עטרת חכמים חלק ב רכז

בכדי גרס לה ומאן דגרים לה לא ידע שאמר ר"ל בהדי' לגבי שבועה [שבועות דף מ"ב] והוצרך ללמדה ממשנתינו ע"כ

ונ"ל לקיים גירסא זו על נכון ויתישב גם קושי' התוס' הנ"ל. דבפסחי' דף ו' ע"א איתא יכול יקבל פקדונות מן הנכרי' ת"ל לא ימצא כו' כו' א"ד הניחא למ"ד דבר הגל"מ לאו כמ"ד היינו דאיצטרך לא ימצא אלא למ"ד כמ"ד ל"י ל"ל איצטרך סד"א הואיל וכי אי' הדר בעינא לאו ברשותי' קאי קמ"ל ופרש"י הואיל וכי אית' הדר הוא גופי' למרי' בעינא וזה עדיין לא נאבד וכי אמר ר"ש לההוא היכא דאינו בעין כגון גבי גונב קדשים שהי' הבעלים חייבים באחריותן אמר ר"ש אפי' שאין כפל להקדש דהא כתי' רעהו ולא של הקדש הכא חייב כיון דזה חייב באחריותן לרעהו קרינן בי' דהא גרם לו להתחייב ממון עכ"ל

והנה לכאורה מדקאמר גמ' ס"ד וכו' קמ"ל דלפי האמת דסובר ר"ש דקדשים שחייב באחריותן אף שעודם עדיין בעין מקרי של בעלים מטעם דהגל"מ הואיל ואלו מיגנב דמדגלי קרא גבי חמץ דגם בכה"ג אמרינן גל"מ סובר ר"ש דאמרינן כן בכל התורה כולה וראי' לזה דאי' בסנהדרין פרק חלק דף קי"ב ע"ב ת"ר הי' בהן קדשי קדשי' וקדשי מזבח ימותו כו' אמר מר היו בהן ק"ק וקדשי מזבח ימותו כו'. ואמאי ימותו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה ר"י אמר כו' ר"ל אמר ממון בעלים והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש הוא דאמר קדשי' ממון בעלי' הוא כו' ומפרש רש"י ר"ש הוא דאמ' בפ' הזהב קדשים שחייב באחריותן ממון בעלי' הוא ויש להם אונאה כו' ע"כ הרי להדי' דאף דהקדשי' עדיין בעין הוי לר"ש ממון בעלי' כיון דאם היו אבודים או גנובים הי' על הבעלי' חיוב לשלם וצ"ל כמו שכתבתי לעיל כיון דגלי קרא גבי חמץ דגם בכה"ג מקרי גורם לממון יליף ר"ש מני' לכל התורה לסברא זו צריכים לומר ללישנא קמא בפסחי' דמקשה הגמ' הניחא למ"ד דהגל"מ כמ"ד ופרש"י ר"ש קאמר לה בב"ק דף ע"א ע"ב קדשים שחייב באחריותן חייב וקשה למאי דס"ד שהטעם הוי משום גל"מ הו"ל להגמ' להקשות א"כ לא ימצא גבי חמץ ל"ל או דס"ד דהגמ' דמה שסובר ר"ש גל"מ אתי' לי' מדגלי קרא גבי חמץ לא ימצא לחייב בביעור אף פקדונות של נכרי בקבלת אחריות שמעינן דדהגל"מ כמ"ד וא"כ אתי שפיר דברי ר"ל במס' סנהדרין שסובר דלר"ש אמרינן גל"מ אף היכא דעדיין איתנייהו בהמת המוקדשין בעינא ולכאור' נ"ל דמדברי ר"ש בעצמו מוכח כן דהא איתא במשנה דב"מ דף נ"ו ר"ש אומר קדשים שחייב באחריותן יש להן אונאה ושאין חייב באחריותן אין להן אונאה וקשה דהא אין להבעלים שום היזק מצד האונאה שהי' במכירת הקדשים דהא אינו חייב באחריות להעמיד דוקא עולה שיהא שוה כמו בהמה הראשונה וגדולה מזה איתא במס' ב"ק דף ע"ח ע"ב האומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי פטר גנב נפשי' בכבש לרבנן ובעולת העוף לר"א בן עזרי' כו' יעו"ש. ואמאי סובר ר"ש דקדשים שחייב באחריותן יש להן אונאה הא לא תונה איש את רעהו כתיב והבעלי' שהקדישו לא נתאנה שאינם צריכים להשלים הפסד האונאה א"ו דעת ר"ש דכיון דאילו הי' מוגנב הי' על הבעלים חיוב לשלם אף היכא שעדיין לא בא כלל לחיוב תשלומין הוי כשל בעלים ושייך ע"ז אזהרת הלאו דלא תונו אא"ר אף דהפסד האונאה אינו אלא להקדש ומדויק בזה דברי רש"י במס' סנהדרין שבאוקמתא דר"ל כר"ש הנ"ל מביא רש"י הך דרש דגבי אונאה ובפסחים בא"ד הראשון דקאמר הניחא לר"ש מביא רש"י ר"ש דב"ק דקדשים שחייב באחריותן חייב הגנב בדו"ה ולפי הנ"ל א"ש דבפסחים לא"ד הראשון טרם דאסיק הגמ' שיש מקום לחלק בין היכא דכבר נאבד ובין היכא דעדיין בעין א"ש לפרש הניחא למ"ד דבר הגל"מ דהיינו ר"ש דב"ק אבל לפי מסקנת הגמ' בפסחים בא"ד שני' שיש מקום לחלק בין היכא דאיתא עדיין בעינא או לא ליכא למשמע מדברי ר"ש דב"ק רק דין גורם לממון היכא שכבר נגנבה הבהמה והחיוב על הבעלים לשלם אבל בקדשי עיר הנדחת שהקדשים המה בעינם י"ל דגם ר"ש סובר דלא הוי כשל בעלים ואמאי מתרץ ר"ל ה"מ ר"ש הוא ע"כ הביא שם רש"י ר"ש דגבי אונאה דמשם מוכרח דלפי האמת דעת דאף היכא דעדיין אי' בעינא אמרינן דהגל"מ כמ"ד דהא גבי אונאה הוי ג"כ כאלו איתא בעיני' כיון שאין ההפסד אונאה על הבעלים וא"ש

