עטרת חכמים חלק ב קנח

באב הטומאה ביו"ט דמשום מתקן ליכא כיון דהוי כמכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט. ומשום שמא יעבירנו לא שייך ביו"ט לפי דעת רב ביבי שאינו סובר דגזרינן כ"כ גזירות ולא גזרינן גם יום טוב אטו שבת

והרוחתי בזה לתרץ מה שקשה לי לכאורה בסוגי' דלקמן כלי שנטמא מעיו"ט אין מטבילין אותו ביה"ש ר' שמעון שזורי אומר אף בחול אסור מפני שצריך הערב שמש דילמא לכך אמר הת"ק דינו לענין ביה"ש של יו"ט כדי לכלול באיסור לטבול אף כלי שנטמא בולד הטומאה שא"צ הערב שמש ולפי הנ"ל יש לתרץ דכבר האריכו הקדמונים לפי מאי דפסקינן שנא גזרו על שבות ביה"ש למה אסור טבילת כלים ביה"ש. וי"ל לפי סברת הברטנורא עירובין פ"ג משנה ג' היכא שיש ב' שבותים גזרו ביה"ש ולפי דברי הנ"ל שבאיסור טבילת כלים יש ב' שבותים משום שמא ישהה ומשום סחיטה: אמנם כ"ז בכלי שנטמא באב הטומא' אבל כלי שנטמא בולד הטומא' שלא שייך לשיטת רב ביבי טעמו דרב יוסף רק שמא ישהה וליכא אלא שבות א' ומותר הטבלת ביה"ש וכיון שהת"ק אוסר הטבילה בה"ש צ"ל שמיירי רק בכלי שנטמא באב הטומאה וא"ש ע"ז דברי ר"ש שזורי אף בחול אסור מפני שצריך הערב שמש וא"ש גם מה שמדקדקים עוד. אמאי קתני בברייתא כלי שנטמא בערב יו"ט אין מטבילין אותו בה"ש הא אף כלי שנטמא ביה"ש אין מטבילין ביה"ש לפי שיטות היש מפורשים ולפי דברי נכון דבנטמא ביה"ש לא שייך טעמא דשמא ישהה כמו בכלי שנטמא ביו"ט דליכא רק טעמא דרב יוסף ותו ליכא רק משום שבות א' ושרי בביה"ש לכך קתני שנטמא מעיו"ט דאיכא גם שמא ישהה והוי ב' שבותים ולכך אסור לטבול בה"ש ודו"ק: חדושי מסכת ר"ה בסוגיא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר (דף י"ט ע"ב]: בגמ' כיון דנפקו להו אאלול אתשרי למה להו וכ"ת דלמא עברוהו לאכול והאמר רבי חיננא בר כהנא אמר רבי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכתבו שם בתוס' משמע דבימי עזרא הי' מעובר וסמך קצת לדבר כו' וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש נאספו כל ישראל בצום ובשקים משמע לפי שאז הי' מוצאי סוכות נאספו כו' יעו"ש ומביא בפני יהושע שם ובריש פ"ב דמס' ביצה קושי' בשם גאון (והוא הח"צ) שהקשה דהא איתא במס' ביצה ריש פ"ב מאי ושלחו מנות לאין נכון לו אמר רב חסדא למי שלא הניח ע"ת. הרי שהי' אז ר"ה בע"ש וחל הכ"ג לחדש בשבת ולכך לא היו יכולין להתענות אז ומנ"ל שהי' אלול מעובר ומתרץ הפנ"י דדברי ר"ח הנ"ל אינם לפרש הקרא שבנחמי' דברי עזרא להעם. די"ל שעזרא עשה ע"ת והותנה שיצאו כולם רק שר"ח הי' מפרש כוונת ר' אליעזר במה שאמר לתלמידיו ושלחו מנות וגו' ויעו"ש שמאריך בזה. כן תורף דברי הפ"י אמנם אף אם נימא כדבריו מ"מ קשה על תוס' הנ"ל דאף אם אין הוכחה מבוארת בהי' אז ר"ה בע"ש עכ"פ כיון שאין הוכחה להיפך תו א"א להוכיח שהי' אז אלול מעובר דיכולין לומר דלא הי' מעובר והי' ר"ה רק יום א' וחל בע"ש