עטרת חכמים חלק ב קצא

ומדברי הגמ' בבכורות דף י"א ומדברי הרמב"ם בפ' י"ב מהלכות בכורים דין ד' וש"ע סי' שכ"א מבואר דאף לכתחלה יכולים ליתן הפ"ח לכהן והוא יפדנו ואין בזה לגבי הישראל ביטול מצות פדי" או עריפה א"כ ע"כ לא מיירי המתני' המקדש בפ"ח במקדש כהנת וכמו כן המקדש בתרומה דמקודשת מיירי במקדש ישראלית והשאילתות לשיטתי' דסובר דבעינן שיהי' ממון אצל המקדש לכך אינו יכול לקדש בפ"ח כיון דאסור לדידי' בהנאה ואינו שוה יותר משקל דאף ע"י פדי' לא ירויח לכן אף כשהיא כהנת אינה מקודשת גם צ"ל דבדבר האסור בהנאה לא שייך דין טוה"נ ובאמת לא מצאתי בביאור דין טוה"נ לגבי פטר חמור רק בבכור כ' הרמב"ם בהלכות בכורות פל"א דין ט"ו בזה"ל ויראה לי שהבכור נותן לכל כהן שירצה עכ"ל וכ' הכ"מ נראה דהיינו לומר דטוה"נ לבעלים ע"כ. וע"כ צ"ל דליכא למשמע מדברי המתני' פ"ד דחלה משנה ט' ואלו ניתנין לכל כהן החרמים ובכורים ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וכו' דהתם הכוונה בין לכהן חבר בין לכהן ע"ה כפי' הרמב"ם (ובמ"א אבאר באריכות) ובלא"ה לא מוזכר שם רק פדיון פ"ח אבל בנתינת פ"ח גופא לכהן בודאי אין טוה"נ אף למ"ד טוה"נ ממון כיון דאסור בהנאה

אמנם לכאורה יש מקום עיון דהנה בתו' רי"ד כ' בזה"ל ובפ"ח פי' אע"פ שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו אפ"ה כל זמן שלא פדאתו הוי אסורי הנאה ונמצא שלא נתן לה כלום. וה"ה בהקדש כו' יעו"ש והקשה בספר בית מאיר בסי' כ"ח אמאי לא מביא תירוץ הגמ' בבכורות כגון שאינו שוה אלא שקל כו' ואדרבא משם מוכח דלא אזלינן בתר השתא ותוכל להתקדש אם יש עודף בשווי' של הפ"ח משקל וכדאמר גם עולא במס' בכורות דף ט' ע"ב בפ"ח נמי מקדשא כדר"א כו' אשה יודע דפטר חמור איסורא אית בי' ופרקי לי' בשה ומקדשה בהך דביני וביני ונלע"ד דדין זה תלי בפלוגתא אחרת ואקדים דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו בד"ה ע"ב מתני' המקדש בערלה כו' וא"ת עוד והא ערלה וכלאי הכרם בשריפה ותנן שלהי תמורה כל הנשרפין אפרן מותר כו' ומסתברא דלעולם אינה מקודשת אפי' בסאה של פירות ערלה משום דהשתא מיהו לית בה דמים דאסור למכרן ואי משום אפרן הא אינו בעולם ולכי קלי לי' הוי ליה כגופא אחרינא ולאו זה מה שקידשה בו הילכך אינה מקודשת ואע"ג דאסיקנא בפ' האומר לקמן דף ס"ב גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי התם הוא דאין הגוף נשתנה אבל כאן שהגוף נשתנה לגמרי לא ועוד דהתם נמי דוקא כשאמר לכשיהי' אבל בלא"ה לא וכדתני' התם אמר פירות ערוגה זו כו' אבל אמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין כנ"ל עכ"ל מעתה נחזי אנן לסברא הראשונה אמרי' כל שבידו לאו כמחוסר מעשה. ואמנם דוקא בדבר שלא ישתנה א"כ ממילא מטעם זה מהראוי שיהי' קדושין בפטר חמור בהך דביני ביני כיון דיכולי' לפדותו ויהי' אותו החמור בעצמו כפי שהוא מותר בהנאה. וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ובאמת הרשב"א בעצמו בדף נ"ז ע"ב בד"ה נימא מתניתין חק קן דפ"ח כאוקמתא הנ"ל במס' בכורות דמיירי באינו שוה אלא שקל אבל אם החמור שוה יותר מקודשת בהך דביני וביני ובשאילתו' פרשה הנ"ל אי' בזה"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי עכ"ל א"כ מינה למ"ד מתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד ע"כ סובר דהוי כמחוסר מעשה אף בדבר שהוא בידו א"כ מהראוי שלא תתקדש האשה בהך דביני וביני כיון דעתה אינו שוה. ועולא לשיטתי' דסובר בסוגי' דידן דמתנות שלא הורמו כמשה"ד וכמו כן רבה בר אבוה לשיטתי' דסובר בהדי' בבכורות דף י"א דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין לענין טבלים שנפלו כו' וכ"כ לענין פ"ח שנפלו לו מאבי אמו כהן שנפל לו מאבי אמו ישראל ומחזיקינן כאלו כבר פדאם אבי אמו בשה והיינו מטעם שבשאילתות הנ"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה לכך סוברים דפ"ח מקדשי' בהך דביני וביני ודברי תוס' רי"ד יתכנו למ"ד דמתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד ואפשר סובר הרי"ד להלכה כן וכן נראה מהאלפסי שהשמיט בכ"מ הדינים התלוים בדין מתנות שלא הורמו כמו שהורמו ומשמיט כל המשנה דהמקדש בתרומות

לפי"ז יש לקיים הגירסא ואבע"א מתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד וטוה"נ א"מ ומ"מ א"ש המתני' די"ל ואפי' ישראל קאי במקדש כהנת דלא אזלינן רק בתר דידה וא"ל דא"כ גם בפ"ח כה"ג תתקדש י"ל דשאני התם כיון דהשתא קודם הפדי' לא שוה מידי ליכא קידושין. דהא להך אוקמתא דמתנות כו' לכשה"ד אמרינן אף בדבר שהוא בידו כמחוסר מעשה דמי אבל לשיטת עולא דסובר כמשה"ד. דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ולכך סובר דמקדשי' בהך דביני וביני ומתני' דפ"ח מיירי באינו שוה רק שקל כנ"ל א"א לאוקמי המתני' בכהנת כנ"ל לכך הוצרך לתרץ בטבלים כו'

והמעיין בתוס' רי"ד בדף ס"ב ובפ"י שם שמבאר דברי הרי"ד באריכות יראה מבואר דהתוס' רי"ד מחליטין להלכה דלא כר' יוחנן דסובר דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי דלדידי' טעמא דראב"י בברייתא שם אין תורמין כו' אבל כשאמר לכשיתלשו ונתלשו דבריו קיימין (דברי ראב"י כן גרס בתוס' רי"ד) יתר על כן אראב"י אפי' אמר כו' לכשיביאו שליש כו' דבריו קיימין ע"כ. הכל משום דכל שבידו כו' דאף שעדיין לא הביא שליש מיקרי כל שבידו כיון דממילא אתי וע"ז חולק אביי התם ואמר דטעמא דראב"י בכל הברייתא משום דאדם מקני דבר שלא בא לעולם ולא משום דכל שבידו כו' ואין הלכה כראב"י דדין דשלבל"ע שיטה הוא כדברי אביי שם ראב"י ור"מ ורבי כולהו ס"ל כו' ואסיק בתוס' רי"ד שם דהלכה כאביי ולא כר' יוחנן הרי דסובר לפי האמת דכל שבידו הוי כמחוסר מעשה ולכך נכונים דבריו דבפ"ח ליכא קידושין כיון דעתה אינה ממון. והרשב"א לשיטתי' דאינו גורס התם ברישא דברייתא דברי ראב"י. ומוקי דרישא דברייתא רבנן אמרו לה ומטעמי' דר' יוחנן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וראב"י להוסיף בא אף כשלא הביא שליש ומטעם דשלבל"ע וליכא פלוגתא בין ר"י ואביי ובפי' כ' שם הרשב"א בחדושיו דנראה לו דהלכה כר' יוחנן דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי לכך תפס הרשב"א גבי פ"ח תירוץ הגמ' בבכורות שאינו שוה אלא שקל וכנ"ל ומדברי הרי"ף שהשמיט שם כל הסוגי' כאשר העיר ע"ז שם ברשב"א נראה דסובר דאין הלכה כר' יוחנן ולשיטתי' אזיל דפוסק פירות שלא הורמו לאו כמו שהורמו דמיין וע"כ שגרם כגירסא הישינה ואבע"א מתנות שלא הורמו לאו כמשה"ד. והחליט להלכה כאבע"א ודוק היטב

