עטרת חכמים חלק ב קמט

שלמי החגיגה כו' ובהקרבת שלמים אלו יאמרו הנשים חייבות בשמחה ובכלל אמרו ושמחת בחגיך מה שאמרו ג"כ לשמוח בם במיני שמחה ומזה לאכול בשר ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק מיני פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים ע"כ הרי שסובר דחיוב הנשים אינו רק במצות שלמים אבל בשארי שמחות החיוב על בעלה לשמחה והרי זה כהכרעה לתפוס דברי ר' זירא ואביי כאחד ונ"ל דבאמת צריכין להבין מנ"ל ללמוד מושמחת בחגיך ב' מיני שמחות ובאמת דעת ר' אלעזר בפסחים דף דשמחת יו"ט רשות ובתוס' מ"ק דף י"ד ע"ב כתבו מיהו י"ל דשמחת הרגל דרבנן ושמחת היינו בשלמי שמחה כדאי' בחגיגה ע"כ

ונ"ל דדבר זה תלוי בפלוגתא אחרת דבחגיגה דף ח' ע"א אי' תיר ושמחת בחגיך לרבות כל מיני שמחות לשמחה מכאן אמרו חכמים ישראל יוצאים י"ח בנו"נ וכו' יכול אף בעופות ומנחות ת"ל ושמחת בחגיך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם. רב אשי מושמחת נפקא יצאו אלו שאין בהם שמחה ור' אשי האי בחגיך מאי עביד לי האי לכדר' דניאל אמר רב וכו' מנין שאין נושאים נשים במועד שנ' ושמחת בחגיך ולא באשתך. ולכאורה ק"ל על הרמב"ם שבפ"י מהל' אישות כ' הטעם על אין נושאים נשים בחוה"מ לפי שאין מערבין שמחה בשמחה ועל הדין דאין יוצאין בעופות כ' בהל' חגיגה פ"ב דין יו"ד משום דאינו בשר המשמח וקשה עליו האי בחגיך מאי עביד לי' ונ"ל לתרץ בפשיטות עפ"י דברי הסמ"ג עשין רכ"ז ובס' היריאים מצוה שכתבו מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה למדנו מצות חגיגה בחג המצות ומדכתיב ושמחת בחגיך יש ללמוד שבכ"מ שיש חגיגה יש שמחה ומזה אתי' חיוב שמחה בחג המצות הרי דאיצטריך בחגיך לרבות מצות שמחה בחג המצות אמנם התוס' בחגיגה דף ח' ע"א ד"ה ושמחת כתבו שמצא ר' אלחנן בספרי דמעצרת דרשינן לה דכתיב וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים לימד כל מה שנוהג בעצרת נוהג בפסח וחג יעו"ש וצריך לומר דאי מעצרת לא הוי ידעינן רק שמחה בשלמים דמקרא מלא הוא בפ' ראה] גבי עצרת ושמחת אתה ובנך ובתך וגו' לפני ה' אלקיך במקו' אשר יבחר והאי שמחה שנאמר' בחג הסוכו' כוללת גם שארי שמחות ולכך כתיב בחגיך לרבות פסח ועצרת גם לחיוב שארי שמחות הרי יש הוכחה מבוארת דיש חיוב גם בשארי שמחות ודברי הפוס' מ"ק ד' י"ד שכתבו דשאר שמחות אינם אלא מדרבנן לא א"ש רק למ"ד שדרש ושמחת לרבות נו"נ ובחגיך למעט עופות או למעט דאין נושאין נשים במועד והרמב"ם תפס להלכתא בחגיך אתי לרבויא כל ימים טובים לחיוב שאר שמחות כדברי הברייתא בפסחים דף ק"ט ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנ' ושמחת בחגיך במה משמחה ביין ר' יהודא אומר אנשים בראוין להם ונשים בראוין להם כו' ונשים במאי תנא ר' יוסף בבבל בבגדי צבעונים בא"י בבגדי' מגוהצים ע"כ הרי שר' יהודא למד מפסוק הנ"ל חיוב שאר שמחות וכן ר' יוסף קם בשטתי' וע"כ סוברים דעופות ממועט משמחה מסברא דאין שמחה בעופות והטעם דאין נושאים נשים במועד היא משום דאין מערבין שמחה בשמחה וקרא בחגיך איצטרך כדי שנדע חיוב שארי שמחות בחג המצות ועצרת וידוע מדברי המפורשים דהא דאמר אביי אשה בעלה משמחה היינו משו' דסברינן יש אם למסורת והמסורת היא ושמחת בחירק ובתוס' סנהדרין דף ד' מסקי דאף למ"ד יש אם למקרא או למ"ד יש אם למסורת היכא דאפשר לקיים שניהם המקרא והמסורת דרשינן תרווייהו וע"כ א"ש מה שתפס הרמב"ם שניהם היינו דרש המקרא ושמחת בקמץ לחייב נשים בשלמי שמחה והמסורת ושמחת בחירק שלא יהי' עליה חיוב רק על בעלה שישמחנה וזה קאי על חיוב שאר שמחות הנכלל בציווי זו דושמחת בחגיך ומדויק לשון הרמב"ם במנין המצות הנ"ל וא"ש גם ר' יהודא לשיטתי' דהיא סובר בפסחים כנ"ל דמושמחת ילפינן גם שארי שמחות ויכולין לדרוש המקרא והמסורת ומחויבות הנשים בשמחת קרבן שלמים מצד המקרא ושמחת בקמץ ושפיר הוה לדידי' מצה והקהל ושמחה שלשה כתובים אבל לאביי לשטתי' שאחז במס' מ"ק דף ח' דברי רב ושמחת בחגיך ולא באשתך וליכא הוכחה לדידי' שכלול בשמחת בחגיך גם שאר שמחות וסובר בשמחת יו"ט בשאר שמחת אינו מדאורייתא וכדברי התוס' במס' מ"ק שהבאתי לעיל וליכא בכלל ושמחת רק שמחת שלמים וכיון שהמסורת בחירק וסברינן יש אם למסורת ממילא אין על הנשים שום חיוב שמחה רק החיוב על הבעל לשמחה ואמר שפיר דמשמחה ליכא למילף לענין מ"ע שהז"ג משום דאשה בעלה משמחה ואין עלי' שום חיוב שמחה

