עטרת חכמים חלק ב ריב

לעולא ולפי ההילכתא דטוה"נ א"מ מוכרח לומר שהי' בהקנאת אג"ק ולא מדין חצר ויעוין תוס' ב"ב דף קכ"ג ע"ב ד"ה קסבר שמבואר מדבריהם שהי' גם לפניהם הגירסא בסוף פ"ב דקידושין כגי' התוס' רי"ד דכ"ע טוה"נ א"מ ובמתנות שלא הורמו כמשה"ד קמיפלגי. וכפי' התוס' רי"ד דרבי שסובר משלם דמי כולו סובר דלאו כמשה"ד והי' יכול למוכרו בטבלו. אבל מהסוגיא דנדרים דף פ"ה יש סתירה לזה יעו"ש ואין להקשות דהא גם ר' יהושע הקנה אג"ק תרומת מעשרו לראב"ע והרי מעשר שלו לא הי' בידו למכור לנכרי ז"א דאי אמרינן מתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד אף כשאין בידו למכרו כלל מ"מ מיקרי כולו של הבעלים כיון שעדיין אין לכהן ולוי שום חלק בו וכשמפריש הוי כמפריש משלו ולא הוצרך התוס' רי"ד להוסיף בדבריו שהי' יכול למוכרו בטבלו לאחרים רק להסביר טעם חיוב התשלומין שמחויב הגנב לשלם דמי כולו לבעל הטבל דאי לא הי' ביד בעל הטבל למכור לאחרים לא הי' שם הפסד במה שאכלו הגנב דאף שהי' כולו של בעל הטבל מ"מ בשיעור התרומות והמעשרות שבו שהי' עליו חיוב הפרשה וליתן לכהן ולוי לא הפסידו ע"כ הוצרך התוס' רי"ד לומר שפיר הפסד דהא הי' בידו למכרו בטבלו כולו לאחרים אבל כאן בסוגי' דידן אין אנו דנין כ"א לענין דעת אחרת מקנה אם נחשיב בעל הטבל כמקנה משלו חלק המעשרות והתרומות או לא שפיר מיתלי תלי בדין שלא הורמו כו' דלמ"ד לאו כמשה"ד גם כשכבר הופרש המעשר וטבול הוא לתרומת מעשר אף שלא הי' ביד הלוי למכור טבל זה מ"מ כיון דבעוד שלא הפריש התרומת מעשר ממנו חשוב טבל זה כולו שלו הרי הוא המקנה משלו בהפרשתו והקנאתו התרומת מעשר לכהן ע"כ הי' גם על ר' יהושע נגד ראב"ע שם מקנה משלו כשהקנה אג"ק שהיתה ההקנאה וההפרשה בב"א ובההפרשה מיקרי מפריש משלו ממש

