עטרת חכמים חלק ב רא

דפסח כפסח דמי כו' יעו"ש וכיון שאמרו חד אמר הרי לא ברור מי אמר ויכול להיות שרבה הוא שאמר כן ולפי"ז גם לרבי אף בפסח לא התירה התורה למכור רק לצורך מכשירי פסח דחשוב כגופא דפסח וא"כ אכתי לא צריכין קרבנו למעט ק"פ דחברי' דהא בגזילה אין להנגזל תוטלת להכשירו של פסחו במה שיש להגזלן זכות להקריב לעצמו הפסח שנגזל ממנו ובשארי קדשים קלים אף לצורך הקרבן אין לרבי היתר מכירה כדמוכח מברייתא הממנה אחרים כו' דאתי כוותי' דרבי וסיפא ברייתא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום גם לשון רש"י שם בב"ק בל"א בגזל קרבן דחברי' הלכך אפי' לאחר יאוש לא קניא דקרבן אינו נגזלת דכל היכא דאיתא ביה גזא דרחמנא איתא ע"כ אינו מובן לכאורה בשלמא אם היינו דנין על ההקדש עצמה שאין הבהמה יוצאת מקדושתה מצד הגזל היה שפיר דברי רש"י דכל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא ומטעם זה אמרו בגמ' חולין קל"ט דקדשים שמרדו אינם יוצאים מקדושתן אבל הכא שהגזלן מביאה לקרבן ולא נפקא מקדושתה ואין לדין רק מדין זכות הנגזל באותו קרבן אם נפקא ע"י יאוש או לא וא"כ אף שכל היכי דאיתא בי' גזא דרחמנא איתא עכ"ז יוכל להיות שסר זכות הנגזל שהי' לו באותו קרבן מקום בחזקת הגזלן שקנהו ביאוש והי' הקרבן קרב עבורו ואף שקרבן אינו נגזלת מ"מ זכות הבעלים אשר להם בקרבן למה לא יהי' נגזל וצ"ל שסובר רש"י טעמא גופא משום דכל היכא דאיתא כו' הוי משעת ההקדש כולו ממון גבוה ולאו דבעלים ולכך אין ביאושם כלום אבל לשיטות התוס' שמפרשים דקרא דקרבנו קאי על פסח שיש להבעלים בו זכות ממון שיכול למנות אחרים עמו לקחת מהם ממון לעצמו וזה הוי דין ממון גמור בודאי קשה כנ"ל למה לא יועיל היאוש שיזכה הגזלן כאלו הי' קונה בדמים ולמה נאמר לענין זה דקרבן אינו נגזלת והרי לר' שמעון שסובר דהגל"מ כממון דמי הגונב קדשים שחייב באחריותן משלם כפל דקרינן בי' וגונב מבית האיש כדאי' בב"ק ע"ו ע"א ואף שקדשים עצמן כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא מ"מ מיקרי מבית האיש מצד גניבת זכות הבעלים אשר להם באותן הקדשים מטעם גל"מ מכ"ש שיהי' שם גזילה בפסח מצד גניבת זכות הבעלים אשר להם למכור לאחרים וצ"ל דלפי התוס' דקאי על פסח אין הטעם כדברי רש"י אלא הטעם פשוט משום דהוי לגבי גזלן מהב"ע דהא דלא מקרי מהב"ע בגזל חולין והקדישו אחר יאוש הוא משום דקני ביאוש קודם שבאה המצוה אבל הכא בגוזל ק"פ שהגזלן רוצה לזכות מצד היאוש שיהיה נקרב על שמו והוי קנין היאוש והמצוה באים כאחד ע"כ אף שסר זכות הנגזל מה שהי' לו בק"פ מצד יאושו וקם בחזקת הגזלן למהוי הוא כבעל הקרבן משעת היאוש ואילך הוי מהב"ע ולכך מיעטו קרא דקרבנו אבל רש"י לא נחית לזה ולכך הוצרך רש"י לטעמא דאין קרבן נגזלת וממילא מוכח שרש"י לא מפרש כפי' התוס' דקרבנו קאי באם אין ענין כו' על ק"פ דהא גבי ק"פ לא שייך טעמא של רש"י הנ"ל וכדי שלא יושאר על רש"י קושית התוס' צ"ל כנ"ל דאף דליכא מכירה בעולה מ"מ כשהקני' ע"י היאוש אינו בכלל מכירה ועדיפא ממתנה דשרי לרבי בק"פ אף לדברי אביי שסובר רבי דפסח לא משייר אינשי מותר למנות אחרים על פסחו דרך מתנה וצ"ע על התוס' שלא נחתי לתרץ כן דרק מכירה ליכא בקרבנות אבל מתנה אין בכלל זה כדמוכח מדברי אביי שם בפסחים דאי אין לחלק בין מכירה למתנה א"כ לרבי דממנה אחרים על פסחו ונוטל דמים הוא אף דרך מכירה א"כ משכחת גם באתנן זונה בממנה זונה על פסחו ולמה אמר אביי אי לאו דרב אושעי' הוי מוקמי כריה"ג כו' בפסח לא משייר אינשי דכוונת דברים אלו מורים להדי' כפירש"י כלומר דאי לאו דר"א לא הי' אביי מוקי בממנ' זונה כו' דזה הוי כמכירה ועל דעתו אליבא דרבי גם בפסח לא התיר רק במתנה הרי שיש חילוק בין מכירה למתנה וה"נ בגזילה שבא ע"י יאוש אין שם מכירה עלי' וצ"ע

אך י"ל דהחילוק בין מכירה למתנה תלוי במקור הדין מהיכא ילפותא מניעת מכירה בקדשים דלפ"ד הגמ' בקידושין דילפינן מפסוק וזה יהי' וגו' מן האש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה. ואף דזה לא נאמר רק בקדשי קדשים גם שארי קדשים וחלק הבעלים ילפינן מינה כמבואר שם במפורשים דלמ"ד קדשים קלים לאו ממון בעלים הוא אפי' במה מצינו בחלק הכהנים בקדשי קדשים וכיון שהלימוד הוא מאש מה אש לאכילה כו' גם מתנה אסורה דלא ניתן זכות בחלק הגבוה הן לכהני' הן לבעלי' רק לאכיל' ולא זכות מכירה או מתנה אבל לפ"ד אביי שם דנלמד מפסוק שאין חולקים דמים יעו"ש י"ל דרק מכירה אסור ודע שבירושלמי שם בקידושין אי' שלכך המקדש בחלקו אינו מקורשת דאתי' לי' ממעשר בהמה מה מפשר בהמה איך מקדשין בו את האשה אף כל הקדשים אין מקדשין בו האשה עכ"ל ויעוין במעשר שני פ"א משנה ב' דאי' מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ס' ואי' בבכורות דף ל"ב ע"א ואינו במכר מנה"מ כו' אמר ר' יוחנן כאמר לא יגאל במעשר ונאמר לא יגאל בחרמים מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו כו' רב אשי אמר לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא כו' יעו"ש מעתה י"ל ע"פ דאיתא בבכורות דף נ"ב ע"ב דהיכא דכתיב מכירה אין מתנה בכלל רק אי איכא רבוי גם על מתנה וכן אי' במשנה בערכין אחד הלוקח ואחד הנותן לו במתנה שנאמר לצמיתות גם במע"ש פ"א מ"א אין מוכרין אותו כו' אבל נותנים זה לזה מתנת חנם ואמרינן שם בירושלמי מתני' כר"מ דאמר אין מתנה כמכר אמר ר' יוסי דברי הכל הוא כו' דלמ"ד מתנה אינו כמכר מותר אפי' במתנה גמורה ולמ"ד מתנה כמכר אין מותר במתנה כלל רק להזמין זל"ז מותר והנה מה שתולה הירושלמי דין מתנה כמכר בפלוגת' דר"מ ורבנן נראה שהכוונה על פלוגתת ר"מ ורבנן בבכורות הנ"ל דלר"מ מתנה אין חוזרת ביובל דמכר הוא דאמר רחמנא ליהדר מתנה לא ולרבנן שגם מתנה חוזרת נראה שס"ל דמתנה כמכר אמנם לפי תלמוד בבלי נראה דלא פליגי רבנן על ר"מ מצד דמתנה כמכר רק מרבוי אתיא להו כדאמרינן שם בגמ' מ"ט דרבנן תשובו לרבות מתנה וכן בערכין יליף מצמיתות

היוצא מזה לפי סוגי' הבבלי היכא דלא גלי קרא בהדיא אין מכר כמתנה לכ"ע ודלא כהירושלמי הנ"ל אמנם מדברי הגמ' בקידושין נ"ד ע"ב שמקשה אילימא ר"מ הוא מי מצי יהיב לי' במתנה דאמר מעשר ממון גבוה מבואר דאף לר"מ שסובר דמתנה אינו כמכר מ"מ כיון דממון גבוה הוא לא מצי יהיב לי' דהוי כאלו אינו שלו וכן לשון הרמב"ם פ"ג מהלכות מע"ש מעשר שני ממון גבוה שנאמר לה' הוא לפיכך אינו נקנה במתנה והנה דברי הברטנורה בפ"א דמע"ש מ"א שכ' בזה"ל אבל נותנים זל"ז מתנת חנם כגון שמזמינו לאכול עמו וד"ה הוא אבל לתת לו במתנה ממש לדברי האומר מתנה כמכר אסור עכ"ל צ"ע בתרתי חדא שנמשך אחר דברי הירושלמי שתלי בפלוגתא אי מתנה כמכר והרי לפי סוגית הבבלי ס"ל לכ"ע אין מתנה כמכר רק היכא דגלי קרא שנית דלפ"ד הגמ' בקידושין נ"ד אף לדברי ר' מאיר דמתנה אינו כמכר מ"מ ליתא מעשר במתנה ולקושי' השני י"ל דמה שאי' בקידושין דליתא במתנה אף לר"מ הוא רק לענין דין קני' דכיון דממון גבוה הוא אין הניתן לו קונה אותו שיהי' כשלו ויצטרך להוסיף חומש בפדיונו אבל עכ"ז ליכא איסורא בנתינת מעשר במתנה דרק מכירה אסורה בקדשים ומתנה אינו כמכר אבל למ"ד מתנה כמכר אף איסורא איכא וזה היא שכ' הברטנורא דלמ"ד מתנה כמכר אסור אבל למ"ד דאינו כמכר אף שעכ"ז אין בו דין קני' דממון גבוה הוא מ"מ לא עביד איסורא לפי"ז צ"ע דברי רש"י הנ"ל בפסחים מה שמפרש אליבא דאביי שהתיר בממנה על פסחו הוא אליבא דרבי מצד מתנה הא בפסח צריך שיהי' לכל המנוים חלק בגוף הבהמה מחיים שנאמר ויקחו להם איש שה וא"כ היכא שהקדיש אדם תחלה בהמה לפסחו ונעשה ממון גבוה משעת הקדש דהא רבי לא ס"ל כריה"ג דקדשי' קלים ממון בעלים דהא תני בהך ברייתא דהממנה המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וא"כ אף אם אין איסור נתינת מתנה בקדשים כ"א מכירה מ"מ הא מבואר שם מהיות משה כו' רבי אומר אף מכדי מקח מבואר דמקרא יליף רבי דמותר מדמי מקח וצ"ל דאי לאו קרא הי' לאסור אף במתנה שהוא בחזקת טובה ממנו שכנגדו מה שנותך לחבירו חלק בפסחו נותן לו חבירו במתנה מדמיו וגלי קרא דבפסח מותר כה"ג כן צריכין לפרש אליבא דאביי בשיטות רבי וא"כ י"ל עוד דאי לאו דגלי קרא לא הוי ידעינן כלל שמועיל מתנה בחלק הפסח דמסברא חיצונה הוא דאף דאינו כמכר מ"מ אין זכות קני' להנותן לו במתנה דממון גבוה הוא כנ"ל וסובר אביי דאף דגלי קרא דיש קני' בפסח עכ"ז דרך מכירה אסור כמו בכל הקדשים שאסורים במכירה כדברי הירושלמי שנלמד ממעשר בהמה וקרא דפסח לא אתי רק להורות דבפסח יש קני' ויכול במתנה בהחזקות טובה וכיון דאתינן להכא א"ש דברי התוס' בב"ק ויפה הקשו כיון דמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום והיינו משום דאין צד קני' בממון גבוה א"כ אף ביאוש אי אפשר לגזלן להיות לו זכות קני' בקרבן ול"ל קרא דקרבנו. ולזה מתרצים שפיר דקאי באם אין ענין על ק"פ דבי' גלי קרא שים קני' להממנים עליו ואף שלדברי אביי בשיטות רבי גם בפסח ליכא מכירה כ"א במתנה עכ"פ כיון שיש קני' ע"י מתנה כמו כן ה"א שיש לגזלן קני' ע"י היאוש ובזה י"ל ג"כ מה שהקשתי דאם רבה סובר דפליגו במצה ומרור ואף רבי אינו מתיר בפסח למכור כ"א לצורך מצה ומרור דהוי כגופא דפסח א"כ נשאר קושי' התוס' ל"ל קרבנו דהא גם בפסח ליכא מכירה די"ל דרק לענין עצם המכירה שאסורה בכל הקדשי' ואישתרי גבי פסח הוא דאמרינן דלא אישתרי רק לצורך הפסח אבל במתנה דליכא איסור רק שבכל הקדשים אין תועלת במתנה שאין להנותן זכות קני' משא"כ גבי ק"פ דגלי בי' קרא שיש קני' ע"י מכירה ולענין זכות הקני' מה לי מכירה או מתנה מעתה א"ש תירוץ התוס' דקאי הקרא על ק"פ אף לרבנן דפליגי עלי' דרבי וסוברים מכדי אכילה ולא מכדי מקח דכל זה רק לענין איסור מכירה אבל במתנה גם לרבנן מותר