עטרת חכמים חלק ב קסא

שאינה מלאכה חייב לשבות והנה מה שמקשה הכפ"ת הא לא היה במשכן יש לדחות דזה לשון הגמר' במס' שבת דף כ"ט תוס' כמ"ד כנגד עבודת המשכן דתניא אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בהן היפה במשכן וי"ל דלענין חיוב הוא דממעטינן מלאכה שלא היתה במשכן אבל לענין איסור מלאכה יכול להיות שיהיה אסור משום מלאכה אף כשאינה חשובה שלא היתה במשכן ויש להוסיף עוד לומר דהיה אפשר לומר אליביה דלוי שסובר ארבעים מלאכות כנגד ארבעים מלאכה ומלאכתו שבתורה כי סובר שהמלאכה היתה דים וגם ויבא לעשות מלאכתו הוא מן המנין והרי מספר ארבעים אבל לחיוב כרת ומיתה ליכא אלא ל"ט שהיו במשכן והרי מצינו במסכ' שבת דף ו' שאמר רב שמצא במגלת סתרים דאיסי בן יהודה אומר ל"ט מלאכות ואינו חייב על אחת מהן יעו"ש ובמ"א בארתי דאיסי סובר שהמלאכה היתה דים ויבא יוסף שניהם אינם מן המנין ולכך סבר שאין חייבין רק על ל"ח מלאכות א"כ אין מהזרות לומר שיש מלאכה יתירה על הל"ט מלאכות שאסורה ואין עליו חיוב מיתה וכרת והיה אפשר לומר אליביה דר' לוי דת"ש מלאכה הוא רק שאין חייבים עליו ולכך אינה מנויה בין אבות מלאכות דשבת ולפ"ז יובן דברי הגמ' הא לאו מלאכה היא דביבמות דף ה' מפלפל הגמ' למעט דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה מיתה או כרת ואיתא שם אלא איצטרך סד"א תיתי מכבוד אב ואם דתני יכול יהיה כבוד או"א דוחה שבת ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי מאי לאו דא"ל שחוט לי בשל לי דהוי אב מלאכ' שחייבין עלי' כרת וטעמא דכ' רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי לא לאו דמחמר כו' וכ' הרשב"א והריטב"א שם בשם רבינו יונה דעל לאו דמחמר כיון שאין בו חיוב מיתה וכרת ליתי גם בעשה דשבת דאל"כ קשה מה"ת לידחי הא הוי עשה ול"ת או מאי אולמא דהאי עשה ויעו"ש בתוס' היוצא מזה די"ל דעל מלאכה בשבת שאין בו חיוב מיתה וכרת גם עשה ליתא ביה והוי רק ל"ת והשתא א"ש דאי ת"ש היתה מלאכה רק שאין עליה חיוב מיתה וכרת שפיר ס"ד דדחי מפני מ"ע דשופר כמו בכל התורה כולה שעשה דוחה ל"ת ובפרט לשיטת הסוברים דיו"ט הוא ג"כ עשה ול"ת א"כ אף אם בשבת איכא עשה גם על מלאכות שאין עליהם חיוב מיתה מ"מ ליכא בזה חומר בשבת מביו"ט וכשם שת"ש דוחה יו"ט ס"ד דתידחי שבת ומה שיש לפלפל עוד בזה אבאר אי"ה בסוף הסוגי' באריכות]

אמנם אם באמת אינה מלאכה ואין מקום לאסרה רק מביום השביעי תשבות שהוא עשה ושייך מאי אולמא דהאי עשה כו' וליתא בדחי' ל"צ קרא למעוטי ומיו"ט ליכא למילף דביו"ט ליכא עשה על ת"ש ואף תקיעות רשות מותר דכל מה שאינו אסור בשבת רק באיסור עשה מותר ביו"ט וזה שאמר רבא הא לאו מלאכה היא דאיצטריך קרא למעוטי כלומר כיון דלאו מלאכה הוא ע"כ צריך אתה לומר דאיסור התקיעה בשבת הוא דמביום השביעי תשבות ולא צריכין קרא למעט ת"ש בשבת ואין לדחות דכאן לא שייך מאי אולמא כו' דאלים מ"ע דתקיעת שופר שכן מכנסת זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים ז"א דהא הקושיא הוא לר' לוי והרי לשטתיה לא קאי זכרון תרועה כ"א על הזכרת פסוקי שופרות שבתורה שנאמרו במתן תורה ואין לנו מקרא דת"ש הוא להכניס זכרונות של ישראל ומעתה י"ל דרבא לשיטתי' שסובר דיו"ט אינו אלא ל"ת דשבתון לאו עשה הוא ומוקמינן לדידיה ביום השביעי תשבות שיהיה שבת גם בעשה ולא אתי לאסור או י"ל דסובר רבא שביום השביעי תשבות לא קאי לאיסור ת"ש רק על המנוחה מעסקיו כפי' רמב"ן עה"ת והרמב"ם בפרק כ"א מהלכות שבת יעו"ש במ"מ ולח"מ אמנם כ"ז לשיטות ר' לוי אבל ר' אליעזר סובר דזכרון תרועה קאי על ת"ש עצמה ואלימא בזה שמכנסת זכרונות ישראל וא"כ לא שייך אליביה מאי אולמי דהאי עשה כו' והוינן ידעינן לשיטתיה גם בלא יתורא דקרא דת"ש דוחה עשה דביום השביעי תשבות ע"כ סובר דביום תרועה אתי לרבות מכשירין ומיושב קושי' הטורי אבן הנ"ל על ר' לוי אליבא דר' אלעזר