והשתא דאתינא להכי יש ליישב הגי' הנ"ל שמחק רש"י דלכאורה תמוה מאוד מאי ס"ד דר"י לתרץ ה"מ ר"ש הוא דאמר קדשים שחייב באחריותן כו' הא מפורש להדי' באותו משנה דמשנתרמה התרומה נשבעים לגזברים והיינו ע"כ משום דליכא עוד אחריות על הבעלים ולתרץ אקדים לשון הרמב"ם בפ"ב מהלכות שכירות דין ה' הקדיש הקדש ואח"כ פדאוהו והרי הוא חולין בעת שנטלו מבית השומר או שהשאילו חולין ואח"כ הקדיש והוא ביד השואל וכן עכו"ם שהפקיד ואח"כ נתנגב אין בהם כל דיני השומרים עד שיהא תחילתן וסופן נכסי הדיוט ונכסי ישראל עכ"ל וכ' המ"מ בזה"ל במכילתא דף ל"ג פ' ס"ו פ' משפטים וכי יתן איש אל רעהו וכתי' ישלם שנים לרעהו לרעהו ולא להקדש ולא לאחרים פי' בעינן רעהו בשעת נתינה ובשעת תשלומין כו' ע"כ ונ' לפי"ז גבי שבועות שומרים דכתיב כי יתן אל רעהו וגם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו למידין מהנך תרי רעהו דבעינן שיהא חולין בשעת נתינה ובשעת האבידה כי השבועה אם לא שלח הוא על זמן אבידה דאם אז היו של חולין אף שאחר אבידה נעשה הקדש שפיר מתקיים הקרא אלש"י במלאכת רעהו דהא השבועה הוא אלמפרע אם לא ש"י בעת שהי' של רעהו וה"ז הי' חולין בעת שנאבדה ולפי"ז א"ש דברי ר"י שמתרץ ה"מ ר"ש הוא שהי' מפרש דברי המשנה משנתרמה התרומה כפרש"י שתרמו אף על מה שנאבד מיד השליח קודם שנתרמה התרומה ונאבד אם לא נודע לבעלים עד שנתרמה התרומה וא"כ אף שלאחר שנתרמה התרומה נעשה הקדש ממש ויש על השלוחים חיוב שבועות שומרים כיון שבעת שנאבד עדיין היו שם בעלים עליהם לכן בשעת הנתינה הי' של בעלים מצד אחריות דכ"ז שלא נתרמה התרומה על האבוד הי' חלות אחריות על הבעלים ומתפיס שפיר בכה"ג המקרא כי יתן איש אל רעהו כו' אלש"י במלאכת רעהו ששבועה הוא אם לא שלחו ידם באותן שקלים בעודן הי' אחריות על הבעלים