העולה מדברי הנ"ל דהסוגי' דקידושין דההקנאה הי' במטלטלין אג"ק סוברת דטוה"נ א"מ רק משום דמתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד היו ביד ר"ג ור"י להקנות באגב. א"כ צ"ע לכאורה על דברי רבא וכי לא הי' להם סודר לקנות ואקדים דברי הריטב"א לקידושין שכתב שכיון שלא סיים ר"ג המעשרות בצפונו או בדרומו ע"כ צ"ל שר"ג סובר דיש ברירה והקנה שפיר לר"ע ור"י במעכשיו מדין ברירה דכשיפריש המעשרות יהי' למפרע מעכשיו שלהם אמנם בשעה"מ פ"ה מהלכות עירובין הלכה ז' הניח בצ"ע דברי הריטב"א שמסוגי' דפסחים דף פ"ז ע"ב לפי פי' רש"י ותוס' שם מוכח מדברי ר"ג שאמר מלך ומלכה כי' אין לא נאכל כו' שסובר דאין ברירה יעו"ש ואף שלדעתי יש לדחות ראי' זו עכ"ז עכ"פ אין הכרח לומר דר"ג סובר דיש ברירה וכיון שההלכה דאין ברירה מהראוי להעמיד כן גם שיטות ר"ג וקושי' הריטב"א דאם אין ברירה איך זוכה ר"ג מעכשיו לר"ע ור"י ל"ק לשיטות הר"ת שמפרש שלא הוצרך ר"ג רק לקרות מצות ביעור ולשיטתי' לא הי' צורך לתקנת במעכשיו וכן נראה מבואר להדי' מדבריו בספר הישר סי' תמ"ח שכ' בזה"ל שבשעה שהי' קורא השם הי' קורא בענין שיהיו יוצאים מרשותו לכשתכנס נ"ל שהכוונה לכשיתפרש שזמנו קודם הכניסה יעו"ש שמורים דבריו דר"ג הניח התבואה בטבלן ולא קרא שם מעכשיו וכן משמעות לשון התוס' בשמו בקידושין דף כ"ז יעו"ש במהרש"ל ומהרש"א רק שיהי' שם בעלים ר"י ור"ע על המתנות מעת שיופרשו ובכה"ג מהני אף למ"ד דל"ל ברירה כמבואר בסוגי' דצנועין כיון שאינו אלמפרע רק משיגיע העת ואילך והא שהי' מהני לקיחות הפרוטה לקנין כסף שלקח עתה מר"י ור"ע על קניות המקום שלא יחול אלא מעת הפרשת המעשרות א"ש לפי דברי התוס' ביבמות וכתובות דף פ"ב ע"א דמועיל קנין כסף להקנות ע"י לאחר שלשים ובלא מעכשיו ואף שנתאכלו המעות של הקנין בהגעת הזמן וכן פסקינן להדי' בש"ע אה"ע סי' מ"ם לענין קידושין וגם בקניות קרקע כמבואר בחוה"מ סי' קצ"א בסמ"ע ס"ק ט' ובש"ך שם ס"ק ד' כמו שמהני בקידושין כדאי' במס' קידושין דף נ"ט אבל קנין חליפין אינו מועיל כ"א במעכשיו ולאחר שלשים אבל בלא מעכשיו לא מהני הק"ס אלאחר שלשים כיון דהדרה סודרא למרי' כדאי' בנדרים דף מ"ח ובתוס' כתובות הנ"ל ובקידושין דף ס"ג ע"א ד"ה כגון ומובא בחוה"מ סי' קצ"ה ס"ה א"כ מאי מקשה רבא וכי לא הי' להם סודר הא י"ל דר"ג לא סבר ברירה וכיון דמתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד לא הי' להקנות מעכשיו אלא שיחול הקנין מעת ההפרשה ואילך ע"כ לא הי' בידו להקנות המתנות בק"ס דאין ק"ס מועיל רק בהקנאה שחנה מיד בעת עשיות הק"ס והוצרך להקנות המקום בכסף וע"י קנין כסף יכולה הקנאה שתחול מעת ההפרשה ואילך שאז יוברר חלק המעשרות ויהיו עם מקום קנוים מאז לר"י ור"ע

ולולי דברי הראשונים שהעליתי דהסוגי' סוברת דמתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד הייתי יכול לדחות קושי' זו ולומר דרבא סובר כמו שהורמו דמי וא"כ אף למ"ד אין ברירה יכולין לזכות חלקי המתנות מעכשיו ללוים וכהנים ודמי לדין תבואה בטבלן שבאו ליד ק שזוכה במתנות שבו למ"ד כמי שהורמו דמי כדאיתא בפ' הזרוע דף ק"ל וכל זה מרומז בר"ש בפ"ה דמע"ש על המשנה דידן מעשה דר"ג וזקנים משנה ט' שכתב דאי כמי שהורמו הי' יכול לזכותן ואי לאו כמי שהורמו הי' צ"ל מה שאני עתיד יהי' מעושר יעו"ש כוונתו דהיינו מדין ברירה וא"כ א"ש דברי רבא וכי לא הי' להם סודר דהי' יכול להקנות חלק המעשרות שבתוך תבואתו במעכשיו ע"י הק"ס לר"י ור"ע אף אי ל"ל דין ברירה דהא כמי שהורמו דמי ושייכים ללוים ועניים ואין בהקנאתו רק קריאת שם שאותן החלקים יהי' נתונים לר"י ור"ע אמנם לפי מה שהעליתי דלשיטות עולא שאליבי' פלפול הסוגי' שסובר טוה"נ א"מ וכך לר' יהושע שסובר כן לפי האוקמתא בפסחים בסוגי' דכיצד מפרישין חלה בטומאה אין מקום להקנאה באגב כ"א כשנאמר מתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד ע"כ הוי שם בעלים על המפריש בהפרשתו והוא המקנה ולכך יכול להקנות אג"ק וכאשר בארתי לעיל קשה קושייתי הנ"ל בהבנת דברי רבא וכי לא הי' להם סודר דהא ע"י סודר ליכא הקנאה כ"א במעכשיו ולפ"ד התוס' במס' גיטין דף מ"ט ע"א שסובר רבא דאחין שחלקו לקוחות הן הרי דעת רבא בעצמו דלא אמרי' ברירה אמנם לשיטת הרמב"ם דאף בתבואה ליכא חיוב מעשרות מדאורייתא כ"ז שלא נכנס לבית י"ל לפי מה שבארתי בקונטרס אחר שעדיין הי' תבואתו ולפי גי' של ר"ג בשדה ולכך מקשה הגמ' וכי ר"ע ור"י בצד שדהו כו' לא הוי חיוב ביעור רק מדרבנן ובדרבנן אמרינן ברירה