ולפי הנ"ל מיושבים שארי הקושי' שמקשה הט"א על ר' לוי מסוגי' דחולין דף כ"ו יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין לבטל העם ממלאכה ומסוגיא דחולין דף פ"ד גבי ת"ש דר"ה שספיקו דוחה יו"ט. יעו"ש דהא לפי מה שכתבתי גם לר' לוי ליכא מלאכה בתקיעות. ורק איסור עשה יש בה הנלמד מביום השביעי תשבות וז"א אלא בשבת ולא ביו"ט כמ"ש הרמב"ן דשביתת בהמתו אינו אסור ביו"ט וכיון שאין איסורו בשבת רק בעשה דאין למידין יו"ט משבת רק בדבר דאסור משום מלאכה וכעין דברי הריב"א בפסחים דף ה' ע"ב ד"ה לחלק שמפרש רש"י דאי אין על הבערה שם מלאכה מותר ביום טוב יעויין שם

ודע דבתוס' מס' יבמות דף ה' ע"ב בד"ה כולה כו' מקשים וא"ת והיכא ילפינן בעלמא מהכא שאני כלאים דהותרו מכללן אצל בגדי כהונה ואור"י דהתם נמי משום דאתי עשה דבגדי כהונה ודחי לאו דכלאים וכו' ועוד דצורך עבודה שאני ע"כ והנה לשיטות ר' לוי דבמקדש דוחה ע"כ אית לי' לימוד ע"ז וכדאיתא בירושלמי דדרש מסמיכות ממילא אליבי' איסור הת"ש בשבת מקרי הותרה מכללה כיון שעכ"פ הותרה במקדש ומדין דחי' לא שייך אליבי' דר"ל דהא אין עשה דוחה עשה גם צורך עבודה לא שייך בתקיעות שופר שבמקדש למצות תקיעות ר"ה שאינם צורך עבודה והוי שפיר הותרה מכללה לכן ס"ד שתדחה אף בגבולין דלא שייך לשטתי' מאי א אולמא דהאי עשה מהאי עשה דשפיר אלימי דהא איסור עשה דתק"ש בשבת הותרה מכללה ולכך א"ש אליבא דלוי שהוצרך לשיטתי' לקרא למעט תק"ש בגבולין ביו"ט של ר"ה בשבת ורבא דאקשי ועוד הא לאו מלאכה הוא הוא לשטתי' אקשי' כי לא נחית לדברי הירושלמי שיש הוכחה להתיר במקדש ולא הוי לדידי' תקיעות שופר הותרה מכללה ונשארת הסברא דמאי אולמא כו' לכך הקשה שפיר למה צריך קרא למעוטי [ובסוף הקונטרס אכתוב עוד באופן אחר ועתה יתורץ מה שקשה עוד לכאורה לשיטות ר' לוי שלמד מקרא כתיב יום תרועה וכתיב זכרון תרועה כאן בחל בחול כאן בחל בשבת האיך יתורץ אליבא דר' אליעזר שסובר דיום תרוע' קאי על ר"ה שחל להיות בשבת ולהתיר אף מכשירין א"כ למה בטלו לדידי' תקיעות שופר בגבולין

