עטרת חכמים חלק ב קסז

השבה ממילא אין בתשלומי דמים דקלב"מ פוטר מחיוב תשלומין ותו ל"ק מסוגיא דמחתרת דמיירי בגנב ישראל שמחויב בהשבת גוף החפץ שגנב דלא מיקרי תשלומין רק השבה דלא שייך בה פטור דקלב"מ כסברת רש"י שם בסוגיא דמחתרת

(מחמת שדברי המחבר כאן הוא מענין סוגי' דאוונכרי ע"כ הצגתיו כאן) (חולין דף קל"ד) כי אתי רב דימי אמר רמי לי' ר"ל לר' יוחנן תנן ספק פטור כו' ורמינהו חורי] הנמלים כו' א"ל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה ונ"ל ליישב הלשון אל תקניטני כו' וכאשר אבאר דר"ל ידע לתרץ רומי' דידי' ורק לר' יוחנן לשיטתו אין מקום לתרץ ע"כ הקשה קושי' זו לר' יוחנן וכיון שהבין ר' יוחנן כן השיבו אל תקניטנו ועתה אבאר דבמס' חגיגה דף ד' אי' זכורך להוציא טמטום ואנדרוגינוס כו' בשלמא אנדרוגינוס איצטרך קרא אלא טמטום ספיקא הוא איצטרך קרא למעוטי ספיקא ומקשים בתוס' שם דאף ספיקא איצטריך למעוטי דס"ד דמספיקא יעלה לרגל ואי משום קרבן ראי' הרי יכול להביא על תנאי שאם תהי' נקבה תהי' עולת נדבה ומה שמתרצים שם בתוס' דלא יהי' בידו לעשות סמיכה מספק לא א"ש למ"ד דגם בעוף יוצאין לעולת ראי' וכן פסק הרמב"ם ובעוף ליכא סמיכה ויעוין בחדושי הר"ן לחולין דף כ"ב ע"ב ד"ה אלא אי אמרת שכ' בזה"ל ובהאי פירושא א"ש נמי מאי דאמרינן בריש חגיגה כו' אלא טומטום ספיקא הוא איצטרך קרא למעוטי ספיקא כלומר דלא פשיטא לן וודאי לא מייתינן עולת ראי' שמא יביא חולין בעזרה וכ"ת יתנדב ויבא על ספק לאו קושי' הוא שאין חיוב להתנדב בספק ראי' עכ"ל נראה מדבריו שכוונתו דלא אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא אלא בספיקא דאיסורין אבל בספק במ"ע שיש בו דררא דממונא ספיקא לקולא ולא מחייבינן בספק

לפי"ז קשה מאי רומי' דר"ל מספק לקט לקט על מתני' ספק עד שלא נתגייר הא במתני' הוי רק ספק מ"ע אם חייב בנתינ' לכהן או לא אבל ספק איסורא ליכא משא"כ גבי לקט דאיכא ספק איסור לאו דאם בעל השדה מחזיק לעצמו לקט השייך לעניים עובר על לאו דלקט קצירך לא תלקט ועל כל חטה וחטה רבוע ספיקא דאיסורא דלא תלקט ובספק צריכים להחמיר

וליישב קושי' זו אקדים ליישב עוד קושי' התוס' בר"פ לולב הגזול דלר' יוחנן דס"ל מהב"ע דאורייתא למה צריכים למעט אתרוג הגזול מלכם ת"ל דהו"ל מהב"ע ונראה דיש נ"מ גדולה במאי דממעטינן גזול מלכם ואציע לשון הגמ' שם אמר להו ר"ה להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכותים לא תגזוזו אתון אלא לגזוהו אינהו ויהבי לכו מ"ט סתם כותים גזלי ארעתא נינהו כו' ומקשים הרבה מגדולים כיון דאיכא חשש איסור גזל למה הזהיר ר"ה דוקא בקניות אסא הרי צריכים ליזהר בכל זמן בלקיחות פירות מכותי שלא יגזוהו הלוקחים הישראלים ולמה לא הזהיר ר"ה אלא להנך דזבני אסא. ולחומר קושי' העלו כמה מחברים בספריהם דאף דסתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו לא הוי אלא מיעוט ורוב השדות שביד עכו"ם אינם גזולים ע"כ אין צריכים ליזהר אלא משום חביבותא דמצוה דאסא נחית ר"ה להחמיר כן תורף דבריהם והמה דחוקים ונ"ל לתרץ דבספר הכריתות מבואר דכל קבוע שאינו ניכר מיבטל מדאורייתא ברוב אף בקבוע דשדה וע"כ מותר לזרוע בכל העולם אף דמסתמא יש במקום א' נחל איתן שנערף עגלה ערופה דקאי בלאו דלא יזרע יעו"ש אות קצ"ט היוצא מדבריו דלענין איסור היכא דלא ניכר בפ"ע שייך ביטול ברוב גם בקרקעות שמיעוט הקרקעות האיסורים נפקעו מאיסורייהו מצד ביטולם ברוב השדות של היתר והנה אי' בביצה דף ל"ח כי סליק ר"א אשכחי' לר' יוחנן כו' דיתבו וקאמרו אמאי ליבטל מים ומלח לגבי עיסה א"ל ר"א הרי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין של חבירו כו' א"ל מי קא מדמית איסורא לממונא איסורא בטל ממונא לא בטל ומפרש רש"י בזה"ל מי קא מדמית איסורא לאפסודי ממונא איסורא אמור רבנן לבטול ברובא אבל ממונא לא בטל מועט ברוב להיות קנוי ממון המועט לבעליו של מרובה ומתני' נמי לא קאמרינן דליפקע רוב ממונא אצל חברתה להפסיד אלא איסור תחומין שיש לה בה הוא דקשיא לן דליבטיל ע"כ הרי אף דלענין איסור אמרינן כיון דרובא דהיתירא מיבטל בטל האיסור מ"מ לענין ממון עצמו להפקיע שם בעלים הראשונים ממנו לא שייך ביטול ברוב דכל היכא דאיכא של בעלים הראשונים הוא

לפי"ז י"ל דכן הוא הדין גם לענין איסור גזל בגוונא דלעיל דרוב שדות של עכו"ם המה אינם גזולים ומעוטם נגזלים דאם באנו לדון אם מותר לגזוז מאחד מהשדות דלמא גזילה הוא ועוברים על איסורא דלא תגזול הרי לענין איסור שייך ביטול ברוב אבל עכ"ז אין מועיל אותו ביטול שיהא נפקע שם בעלים הראשונים כדברי הגמ' הנ"ל הרי שנתערב קב חטים בעשרה קבים של חבירו וא"כ א"ש דבכל דבר הרשות שקונים מהנכרי משדות שברשותם אין לאסור שיגזז הקונה הישראל בעצמו מחשש דלמא פגע באיסור גזל דהא לפנין איסורא מועיל ביטול ברוב אבל בקניות אסא למצוה דבעינן שיהי' לכם ואם פוגעים באסא משדה הגזולה מישראל לא נעשית ביד הקונה שלו דהא לענין ממון עצמו לא שייך ביטול וכל היכי דל"ש ביטול דינו כקבוע והוי כמחצה על מחצה וליכא רובא כלל כן יש להוציא מדברי התוס' מהקדמונים בדיני קבוע אשר ע"כ תערובת דבר חשוב או חה"ל שאינו בטל מיקרי קבוע דרבנן והיכא דלא ניכר האיסור בפ"ע דלא מקרי קבוע הטעם כיון דלא ניכר מתבטל וממילא ליכא כלל קביעות איסור ובכל מקום שהוא של בעלים הראשונים לכך לא הזהיר ר"ה רק בקניות אסא לפי"ז מיושב קושי' התוס' הנ"ל דאף לר' יוחנן שסובר מהב"ע דאורייתא יש נ"מ במאי דממעטינן גזילה מלכם והיינו בגוונא הנ"ל היכי דיש רוב דליכא בי' איסור גזל שמופקע ע"י אותו הרוב איסורא דגזל גם מהמיעוט שנתערב בו וכנ"ל ולא הוי עבירה כלל וס"ד שמותר לצאת בו מצות נטילה אבל מדאימעוט מלכם דבעינן דוקא שלכם גם בכה"ג אין יוצאין דלענין שיהי' שלו לא מהני ביטול דהוי כקבוע כנ"ל ולא שייך בו לכם

והנה במרדכי פ' הזרוע דין תשל"ז אי' בזה"ל לענין שאלתות דשאלינא קדמך אמאי לא אזלינן ב"ר גבי חורי נמלים י"ל חדא כדמסיק הר"מ טעמא דכתיב עני ורש הצדיקו כו' ע"כ ולכאורה אינו מובן דמנ"ל ללמוד מעני ורש הצדיקו שאף ב"ר לא ניזיל דלמא לא אתי קרא אלא להצדיק את העני בספק השקול דאף דבכל ספק דממונא אמרינן קולא לנתבע גלי קרא דבספק מת"ע לזכות עניים. אבל מה"ת להמציא עוד דאף במקום רובא נזכה את העניים דבכה"ת אפילו באיסורים חמורים אזלינן ב"ר שוב מצאתי בס' ט"א באבני מלואים למס' ר"ה דף י"א שמתמה על דברי המרדכי מש"כ דמה"ת לא יועיל רוב ומחזיק דבריו בראי' דבמקום רובא לא אמרינן הך דינא דבספיקא לעניים ואפשר לומר דהמרדכי סובר כדברי הרא"ש שבאס"ז ב"מ דף ו' בסוגיא דקפץ א' לתוך המנוים דכל דפריש מרובא מקרי ספק רק התורה התירה ס' זה ולפי"ז א"ש לומר דכיון דגבי מת"ע גלי קרא להצדיק את העני בספק יש להצדיקו גם היכא דשייך לומר כל דפריש מרובא קא פריש ומקרי ספק ואף אם המרדכי לא נתכוין לזה כנראה למעיין בדבריו מ"מ הדברים בעצמם נכונים אמנם אכתי קשה לפי משמעות דברי רבינו ברוך בראשית תשובתו שם לרבינו משלם לדחות מה שהשיב לר"מ לעצמו דר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא דחאו ר"ב דאף ר"מ מודה בביטול ברוב כו' יעו"ש נראה מזה דגם גבי ספק לקט שייך לומר כיון דרוב הקמה של בעה"ב י"ל דמיעוטא דלקט נתבטל ברובא של בעה"ב וא"כ קשה למה ספק לקט לקט אבל לפמ"ש א"ש דכיון שצריכים לזכות את העני הוי כמו שנתערב ממונו בממון בעלים דלא שייך ביטול ברוב לענין ממון דלא מיבטל ובכל חטה וחטה יש ספק דילמא של העני הוא והוי ספק לקט לכך שייך הכל לעניים. וכ"ז לענין הספק דררא דממונא דלא שייך בהו ביטול אבל לענין איסור לאו דלא תלקט בודאי שייך ביטול ברוב כמו בכל האיסורים וא"כ מיושב מה שהקשיתי לעיל ושפיר הקשה ר"ל לר"י לשיטתי' תנן ספק פטור ורמינהו כו' ואין לדחות דלמא שאני קמה דאית בי' ספק איסורא ז"א דאיסורא בודאי ליכא כלל דהא רובן של הזרעים שלקחו הנמלים הם של בעה"ב והרי מובטלים בהם מיעוט הזרעים של העניים לענין זה שלא יהי' שייך גבייהו איסור דלא תלקט ודמי לכל תערובת איסור יבש ביבש ברוב דמיבטל ומטעם דתלינן בכל חדא וחדא שהוא מרובא דהיתירא כמ"ש התוס' בבכורות דף כ"ג ע"א ד"ה נבלה בטלה בשחוטה כ' בזה"ל דלענין אכילה כל משהו ומשהו שנכנס בתוך בית הבליעה קמא קמא בטל ברוב היתר כו' יעו"ש וה"ה הכא דאם הי' הבעה"ב לוקח החיטים לעצמו לא הי' פוגע בספק איסור דלא תלקט דבכל חטה וחטה שלוקח י"ל דבטל ברוב ומופקע מאיסורא דלא תלקט ואין מקום לזכות לעני רק מצד דררא דממונא דבממון לא שייך ביטול והוי רק ספק השקול וספק לקט לקט א"כ ה"ה גבי ספק מתנות כהונה והקשה ר"ל שפיר לר"י ולשיטתי' דוקא דלדידי' מוכרח לומר סברא זו וכמו שכתבתי

וסמך לדברי הנ"ל מדברי התוס' מעילה דף כ"א ע"ב ד"ה פרוטה של הקדש שמבואר מדבריהם דהיכא שנפל פרוטה של הקדש בתוך רוב פרוטות של חולין פטור מקרבן ספק מעילות שאיסור מעילה נפקע ע"י ביטול ברובא דחולין אף דהתם איכא תערובות ממון הרי דאף דאין הביטול מועיל בממון מ"מ איסור שבו בטל וממילא יוצא ההקדש לחולין ע"י ביטול ברוב והסברא נותנת דאיסור גזל בממון דהדיוט שוה לאיסור מעילה בממון דהקדש וכשם שלענין איסור מעילה שייך ביטול ברוב כ"כ לענין איסור לאו דלא תגזול והיכא שנתערב ממונו של א' ברובא דממון של אחר אף דלא נפקעו שם הבעלים של מועט הממון