עטרת חכמים חלק ב ריט

אותו שטר להמלוה כ"ז שאין הלוה אומר תנו ולמסרו להלוה ג"כ א"א שהרי שטר זה הוא זכות המלוה שזכה בו לחלוטין וכיון שכן בעוד השטר ת"י העדים מיקרי לראי' שבו מפי כתבם לפ"ד הראב"ד דמה שאין בשטרות דין ולא מפי כתבם אינו רק מחמת כיון דאי בעו למימסרא לבעלים מצי מסרו לי' כו' והרי שטר זה אין בידם למסור לא ללוה ולא למלוה ואיש המתני' דמצא שט"ח כו' דחיישינן דילמא נאבד מיד העדים וקושי' הגמ' ממתני' מצא גיטי נשים וכו' א"ש דהא במתנה ושוברים ביד העדים למסור אף שלא ברצון הנותן אמנם לפי מה דאסיק הגמ' דלא אמרי' עבז"ל רק היכא דמטי לידי' דמלוה חל למפרע השיעבוד וקודם דמטו לידי' עדיין ליכא שיעבוד ואין ביד הלוה לתבוע את המלוה שילוה לו דהא לא נעשה שטר זה רק על תנאי אם ימסרנו הלוה להמלוה וא"כ אין מהצורך שיהי' כתוב בשטר זה שהלוה העיד על עצמו שקבל כבר ההלואה ע"כ יכולין העדים למסרו אחר חתימתן מיד להלוה ותו לא מיקרי מפי כתבם ומקשה הגמ' שפיר ממתניתין דמצא שט"ח דאף אם נאבד מיד העדים דינו כאלו נאבד מיד הלוה וכשהוא מודה ואומר תנו עתה ליד המלוה יזכה בשטר זה למפרע מדין עבז"ל וא"כ אמאי לא יחזיר

ולחזק דברי הראשונים ביתר שאת להסיר מה שנדמה לי לפקפק על דברי עצמי הנני מעתיק לשון הנ"י בסוגי' דידן וז"ל וכ' הרנב"ר ז"ל לפיכך י"ל עוד דאפי' בשטרא דלאו הקנאה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ובלבד שיזכו העדים למלוה ושיעמוד השטר בידם מאותה שעה ואילך בשביל המלוה דבכה"ג הרי מלוה עמו דזכין לאדם שלא בפניו ולא באנו למעט בשטרי דלאו אקנייתא אלא שלא יכתבו שטר ללוה ויתנהו לו או שיעמוד בידן של עדים בעדו עכ"ל פשטות משמעות דבריו מורין דבא ליישב למה לא מיישב ר' אסי דכותבין שטר ללוה כו' מיירי שזכו העדים להמלוה ושיעמוד השטר בידם בשביל המלוה לזה כ' רש"י דבכה"ג הרי מלוה עמו ובמתני' תני כותבין כו' אע"פ שאין המלוה עמו ובגוונא שזכו להיות ידם כידו מיקרי מלוה עמו דשלוחו של אדם כמותו (ויעוין בש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"א שמפורש כן] אבל לאביי אף שלדבריו זכו העדים בחתימתן להמלוה לא מיקרי מלוה עמו דהא לפי המסקנא בעינן מטי לידי' דמלוה בצווי הלוה וכ"ז שלא צווה ליתן לו אין בידם למסור להמלוה אבל א"כ לכאורה קשה לס"ד דגמ' דאביי לא מצריך שיהי' מטי לידי' דמלוה דא"כ שזכו לגמרי להיות השטר בידם בשביל המלוה א"כ הוי כמלוה עמו ולא שייך לישנא דמתני' אע"פ שאין המלוה עמו כדברי הר"ן הנ"ל וצ"ל דאף לס"ד דגמרא מ"מ אין הזכי' רק על אופן כשיתן המלוה דמי הלואה ליד הלוה או שיחייב א"ע לו והרי לא ניתן השטר למסור ליד המלוה כ"ז שאינו נותן לו המעות להלוה וגם לא נתחייב לו מעתה נחזי אנן לשיטות אביי לס"ד דגמ' הנ"ל אם הי' ביד העדים למסור השטר ליד הלוה ומלבד מה שכבר כתבתי בזה נ"ל להוסיף עתה בסברא שמנוע למסור ליד הלוה ואקדים לשון הש"ע בחו"מ סי' ל"ט ס"ט אפי' מסר מעות בפנינו אין כותבין אפי' ללוה עד שיהא מלוה עמו ויתן השטר ביד המלוה בפנינו שמא יכתוב עתה ללות ממנו בניסן ולא ילוה ממנו עד תשרי או ילוה אבל לא ימסור לו השטר ונמצא המלוה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין שלא הגיע לידו עד תשרי ע"כ וכן מבואר מדברי בעה"ת שער מ"ח ח"א בשם הרמב"ן שכ' בזה"ל ואפי' מנה לו בפנינו שמא כתב למסור בניסן ולא מסר בניסן ולא מסר עד תשרי כו' יעו"ש ובמל"מ פי"ח מהלכות גזילה ואבידה דין א' ד"ה וא"ת לפי מאי דכתיבנא כו' יעו"ש לפי"ז יש לכאורה להקשות אף דעבז"ל מ"מ למה כותבין כשאין המלוה עמו דילמא קודם דימטי השטר ליד המלוה ילוה הלוה מהמלוה ולא ימסור לו השטר ואח"כ יפרענו ויהי' נמחל שיעבודו שבאותו השטר וליישב זה צ"ל דאף אם יעשו כן לא יהי' עול בדבר ולא יהי' דין שטר זה כדין שטר שנמחל שיעבודו דכיון שהשעבוד מצד עבז"ל מיתלי תלי עד דימטי השטר ליד המלוה ע"כ אף שבזמן שבנתיים לוה המלוה להלוה וחזר וקיבל הפרעון כיון שלא מסר לו השטר לאותו הלואה לא הי' מעולם מצד שטר זה שיעבוד לאותה הלואה ועדיין מיתלי זכות השיעבוד מצד אותו השטר על מה שיהי' חייב לו במסירת השטר לידו וביד המלוה לחזור וללוות לו ולקבל על אותו הלואה שטר ההוא שיהי' לו ע"י שיעבוד על אותה הלואה שעלי' מוסר השטר לידו ונ"ל דסברא זו אינה רק לפי האמת דעבז"ל הוא במטי לידי' אבל לס"ד דלא בעינן מטי לידי רק שמתלי עד להלואת המעות או שיתחייב הלוה מצד חייב אני לך מיד שמלוה המלוה ההיא שיעבוד שטר זה חל על אותה הלואה וכשנפרע המלוה אותה הלואה פקע שיעבוד אותו השטר ואין לחזור וללות עוד על אותו השטר וכיון שכן כשחותמים עדים שטר כשאין המלוה עמו מצד הדין דעבז"ל אסור להם למסור אותו השטר ליד הלוה כי צריכים לחוש שמא ישיג הלואה מהמלוה ההוא ויחזור ויפרענו ואח"כ יקח הלואה שני' וימסור לו אותו השטר ויהי' הטריפה שלא כדין ע"פ שטר שנמחל שיעבודו וליד המלוה ג"כ אין בידם למסור כ"ז שאין הלוה מצוה למסרו לו. וכיון שאין ביד העדים למסור לא להלוה ולא למלוה הרי דין שטר זה כעדות מפי כתב כמו בשטר קידושין כיון שאין בידם למסור להאשה ולא לבעל הוי מפי כתבם וכנ"ל ודוק