עוד בסוגיא הנ"ל

באופן אחר נלע"ד לקיים הגירסא ישינה דלעיל ברש"י בד"ה כמו שהורמו כו' איתא וה"ה נמי דמצי לאוקמא בתרומה שנפלו לו מבית א"א כהן אלא הא קשי' לי' א"כ מאי קמ"ל מתני' פשיטא דמקודשת והנה לכאורה שפיר קמ"ל מתני' דיכולים לקדש בתרומת אף דאיקרי קודש ושלא נטעה לומר דאינו ממונו של כהן לקדש בו אשה ורק משלחן גבוה קא זכי וצ"ל דכוונת רש"י דעכ"פ אין רבותא בסיפא דמתני' אפילו ישראל (וכן מבואר מדברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות אישות דין ה' ו') והנה לכאורה יש לדקדק דאכתי אף בתרומה גמורה שנפלה כו' רבותא ע"ד שאיתא לעיל דף נ"ב בפוס' ד"ה המקדש בפירות שביעית דאשמעינן דאע"ג דאסור לקנות בו חפץ כדכתיב לאכלה ולא לסחורה הנ"מ לכתחלה אבל בדיעבד המקח קיים וכן גבי אשה בדיעבד מקודשת כמו כן יש צד רבותא בקדושי תרומה דאי' במס' שביעית שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורים ולא בתרומות כו' ולא בנבלות כו' ואי' ברמב"ם הלכות תרומות פ' י"ב דין כ"א וכן אסור נעשות סחורה בתרומות אע"פ שהוא לוקח מכהן ומוכר לכהן עכ"ל הרי דיש איסור לישראל לקנות תרומה מכהן אדעתא למכרו. כ"כ מהראוי שלא תתקדש א"ע אשה לישראל בתרומה דתצטרך למכרו דאין ראוי לה לכלום רק למכרו לכהן והוי כקונה ומוכר ואף שלישראל המקדש ליכא איסורא דהוא מותר למכור כמו כל איסורים שנזדמנו שמותר למכרן ולדידי' הוי נזדמנו היכא דנפלו לו בירושה מ"מ אין היתר לישראל לקנות ממנו ולמכור כדעת הב"ח ביו"ד סי' קי"ז ובפר"ח שם ס"ק ח' לענין מכירת דברים אסורים שכתבו דדוקא אותו שנזדמנו לו יכול למכרו לעכו"ם מפני הפסד ממונו אבל ישראל אחר אסור לקנות מחבירו הנבילה וטריפה שנזדמן לו למכור לעכו"ם (ויעו"ש בט"ז) ומדברי התוי"ט במשנה הנ"ל נראה דאף במתנה אסור לקבל דברים אסורים מישראל שנזדמנו לו מדמקשה שם על שיטת הסוברים דיש איסור דאורייתא בסחורות דברים אסורים בזה"ל ומיהו קשה לי סוגי' דפ"ק דבכורות דף ו' דאחריצי חלב דדוד קאמרינן דילמא לסחורה וכלומר אבל חלב אסור משום אמ"ה משמע דאפ"ה לסחורה קשרי עכ"ל וקשה מאי מקשה הא שם הוי נזדמנו גם אמאי לא העיר בתוי"ט להקשות ממה שמוזכר מקודם בגמ' על הראי' מפסוק ודי חלב עזים ללחמיך וגו' ודילמא לסחורה לכך צ"ל דעלה בדעת התוי"ט דיש לדחות דשאני התם דהוי נזדמנו משא"כ גבי חריצי חלב דדוד שהוליך לשר האלף דלגבי שר האלף לא הוי נזדמנו (ויעוין בפר"ח סי' הנ"ל ס"ק א') מעתה מבואר דעתו דאף במתנה אסור לקבל מכ"ש לאשה שלא תקדש עצמה בתרומה אף שאינה מתכוונה להרויח בדברים האסורים כ"א כשמתקדשת לכהן כיון דארוסה בת ישראל לכהן אוכלה מדאורייתא בתרומה כדאי' בכתובות דף נ"ז ע"ב ובקידושין דף ה' י"ב ואין עלה רק איסור דרבנן באכילת התרומה ובדברים האסורים מדרבנן מותר לסחור מלבד איסור סתם יינם אבל כשמקדשת א"ע לישראל אסורה בתרומה מעת הקידושין אף