עטרת חכמים חלק ב קנד

הנ"ל אבל לדורות שיהי' הכשר שחיטה בזרים ובכל ישראל ה"א דאין דא אם הבעלים בשעת שחיטה או לא דשלוחו של אדם כמותו. כך כתיב לדורותיכם וכיון שהוצרך לכתוב לדורותיכם ממילא הוצרך לומר ג"כ לכם כדי שלא יובן ממלת לדורותיכם מיעוט על המדבר. ומיושב דברי הספרי מה שאמר יכול יוצאי מצרים. גם מה שנכתב לכם וגם לדורותיכם

ודע שמ"ש הכ"מ לסתור דברי הראב"ד מפשטא דקרא למה נגרע לבלתי הקריב וכ' שזה ראי' שאין עלי' תשובה יש לדחות לכאורה בפשיטות עפ"י דעת הרמב"ן עה"ת בפרשת בא בד"ה בין הערבים ומובא בשא"ר סי' י"ז דמושחטו אותו כל וגו' בין הערבים למידין ששחיטת הפסח צריך להיות קודם תחלת שקיעת החמה דעד אז נקרא בין ערבים אבל הזריקה יכולה שתהי' עד צאת הכוכבים אין ראי' מפסוק הנ"ל וא"ש דברי הספרי שמפרש למה נגרע שטענו יזרוק הדם עלינו בטהורים וגם מזה מביא הכ"מ לסתור דברי הראב"ד ולפי הנ"ל ל"ק מידי די"ל דהמעשה הי' שנשחט עליהן הפסח בזמנו דהיינו קודם תחלת שקיעה ובעוד שלא טבלו ואח"כ בהתחלת השקיעה רצו לטבול כי זמן הטבילה כל היום ושיהי' זריקת הדם עליהם ולזה טענו למה נגרע לבלתי הקריב דההקרבה קאי בכ"מ על הזריקה וכדברי הגמ' חולין דף כ"ז וכן אמרו בזבחים דף ל"ב והקריבו הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה ונדחו מזריקת דם מצד שהשחיטה היתה בעוד שלא טבלו ואין שוחטין על טמא מת קודם טבילה אמנם ז"א רק לשיטת רש"י שמפרש הא דאיתא בזבחים דף נ"ו מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה היינו סוף שקיעה דס"ד שיעלה וילין הדם על המזבח אבל התוס' ילפי שם דקאי אתחילת שקיעה א"כ בלא"ה כבר עבר זמן זריקה מן התחלת השקיעה ודבר זה תלוי בפלוגתא בזבחים דף פ"ז אי לינה מועלת בראש המזבח דלמ"ד לינה מועלת נוכל לפרש כפי' רש"י וי"ל שפלוגתא הת"ק ורבי בספרי הנ"ל תלי בפלוגתא הנ"ל דת"ק סובר דדם אינו נפסל בתחלת שקיעה רק שחיטת הפסח צריך להיות קודם שקיעה וליכא הוכחה מפשטא דקרא לסתור פירוש הראב"ד לכן דריש מפסוק ויאמרו האנשים וגו' שהיו חרדים על המצות דנ"מ להורות כפי' הרמב"ם שכבר טבלו קודם השחיטה ואעפי"כ נדחו דאין שוחטין וזורקין על טבול יום דמת ורבי סובר דדם נפסל בתחלת שקיעה ומוכח ממילא מפשטא דקרא לבלתי הקריב שלא כדברי הראב"ד וכפי מ"ש הכ"מ הנ"ל ובסגנון זה י"ל בדרך פשטות שמתוך שהשמיענו הכתוב שהיו חרדים על המצות נשמע דלא כפי' הראב"ד דכיון שהיו חרדים בודאי הי' להם לשאול ממשה רבינו קודם שעבר זמן שחיטה וכקושי' הכ"מ וכי בתר דעבדין מתמלכין] ובדברי הנ"ל יש לומר עוד באופן אחר ויתורץ הגירסא הישינה בספרי הנ"ל שהוא בילקוט בזה"ל רבי אומר א"צ הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו שאין ת"ל ההמה מגיד שאין נשאלין אלא לבעל המעשה. ומפרש בזית רענן שאין משיבין אא"כ בא הבעל דבר בעצמו לכך נאמר ההמה לפי גירסא זו אין פותר לבאר מה שאמר רבי א"צ לדברי הת"ק שיליף מפסוק ויאמרו האנשים וגו' שהיו חרדים על המצות וע"כ מגי' הזית רענן כנ"ל בלשון הספרי אמנם קשה לשבש הגירסא ישינה ולפי הנ"ל יש פתחון פה בדרך דרוש שמדכתיב ההמה להורות שאין נשאלין אלא לבעל המעשה מוכח שלא כדברי הראב"ד דא"ל כדבריו קשה למה כתיב לבלתי הקריב לשון להבא כקושי' הכ"מ וא"ל כתרוצי הנ"ל שכבר שחטו קודם שקיעת החמה ושאלתם הי' על אודות הזריקה דא"כ הי' צריך התשובה ג"כ דנוגעת גם לכהנים אהרן ואלעזר ואיתמר שהמה שלוחי דרחמנא לזריקה והוצרכו לידע אם יזרוק הדם או לא ואף אם הטמאים בעצמם לא היו באים למשה הי' צריך לומר הדין לאהרן ולבניו ולמה נאמר ההמה שנשמע מזה שאם לא הי' הטמאים בעצמם לשאול לא הי' משה נזקק לומר הדין א"ו מיירי שעדיין לא שחטו כלל וכ"פ הרמב"ם ע"כ לא היתה שאלתם של הטמאיה בזה נוגעת רק להם וכיון שמוכח מזה שלא כהראב"ד א"ש דברי רבי א"צ

ובדרך דרוש יש לומר דרבי לשיטתיה דבלא"ה א"א לומר כדברי הראב"ד דאיתא בירושלמי ר"פ מי שהיה טמא לנפש: אין לי אלא טמא לנפש יעשה פסח שני אנוסים או שוגגים מנין. ת"ל איש איש דברי ר"ע ואי כפי' הראב"ד ממילא מוכח דאנוסים או שוגגים עושים פסח שני דהאי הטמאים לנפש שבאו למשה היו יכולין לטהר רק ששגגו וסברו שיכולין לשחוט קודם הטבילה ושגגת הוראה נמי דין שוגג או אונס הוי ואפ"ה היה להם תשובת משרע"ה שיעשו פסח שני דלהם נאמרה התשובה איש איש אמנם בספרי דרש מאיש איש למעט גר וקטן שלא יעשו פ"ש ומפרש בזית רענן היינו שנתגדל בין פסח ראשון לשני ורבי לשיטתיה שסובר בר"פ מי שהיה טמא דגר שנתגייר וקטן שנתגדל חייב לעשו' פ"ש א"כ בלא"ה מוכח דשגג או נאנס עושה פסח שני ואיש איש ל"ל וא"ש רבי לשיטתי' כנ"ל. והת"ק שבספרי לשיטתיה דהוא הסתם תנא שבספרי הנ"ל דדריש מאיש איש למעט גר שנתגייר וקטן שהגדיל וליכא הוכחה לדחות פירוש הראב"ד לכך הוצרך הכתוב שהיו חרדים על המצות וממילא נשמע מזה שלא כהראב"ד

וע"פ דברי הירושלמי הנ"ל יש לתרץ דברי רש"י בפסחים דף ס"ז פ"א דאיתא בגמרא והתניא יכול לא יהיה עושין פסח שני אלא טמאי מתים ושהיו בדרך רחוקה זבין ומצורעין ובועלי נדות מנין ת"ל איש איש וכתב רש"י דממלת טמא ילפינן דמשמע כל טומאה אמת שכן הוא בירושלמי ר"פ מי שהיה טמא אבל מי דחקו לרש"י להוציא לשון הגמ' שמשמעות הגמרא דילפינן מאיש איש. ונ"ל דבלאו הכי קשה על רש"י כיון דממלת טמא ילפינן נימא דטמא כלל ולנפש פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט והדומה לפרט דהיינו טמא שרץ שדומה לטמא מת שהטומאה לא בא רק ע"י נגיעה דטמא שרץ לא אתי' בבנין אב מטמא מת דמה לטמא מת שאינו מטמא אלא בכזית וטומאת שרץ בכעדשה וכדאיתא לקמן בסוגיא הנ"ל כעין פירכא זו ולא ידעינן זב ומצורע דעושים פסח שני ונ"ל בפשיטות דבירושלמי הנ"ל איתא תני ר' ישמעאל לא טמא לנפש כהרי דרך רחוקה ולא דרך רחוקה כהרי