עטרת חכמים חלק ב ריג

הטבל. וזה כוונת הירושלמי אלו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואומר יזכה למעשר שבו כלום עשה עד שיסיים כלומר דאף שאומר דהוי כמו שהורמו הי' יכול לזכות מעצמו מדין הפקר וכדברי רש"י בד"ה אינה ממון כו' אלא אפקורי בעלמא אפקורי גבייהו וכי אוגיר לי' מקום קנתה לו חצירו בתורת חצר כשאר הפקר ע"כ ומדלא מוזכר במשנה שהי' ר"ג מסיים המעשרות ע"כ צ"ל שלא הי' מונח בקופה כ"א על הקרקע ולא היו כלל בכליו של ר"ג ושפיר הי' ביד ר"ג להקנות לר"י בקנין ע"י חצר במה שמשכיר המקום לר' יהושע אמנם לפי"ז דמתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד ור"ג לא סיים כלל המעשרות שבתוכה בצפונו או בדרומו אכתי קשה איך זכה ר' יהושע בהמעשר וצ"ל כמ"ש לעיל בשם ספר הישר דקרא שם שיהי' זוכים מעת הפרשה ואילך ואין להקשות דא"כ אכתי י"ל שהי' בקופתו של ר"ג רק שר"ג הפקיר הטוה"נ שלו לגבייהו והמה הי' יכולים לזכות בחצירם ככל הפקר שאין מנוע הזכי' בו אף כשמונח בכלי של אחר כנ"ל די"ל דלשיטות הסוברים דאין ביד אדם להפקיר דבר שאינו ברשותו אין לחול בפירות הטבולים ולמ"ד לאו כמשה"ד שם הפקר על טוה"נ מנתינות המעשרות בעוד שלא נפרשו ולא נסיימו כיון שעדיין לא נקרא שם טוה"נ בפירות הטבולים כ"ז שלא הורמו ואף כשאומר בעל הטבל אני מפקיר הטוה"נ מנתינות המעשר כשאפריש מטבל זה אפשר אין בהפקירו כלום דהוי כמפקיר דבר שעדיין לא הי' לו ממנו כלום כי כ"ז שהפירות בטבלן ובאפס סיום המעשרות כל הטבל שלו לגמרי אבל שם טוה"נ לא שייך בו עתה והרי הוא אינו מפקיר מן עצמות הטבל רק הטוה"נ מנתינות המעשרות שלא יוחל רק מעת שיפריש או יסיים עכ"פ. אמנם אכתי צ"ע לפי המבואר מסוגי' דכתובות דף נ"ט ע"א וע"ב בדין המקדש בדשלבל"ע היכא שבידו יעו"ש ובעיון היטב יש לחלק בין זה ובין דין הקדש דשם אבל אין כאן מקומו ויעוין תשו' ב"ח סי' קכ"ד שמפלפל בדין הפקר או סילוק מדבר שלבל"ע ויעוין באה"ע סי' צ"ב ס"ב. ובשו"ת הרשב"א סי' תק"ס

ובאופן אחר יש ליישב דלכאורה קשה על דברי רש"י שכ' אפקורי בעלמא גבייהו דהא אין הפקר עד שיפקיר לכל והרי ר"ג לא הפקיר רק לגבייהו כי אמר נתון ליהושע נתון לעקיבא ולמה יהי' בזה דין להפקר וצ"ל דדמי למפקיר עבדו שיוצא לחירות וכבר נתעורר ע"ז בפ"י לגיטין דף ל"ח להקשות דהא לא הוי הפקר לכל: ותרצתי דבכה"ג שמיד שמפקיר זוכה העבד בעצמו מועיל ההפקר אף שלא הי' הפקר לכל דשאני שאר הפקר דכשאין ההפקר לכל הרי עדיין על זה שם הבעלים דכשיזכה בו אדם שלא הפקיר נגדו יהי' בידו להוציא ממנו ולכך לא שמי' הפקר משא"כ גבי הפקר העבד שמופקר בהחלט בלי שום אגד לבעליו דהא מיד שמפקירו זוכה העבד בעצמו ובזה יש לפרש גם דברי רש"י בגיטין דף ל"ח ע"א ד"ה בחזקה יעו"ש ותור הענין דאם מצד הענין מסולק האדם מכל וכל מדבר שהי' שלו בלי שום שיור מקום זכות מיקרי הפקר גמור אף בגוונא שלא הי' על דעתו שיזכה בו שום אדם כעין הדין שבכריתות שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זוכה בו שדינו כהפקר מטעם שאסח דעתי' של בעליו מזה השור כי סבר שיהי' נסקל והרי לפי מחשבתו אז לא הי' ביד שום אדם מישראל לזכות בו כי הוא מאיסורי הנאה מ"מ דינו כהפקר כיון שנאסר בהנאה יצא מרשותו לגמרי ועל דמיון זה במפקיר דבר שביד חבירו שהדין נותן שיצא בהפקירו זה מיד מרשותו ויקום ברשותו של זה כי הסיח דעתו מחפצו אף שבכה"ג אינו אלא כהפקר לאחד וא"ש בזה פלפול התוס' בב"ק דף ס"ו ע"א דיועיל יאוש לגבי גזלן מדין הפקר כמו כן הכא בר"ג כיון שהשכיר המקום לר"י מיד שהפקיר אותו טוה"נ שלו נגדו זכה ר' יהושע בהמעשר בחצירו ושפיר מיקרי הפקר אף שאינו הפקר לכל ועפי"ז י"ל דלפי פי' הריטב"א שר"ג לא סיים מקום ורק מדין ברירה לכשישאיר המעשר בתוך אותן הפירות יוברר למפרע שזה הי' המעשר אפשר לומר דז"א רק אם הזכיי' בה מחמתו של ר"ג שהקנה מעכשיו לכשיפריש ויוברר למפרע המעשרות לר"י ור"ע מדין אגב או ע"י חצירם במקום המושכר להם אבל אם נאמר דלא זכו רק מצד שהפקיר ר"ג נגדם י"ל דהכא כיון שההפקר הוא רק לגבייהו ולא לכל העולם דבעלמא לא שמי' הפקר כ"א כשהוא באפיסת שיור זכות להמפקיר וכנ"ל והכא הרי עדיין לא פקע מעצמו מכל וכל זכותו של ר"ג. דהא בידו עוד שיפריש על טבל זה מתבואה אחרת שימרח אח"כ ויצרף לתבואה זו דבכה"ג לא יהי' שייך ברירה למפרע וכיון שאפשר שיושאר בזכות טוה"נ במעשר שיפריש ע"ז אינו כהפקר מעצמו כ"א מצד אמירתו שאמר שמפקיר לגבייהו וזה לבד לא מיקרי הפקר כוון שאינו הפקר לכל מעתה י"ל שהירושלמי אחז כשיטות הריטב"א לזה דייק הירושלמי הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות כלומר שהוא הקנה הטוה"נ לר"י ור"ע ולא שזכו מעצמם כזוכה מן ההפקר ולזה מסיים הירושלמי אמר ר' יהושע בפירות המחוברים לקרקע דאלו הי' בקופה של ר"ג הי' כדין פירות בכליו של מוכר ברשות לוקח שלא הי' מועיל רק כשהי' מסיים דאז הוי מועיל הפקירו לגבייהו וכנ"ל

ובפשיטות יותר י"ל עוד דבאמת ההפקר לגבייהו לבד לאו שמי' הפקר והא דמיקרי הכא הפקר הוא מצד דטוה"כ אינה ממון כי כן הכוונה בסוגי' דזרוע שמפרש רש"י שהכהן זוכה מהפקר ואף שאין לוקח לכתחלה בלא דעת בעל המפריש הי' די לזה גלוי דעת של ר"ג שרצונו שיהי' לר"י ור"ע ולפי מה שבארתי לעיל כשיש ביד בעל הטבל למנוע א"ע מהפרשה ומקנה אז או בב"א עם ההפרשה הטוה"כ מיקרי שהקנה משלו דהא הי' בידו שלא להפריש כלל אבל אם הזכות בטוה"נ אינו באה כ"א כשכבר הפריש או סיים המעשרות בתוך הטבל אין עוד שם בעלים על הטוה"נ והמעשרות דינם כהפקר לענין זכות הכהן כשבאו הפירות לרשותו ויעוין בריטב"א לקידושין שכתב שמלשון מה שאני עתיד כו' נראה שהי' כוונתו שיהי' למפרע מדין ברירה אב לא סיים המעשרות בתוך תבואתו וכיון שלא סיים והי' עוד בידו למכור תבואתו בטבלו הי' הטוה"נ של הנתינות המעשרות שבו לקרוא לגבי' ממון ולא הי' שם הפקר עליו אף שמבורר למפרע הרי בידו שלא יבוא לידי ברירה ואף כשאמר שמפקיר לגבייהו ועתה לא מיקרי הפקר. ע"כ הי' צריך ר"ג לזכות שהוא הי' הקונה להם וז"כ הירושלמי הנ"ל הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות. ומעתה נכונים בפשיטות סיום דברי הירושלמי אמר ר' יהושע בפירות המחוברים לקרקע וכו' וכנ"ל דכיון שהזכי' לא הי' מדין הפקר רק בהקנאה מר"ג לא הי' יכול להיות בכליו אבל אם הי' מסיים המעשרות הי' הטוה"נ מופקר ממילא כי טוה"נ אינו ממון אחר שכבר הופרש או ע"י הסיום וכנ"ל ולא הי' עליו לר"ג שם בעלים והיו ר"י ור"ע יכולין לזכות כדין זכי' בהפקר אף שהוא בכלי של אדם אחר ושפיר היינו יכולים לומר שהיו מונחים בקופתו של ר"ג

עוד בסוגיא הנ"ל

יעויין ש"ך חוה"מ סי' ר"ג שמביא סתירה בדברי העיטור שבמאמר קנין כתב דטוה"נ אינה ממון לקנות באגב ובחליפין ובמעשה דר"ג וזקנים הי' ע"י חצר ובמאמר שכירות פוסק להלכה שאין הלוקח זוכה במקחו בחצר ששכר והא דאיתא בקידושין דף כ"ה ע"ב גבי פיל בשוכר את מקומו מיירי מהקנאה באגב שכירות קרקע ומביא שם ראי' לדינו הנ"ל מהא דאיתא בקידושין שדה במכר ומטלטלין במתנה מאי ופשיט לי' ממעשה דר"ג ומקומו מושכר לו וקשה דילמא התם הי' מדין חצר ולא בקנין אגב א"ו כנ"ל דאין קנין בחצר שכורה כן תורף דברי העיטור והרי הסתירה מבוארת עוד מקשה הש"ך ממשנה דב"ב דף פ"ד אבל משם י"ל דמיירי באגב אמנם קשה דהא במס' ב"ב דף פ"ה ע"א אי ברשות המופקדין אצלו שוכר את מקומו כלומר ששוכר מהנפקד המקום שהפקדון מונח בו וקונה מדין חצר את מקחו הרי להדיא שיש קניות חצר בחצר שכורה דהא התם לא שייך אגב דהא השכירות המקום אינו מהמוכר כ"א מהנפקד

ונ"ל ליישב הכל ואקדים תחלה ישוב קושי' הנ"ל מב"ב דבחוה"מ סי' ר"ב ס"ד איתא דחצר המושכר לאחר מיקרי חצר השותפות בין המשכיר והשוכר שלזה יש קנין פירות ולזה קנין הגוף ויש שיטות שעדיפי כח המשכיר מצד שיש לו קנין הגוף ועכ"פ לא גרע בזכותו מזכות השוכר והוי כשותף אף כשאין המשכיר דר באותו חצר ב"ב דף פ"ד ע"ב ובתוס' קידושין דף ח' ע"ב בסופו דבחצר של שני שותפין ליכא קניות לאחד מחבירו וכ"כ שם להדיא הריטב"א ומסיים אבל יש לכ"א קניות בחצר השותפות מאדם אחר רק שהשותפים בחצר אינם קונים זה מזה. מעתה י"ל מ"ש העיטור במאמר שכירות שאין הלוקח קונה מדין חצר בחצר שכורה לו כוונתו כששוכר החצר מהמוכר שנשאר גבי המוכר קנין הגוף באותו חצר והרי המוכר שותף להחצר לכך א"א ללוקח לקנות מן אותו המוכר מדין חצר וכנ"ל ולכך לפרש שוכר את מקומו גבי פיל שהכוונה בקנין אגב ולא בקנין חצר דהא שם מיירי ששוכר המקום מהמוכר הפיל וא"כ תו ל"ק על הבעל העיטור מסוגיא דב"ב הנ"ל דהא התם דשכירות המקום הוא מהנפקד ואין להמוכר שום זכות בחצר הנפקד וא"כ אף שהנפקד והלוקח השוכר ממנו המקום הוא כשותפות בחצר מ"מ אינו מנוע מהלוקח שיקנה בזכות חצירו הסחור' שקונה מאחר שאין לו צד שותפות בחצר וכדברי הריטב"א הנ"ל ומתורץ בזה מה שמדקדק שם הרשב"ם דלמה לא תני ק קנין בשכירות המקום ברישא כשהפירות ברשות המוכר יעו"ש ולפי הנ"ל א"ש דאם הפירות ברשות המוכר לא מהני הקנאת מקום והשתא דאתינן להכי ליכא עוד סתירה בדברי העיטור דאף שלדבריו במאמר שכירות אין הלוקח זוכה בחצר השכורה מ"מ נכונים דבריו במאמר קנין דבמעשה דר"ג הי' הקני' מדין חצר דהא העיטור מסיק שם להלכה דטוה"נ א"מ וכיון שאינו ממון הוי כהפקר וכעין דברי רש"י בסוגיא דידן ד"ה אינה ממון ולא הי'