עטרת חכמים חלק ב רטו

הקנאה זו ע"י הקנאת מהקרקע בשכירות שאין מן הקרקע רק הקנאת טוה"נ שאין הקנאה שוה שפיר יש לספוקי אם מועיל ולכך לא הי' להרמ"א ברור דין זה וכתבו בשם י"א ומיושב בזה דעת מהרי"ט חלק חוה"מ סי' כ"ג שמוכיח ממעשה דמדיני קידושין דף כ"ו דדוקא בהקנאת קרקע שייך דין אגב ולא בשכירות קרקע ויעו"ש שמקשה לנפשי' ממעשה דר"ג ומה שמתרץ ע"ז אינו מובן ולפמ"ש א"ש

ודע דלכאורה עלה בלבי להביא ראי' לשיטות בעה"ע דאין הלוקח קונה בחצר השכורה לו מהא דאי' במתני' דמע"ש פ"ד מובא במס' ב"מ דף מ"ה הי' עומד בגורן ואין בידו מעות כו' וחוזר ואומר ה"ה מחוללין על מ"ש שיש לי בבית וקשה דלפי שיטת הרא"ש בפ"ק דפסחים דבכ"מ שהפקדון מונח מיקרי ביתו של המפקיד דכיון שהשאילו הנפקד לשמירת ממונו ביתו קרינן בי'. הרי אף אם אין להעומד בגורן ביתו ומעותיו המה בפקדון ביד אחר מ"מ בידו להקנות זכות שאלה שיש לו במקום שמעותיו מונחים לחבירו שעמו בגורן ע"י חליפין ויהי' מיקרי חצירו דחצר שאולה שוה לחצר שכורה בדין קני' ע"י חצר ויזכה זה במעות שמונח שם מדין חצר וכ"כ הרמב"ם להדי' בפ"ו מהלכות מכירה דין ז' בזה"ל המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינן ברשותו אלא אג"ק כו' או שישכור את מקום המעות ולדברי העיטור אתי שפיר אמנם לפי מה שהעליתי בכוונת העיטור דבחצר השכורה מאחר מודי העיטור שהלוקח יכול לקנות בה מה שקונה מאחר שאינו בעל החצר אכתי קשה במשנה הנ"ל ממ"נ אם מיירי שהבית שהמעות מונח שם הוא של בעל הגורן הרי בידו להקנות בחליפין לחלוטין לחבירו שעמו בשדה אותו מקום ויקנה ממילא המעות שמונחים שם מדין חצר או מדין אגב ואי אין לו בית והמעות מונח בבית אחר דרך פקדון בידו להקנות לחבירו כל זכות השאלה שיש לו במקום שהמעות מונח וכיון שיופקע מכל וכל ויהי' שאול לחבירו יקנה חבירו באותו חצר המעות שמונח מדין. חצר דבכה"ג שאין להמוכר שום זכות בחצר יכול הלוקח לקנות אף שאין החצר שלו רק שכור או שאול לו אמנם לשיטות הש"ך חו"מ בסי' קצ"ז וכמבואר גם מלשון הריטב"א ותוס' רי"ד לקידושין דף כ"ז דבקנין אגב לבד אמרינן שקונה הקרקע והמטלטלין יחד אבל בקנין חצר צריך שיהי' תחילות קניות החצר ואח"כ הוא שבא קנין המטלטלין ע"י החצר ורק גבי גט אמרי' גיטה וחצירה באים כאחד וכאשר בארתי במ"א ל"ק כלל קושייתי הנ"ל דהא פשוט דאף לדברי הרא"ש דהמקום שהפקדון מונח בו מיקרי ביתו של המפקיד כיון ששאול לשמירת ממונו מ"מ אינו שאול להמפקיד רק להחזיק אותו פקדון ולא דבר אחר ואין ביד המפקיד להקנות זכותו הנ"ל שיזכה דרך שאלה במקום הפקדון לשום אדם אם לא בצירוף הפקדון דהא באותו מקום אינו אלא לשמירת אותו הפקדון ולא לשום דבר אחר וכיון שא"א להקדים קניות זכות באותו חצר קודם הקנאת הפקדון כ"א שיהי' בב"א ממילא א"א שיקנה הפקדון מדין חצר לדברי הש"ך והריטב"א הנ"ל ומתורץ קושי' הנ"ל אבל א"כ יהי' לכאורה קצת הוכחה מכאן דקנין אגב ליתא בקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה דגרע מקרקע בשכירות ומטלטלין במחנה שקונה מדין אגב ודלא כדעת הש"ך בסי' ר"ב ס"ק ב' הנ"ל שמחליט לחלק בין קרקע שכורה או שאולה דשאלה ושכירות חדא היא וכן מורים דברי הריטב"א שמובא בהלכות נדרים סי' רכ"א ס"ז בהג"ה המשאיל כו' והשואל יכול לאסור על אחר כל זמן השאלה דכדידי דמי יעו"ש דא"כ דהו"ל להעומד בגורן להקנות לחבירו בק"ס הזכות שאלה שיש לו בבית הנפקד במקום שמונח שם מעותיו ואגבן המעות בהקנאה בב"א ככל קנין אגב וא"כ א"ש מ"ש הרבינו ירוחם בלשון יש אומרים דקרקע בשאלה ומטלטלין במתנה קונה מדין אגב דלפי הנ"ל לשיטת הרא"ש ריש פסחים יש הוכחה דבכה"ג ליכא דין אגב ואין לסתור דברי אלה מדברי הרא"ש לב"מ דף י"א שמקשה שם במעשה דר"ג דלמה לא השאיל להם המקום בחליפין כו' יעו"ש דדברי הרא"ש שם לפי האוקמתא דר"פ שההקנאה הי' ע"י חצר וכן מבואר מהראי' שמביא הרא"ש מגיטין דף ע"ז לושיל לה דוכתא כו' יעו"ש ושם ר ורשב"א מפורש שהי' בקנין חצר ואף לפרש"י שמפרש מדין אגב בארתי במקום אחר דלפי מסקנת רבי שם דאמרי' גיטה וחצירה באים כאחד מודה רש"י שהי' הקנאת הגט מדין חצר ולא באגב וכן מורה לשון הרא"ש שם בגיטין וכיון שמביא הרא"ש משם ראי' לחזק קושייתו דאמאי לא השאיל להם המקום בחליפין מבואר שקושייתו הוא להאוקמתא במעשה דר"ג הי' הקנאה ע"י חצר וכתרוצו של ר"פ ואין מדברי הרא"ש ראי' לדין אגב היכא שהקרקע בשאלה והמטלטלין במכר או במתנה

ודע שדברי הרא"ש הנ"ל צ"ע דבגיטין הגירסא שלפנינו אתא לקמי' דרבא א"ל לקנייהו להא דוכתא דמנח בה וכן מובא שם ברא"ש וכאן הגי' לפ"ד הרא"ש לושיל לה דוכתא וגם בר"ש פ"ה דמע"ש מבואר שהי' הגי' לפניו לושיל לה דוכתא ואף שאין החצר שאולה רק להנחת אותו דבר ולא לדבר אחר מיקרי חצר לענין קני' ויש לי ראי' לזה מדברי הריב"ש בתשובה בדין גט שנזרק לאשה בתוך ד' אמות בבהכ"נ ויעוין חוה"מ סי' ע"ב סעיף מ"א משכונו של עכו"ם כו' להסתפק כו' ובארתי שהספק הוא משום דהמקום שמונח בו המשכון הוא שאול להמפקיד ונקרא חצירו ומשומר לדעתו מהנפקד שקבל עליו השמירה וז"כ המרדכי שם במ"ש כיון דמכח ראובן תופס אותו דאף שמת הנכרי עכ"פ מגיע להמלוה חובו. נחזור לענין ראשון דלפמ"ש לעיל דבעומד בגורן לא הי' אפשר ע"י הקנאת הזכות שאולה שיש לו במקום שהמעות מונח משום דאין מקום לזכות זה טרם קנותו המעות ובב"א ליכא קנין ע"י חצר כ"א באגב מקום יש לתרץ מה שמקשים דלפי שיטות התוס' והרא"ש בב"ק דקנין אגב דרבנן מאי מקשה הגמרא שם בב"מ על המשנה דהי' עומד בגורן לכאורה יש להבין במה קונה השני הפירות כשאומר לו הנותן הרי הפירות נתונים לך במתנה דלזר יחשב לומר שמגביה כל פירות הגורן א"ו שזוכה בקרקע ואגבו קונה הפירות: א"כ לפי האוקמתא שהגורן אינו שלו קשה במאי יקנה להשני הפירות. וצריך לומר שהגורן שכור או שאול לו ונותן זכות שכירות או שאלה שלו לחבירו ומקנה לו זה בדין חזקה בקרקע ואגבו מקנה לו הפירות אבל להקנות אגב זכות זה המעות שבביתו א"א כיון דאין לו זכות בגורן רק להנחת הפירות ממילא כשאינו מקנה הפירות להשני אין לו מהן להקנות לחבירו דהא גם לו אין לו זכות בגורן רק להנחת הפירות שלו ובאפס הקנאת הפירות א"א לו ליתן זכות השכירות בגורן לשום אדם דהא אינו שכור או שאול רק לאותן פירות אמנם אם כן יש הוכחה אף דשכירות או שאלה ליומא ממכר אינו אלא מדרבנן מ"מ מועיל לענין פדיון מעשר או צ"ל דשכירות ליומא ממכר גם מדאורייתא לכל מילי מלבד גבי אונאה וכמו שהאריכו בזה הקדמונים כאשר אבאר אי"ה אחר זה

