עטרת חכמים חלק ב ריד

המעשרות כלל בחזקת ר"ג ושפיר היו הזקנים יכולין לקנות בחצר השכורה להם דאף שר"ג הי' שותף באותו חצר מצד קנין הגוף ל"ל בה דהא אין זכייתם משל ר"ג רק דבר הפקר ולא גרע משכירות מקום מהנפקד שזוכה בו הלוקח פירות של מוכר וכנ"ל אבל הסוגי' שסוברים שהי' במעשה דר"ג קנין אגב אזלי בשיטות הסוברי' דטוה"נ ממון והוי הפירות מעשרות נחשבים שהמה של ר"ג מצד טוה"נ ששהי' לו בהם ובפרט לשיטות הריטב"א סוף פ"ב דקידושין דלמ"ד טוה"נ ממון חשיב לגמרי של המפריש ולכך הגונב טבלו של חבירו משלם דמי כולו יעו"ש והוצרכו הזקנים לקנות באגב ולא מדין חצר דכיון דקנייתם הי' משל ר"ג לא הי' אפשר שיקנו מדין חצר דהא גם לר"ג זכות באותו חצר כקנין הגוף וכיון דלא גרע משותף א"א להשותף השני לקנות ממנו באותו חצר וכנ"ל דבחצר השותפות א קונים זה מזה ולכך א"ש הת"ש ממעשה דר"ג דאף שדה במכר ומטלטלין במתנה יש דין אגב אבל בעה"ע לעצמו קבע להלכה דטוה"נ א"מ ושפיר יכולין לומר שבמעשה דר"ג וזקנים הי' הקנאה בחצר דאף בחצר השכורה יש קנין להשוכר בדבר שאינו של משכיר החצר וא"ש הכל. והרי הסוגי' דב"מ הוא לתרץ הקושי' אליבא דעולא ועולא בעצמו סובר סוף פ"ב דקידושין דטוה"נ א"מ ואליבי' שפיר יש קנין ע"י שכירות המקום דהוי כקונה דבר הפקר

ומה שקשה כסוגיא דידן דא"כ דטוה"נ א"מ איך שייך סברת ר"פ דעת אחרת מקנה אותן כבר העיר ע"ז במרדכי ומפרש דדעת אחרת קאי על קנין השכירות החצר ולא על מתנות המעשרות דכיון דטוה"נ א"מ ליכא כלל גבייהו הקנאה בדעת אחרת אמנם מדברי רש"י ד"ה ר"פ אמר שכ' שר"ג הקנה להם מטלטלין שהי' לו כו' שסבר דר"פ אית לי' דטוה"נ ממון ולכך נקרא המעשרות שהמה של ר"ג ולכך הוי דעת אחרת מקנה. ועפי"ז יש לתרץ בדברי הגמ' לקמן א"ל רב שימי לר"פ הרי גט דדעת אחרת מקנה אותה ואמר עולא והוא שעומדת בצד ביתה או בצד חצירה ומקשים הקדמונים דהא גבי חצר דגט אף בחצר המשתמרת בעינן שתהא עומדת בצדה וא"כ גם בלא דברי ר"פ קשה ל"ל עומדת בצד ביתה ולכאורה י"ל דבר"פ הזורק מקשה הגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומתרץ רבא דכמו דאמרינן גיטה וידה באין כא' כ"כ אמרי' דגיטה וחצירה באין כאחד ומקשה הפ"י בקידושין דף כ"ז מכאן על דברי הש"ך בסי' קצ"ט וסי' ר"ב שמחליט דבקנין ע"י חצר צריך שיהי' ראשונה החצר של הבא לקנות המטלטלין שבחצר אבל בב"א ליכא קנין חצר כ"א בהקנאת אג"ק ובאמת כדברי הש"ך מבואר בחדושי תוס' רי"ד לקידושין ובפרט בחי' הריטב"א שם בדף כ"ז מוכח לה דאל"כ מנ"ל מקרא ויתן להם כסף וזהב לרוב עם ערי מצורות וגו' דין קנין אגב דילמא היתה הקנאה ע"פ חצר א"ו דאין קנין בחצר אלא אחרי שכבר קנה החצר ולא בב"א ומקרא משמע שהיתה הקנאה בב"א ע"כ צ"ל שהי' בקנין אגב ולהסיר קושי' הפ"י הנ"ל צ"ל שמודים הריטב"א והש"ך דהיכא שהקנין ע"י חצר הוי מטעם יד כאשר כן הוא גבי גט יכול להיות בב"א כמו גיטה וידה אבל היכא שאין הקונה עומד בצד חצירו דבכה"ג אין על החצר שם יד רק מתורת שליחות אז צריך שיהי' החצר קנוי ראשונה ונעשה שלוחו של הקונ' לזכות לו המטלטלין שבתוכה וא"כ ל"ק מסוגי' הנ"ל דר"פ הזורק דהא גבי גט החצר משום יד ולפי"ז אף קודם דאסיק הגמ' לדברי רב אשי שמחלק בין גט למתנה משום דגט מיקרי חוב ולא שייך שליחות הי' טעם פשוט לומר למה דצריכין גבי גט אף בחצר המשתמרת שתהא עומדת אצל חצירה דכיון דמה שקנתה אשה קנה בעלה א"א שתקנה הגט רק מדין חצירה וגיטה באים כאחד וקני' זו א"א שתהא כא' כשיש להחצר דין יד ואז דינו כמו גיטה וידה שבאי' כא' ולכך סובר עולא דגבי חצר דגט צ"ל שתהא עומדת בצד ביתה או חצירה דבכה"ג מיקרי החצר יד אמנם לפי דברי ר"פ שסובר דעת אחרת מקנה אותו מקשה הגמ' שפיר כאשר אבאר. בהקדם דברי תוס' שם בר"פ הזורק בד"ה ידה שמקשים הא חצירה נמי לא קני' לי' גופא אלא פירי ומה שמתרצים כיון דקני לי' לפירא הוי כאלו קנוי לו גוף החצר לא שייך לכאורה למ"ד דק"פ לאו כקני' הגוף דמי וביותר יש לחזק קושי' זו לשיטות הסוברים דהלכה כמ"ד ק"פ לאו כקנין הגוף דמי ורבא מרא דשמעתא סובר כן דאמר קרא ומתניתא מסייע לר"ל דק"פ לאו כקה"ג (ויעוין גיטין דף מ"ח ובתוס' שם). ובפרט לדברי התוס' ביבמות ד' ל"ו ע"ב ד"ה קנין פירות שלפי דבריהם שם עדיף קה"ג של האשה שאין לבעל פירות אלא מכחה וגם הזכות של הבעל אינו אלא מתקנתא דרבנן יעו"ש ולכך לכ"ע לא הוי קנין פירות דבעל כקה"ג א"כ מאי מקשה הגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה אמנם י"ל דקושיא הגמ' הוא שיש להבעל ג"כ זכות בהחצר מחמת זכות קנין פירות הוי כשותף לשעתא בחצר של האשה כי יש לו בהחצר ק"פ ולהאשה קה"ג וסובר הגמ' כמו שפוסק בעל העיטור באות שכירות שאם הלוקח שוכר מקום מהמוכר אינו זוכה בו מדין חצר במטלטלין של המוכר וכאשר בארתי לעיל שסובר דמה דשכירות מקום מועיל שיקנה בו הלוקח אינו רק כשהמטלטלין מופקדים ביד אחר וכששוכר הלוקח מן הנפקד המקום מחשיב כחצירו נגד המוכר כי אין להמוכר שום זכות באותו חצר ומיקרי שפיר יצא מרשות מוכר לרשות לוקח משא"כ כשהחצר נשכר מהמוכר שיש להמוכר בו קה"ג דאף כשמשכירו להלוקח עדיין עליו שם בעל החצר מחמת קה"ג והוי כחצר השותפות שאין קני' בו לאחד מחבירו השותף בחצר כי המטלטלין מונחים גם ברשות המוכר וכנ"ל באריכות מעתה א"ש קושי' הגמ' חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה וכן מורים דברי רש"י ד"ה קנה בעלה שכ' בזה"ל לפירות להשתמש בה ואכתי לא נפיק גט מידי' דבעל ע"כ והכוונה כנ"ל כיון שהקנין ע"י חצר הוא מצד שיצא עדיין מרשות המוכר לרשות הלוקח ובכה"ג שיש גם להבעל זכות באותו חצר הרי לא יצא עדיין מרשות הבעל כי הוא שותף באותו חצר עם האשה ומונח הגט גם ברשותו של הבעל וכמבואר כעין זה בחוה"מ סי' ר"ס שהבאתי לעיל אמנם בחוה"מ סי' קצ"ח סיה מבואר דלא כדברי העיטור הנ"ל ופסקינן דכשלוקח שוכר מקום המטלטלין מהמוכר קונה בו מדין חצר המטלטלין המכורין לו ממנו הרי שיש קניי' להלוקח בחצר אף שיש גם להמוכר זכות קה"ג באותו חצר ויעוין בש"ך סי' שי"ג ס"ק א' שכתב שהטעם משום דדעת אחרת מקנה אותו שאני: ומיישב שם בזה קושי' הראב"ד על הרמב"ם בפ"ז מהלכות שכירות יעו"ש ונראה ראי' לדין זה מדברי ר"פ שמתרץ דעת אחרת מקנה אותו שאני ולשיטת המפורשים שסובר ר"פ דטוה"נ ממון ולכך חשבו דעת אחרת מקנה ודלא כדברי מהר"ם במרדכי הנ"ל הרי הוכחה מבוארת מדברי ר"פ דהיכא שהלוקח שוכר מקום המטלטלין מהמוכר זוכה באותו חצר המטלטלין המכורים לו אף שיש להמוכר קה"ג בהחצר וכנ"ל דהא כיון דטה"נ ממון הי' ר"ג כמקנה מטלטלין שלו לר"י ור"ע וכמו שכתב ברש"י בסוגיא דידן בד"ה ר"פ אמר בזה"ל שר"ג מקנה להן מטלטלין שהי' לו בחצר שלהן כו' יעו"ש מבואר לפי פרש"י שכ' בד"ה ר"פ דטוה"נ ממון ולכך הי' ר"ג כמקנה מטלטלין שלו ואף שהי' לר"ג קה"ג באותו מקום שהשכיר להם מ"מ זכו המה במטלטלין של ר"ג שהקנה להם באשר היו מונחים במקום המושכר לו ממנו הרי שאף בחצר השותפות סובר ר"פ שיש קנין להלוקח מדין חצר בדעת אחרת מקנה ודלא כדברי העיטור הנ"ל ולפי"ז ל"ק אליבי' קושי' הגמ' ר"פ הזורק חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא החצר הוא שלה ג"כ בקה"ג ויש גם דעת אחרת מקנה ובכה"ג יש קני' להלוקח אף שיש גם להמוכר זכות באותו חצר וצ"ל דקושי' הגמ' שם הוא רק לשיטות האמוראים שאינם סוברים כר"פ דדעת אחרת מקנה אותו שאני לענין זה ורבא מרא דשמעתא שם לא נחית כאן בסוגי' דידן לדברי ר"פ כי סובר דטוה"נ א"מ ולא הי' הקנין מר"ג כקנין דבר הפקר והשתא דאתינא להכי מבואר שלשיטות ר"פ לא צריכין דקנין חצר בגט הוא משום דגיטה וחצירה באים כא' וכדין גיטה וידה דאף רק מדין שליחות אי הי' שייך בגט כס"ד דגמ' טרם דאסיק לדברי רב אשי הי' מועיל הגט שנתון בחצר האשה שזכתה בו מדין חצר כי יש לה בה רשות מצד קה"ג ויש גם דעת אחרת מקנה שהבעל מקנה לה הגט ובכה"ג יש קנין להלוקח אף כי יש גם למוכר זכות בקה"ג ומכ"ש כשאין להמוכר באותו חצר רק ק"פ שאינו כמו קה"ג לפי שיטות הפוסקים להלכה דק"פ אינו כקה"ג א"כ שפיר הקשה רב שימי לר"פ הרי גט כו' דהא לשיטתך דיכול הלוקח לקנות מהמוכר בחצר השכורה לו מהמוכר יכולה האשה שתתגרש בחצר מדין דעת אחרת אף כשאין להחצר דין יד וא"כ למה צריכה שתהא עומדת בצד חצירה

ובענין הנ"ל יש ליישב שבסי' ר"ב ס"א כתב הרמ"א וי"א דאפי' הקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה ומתמה בש"ך ס"ק ב' דהא דין זה פשוט ומוכח בש"ס פ"ק דמציעא דף י"א ע"ב ופ"ק דקידושין דף כ"ז ע"א ומוכח התם דקרקע במכר ומטלטלין במתנה נלמד מקרקע בשכירות ומטלטלין במתנה כו' עכ"ל השיך ויעו"ש. ונ"ל כיון דמבעי תחלה בגמ' בקרקע במכר ומטלטלין במתנה אי נקנה באגב נראה דיש סברא לומר דהקנאת אגב צ"ל הקנאת הקרקע והמטלטלין על ענין אחד ואף דאיפשט שגם בכה"ג מועיל קנין אגב י"ל משום דמכר ומתנה חדא היא דמתנה כמכר מעתה י"ל דלפי דברי התוס' בערכין דף למ"ד ע"א סד"ה ולא ידענא דשכירות לא מקני בחליפין דהוי כמו טובת הנאה יעו"ש אפשר לומר דמקרקע בשכירות ומטלטלין במכירה או מתנה גמורה ליכא דין אגב משום דאין השתוות בהקנאה שמן הקרקע לא נקנה רק הטוה"נ ע"כ אין בכח הקנאה זו לגרום שיוקנה עמו מטלטלין בהקנאה גמורה ודין זה א"א למיפשט ממעשה דר"ג דשאני התם דהא לר"ג לא הי' בפירות כ"א טוה"נ וטוה"נ שלו הוא שהקנה להזקנים אגב שכירות קרקע והי' שוה הקנאת המטלטלין עם הקנאת הקרקע דבשניהם ליכא רק קנין טוה"נ ונקנה זה אגב זה משא"כ כשיש במטלטלין הקנאה גמורה ושיוגמר