והי' הכ"ג לחדש בשבת ולכך לא התענו אז עוד קשה דא"א לומר דמעשה דר"א שהי' דורש כל היום הי' ביו"ט שחל בע"ש דהא אסור לקבוע סעודה בע"ש אחר זמן מנחה ולשיטת מהרי"ל האיסור מזמן מנחה גדולה ואף להסוברים דאין איסור רק בזמן מנחה קטנה לא א"ש מה שכעס על התלמידים שהקדימו לצאת ומה שאמר לתלמידים אחרונים לכו אכלו משמנים וגו' דהא מלשון הגמ' שהי' דורש כל היום כולו נראה דדרש גם בזמן מנחה ואז א"א לקבוע סעודה וגם על התלמידים שהקדימו כבר לצאת לא הי' לו לכעוס והו"ל לדונם לזכות שהולכין להכין על שבת שהוא מצוה להקדים ולעשות בעצמו כמבואר בגמ' ובש"ע או"ח גם מלשון רש"י שם במס' ביצה ד"ה אכלו משמנים שכתב בזה"ל מקרא הוא בספר עזרא עד כי חדות ה' הוא מעוזכם ע"כ נראה שהי' קשה לרש"י למה אמר ר"א לתלמידיו ושלחו מנות לאין נכון לו שהכוונה על ע"ת והרי מעשה דר"א ע"כ לא הי' בע"ש כנ"ל לכן כתב רש"י שמקרא עד חדות ה' הוא מעוזכם. ואחרי שהוצרך ר"א לומר לתלמידיו רישא דקרא וסופו כי חדות ה'הוא מעוזכם שנדרש ממנו לוו עלי ואני פורע לא רצה למפסק הקרא ע"כ לא השמיט אמצע הפסוק ושלחו מנות לאין נכון לו כן נ"ל פשוט בכוונת רש"י הנ"ל. גם מתשובת רב שר שלם שמובא בהרא"ש סוף ר"ה מבואר שדרש רב חסדא הנ"ל הוא על פסוק שבנחמי' ולא על דברי ר"א

ונ"ל לתרץ קושי' הח"צ הנ"ל דיש הוכחה לפי פסק הלכה שאז לא הי' ר"ה בע"ש ורק רב חסדא לשיטתי' הי' יכול לומר דרש הנ"ל מאי לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת ואקדים לשון הרא"ש הנ"ל אבל בתשו' רב שר שלם כתב בר"ה הי' אומרים בשתי ישיבות וכו' מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה וכו' ומנין שנקרא שמחה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמר מר חדשיכם כיצד זה ר"ה [יעוין סוכה דף כ"ה ע"א] וגם בספר עזרא מצינו כו' ואמר להם עזרא כו' ואמר אכלו משמנים ושתו ממתקים כו' ושלחו מנות לאין נכון לו ודרשו רבותינו ז"ל למי שלא הניח ע"ת ופשטן של מקרא למי שהי' בדעתו להתענות מאתמול ולא הכין לו מאכל מכאן שאין מתענין בר"ה כו' עכ"ל היוצא מדבריו אלה דאף לפי דרש חז"ל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו והכוונה בו שהיו אנשים שקבלו להתענות כי סברו שרשות או מצוה להתפנות בר"ה ולא הכינו לעצמן מאכל וצוה עזרא שלא יתענו ויושלח להם מנות והנה מדברי ש"ע או"ח סימן תקכ"ח סעיף כ' ומג"א ס"ק כ"ב מבואר דמי שהתענה ביו"ט אסור נו לאפות ולבשל לצורך שום אדם. וכיון דלא שייך בי' הואיל ואי מיקלעי אורחים אם מתענה ביו"ט שחל בע"ש אף שעשה ע"ת אסור לאפות ולבישל לצורך עצמו על שבת כיון דלא שייך בי' הואיל דע"ת לבד אינו מועיל להתיר איסור מלאכה דאורייתא רק שמצד הואיל ואי מיקלעי אורחים ליכא בלא"ה איסור דאורייתא רק דרבנן ולכך מועיל ע"ת אבל לגבי המתענה דלא שייך בי' הואיל רבוע עליו איסור דאורייתא ונא מועיל נגבי' ע"ת כן תורף דברי המג"א והנה מבואר שם בביצה מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מאחר שבא להשכיחו כו' רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו לחול ומקשים המפורשים דהא לרבה דאי"ל הואיל ליכא איסור באופה מיו"ט לחול רק מדרבנן ולמה תקנו ע"ת לגדר איסור דרבנן ומתרצים דע"ת לגדר שלא יאפה אדם מיו"ט לחול סמוך לחשיכה בגוונא דלא שייך הואיל. ויעוין בפנ"י שלא נח דעתו בתירוץ זה אבל גם דבריו שם לא מחוורין ומה שמקשה על תירוץ הנ"ל תרצתי במקום אחר על נכון. ואחרי הודיע כל זה. נלע"ד דשפיר י"נ דלפי פסק לנכה דפסקינן לרבה דאמרינין הואיל ואין צורכי שבת נעשין ביו"ט רק מטעם הואיל ויוצא מזה דהמתענה ביו"ט שחל בע"ש אסור נו לעשות מלאכת יו"ט באפיי' ובישול כנ"ל. אי אפשר לומר שהי' בימי עזרא ר"ה בע"ש דא"כ לא א"ש פשטא דקרא ושלחו מנות לאין נכון לו שהכוונה בו כנ"ל למי שקבל תענית מאתמול דהא אם חל ר"ה בע"ש לא היו המתענים בו יכולין להכין בו על שבת וע"כ בודאי הכינו ביום ה' כל צורכי סעודת שבת וא"כ כשהורה להם עזרא שלא יתענו לא הי' צריכין להמנות משל אחרים בקבלות מנות דהא הי' אפשר להם בזמן סעודת ר"ה לאכול ממה שהכינו על שבת וכמו שמותר לאכול ביו"ט אחר גמר הכנה לשבת מן הע"ת שנעשה תחלה לשבת ולהניח כזית או כביצה כדין גבי עירוב תבשילין. ואחר הסעודה הי' בידם לאפות ולבשל לצורך שבת וא"ל שהיו מנועים מפאת שלא עשו ע"ת ז"א דהא כל עצמות הע"ת הוא רק כדי שיזכור את השבת מאחר שבא להשכיחו והרי עשו זכירה לשבת כי הכינו כל צורכי שבת ביום ה' יו"ט וגם לטעם כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול יצאו במה שהכינו ביום ה' כמו בעשיות ע"ת. דהא אי הי' מותר לאפות מיו"ט לחול אף סמוך לחשיכה היכא דלא שייך הואיל לא היו אף המתענים בר"ה צריכין להכין ביום ה' על שבת ובמה שהכינו ביום ה' על שבת הראו לעין כל דהיכא דלא שייך הואיל אסור מדאורייתא לעשות ביו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול וא"כ למה הוצרך עזרא לצוות לשלוח להם מנות א"ו שלא הי' חל אז ר"ה בע"ש וא"ש דברי רבי שנשמע מדבריו דבימי עזרא הי' אלול מעובר אבל רב חסדא לשטתי' שהוא סובר דלא אמרין הואיל וצרכי שבת נעשין ביו"ט בלא טעם דהואיל ולדידי' אף המתענה ביו"ט יכול לאפות ולבשל ביו"ט לשבת וא"ש לדידי' הדרש על פסוק לאין נכון לו דקאי על ע"ת כי הי' אז יו"ט בע"ש וא"כ א"ש לדידי' גם פשטא דקרא שצוה לשלוח מנות לאותן שחשבו להתענות ולא הכינו אף לשבת

ודע דבמרדכי פ"ב דביצה איתא בזה"ל פ"א שכח רבינו שמואל מבומבארג ולא עירב בעיו"ט ולא נזכר אלא ביו"ט שני בודאי אין מועיל תנאי וכו' והורה וכו' ועוד הורה לעשות עכשיו ע"ת ביו"ט שני ופוסק בדברי סופרים הלך אחר המיקל והילכתא כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' ופריך אפי' ביו"ט ב' נמי ומשני שמא יפשע משמע הא לאו הכי יכול להניח ע"ת אפילו ביו"ט עצמו וכיון