טמא לנפש הצד השוה שבהן שלא עשה את הראשון יעשה את השני. אף אני ארבה אנוסים או שוגגים שלא עשו את הראשון יעשו את השני עכ"ל. והנה הדבר פשוט דהילפותא דר' ישמעאל מבינייהו אינו רק לפי האמת דידעינן דכל הטמאים אף זב ומצורע עושין פסח שני אבל לס"ד דטמא זב ומצורע אין עושין פ"ש תו ליכא למילף אונס או שוגג מבינייהו דמאי חזית לדמותו לטמא נפש נדמייהו לזב ומצורע וצריכין לרבויי אונס או שוגג מאיש איש כדברי ר"ע דיליף אונס או שוגג מאיש איש ותו לית לימוד על זב ומצורע לכך הוצרך רש"י לפרש דהרבוי על זב ומצורע אתי ממלת טמא מעתה מתורץ קושייתם הנ"ל דנדונו בכלל ובפרט ונרבי רק לטמא שרץ דומיא דהפרט שבא הטומאה על נגיעה כנ"ל. דא"א לומר כן דא"כ דמרבינן טמא שרץ ממילא מוכח דאונס או שוגג ואף גם מזיד יכול לעשות פ"ש דאל"כ אמאי עושה טמא שרץ פ"ש הא היה בידו לעשות פסח ראשון כשהיה טובל א"פ דטבול יום דשרץ ליכא למ"ד שלא יעשה קרבן פסח בראשון א"כ איש איש ל"ל וע"כ אתי איש איש לרבות זב ומצורע ממילא מוכח ממ"נ דזב ומצורע עושה פ"ש או מרבוי וממלת טמא כדברי רש"י נשמע לרבות זב ומצורע לפסח שני ובזה יש ליישב מה שקשה על ר"ע דלמה לא יליף שגג או נאנס מטמא ודרך רחוקה מבינייהו כדברי ר' ישמעאל ולפי דברי הנ"ל י"ל דר"ע לשיטתי' שסובר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ כדאיתא בדף ס"ט ולשיטתיה י"ל דטמא אתי לרבות טמא שרץ שיעשה פסח שני לכך אי לא הוי כתיב איש איש לרבות שגג או נאנס לא הוי ידעינן דזב ומצורע עושין פסח שני והוי ס"ד דמלת טמא לא קאי רק לרבות טמא שרץ דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ומרבוי קראי שיעשה פסח שני ולא ידעינן עוד דזב ומצורע יעשו פ"ש דליכא שום רבוי עליהם ולכך כתיב איש איש לרבות שגג או נאנס ותו ליכא למימר עוד דמלת טמא קאי על טמא שרץ דא"כ ל"ל לימוד על שגג או נאנס הא ממילא ידעינן מטמא שרץ שהיה יכולת בידו לעשות פסח ראשון כשהיה טובל א"ע דעל טבול יום דשרץ בודאי גם ר"ע ס"ל דשי"ז עכ"ז אמרה התורה שיעשה פסח שני ה"ה לכל מזיד ובפרט שוגג או אונס אלא ודאי מדהוצרכה התורה לרבות שגג או נאנס ע"כ צ"ל דמלת טמא מרבי זב ומצורע שהם לא יכלו לעשות הפסח בראשון ולא אתי מנייהו שגג או נאנס כשהיה יכול לעשות פסח ראשון ולא עשאוהו ולכך איצטרך איש איש לרבות שגג או נאנס וכיון דמרבה שגג או נאנס מאיש איש ע"כ מרבה ממלת טמא זב ומצורע ומיושב שפיר דלכך לא מצי ר"ע להוכיח שגג או נאנס מבנייהו כדברי ר' ישמעאל דאם לא בא איש איש לרבות שגג או נאנס הייתי סבור דממלת טמא לרבות בא על טמא שרץ ולא הוי ידעינן זב ומצורע שעושין פסח שני כנ"ל ולר' ישמעאל י"ל שסובר כעולא דשוחטין וזורקין על טמא שרץ וממילא ע"כ בא לרבות זב ומצורע דטמא שרץ אין עושה כלל פסח שני רק פסח ראשון ואליבא דר' ישמעאל אתי איש איש למעט גר שנתגייר וקטן שהגדיל כנ"ל ודו"ק: