עטרת חכמים חלק ב רכג

דנכסי דאיקני עכ"פ אינם קנוים למפרע רק מיום שקנאם הלוה ונכסים דקנה קנוי' למפרע ולדברי המרדכי שמדמה דין מקנה בק"ס קרקע ומעות לדין אגב ובקנין אגב נראה מדברי הרמ"א בחו"מ סי' ר"נ ס"ז דהיכא שחל קניות הקרקע קודם בזמן לא מהני למטלטלין שיהיה קנוי' אח"כ מ"מ י"ל דשייך גם בכה"ג לומר מתוך דקנה זו קנה זה כיוצא בזה מצינו בשיעבוד מטלטלין אג"ק שחל השיעבוד אף על מטלטלין שקנה הלוה אחר שמכר הקרקעות כמבואר בחוה"מ סי' קנ"ג והוא מדברי המ"מ פי"ח מהלכות מלוה אמנם לפי מה שמסביר פנ"י בפ' חז"ה גבי וניחוש דילמא אקני לי' מטלטלין אג"ק דלכך מועיל אף שמכר הקרקעות מקודם שקנה המטלטלין משום דשיעבוד מטלטלין חל משעה ראשונה מיום השיעבוד אף שעדיין לא קנאם ושוב אינו יכול לחזור אף קודם שקנאם אף שבפירות דקל יכול לחזור קודם שלא בא לעולם יעו"ש י"ל דז"א רק לענין שיעבוד אבל לא לענין קני' לומר דלמפרע הוא גובה וא"כ יש לדחות סברתי הנ"ל ויעוין מה שמסיים הנ"י בזה"ל ומיהו הרשב"א ז"ל חולק בדין זה שהוא סובר שאף הכותב דאיקני קודם שקנה יכול לחזור בו ומ"מ מודה הוא ז"ל דכל שלא חזר בו ודאי חייל שיעבודו משעה ראשונה כדשמעינן מהכא דאיצטרך למימר בעולם עכ"ל ולענין הקנאת דשלבל"ע למ"ד קני יש ג"כ מבוכה בין הפוסקים אם חל הקנין למפרע מיום ההקנאה או רק מיום שבא לעולם ומדברי המרדכי ב"ב בפ' יש נוחלין דין תקע"ד ממ"ש ואני דנתי לפני רבותי כו' יש משמעות שלדעתו למ"ד קני חל מיום ההקנאה (ויעוין מ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין דף ס"ג ד"ה כגון דכתב לי' כו' שנראה מדבריו בשיטת הר"י בעל תוס' דמעכשיו בדשלבל"ע פועל שיחול מעכשיו אף שנאבד אח"כ השטר וגם אין יכול לחזור קודם שבא לעולם ולא כן שיטת הרמב"ן] ומדברי רש"י בקידושין דף ס"נ ע"א ד"ה ונתלשו מהו שתהא תרומה למפרע כו'. ובע"ב בד"ה דילמא כו' שכ' בזה"ל תפסו בה קידושין לאחר זמן נשמע דבדבר שלבל"ע חל הקני' למפרע אמנם אפשר ז"א רק בשביל שבידו עכשיו לעשות ובשו"ת מהרי"ט חלק חוה"מ סי' קכ"ח מחליט דהשיעבוד דאיקני אינו חל אלא משעת קניות הדאיקני ובשעה"מ הלכות מכירה פ' כ"ב מובא דעת הפוסקים דלמ"ד אדם מקנה חל למפרע ואף אם מת המקנה קודם שבאו לעולם יקנו להקונה למפרע ודוק היטב

באופן אחר נלע"ד לתרץ קושי' התוס' בב"ב דף קנ"ז וב"מ דף י"ד מה שמקשים דאיך מבעי' לי' לשמואל אי דאיקני משתעבד או לא הא הוא בעצמו סובר דב"ח גובה השבח והוא סובר אין אדם מקנה דשלבל"ע גם לתרץ קושי' התומי' על מה שאמרי' בגמ' את"ל משתעבד לוה ולוה וקנה לקמאי משתעבד או לבתרא איך ס"ד דלבתרא משתעבד א"כ מאוחרים אמאי כשרים בהקדם דברי הגמ' בקידושין דף סיג דתני לא תסגיר עבד אל אדוניו רבי אומר בלוקח. עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר ה"ד אמר רבינא כגון דאמר ליה לכשאקחך הרי עצמך קנוי' לך מעכשיו ומקשי' בתוס' דהכא משמע דבעינן מעכשיו וכן משמע בפ"ק דב"מ דף ט"ז דקאמר התם אמר ר"ה אמר רב שדה שאני לוקח לכשאקחנה תהי' קנוי' לך מעכשיו וכו' וקשה דהא מילתא דר"מ בסמוך גבי לאחר שאתגייר כו' דאמר ר"מ מקודשת ולא קאמר דליבעי למימר מעכשיו ואמאי צריך לומר בשדה ובעבד טפי מבגר כו' והר"מ פי' דלהכי נקיט מעכשיו גבי שדה ועבד לאשמעינן דסבר כר"מ דאמר אדם מקנה דשלבל"ע כו' דאי לא אמר מעכשיו ה"א דאתי' אפי' כרבנן וצריך לעשות קנין אחר לעבד אחר השיחרור הראשון וא"ת כו' מ"מ כשפודהו או קוניהו שליחותי' עבדינן דניחא ליה דליקום בהמנותי' כדאמר בפ"ק דב"מ גבי גזל שדה ולקחה מבעליו הראשונים כו' ומסיק דניחא לי' דליקום בהמנותי' כו' ע"כ ומדקדק בספר המקנה דא"כ בשדה נמי ס"ד דצריך לעשות קנין אחר ואין זה במשמעות לשון רב דאמר קנה משמע שאין צריך עוד שום קנין אחר ותו דהתוס' בקושייתם וא"ת כו' לא הזכירו הא דרב יעו"ש ונ"ל לתרץ בפשיטות דכוונת הר"מ דס"ד דכמו בגזל שדה וחזר ולקחה דאמרי' דאדעתי' דלוקח קני מהגזלן והוי בשעת הקני' מהנגזל כשלוחו של הלוקח ולכך קני הלוקח כמו שמבואר באס"ז לב"מ סוגי' הנ"ל דף ט"ז בשם הרבה מהקדמונים כן באומר לחבירו שדה זו לכשאקנה תהי' קנוי' לך דכיון דניחא לי' דליקום בהמנותי' מחזקינן שקנה השדה עבור המקבל מתנה ונעשה שלוחו לזכותו וא"ל שום קנין אחר אבל גבי עבד לא מצינו שיהי' העבד משוחרר בכה"ג היכא שאדון הראשון לא קיבל הכסף על דעת לשחררו רק סובר שמקנה את העבד להיות נשאר לעבד לנותן הכסף ולכך הוצרך לומר דס"ד בעבד שיצטרך האדון לעשו' קנין אחר להעבד אחר השחרור ומה שבאמת אין הדין כן גבי שדה אף לרבנן מטעם הנ"ל צריך לומר כמ"ש מהרש"א לב"מ דף ט"ז ע"ב ברש"י בד"ה בההיא הנאה דאף באומר שדה סתם לכשאקחנה קנו' לך לא סמכה דעת המקבל מתנה כמו בלוקח מגזלן יעו"ש ובפרט בשדה זו וכיון דלא סמכה דעתי' לא קני והמהרש"א מביא ראיה לזה בשם ספר מ"ד מדחשבינן דאיקני לדשלב"ע

ודע שאיזו מקדמונים שמובא באס"ז הנ"ל מקשים דאף שהיה בדעת הגזלן לקנות השדה עבור הלוקח מ"מ לא ליקני הלוקח דמי הודיע להנגזל שיקנה לו והרי דומה ממש למה דאמרי' בב"ק דף ק"ב ע"ב דאמרי' מי הודיע לבעל החשל שיקנה לזה ומתרצים דגם הנגזל יודע שהקרקע שלו הוא כבר ביד לוקח שהנה מהגזלן והגזלן לוקח עבורו השדה ע"כ גם דעתו וכוונתו שיקנה הלוקח השדה ושפיר איכא דעת מקנה. ולפי דבריהם לא צריכין לסברת מהרש"א די"ל אף דסמכה דעת המקבל מתנה ואמדינן שדעת הנותן לקנות לזה מ"מ כיון שלא ידע המוכר שקנה עבור אחר ליכא דעת מקנה ולכך לא קני המקבל מתנה וי"ל שלכך מבעי' לי' בגמ' גבי דאיקני למ"ד א"א מקנה דשלבל"ע דאף בשדה סתם א"א מקנה דמי הודיע להמוכר שיקנה לזה ומעתה י"ל שאני דאיקני דמי הודיע להמוכר שיקנה לזה אבל גבי שבח שעשה הלוקח שהטעם כמ"ש הנ"י והרבה מהקדמונים כיון דצבי זבינא דא אמרי' שהוי כאילו הלוקח מכר השבח להמוכר כלומר כדי שיחול בו שיעבודו לבעל חובו וא"כ יש חילוק בין דאיקני ובין שיעבוד השבח וא"כ היכא רוצה הגמ' ללמוד דאיקני משבח: אמנם שם בב"מ דף ט"ז ע"א כתבו בתוס' ד"ה האי שטרי כו' בזה"ל וא"ת מעותיו שהי' תחלה מלוה נעשו אח"כ מכר כו'. א"נ במלוה אינו יכול לקנות כדאמרי' בקידושין המקדש במלוה אינה מקודשת ע"כ. ואקדים לזה לשון הריטב"א שמובא באס"ז לב"מ דף הנ"ל בזה"ל מכדי לוקח במאי קני לה להאי ארעא פי' רש"י ז"ל כסף לא נתן לשם קנין אלא לשם פקדון כו' ונראה מדבריו דסגינן אפי' על מכיר בה שאינו שלי כדברי רבינו מיהו אין פרושו נכון בעיני שהרי אפי' נתן לשם מקח אינו קונה בו כיון שבאותו שעה לא הי' ראוי לקנות דהא דאמרי' פ"ק דקידושין שהאומר לאשה הרי את מקודשת בכסף זה לאחר שלשים יום שהיא מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות התם הוא שהכסף ראוי לקנות בשעתו וכבר הא פרישנא לעיל דהאי גברא לתורת מקח נחית כל היכא דאפשר לי' דתיקום בידי' אלא הכי פרושו במאי קנה לה להאי ארעא השתא. שהרי בכסף או בשטר או בחזקה אינו קונה עכשיו כיון שלא הי' ראוי לקנות בהן לשעה הראשונה עכ"ל הריטב"א: וז"כ התוס' בתרוצם השני הנ"ל במה שכתבו דהמקדש במלוה אינה מקודשת שסוברים כדברי הריטב"א דמה שהדין במקדש לאחר שלשים דמקודשת אף בנתאכלו המעות הטעם כנ"ל כיון שבידו לקדשה עכשיו מיקרי הכסף בשעת נתינה כסף קידושין

אמנם במס' קידושין דף נ"ט ששם מקור הדין דהמקדש לאחר שלשים כו' דמקודשת לא הוזכר טעם הנ"ל רק בבכורות דף מ"ט פליגי בזה רב ושמואל ואציע לשון הגמ' שם איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי דכ"ע מעכשיו אין בנו פדוי לאחר שלשים יום ואיתנייהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר שלשים יום ונתאכלו המעות רב אמר בנוי פדוי מידי דהוי אקידושי אשה התם לאו אע"ג דנתאכלו המעות הוי קידושין ה"נ ל"ש ושמואל אמר לך התם בידו לקדשה עכשיו הכא אין בידו לפדות מעכשיו וכו' יעו"ש בהרא"ש שכ' דהלכה כרב ודעת הרמב"ם כהרא"ש ובתה"ד סי' רס"ד ובכתביו סי' רל"ד מביא בשם תוס' ב"ק דף ע' וע"א דהלכה כשמואל ויעוין ביו"ד סי' ש"ה סי"ג שם מובא מחלוקת הפוסקי' בזה ומדברי הריטב"א הנ"ל נראה שסובר דהלכה כשמואל ולכך מחליט לסתור דברי רש"י אמנם דברי רש"י נכונים לפי שיטת הפוסקים דהלכה כרב דבנו פדוי אף בנתאכלו המעות ומדמי לי' לקדושי אשה הרי דלא ס"ל כסברת שמואל דשאני קידושין משום דבידו לקדשה עכשיו כי אף היכא שא"א לעשות עכשיו הקנין חל לאחר שלשים יום במעות שנתן בתחלה לצורך קנין ולכך הוצרך רש"י לפרש קושי' הגמ' דהא הכסף לא נתן לשם קנין לפי"ז י"נ דכמו כן בדאיקני אף למ"ד א"א מקנ' מ"מ כיון שנתן כסף הלואה תחלה ע"ד שיעבוד דקנאי ודעתיד למיקני אם סמכה דעתו של המלו' על השיעבוד דאיקני מהראוי שיחול השיעבוד דאיקני בעת קניות הקרקעות אף שאין המוכר הקרקעות דעתו על הבע"ח מ"מ הלוה בעצמו כשקונה הקרקעות ומקנה להמלוה שיעבוד עליהם בכסף שלקח כבר גם על שיעבוד זה. וצ"ל שהטעם שלא חל שיעבוד דאיקני הוא משום דלא סמכה דעתי' של אדם על דשלבל"ע ומה"ט גם באומר על שדה סתם לכשאקחנה קנוי' לך אינו מועיל משום דלא סמכה דעתי' של המקבל מתנה או הלוקח וכסברת המהרש"א הנ"ל דרק גבי לוקח מגזלן כיון שהקרקע כבר בחזקת הלוקח סמכה דעתי' משא"כ בדבר שאינו ברשותו ולא ברשות המוכר דאיקני שוה עם דין שדה סתם. ממילא ליכא לחלק בין דאיקני לשבח ולכך רצה רבא למיפשט דין דאיקני מברייתא דשבח קרקעות דאין לומר דשאני בשבח דהלוקח