עוד בסוגיא הנ"ל

זה לשון האס"ז בשטרי הקנאה. וכ' הרשב"א וז"ל בשטרי הקנאה דהא שיעבד נפשי' פרש"י שיעבד נפשי' בין ילוה בין לא ילוה שהרי הקנה לו נכסיו מעכשיו אבל הרי"ף כ' בתשובה דאפילו בשטרי אקייתא לא משתעבד עד דמטי שטרא לידי' ושטר הקנאה לדידן כעדים בחתומים זכין לו לאביי דוקא במטי שטר לידי' כדאי' בסמוך: אף לשטרי אקנייתא לדידן כן וכן פר"ח והרי"ף הביא ראי' מההיא דתנן בפ' יש נוחלין דף קל"ה נמצאת דייתיקי קשורה לו על ירכו ה"ז אינו כלום ומי לא עסקינן אפי' כתוב בי' קנין כן הוא בנ"י ואין זה נכון כו' ותדע מדאקשי' לקמן לאביי דאמר עבז"ל מהא דתנן מצא גיטי נשים וכו' ה"ז לא יחזיר אלמא למאי דהוי ס"ד דאביי עביד שטרי דלאו אקנייתא כשטרי אקנייתא אקשינן אפי' נמלך כו' אלמא בשטרי אקנייתא לא בעינן דמטי שטרא לידי' ודוחק לומר דמעיקרא ס"ד הכי וכי אהדר לי' ה"מ היכא דמטי שטרא לידי' כו' בין בשטרא דלאו אקנייתא בין שטרי אקנייתא ועוד דשמואל ריא תיובתא דאמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזירנו לבעלים כו' יעו"ש וכן כתב עוד באס"ז בשם הרמב"ן ובהרחבת ביאור ובזה"ל וכ"ש שהוסיף לנו תימא מה נעשה בהא דרב אסי ובדשמואל דאמר אי משום דכתב ללות ולא לוה הא שיעבד נפשיה וא"ת שהוא מפרש הא דר' אסי דמטי שטרא בתר הכי לידי' וכן ההוא דשמואל בשחייב אומר תנו שהוא כמו שלוה כו' א"ה היכא אמרי' בגמ' דשמואל מצי סבה לה כאביי דאמר עבז"ל הא כיון דאמר שטרי הקנאה ודאי לא סבר לה כאביי דלאביי גם בשטרי דלאו הקנאה בשחייב מודה ואומר תנו אין חוששין כו' עכ"ל

ונלע"ד לתרץ בהקדם לשון הרמב"ם בפ"ט מהלכות זכי' ומתנה דין כ"ד מי שמת ונמצא מתנה קשור על יריכו אע"פ שהוא בעדים וקנו מידו ליפות כח אלו שנתן להם ה"ז אינו כלום שאני אומר כתבם ונמלך עכ"ל ומפרש המ"מ דמיירי במתנה כל הנכסים: דהא במקצתן ודאי לא אלא זוכה בהן כיון שיש בהם קנין דאע"ג דלא מטי שטרא לידי' וכ"כ הר"ם ז"ל ודייתיקי זה אינה הקנאה מחיים בקנין כדי שנאמר שיעבד נפשיה בקנין וכו' עכ"ל המ"מ מעתה נראה מדמדייק האלפסי מהמשנה הנ"ל היתה דייתיקי קשורה דאף בקנין בעינן דמטי לידי' דסובר האלפסי דמתניתין סתמא תני ומיירי בכל מיני דייתקאות ובקנין כלומר אף במתנת ש"מ במקצת ובקנין דבכה"ג דינו כמתנת ברי ומ"מ אינו כלום וס"ל לאלפי לדוחק להעמיד המשנה דוקא בלא קנין או במתנת כל נכסיו כדברי המ"מ הנ"ל וידוע דבכ"מ אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה אם לא שיש ראי' מחמת לישנא יתירה שנכתב שלמידין ממנו יתרון זכות לבעהש"ט דאי לא לטפוי' אפי למה נכתב כמו כן י"ל דסתם קנין בשטר יכול להיות שהיה בדעת המקנה להקנות מיד לחלוטין או רק על אופן כשימטי השטר ליד הקונה ומספיקא אין להחזיק להקונה דדלמא לא הי' בדעת המקנה שהקנין יקנה לו מיד אלא על אופן כשימטי השטר ליד הקונה יזכה למפרע ולכך פוסק האלפסי דבסתם קנין בשטר בעינן דימטי השטר ליד הקונה ונכון כן לשיטות האלפסי שפוסק דלא אמרי' עבז"ל ואם לא הי' כלל קנין לא הי' הקונה יכול לזכות עפ"י השטר אם לא הי' מטי לידי' ביום הכתיבה ולא ניתן לכתוב כלל רק שיהיה המלוה עמו לקבל מיד השטר ונצרך הקנין כדי שאף אם לא יוסר השטר מיד ליד הקונה רק לזמן רחוק יזכה למפרע מהיום עפ"י אותו הקנין אמנם לאביי דסובר עבז"ל א"א לומר שלא הי' כוונת המקנה שיהי' הקני' מעכשיו כ"א לאחר דימטי השטר ליד הקונה יזכה למפרע דא"כ למה קיבל קנין דהא גם בלא קנין כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו. וכשמטי השטר לידי' זוכה למפרע א"ו לכך קיבל קנין כדי שיקנה בו מיד ומדויקים בזה לשון הרי"ף בתשובה מ"ש ושטר הקנאה ל כעבז"ל לאביי דוקא במטי שטרא לידי' אף לשטרא אקנייתא לדידן עכ"ל כמובא לעיל כוונתו דרק לדידן דס"ל דלא אמרי' עבז"ל בעינן בשטרי הנאה דימטי לידי' אבל לאביי דסובר עבז"ל אף בלא קנין ממילא כשהי' גם קנין ע"כ הי' כוונתו להקנות מיד ולא צריכין דמטי לידי' ומעתה מתורצת התיובתא דאותבי' על הרי"ף בתמי' קיימת מדברי שמואל דמצא שטר הקנאה כו' דאם סובר שמואל דלא כאביי י"ל דשמואל מיירי בשחייב מודה ואמר ליתן עתה דהוי מטי לידי': ואם סובר כאביי דעבז"ל דע"כ לא מיירי שמואל בשחייב מודה כנ"ל ג"כ א"ש דכיון דקם בשיטות אביי דעבז"ל וממילא הדין אליבי' דבקנין לא בעינן דמטי לידי' כנ"ל דהאלפסי שמצריך גם בקנין מטי לידיה