אמנם הי' מקום לסתור דברים אלו די"ל דאף דר"ש סובר דהגל"מ כו' דילמא דוקא היכא שכבר נגנב וההפסד על הבעלים וכדברי הגמ' במס' פסחים בא"ד השני קס"ד הואיל וכי איתא כו' אבל הכא גבי שקלים שבשעת הנתינה שהיו עדיין בעינם אף שהי' חוב אחריות על הבעלים מ"מ בעודם קימים לא שם בעלים עליהם. וכס"ד דגמ' פסחים הנ"ל א"כ אף שבאמת נגנב אח"כ ונאמר כיון שנגנב קודם שנתרמה הי' אז כשל בעלים מ"מ ליכא לחייב שבועה דבעינן שיהי' גם בשעת הנתינה של בעלים כנלמד מקרא דכי יתן איש אל רעהו והוי כאקדיש ואח"כ נעשה חולין שאין חייב שבועה ויכולין להוסיף עוד דכיון שנתרמה התרומה ונסתלקו הבעלי' מאחריותן לא הוי כשל בעלים גם בשעת אבידה אף דעדיין עליה' אחריות מספק דלמא יודע להם קודם שנתרמה התרומה ועל כה"ג אין הגזברים תורמין מ"מ הא באמת לא נודע להם ולא הגיע להם שום הפסד באבידת השקלים אבל לפי מה שהקדמתי לעיל דמדאמר ר"ש קדשים שחייב באחריותן יש להם אונאה מוכח דר"ש סובר דדהגל"מ משוי שיהי' כשל בעלים אף בעודם בעין ואין מגיע כלל שיהי' צד חיוב תשלומין או הפסד על הבעלים וא"ש תירוצו של ר"י ה"מ ר"ש הוא דאמר קדשי' שחייב באחריותן יש להם אונאה דמדברי ר"ש גבי אונאה מוכח שבכל גווני סובר דהגנ"מ כמ"ד וע"כ בההוא דשקלים היו של בעלים בעת שיתנו השקלי' ליד השלוחים ובעת שנאבדו מיד השלוחים: כי סבר ר"י שמיירי שנאבדו השקלים קודם שנתרמה התרומה וכפרש"י לכך הוצרך ר"י להביא דוקא ר"ש דגבי אונאה דאי ממשנה דמס' שבועות מה שאמר ר"ש שם קדשים שחייב באחריותן נשבעין עליהם לא נשמע רק היכא שעל הבעלים חיוב לשלם להקדש מה שנאבד ע"י השומר ואין להקשות דהא קודם שנאבד הי' של הקדש זה לא קשה די"ל שמיירי התם שמסר ליד השומר כשהי' חולין ואח"כ הקדיש ואח"כ נאבד מיד השומר שהי' הנתינה כשהי' חולין והאבידה ג"כ הי' כאבידת בעלים כיון דמחמת אבידה זו ברשות השומר חל חיוב תשלומין על הבעלים והוי כאבידת ממונו היוצא מזה דלפי פרש"י א"ש שינויא דר"י

אמנם לעינינו שהתוס' דחו פרש"י מדתני בברייתא תורמין על האבוד ועל הגבוי ועל העתיד לגבות ואי כפרש"י דתורמין אף על האבוד שנאבד קודם שנתרמה התרומה הוי זו ואצ"ל זו דכ"ש על הגבוי שלא נאבד שתורמין עליו כו' ולזה אסקו בתוס' שהפי' על האבוד שבא ליד הגזבר ונאבד קודם שתרמו כו' ועל הגבוי ועודנו ביד השליח בדרך תורמין אעפ"י שנאבד אחר שתרמו כו' ולפי פי' התוס' הא דתנן במשנה דבה"ע משנתרמה התרומה מיירי שלא נאבדו מיד השלוחים אלא אחר שנתרמה התרומה והי' בשעת אבידה של הקדש לבד דהא כבר אסתלק אחריות הבעלים ואף לר"ש בכה"ג לא מקרי של בעלים ע"כ אף דבשעת הנתינה ליד השלוחים היו כשל בעלי' מצד האחריות ומתקיים כי יתן איש אל רעהו מ"מ ליכא לחייב שבועה על אבידה שהיתה אחר שכבר נתרמה התרומה דהא אם לא שלח ידו במלאכת רעהו כתיב וכשנאבדו השקלים היו כבר של הקדש לבד בלי שום אחריות על הבעלים וז"כ הגמ' שמקשה על ר"י מברייתא דתורמין על האבוד דמהך ברייתא מוכח דלא כפרש"י רק כפי' התוס' ולפי פי' התוס' אין מקום לשינוי' דר"י דהא עכ"פ בשעת אבידה הי' כבר של הקדש דהא לא נאבדו אלא לאחר שנתרמו התרומה דעל מה שנאבד קודם אין תורמין הרי מיושב שפיר קושיות התוס' הנ"ל ומתקיים הגירסא שלפנינו ע"ד נכון: