עטרת חכמים חלק ב קנא

הרמב"ם י"ל שמודה דסכיני הפשט א"צ להיות כ"ש שיעשו מתחלה להקדש ויכולין להקדיש סכין של הדיוט ובפרט אם הוא חדש אבל בלא"ה דברי האור חדש אינם ישרים לדעתי לפי דברי רבא במסכת יומא דף ו' דסתם מתני' דשם סובר טומאה הותרה ומלבד זה אף דאכילת פסחים אינו מעכב מ"מ מצוה לאוכלו ומפורש לעיל דף ע"ו במשנה הפסח כו' נאכל בטומאה שתחלתו לא בא אלא לאכילה והדרה קושי' הא"ח לדוכתי'

ונ"ל ליישב קושיא הנ"ל אליבא דרב חסדא ואליבא דרבא למה לא תני במתניתין שנטמאו הכלי שרת דהתוס' מקשים ת"ל אם הכ"ש טמאין ממילא גם הכהנים טמאים לדברי רב חסדא דמיירי בסכין שנטמא באב הטומאה. ונ"ל דבאמת כשהסכינים של שחיטה טמאים ליכא רבותא ור"ח לא תפס דין סכין רק להורות דינו היכא שהוא טמא שרץ אף שמטמא הבשר מ"מ אסור לטמאים לאכול בטומאת הגוף אבל הברייתא דתפס דין טומאת כ"ש עיקרו לא בא להשמיענו רק בשנטמאו סכיני ההפשט בכה"ג יש חידוש דין ויתורץ בזה לשון הברייתא שאין קרבן צבור חלוק שלכאורה אין טעם זה מחובר לדין כ"ש טמאים דבכה"ג בלא"ה כולם צריכין לעשות בטומאה בהקדם דברי הגמ' במס' יומא דף מ"ו שרב חסדא סובר תמיד תחלתו דוחה טומאה וסופו אינו דוחה. ומפרש רש"י שם דר"ח סובר דקרבנות הבאים בטומאה אינו מותר רק הזריקה בטומאה אבל האימורין אינם נקטרים בטומאה ולפ"ז נשאר קשה לכאורה קושי' התוס' בסוגיא דכאן כשהכהנים טמאים אמאי עושים בטומאה יזהרו שלא יגעו בבשר ותרוצם כיון שמותר הקטרת אימורין בטומאה לא שייך אליבא דרב חסדא דהא לדידי' באמת אין האימורין נקטרים בטומאה וצ"ל שמודה ר"ח דפסח הבא בטומאה גם האימורין נקטרים בטומאה דהא איתא במשנה לעיל דף ע"ו פ"ב חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה ס' הפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה וכיון לאכול הבשר מוצרכים להקטיר האימורין אף בטומאה דכל כמה דלא מקטרי האימורין לא מתאכל בשר ואין לומר הא בנטמאו האימורין או שנאבדו מתאכל הבשר ז"א לסברת התוס' במנחות דף מ"ח וביומא דלא אמרין בנטמאו האימורין דמתאכל הבשר רק היכא שהיו ראוי' להקטרה ואח"כ נטמאו: אבל היכא דלא איחזי כלל מעיקרא לא מתאכל הבשר ואם נאמר בפסח הבא בטומאה שאסור להקטיר האימורין בטומאה הרי היו כלא איחזי כלל להקטרה ותו לא מתאכל הבשר לכך צריכין להתיר גם הקטרת האימורין בטומאה אמנם כ"ז כשנטמאו הכהנים אבל כשנטמאו סכיני ההפשט או המזרקות והעוסקים בהם נטמאו בנגיעתם. ומי שלא יגע בהם יושאר בטהרתו אם כן עכ"פ יש באפשריות שיושארו טהורים ובפרט אם נאמר דיכולין להביא איזו סכיני הפשט טהורים מבחוץ ולהקדישן עתה לצורך ההפשט וכמ"ש לעיל ומיד שיש אף רק סכין א' של הפשט יכולין לומר בכל פסח דאיחזי להקטרה בטהרה דהא יש סכין טהור וכהנים טהורים שיכולין להקטיר עכ"פ אימורי איזו פסחים ובכל פסח ופסח יכולין לומר הוא הוא דאיחזי להקטרה בטהרה וכיון דאיחזי מותר הבשר לאכלו אפילו בלא הקטרה ותו לא צריכין להקטיר בטומאה דאף אם לא יקטירו הוי כנטמאו או שנאבדו אחרי דאיחזי להקטרה וכיון שאינה צריכה שתהיה הקטרה בטומאה גם הבשר אינו מותר בטומאה וצ"ל כיון דלא אפשר שיהיה כולם בטהרה דהא לא יהיה כ"כ סכינים טסורים להפשיט כל הפסחים בטהרה גם המספר מועט שאפשר לעשות בכהנים טהורים אין לעשות בטהרה דאין קרבן צבור חלוק וממילא הוי כאילו כל הפסחים כולם אין ראוי' להיות אף א' מהם להקטר אימורין בטהרה וכיון דלא איחזי להקטרה א"א לאכול הבשר עד שיוקטרו האימורין בטהרה וכיון דאישתרי הקטרת האימורין מותר גם אכילת הבשר בטומאה וא"ש גם לרב חסדא והוא מה דחידש בברייתא דין דכ"ש טמאים כדאיתא שם ביומא שטעמו של ר"ח מה שסובר אין סופו דוחה טומאה דטומאה דחויה הוא יעו"ש לאשמעינן דין הנ"ל אמנם כל זה לדברי האומר טומאה דחויה דלדידיה אליבא דרב חסדא אין האימורין של קרבנות הבאים בציבור נקטרים בטומאה רק גבי פסח מצד האכילה ושפיר הוי ס"ד לומר כיון דבכל פסח ופסח נוכל לומר דאיחזי להקטרה לא יוקטרו האימורין בטומאה וממילא יהיה צורך להזהיר מלטמאות הבשר לכך איצטריך הכא בברייתא לאשמעינן דין דהיו כ"ש טמאים מעתה תו ל"ק קושיא הנ"ל למה לא תני במתני' דין דכ"ש טמאים די"ל דתנא סובר טומאה הותרה וכיון דאישתרי זריקה בטומאה גם ההקטרה הוא בטומאה וממילא ליכא רבותא גבי כ"ש טמאים ושוה לדין נטמא רוב הקהל: וכן א"ש ביומא דף ו' ע"ב ועד שאתה מפרישו מטומאת ביתו הפרישוהו מטומאת המת אמר רב תחליפא אבוה דרב הונא משמיה דרבא זאת אומרת טומאת המת הותרה היא בציבור מעתה מסתמא גם הסתם משנה דהכא קאי בהאי שיטה וא"ש כנ"ל

והשתא דאתינא להכי יתורץ גם לרבא הא דלא תני במתני' דין דכ"ש טמאים. בהקדם לתרץ דברי ר"ח מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו כו' דאינו מובן לכאורה דלשון מוטב שייך היכא שיש לבחור בדבר א' זה או זה אמרינן מוטב לעשות זה מלעשות זה. אבל בגוונא דהכא דאם נדחה טומאת הגוף נשאר גם דחוית טומאת בשר ונדחים שניהם ודעת ר"ח דלא נדחה רק טומאת בשר לבד לא א"ש לשון מוטב ונ"ל דלכאורה קשה על הרמב"ם דפוסק כאן כר"ח ולא כרבא ונראה לכאורה שאינו סובר הקישא דרבא דכל היכא דלא קרינן כו' ובזבחים דף ל"ד קאמר רבא ג"כ הך הקישא אליבא דר' יוחנן דסובר דהאוכל בשר בטומאת בשר קודם זריקה פטור משום כל היכא דלא קרינן כל טהור כו' יעו"ש ופוסק הרמב"ם שם כר' יוחנן הרי דסבירא ליה הך הקישא ולמה פוסק כאן דלא כרבא ונ"ל בפשיטות לפמ"ש התוס' לעיל בפ' אלו עוברין דף מ"ג ע"ב ד"ה ס"ד דאורתא דקרא דסיפא מפרש לרישא יעו"ש לפ"ז י"ל דלכך פוסק הרמב"ם שם כר' יוחנן מצד הקישא הנ"ל דסיפא דקרא דמיירי בטהרה הוא מפרש לרישא דקרא דאיירי בטומאת בשר כל היכא דלא קרינן כל טהור וגו' המוזכרת בסיפא לא קרינן להבשר אשר יגע שברישא דקרא אבל להיפך לא אמרינן הך הקישא שיהיה גם רישא דקרא מפרש לסיפא. והקישא דרבא בסוגיא דידן הוא מרישא דקרא לסיפא דקרא דכל היכא דלא קרינן רישא דקרא והבשר אשר יגע וגו' לא קרינן כל טהור בזה אין הלכה כרבא היוצא מזה דאמרינן הקישא הנ"ל מסיפא לרישא דכל היכא דלא קרינן כל טהור וגו' לא קרינן והבשר אשר יגע לפ"ז אם הי' הדין נותן שיודחה טומאת הגוף ממילא לא היה כלל מקום לאסור טומאת בשר דכל היכא דלא קרינן כל טהור וגו' לא קרינן והבשר אשר יגע ולא הו"ל צורך גבי טומאת בשר לבוא לידי דחי' כלל כי מתחלה לא נאמר איסורא דטומאת בשר רק היכא שיש איסורא דטהור לפ"ז אם היה הדין לדחות בזה טומאת הגוף היה מופקע ממילא איסור טומאת בשר ולא היה צורך לדחי' משא"כ כשלא נדחה טומאת הגוף שאין להפקיע איסור טומאת בשר רק מצד דחיי' שעשיי' הפסח דוחתו ובזה שייך שפיר לשון מוטב כלומר טוב יותר שלא לדחות טומאת הגוף ויהיה טומאת בשר מותר מצד דחיי' משנאמר שנדחה טומאת הגוף ולא יחול כלל איסור טומאת בשר ולא יצטרך לטעם דחי' וא"ש. אמנם לפי"ז לרבא דסובר הקישא מרישא לסיפא וכיון שנדחה טומאת בשר ממילא ליכא התחלות איסור דטומאת הגוף ולא צריכין לענין טוה"ג לטעם דחי' הרי בפסח כזה ליכא דחיות כרת בטוה"ג דבכה"ג שנדחה טומאת בשר לא נאמרה כלל אזהרה דטה"ג והוי כתנאי בלאו כעין דברי רש"י בברכות דף כ' ע"א ד"ה שוא"ת שאני יעו"ש ובפנ"י שם והארכתי בזה בסוגי' דאין מעברין מפני הטומאה בסנהדרין דף י"ב] א"כ קשה אמאי מותר לטמאים לכנוס בעזרה בטוה"ג דבכרת וא"ל הואיל דדחיי' טוה"ג דבכרת לענין אכילה כמו כן דחיי' טוה"ג דכניסה בטומאה הא לפי דברי הנ"ל ליכא דחי' כלל בטוה"ג דאכיל' דהוי כתנאי בלאו דהיכא שליכא איסור טומאת בשר לא אמרה דין דטוה"ג דאכילה משא"כ טוה"ג דכניסה דאין לו ענין להך הקישא ועלה על דעתי לומר לכאורה דבתוס' יומא דף ו' מקשים דלפי דברי רבא שם דאמר זאת אומרת טומאה הותרה משמע דסובר כן כסתם מתני' והוא בעצמו סובר בזבחים דף למ"ד דטומאה דחוי' אמנם לפי דברי התוס' במנחות דף ט"ו ע"א שיש לחלק בין הקרבה לאכילה דאף דאמרינן הותרה מ"מ לענין אכילה אמרינן דחוי' ל"ק קושי' התוס' הנ"ל. לפי"ז י"ל דרבא לשיטתו שסובר שטומאה הותרה לכך מסיר הכניסה בטומאה ולא נצרך להך הקישא רק להתיר באכילה דבזה לא הוסרה רק דחוי' אמנם אם כן הוא נשאר קושי' התוס' על המשנה אמאי יעשו בטומאה יזהרו הכהנים שלא יגעו בבשר ותרוצם כיון דליכא טומאת אימורין ליכא טומאת בשר לא שייך אליבא דרבא דהא אף אם באימורין הותרה בבשר אינו אלא דחי' ואינו דמיון כלל לדברי רבא לקמן דף צ"ו שמביאין התוס' דהתם הוא להיפך היכא דליכא טומאת בשר ליכא טומאת אימורין וכיון שכן אי אפשר לומר כמו שכתבתי ונשאר קשה קושי' הנ"ל. ע"כ נ"ל שבאמת סובר רבא דבכה"ג היכא שנטמאו הכלי שרת בטומאת שרץ אסורי' הטמאים ליכנס לעזרה דהכניסה בטה"ג לא הותרה ולא דחוי' רק הפסח נקרב עליהם בעזרה והמה מותרים לאכול ממנו בטוה"ג מצד הקישא שלו דכל היכא דלא קרינן והבשר אשר יגע כו' אבל איסור הכניסה בטה"ג במקומה עומדת ולפי"ז לפיכך גירסת רש"י וברטנורא דגרסי במתני' יעשו בטומאה כגי' הירושלמי כמבואר בתוי"ט והכוונה על הטמאים י"ל דלכך לא תני במתני' דין דכלי שרת טמאים דבמשנה לא תני' רק הך גוונא שגם הטמאים מותרים ליכנס בעזרה משא"כ בנטמאו הכלי שרת אבל בברייתא תני יעשה שהכוונה על הפסח ולא על הטמאים עצמם אם רק הכלי שרת טמאים יכולין לעשות הפסח בטומאה והטמאים ל יכנסו לעזרה וא"ש: