עטרת חכמים חלק ב רט

אך מדברי השואל שבשו"ת הרשב"א הנ"ל סי' ש"י מבואר החלטת דעתו דלא הוי דין ממון וז"ל שם דל"ד לספק פ"ח בכל צד שאין לדין דבר אלא לפי מקומו ושעתו וס' פ"ח ממונו של ישראל הוא עכשיו כשתופסו הכהן ולכך מוציאין מידו אבל ספק בכור אינו ראוי לישראל עכשיו כשתופסו הכהן ומפני שאפשר שיהי' ראוי לו לאחר זמן אתה מוציאו מידו עכ"ל

ולדברי השואל הנ"ל הי' מקום להסביר קושי' הגמ' נמצא פוטר ממונו כו' עפ"י המבואר בחידושי ריטב"א למס' סוכה דף ל"ד שכ' בד"ה של ערלה כו' בזה"ל משום שאין בהם דין ממון שאינו רשאי למכרם ונקיט הראב"ד כפשטן כיון דלית בי' היתר אכילה ודין ממון והו"ל איסורי הנאה לא קרינן בי' לכם דהא לית בהו מידי ומאן דגזל להו לא הוי גזלן ולא נהירא וב' תשובות בדבר חדא כו' דכל שהוא שלו ואין בו לאחרים רשות וזכות לכם קרינן בי' כו' יעו"ש: הרי דמדייק הריטב"א בלשונו כיון דאין בו לאחרים רשות וזכות לכם קרינן בי' ר"ל אף שאין לו בה דין ממון מ"מ כיון שאין לאחרים זכות בו קרינן לכם ומינה גם בספק בכור אף לסברת השואל הנ"ל דדנין לפי מקומו ושעתו י"ל דשפיר מיקרי לך לגבי בעל הבכור וכ"ז דוקא אם תקפו כהן מוציאין א"כ אין לאחרים רשות וזכות אבל אם תקפו אין מוציאין מה מקום לומר שיהי' נקרא לך לגבי הבעלים הא אין להם בו דין ממון וגם רשות לאחרים לתופסו ומקשה הגמ' שפיר ויש ליישב בזה מה שקשה לכאורה למה הוצרך הגמ' להקשות נמצא פוטר ממונו כו' דהקושי' אינו רק אם הספק בכור יוצא בעשירי הו"ל להקשות בפשיטות איך ימנה הספק בין המנוין למעשר כיון שאינו שלו דהוי ממונו של כהן אם יתפסנו ולא קרינן גבי בעלים יהי' לך וגרע משותפות מתחלת הלידה דכח כל שותף פושט בכולו משא"כ כאן ע"י התפיסה איבד בעל הספק בכור כל זכותו אבל לפי הנ"ל י"ל דבאמת סברת השואל הנ"ל דחוי' בדברי הנ"ל כיון שיש להבעלים זכות למכור הספק בכור שפיר קרינן בי' לך דיש לו בו דין ממון וקושי' הגמ' הוא רק אם הספק בכור יוצא בעשירי שאז אין עוד להבעלים זכות מכירה דהא מעשר אסור למכור מדאורייתא מלאו דלא יגאל כמבואר בפ"ק דמעשר שני מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי כו' [ויעוין תמורה דף ה' ובזבחים דף ל"א וברמב"ם פ"ו מהלכות בכורות] א"כ תו ליכא זכות להבעלים רק כשיפול בו מום אבל כשאנו דנין לפי מקומו ושעתו ל"ל בו שום זכות ואי תקפו כהן מוציאין הי' קרינן בי' לך לגבי הבעלים כסברת הריטב"א דאף בדבר האסור בהנאה לכם קרינן בי' לגבי הבעלים אם אין לאחרים בו שום זכות אבל מהא שנמנה לבין המנויין ליכא הוכחה כיון שאינו מעשר נשאר להבעלים בה דין ממון למכור לאחרים וקרינן בי' לכם אף שיש לאחרים זכות ע"י תפיסה וכיון דכ"ז שלא יתקף הכהן הוא ממון גמור של הבעלים (ויש להסביר עוד דאם יוצא עשירי ונתפס עליו קדושת מעשר וראוי להקרבה ע"ש מעשר או בכור ושיהי' נאכל לכהנים חל על בעליו לאו דבל תאחר. ואינם יכולים להחזיקו עד שיפול בו מום ואין להם רק זכות אם יפול בו מום תוך שנתו)

אבל לפי"ז יש לכאורה להקשות לפי מה דאי' בתמורה דף זיי"ן תנן בכור מוכרין אותו כו' אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ל"ש אלא בזמן הזה אבל בזמן שבהמ"ק קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי כו' מיתיבי רב משרשי' כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו' בכורן ירעו עד שיסתאבו כו' בשלמא אי"ל לכהן זכי' בגווי' שפיר אא"א לית לי' ליתי גזבר ולשקלא כו' והכוונה מפרש רש"י דאם יש זכי' לכהן בבכורות תם יכול כל חד וחד לומר לכהן אני כהן וליכא איסור גזל דשמא זה כהן וזכה בו והממע"ה אבל אי ל"ל זכי' יכול הגזבר ליקח ממנו דלא שייך הממע"ה דאף אם הוא כהן ל"ל בי' זכי' עד אחר הקרבה. א"כ י"ל דאף דספק בכור ת"כ אין מוציאין היינו כיון דאינו ראוי להקרבה הוי כבכור תם בזה"ז דאית לי' לכהן זכי' בגווי' מחיים ושייך הממע"ה משא"כ כשיצא עשירי תו ראוי להקרבה דבכור ומעשר שוים לכל מילי ממילא אין לכהן בו זכי' מחיים דכיון דעיקר תפיסתו הוא מחמת דשמא הוא בכור ובבכור היכא שראוי להקרבה לית לכהן זכי' בגווי' ולא שייך גבי' הממע"ה והוי כעומד באגם ומבואר בתומים דבעומד באגם נשאר בחזקת הבעלים. לולי דברי הראשונים הנ"ל הייתי סבר לומר דקושי' הגמ' כיון דקודם שנתקדש לעשירי הי' להכהן זכות תפיסה אין ראוי לחול עליו שם מעשר אבל לפי מה שהוכחתי כנ"ל דבמה שיש להכהן זכות תפיסה לא נתבטל דין ממון של הבעלים קודם שנתפס בקדושת מעשר כיון שהיו יכולין למכרו. וצ"ל דעיקר קושי' הגמרא דבעת שנתפס בקדושת מעשר ונאסר המכירה בטל דין ממון של הבעלים מחמת זכות שיש להכהן בתפיסה א"כ קשה כנ"ל דכיון שחל עליו שם מעשר אין לכהן עוד זכות תפיסה והוי דין ממון לבעלים בין קודם שנעשה מעשר ובין אח"כ

וי"ל דהנה באו"ת מדחה את דברי הש"ך בספרו ת"כ מ"ש דלפי הס"ד מיירי הברייתא דספיקות בספק בכור בהמה טהורה כי לא יתכן לומר דכל הנך אמוראי טעו ולא ידעו מהדרש יהי' קודש ולא שכבר קדוש אך י"ל דלס"ד זו מוקי הברייתא בבכורות חוץ לארץ שאין בו קדושה לדעת הרמב"ם בפ"א מהלכות בכורות דין ה' ואליבא דר"ע בתמורה דף כ"א וכן מבואר באס"ז למס' ב"ק דף י"ב שכ' בזה"ל ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל בכור הבא מח"ל אף בזמן שבהמ"ק קיים מקדש בו אשה ונכסי כהן הוא לגמרי שהרי אינו ראוי להקרבה דהלכה הוא שאם הביא אין מקבלין ממנו כו' אבל גדולי המגיהים כתבו שלא נאמר דבר זה אלא שלא לקרב אבל מ"מ קדושת בכור יש בו שלא ליגזז וליעבד עכ"ל ובודאי כוונתו לדעת הרמב"ם הנ"ל והחולקים עליו הראב"ד בהשגותיו והרשב"א בתשובותיו סי' של"א ותכ"ז. ובשו"ת הר"ן סי' ז'. הרי לדעת הרמב"ם בכור ח"ל מותר בגיזה ועבודה רק שאינו נאכל כשהוא תם וכמבואר ברמב"ם דין הנ"ל ולא יקרב אלא יאכל במומו ולכך מחשיבו הרמב"ם כחולין כיון שאין בו איסור גיזה ועבודה ונוהג בח"ל ליתנו לכהן ושלא לאכלו תמים וז"ל הר"ן בתשובה הנ"ל אבל נראה שעיקר סמיכתו של הרמב"ם ז"ל הוא על ההיא סוגיא בתמורה דתנן התם בפ' ואלו קדשים ובאין מח"ל לארץ חוץ מן הבכור ומעשר כו' ונראה שסבר הרמב"ם ז"ל דלר"ע אינו קדוש כלל דלא מסקינן התם ולא בשום דוכתא עלה דההיא כאן ליקרב כאן לקדש וכיון דקי"ל כר"ע מחביריו נקטינן דאין בכור בח"ל קדוש כלל דדוקא גבי מעשר בהמה מסקינן התם בבכורות דף נ"ג כאן ליקרב כאן לקדש אבל בבכור לא מסקינן הכי בשום דוכתא עכ"ל א"כ לפי"ז אליבא דר"ע יכולין להפריש ספק בכור בח"ל למעשר ונתפס בו קדושת מעשר שלא ליגזז וליעבד וליכא למעט מוהי' קודש ולא שכבר קדוש דלא הי' עליו קדושה זו מצד בכורה [וצ"ע בלשון הגמ' בבכורות דף נ"ג מאחר שאינו קרב אמאי קדוש לנאכל במומו לבעלים עכ"ל] ויכולין לאוקמא הברייתות ספיקות נכנסין לדיר להתעשר בספיקות בכורות ח"ל וכדאוקמי אביי ורבינא בגמ' בתמורה דף ח' ברייתא ומשניות בבכורות חוץ לארץ ויעוין ב"ק דף י"ב א"כ שפיר הביא ר' חנינא סייעתא לרבה דאי אמרינן ת"כ אין מוציאין נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן דכיון שמיירי בבהמות ח"ל אף כשנתפסין בקדושת מעשר אינם נקרבים, א"כ יש לכהן התופס בו מספק בכורה זכות בחיי' ושייך דין הממע"ה ורבי אחא מדיפתי סובר דת"כ אין מוציאין א"כ בלא"ה א"א לומר דמיירי בספק בכור ח"ל דא"כ יש לכהן בו זכות תפיסה והוי פוטר ממונו בממונו של כהן אלא ע"כ מיירי בבכורות ארץ ישראל דאין לכהן בו זכות תפיסה כשנתפס גם בקדושת מעשר כיון דראוי להקרבה וכנ"ל. ולזה מקשה יהי' קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש ולפי"ז איכא הוכחה מרב אחא מדיפתי ורבינא דס"ל ת"כ אין מוציאין דאל"כ אמאי לא אוקי דספיקות מיירי בבכורות חו"ל

עוד נ"ל דאף לשיטות הסוברים דבכור ח"ל אסור בגיזה ועבודה מ"מ השוחטן בחוץ אינו חייב כרת כעל שחוטי חוץ כיון שאינו קדוש להקרבה וא"כ בספק בכור ח"ל ליכא שום ספק כרת רק ספק איסור דגיזה ועבודה ולשיטת הרמב"ם והראב"ד דספיקא דאורייתא לקולא הוי כאינו קדוש כלל ול"ק יהי' קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש ויעוין בכ"מ על דברי הרמב"ם בדין בכור ח"ל

אבל עדיין צ"ע דלפי הנראה מסתימת דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' בכורות דין ב' דעתו דמעשר מבהמות ח"ל שוה למעשר בהמות ארץ ישראל ולא הביא כלל דקדושתו אינו ליקרב אף שבבכור ח"ל סובר כר"ע ומצאתי שכבר האריך בזה בשו"ת שער אפרים סי' ע"ט ולפי הנחותיו שמה יש להחזיק דברי הנ"ל אף לשיטת הרמב"ם אבל דבריו שמה דחוקים

ובכדי ליישב קושייתי הראשונה הנ"ל דמאי מקשה נמצא פוטר ממונו כו' הא אין לכהן זכי' בבכור שראוי להקרבה צ"ל דרב חנינא סובר דיש לכהן זכי' אף בבכור תמים בזמן הבית וחולק בזה ארב נחמן אמר רבה בר אבוהו והרווחנו בזה לתרץ דברי הרמב"ם שלפי הנראה מפשטות דבריו בהלכות תמורה פ"א דין ט' שכ' ואין הכהנים ממירין בבכורה שאע"פ שהוא זוכה בה מחיים אינו זוכה בה מתחלה שהרי תחלה בבית ישראל כו' מבואר שחולק אדברי רב נחמן הנ"ל וכבר העיר ע"ז הלח"מ פ"א מהלכות בכורות דין י"ז ומעייל פילא כו' בדברי הרמב"ם ולדעתי גם בהלכות בכורות נראה שדק בדבריו במ"ש וכן אין מוכרין אותו כשהוא תם שכיון שהוא עומד לקרבן אין לכהן בו זכות כדי למכרו עכ"ל שהכוונה שאף שהכהן זוכה בו מחיים אין בכלל זה זכות מכירה וכל זה נגד כל הסוגיא בתמורה דף ח' ודע דהרמב"ם פ"ו מהלכות פסולי המקודשין דין י"ג כ' הבכור והמעשר שנתערבו יאכלו במומן והוא מהתוספתא כמ"ש הכ"מ ודלא כר"ש שסובר דלא חיישינן בהבאת חדשים לבית הפסול ע"י מיעוט