ובדברי תוס' רי"ד הנ"ל יש לתרץ קושי' הרא"ש בנדרים דף פ"ה בד"ה ואי אמרת כו' שכתב שהסוגי' תמוה מאד כו' יעו"ש. ונ"ל דהנה מצינו פלוגתא בדין זה נהנה וזה לא חסר אם הנהנה מחויב לשלם יעוין ב"ק דף כ' ע"ב שלכאורה נשמע משם דהיכא דחסרו מעט לכ"ע מגלגלין עליו את הכל וכן פוסק הרא"ש והטור בסי' שס"ג. אבל בנ"י בשם הרמ"ה כתב דהילכתא כרבא וא"צ לשלם רק החסרון שחסרו וכן נראה דעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות גזילה מעתה י"ל דהאוקמתא במס' קידושין לפי גי' תוס' רי"ד שפליגי במתנות שלא הורמו כו' וכפרושו דרבי סובר לאו כמשה"ד וחשוב שלו ולכך משלם דמי כולו הוא לשיטות הסוברים דזה נהנה וזה לא חסר משלם הכל לכך צריך הגנב לשלם דמי כולו כי נהנה באכילתו אף דבעל הטבל לא חסר דהא עומד להפריש המעשרות מ"מ הרי עכ"פ חסר קצת חלקו החולין ולכך מגלגלין על הגנב שאכלו ומשלם דמי כולו והמקשן בנדרים שמקשה ואי טוה"נ א"מ מה לי הורמו מה לי לא הורמו סובר דזה נהנה וזה לא חסר אינו משלם רק החסרון ולכך דחה הך תרוצא דפליגי במתנות שלא הורמו כו'

אגב אציע דברי הירושלמי פ"ה דמע"ש על המשנה דמעשה דר"ג וזקנים אמר ר' חנני' הדא אמרה שהי' ר"ג צריך לזכות אמר ר' יהושע בפירות המחוברים לקרקע מפרש הרא"פ שהכוונה שהיו מונחים על הארץ ולא בקופות אלו קופתו של ר"ג נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואומר יזכה למעשר שבו כלום עשה עד שיסיים ע"כ. כוונת הירושלמי דבכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה הלוקח אבל מה שמסיק הירושלמי עד שיסיים אינו מובן דהא אף במסיים ליכא הקנאה בכליו של מוכר ולהבין דברי הירושלמי אקדים לתרץ דקדוק בפי' רש"י לחולין דף ק"ל ע"ב ובדף קל"א ע"א שבדף ק"ל ע"ב בד"ה ופריך כתב רש"י וקמהדר דאתו לידי' בטבלייהו הבהמה שלמה היתה מונחת אצלו וזכה במתנות מן ההפקר ובדף קל"א ע"א ד"ה כמי שהורמו כתב רש"י זכה בהן מן ההפקר שהרי קדם ל"א שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו ע"כ וקשה למה לא כתב רש"י גם לעיל הך לישנא אחרינא. ונ"ל דלעיל דלעיל דמוכר בבהמה שלה המתנות א"א לולא שבעל הבהמה מסר לו הבהמה כדי שיזכה בהמתנות שבתוכה דהא הוי כפירות בכליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה לוקח לכן צריך רש"י לפרש דמטעם הפקר זכה הכהן כי טוה"נ א"מ ואין שם בעלים עליהם לבעל הבהמה ואינו בשם מוכר או נותן ושפיר זכה הכהן מהפקר אף שמונח בכלי של מוכר כי לא מצינו שהכלי מבטל רשות הלוקח רק כשהכלי הוא של מוכר בעל הפירות שמונחים בהכלי ולא היכא שדבר הפקר מונח בכלי של אחד ובא הכלי עם דבר הפקר שבתוכה לחצירו של אחד הרוצה לקנות ההפקר שבהכלי בחצירו אבל לקמן גבי פירות הטבולים שא"ל דמיירי שאינם מונחים בכלי שפיר י"ל כלישנא אחרינא שכתב רש"י שמסר לו את הטבל לזכות בתרומה שבו וטוה"נ ממון ויעוין בפר"ח יו"ד סי' ס"א ס"ק מ"ז שכ' שהנך תרי לישני מחולקים בזה אי טוה"נ ממון או לא והנה כ"ז היא אי אמרי' מתנות שלא הורמו כמשה"ד אבל למ"ד דלאו כמי שהורמו אף כשבא הטבל לרשות הכהן אינו זוכה במעשרות שבהן כ"א היכא שכבר סיים בעל הטבל המעשרות שבהן ואמר בצפונו או בדרומו יהי' המעשר ובכה"ג לכ"ע כמי שהורמו דמי ואי בעל הטבל מפקיר הטוה"נ שלו שפיר זוכה הלוי במעשרות שבו אף כשמונחים בכלי של בטל