנרבע לרצונו אינו נפסל אף אם הוא רשע דחמס יעו"ש] והנה בראב"ן הקשה אמאי במעשה סנהדרין דף כ"ה ע"א] דלדידי אוזיף בריבית הבע"ד עם אחר מצטרף הא הבע"ד נוגע דכשירצה לחזור לכשרותו יצטרך להחזיר לו הרבית. ומתרץ דא"צ להחזיר הרבית ומתכשר בתשובה לחודא וצ"ל דהוי כאלו העיד שלוה לו ברבית ולא לקח הרבית

מעתה נחזי אנן גבי המעידים על א' שנשבע לשקר בכחש ממון. כשהבע"ד א' מהעדים צ"ל דהוי כאלו העידו בסתם שנשבע לשקר שלא בדררא דממונא דאל"כ יצטרך לכשרותו השבת הממון. והוי הבע"ד נוגע בעדותו וכיון שכן הוי רק כהועד עליו שמעל בשבועה שאין בו ממון ולא מיפסל משום רשע דחמס ולכך אינו פסול למפרע רק מעת שהועד עליו בב"ד ולזה מדייק הרא"ש בתשובה ויאמרו אנו מעידים ע"ז שעבר על שבועתו. ר"ל שלא יזכירו כלל הכחשת הממון ולכך אינו פסול רק מאז והלאה ואין לומר דנימא להפליג דבורו וכאלו אמר שנשבע על הכחשת ממון והחזיר הממון בכפי' שעדיין הוא פסול כרשע דחמס ואין לבע"ד צד נגיעה ז"א דא"כ יצטרך להמציא דבר חדש. ובכה"ג לא אמרינן פלגינן דבורא: וגדולה מזה כתבו התוס' בסוגי' דאנוסים היינו ויעוין מ"ש הרשב"א בתשובה לחלק בדין פלגינן בין האומר פלוני זנה עם אשתי או להאומר אשתי זינתה עם פלוני והכלל דפלגינן לא שייך רק לעקור מדברי העדים מה שאומרים שלא לצורך בדבר שאין דנין בו אבל לא לחדש דבר כדי שיהי' קיום לעדותם. ולכך אי אפשר למפליג באומרים שנשבע לשקר על הכחשת ממון. רק אמירתם בהכחשת הממון. ונשאר לעדים מה שהעידו שנשבע לשקר וכמו כן בלדידי אוזיף ברבית אף כשאומר הבע"ד שלקח ממנו הרבית מפלגינן הדבור וכאלו לא אמר רק אוזיף בריבתא ומיושב דברי הרא"ש הנ"ל

והנה ידוע שבמשנה דהעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל פסולי עדות היינו מפרש רש"י משחק בקובי'. וכתבו הקדמונים דהוצרך לזה דאם אומרים שהיו גזלנין אמאי נאמנים הא אין אדם משים עצמו רשע והר"י במג"ש מפרש שהכוונה שהי' פסולים שגזלו אבל כעת אינם פסולים שחזרו בתשובה וכתב עליו הרמב"ן וא"י מה סח דא"כ גם באנוסים היינו מחמת ממון נוכל לומר ג"כ שחזרו בתשובה. וכן תפסו עליו שארי הקדמונים והעלו דאף שאומרים אנוסים היינו מ"מ שייך בזה אין אדם משים עצמו רשע כיון שעכ"פ מעידים על עצמם שהי' פסולים קודם התשובה ומדברי הגמ' בפ' זה בורר וברמב"ם הלכות עדות פרק י"א מבואר דהתשובה למועלי בשבועות הוא שיבואו לב"ד שאין מכירין אותו ויאמר חשוד אני וברשע דחמס אינו מתכשר עד שיזדמן לו השבת אבידה בדבר חשוב או בעד זומם שיזדמן לו שנותנין לו שוחד גדול להעיד בשקר ואינו רוצה. מעתה נחזי אנן כשנשבע חוץ לב"ד אף כשכפרו לא הוי רשעים דחמס רק כשאר מועלי בשבועות ותשובתם שיודו במקום שאין מכירין אותו וכיון שלא נתברר כאן בב"ד שנשבעו לשקר מה שחוזרי' ומודים שנשבעו לשקר הוא התשובה המועלת דהוי עדיף ממועל בשבועה שנתברר רשעתו והלך למקום שאין מכירין א"כ אינם משימים את עצמם רשעים ואין לומר דמכל מקום לפי דבריהם היו פסולם קודם שחזרו בתשובה ז"א דהא קודם שנתברר פסולם בב"ד לא הי' כלל פסולין דברשעת שאינו של חמס אינם פסולים למפרע ובעת שנתברר פסולם ברגע שמודים בב"ד תיכף מתכשרים ע"י ההודאה עצמה שהיא התשובה ולכך יכולין לחזור ולהודות משא"כ כשנשבעו וכפרו בב"ד שהודאתם אינו מוציאם מפסולם שלמפרע וגם להבא צ"ע אם מתכשרים בהודאה זו כיון שהם רשעים דחמס והא דלא כתב הר"ן בפשיטות שהמה פסולים לעדות י"ל דמה שבפסול רשע דחמס צריכין לילך למקום שאין מכירין הוא רק בחומרא מדרבן ואכתי