ונ"ל בהקדם עוד קושי' השעה"מ ושא"ר לרבה שסובר שמא יעבירנו קשה קושי' מהר"מ מפאדווי. דת"ל דהשמעת קול אסור משום תיקון כלי שיר וצ"ל דאי מטעם זה הי' צורך לאסור גם ביו"ט א"כ מה יענה רבה לשיטות ב"ש ור"ע דלית להו מתוך ולדידהו גם מעביר אסור ביו"ט. א"כ מאי חילוק יש לטעם דשמא יעבירנו בין בחל בשבת או ביו"ט ואף אם נדחוק לומר כתירוץ המפורשים דלרבה אליבא דב"ש ור"ע צ"ל שמה שסוברים דלא גזרו רק בשבת משום דיש חשש איסור כרת משא"כ ביו"ט דאינו אלא לאו מלבד שזה דחוק לשיטות רבה שסובר בעצמו כדאיתא ביבמות דף קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת והרי מטעם זה לא אמר רבה טעמא דשמא יתקן כלי שיר ומשום דלפי טעם זה הי' מהצורך לאסור גם ביו"ט

עוד יש לפלפל כאשר אציע דלכאורה יש להקשות דלפ"ד התוס' במס' שבת דף צ"ה ע"א ד"ה והרודה. דבונה ביו"ט לצורך קצת מותר מדאורייתא ביו"ט ואינו אסור אלא מדרבנן ומצורף לזה דברי הרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ד דלמד מדין מגבן שחייבים עלי' בשבת דיש בנין וסתירה בכלים דבעשיות כלים החיוב משום בונה. הרי נראה דבתיקון כלי שיר כשחיובו משום בונה ליכא ביו"ט אלא איסור דרבנן ואם התיקון שמקשה או מחפה באש דהוי מלאכת בישול שייך ג"כ מתוך ושארי מלאכות דלא אמרינן בהו מתוך לא שייכא כלל גבי תיקון שופר אלא על דרך רחוק ומילתא דלא שכיחא לא חששו לגדור וא"כ נשאר קשה קושי' מהר"מ מפאדווי על רבא ורבה למה איצטרכו להו לטעמא דשמא יעבירנו תיפוק לי' דבת"ש יש איסור משום מתקן כלי שיר וא"ל כתרוצו דאי משום טעם זה אין לחלק בין שבת ליו"ט ז"א דאף לטעם זה מקום יש לחלק דבשבת אי יתקן השופר יבוא לידי מלאכת איסור דאורייתא אבל ביו"ט אף אם יתקן לא יכשול רק באיסור דרבנן ומשום חשש איסור דרבנן לא גדרו לבשל מצות שופר וא"ל דרבה הוצרך לטעם דשמא יעבירנו כדי לתרץ אף אליבא דב"ש ור"ע דל"ל מתוך ולדידהו יש בתיקון כלי שיר שחיובו משום בונה איסור דאורייתא גם ביו"ט אף במקום צורך קצת ז"א דהא לב"ש ור"ע גם לטעם הגזירה דשמא יעבירנו ליכא לחלק בין שבת ליו"ט ולכאורה יש ליישב לפי שיטת הסוברים דמצוה הנעשית ע"י עבירה דרבנן ג"כ אינו מצוה י"ל כיון שעכ"פ יש בתיקון כלי ביו"ט איסור דרבנן כדברי התוס' שאמרו שמדרבנן אסור לעשות ביו"ט אף לצורך קצת א"כ העובר ע"ז ומתקן שופר ביו"ט לצורך תקיעה כשתוקע בו אינו יוצא ידי חובת התקיעה משום דהוי מצוה הבאה בעבירה שעבר אדרבנן בתי השופר וכיון שאינו יוצא בתקיעה בשופר זה ממילא הי' התיקון שלא לצורך כלל ועשה איסור דאורייתא א"כ לטעם דילמא יתקן היו צריכין לאסור גם בר"ה שחל להיות בחול דהא אם יתקן יבוא לידי איסור מלאכה דאורייתא כיון דתקונו ישוב להיות שלא לצורך כלל דהא הנצרך קצת בתיקון השופר לצורך התקיעה אינו רק מחמת מצות התקיעה שתוקע בו והרי כיון שעכ"פ יש איסור דרבנן בתיקון כלי ביו"ט מיקרי עבירה וא"א לצאת ידי חובת תקיעה בשופר זה וכנ"ל ושב עשיות התיקון שלא לצורך כלל. אמנם אכתי צ"ע לפי מה שכתבו התוס' בסוכה דף ל"א ע"א תוס' ד"ה מתוך שיוצא בשאול כו' דרבא לא חייש למצוה הבאה בעבירה במצוה דרבנן א"כ אף כשעשה עבירה בתיקון השופר מ"מ הי' בידו לצאת עכ"פ תקיעות דרבנן וזה הוי ג"כ צורך קצת כמו שכתבו התוס' בכתובות דף זיי"ן ד"ה מתוך וא"כ לא יהיו עליו מכשול