וא"כ יש להבין המשך דברי הגמ' שבתחלה מקשה מקנין חליפין ואח"כ מקנין אגב וכשמתרץ בגורן שאינו שלו מקשה הגמ' ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי ופי' התוס' נראה דוחק אבל לפי דברי הנ"ל יש לתרץ בהקדים דברי האס"ז בשם הריטב"א בזה"ל דליכא סודר פי' סודר כלל ואפי' מושאל דהיינו דאמרינן איכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי וש"מ שאלו הו"ל סודר מושאל קונין בו וכשם שקונין אגב קרקע מושאל כדאי' במס' גיטין ר"פ הזורק וטעמא דמילתא דכיון דסודר ואגב קני' ע"מ להקנות הוא בכל דהוא סגי ואין קפידא למשאל בדבר הזה עכ"ל היוצא מזה דשורת הדין להשוות בזה דין אגב עם דין חליפין דאי לענין אגב מועיל קרקע בשאלה או בשכירות כמו כן מועיל לענין חליפין אם הסודר שאול או מושכר ליומא ולפי"ז א"ש דבתחלה כשמתרץ הגמ' דל"ל סודר לא הוי מצי להקשות איכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי דהא א"צ לומר שעומד ערטילאי די"ל שמיירי שלבוש בסודר שאינו שלו אלא דרך שאלה או שכירות לומר דבסודר שאול או שכור אין לעשות קנין לכן הקשה הגמ' תחלה וניקניהו אג"ק והוצרך לתרץ שאין לו גורן וקשה ע"ז דא"כ שאין הגורן שלו במה מקנה הפירות לחבירו ודוחק לומר שמגביה בידו כל הפירות שבגורן. וצ"ל שמיירי שהגורן שכור לו שיהי' שמה פירותיו ואגב שכירות זה מקנה לחבירו הפירות שבחזקה שעושה השני בקרקע הגורן זוכה בשכירות הגורן עם הפירות בב"א כדין כל אגב אבל המעות שבביתו א"א להקנות באגב זכות השכירות אשר לו בגורן דהא אין זכות זה בשכירות הגורן רק לצורך הנחת הפירות כיון שהפירות יושארו שלו אין לו מה לזכות לחבירו לכן אי אפשר רק בהקנאת הפירות וכנ"ל ועכ"פ נשמע מזה שגם ע"י זכות שכירות יכולין להקנות בקנין אגב פירות מעשרות וכמו שמועיל שכירות לענין דין אגב כן מועיל לענין קנין חליפין כדברי הריטב"א הנ"ל שבזה דין אגב וק"ס שוים. א"כ ע"כ צריך לומר שהעומד בגורן ערום לגמרי דאם הוא מלובש אף בסודר שאינו שלו רק שלבוש בו דרך שאלה או שכירות נשאר הקושיא ראשונה שיקנה המעות בחליפין דהא כבר נשמע דמועיל קנין בסודר שאול או שכור כמו שמועיל לענין קנין אגב בגורן שאול או שכור לכך מקשה הגמ' שפיר ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטילאי כי ע"כ מיירי שהוא עומד ערום מבלי שום מלבוש ואין עליו אף סודר שאול או שכור לו

ואין לומר דילמא אף אגב אינו מועיל כשאין לו רק זכות שכירות והקנאת הפירות הוא ע"י קנין חצר שמקנה לו זכות השכירות אשר לו במקום הגורן ובדין חצר זוכה הלה לפירות שבתוכו ז"א לפי מ"ש לעיל דבכה"ג ליכא קנין חצר לפי דעת הש"ך דקנין חצר ליכא אלא כשהחצר הוא תחלה של הקונה וכאן אי אפשר להקדים קנין חצר רק צ"ל בב"א עם קנין הפירות דהא זכות השכירות בחצר אינו רק לאותן הפירות אמנם המשך הענין כנ"ל אינו רק לסברת הש"ך דאין לחלק בין שאלה לשכירות אבל לדעת הי"א שברי"ו דמחלקין בין שאלה לשכירות גם ליש"ש לבב"ק מחלק בין שאלה לשכירות יש לדחות דברי הנ"ל די"ל דהגורן הי' מושכר לו לאותן הפירות ולכך הי' יכול להקנות