היוצא לנו מזה דלמ"ד שסובר שלא צריכין מיעוט לעופות ודאין נושאין נשים במועד הוא משום דאין מערבין כו' יש לימוד דחייבת כיו"ט גם בשאר שמחות ובזה א"ש מה שקשה לכאורה דהמהרש"א מקשה בסוגי' דפסחים דף ע"א על הגמ' התם כדקתני טעמא וכו' לר"א דבעינן זביחה בשעת שמחה ל"ל טעם זה דאין שמחה לפניו ת"ל דאין לו במה לשמוח אמנם לדברי הרמב"ם דגם שאר שמחות חיובם מדאורייתא י"ל שהברייתא ממעטת מאך שבליל א' א"צ לשמוח כלל וגם חיוב שאר שמחות ליכא באותו לילה וזה לא ידעינן מצד הטעם דאין לו במה ישמח רק לענין שמחת בשר שלמי'. וא"ש בזה מה שהשמיט הרמב"ם דלילה הראשונה אינה בשמחה דלשיטתי' שפוסק דלא בעינן זביחה בשעת שמחה צריכים אך למעט לילה הראשונה משמחת בשר שלמים ושפיר נוכל לומר דחיוב שאר שמחת ישנם גם בלילה הראשונה אולם אכתי נשאר קושי' מהרש"א הנ"ל לשיטת התוס' מ"ק דליכא כלל חיוב שאר שמחת מדאורייתא. ולדברי הנ"ל א"ש דלר' אלעזר לשטתי' בודאי כלול בציווי דושמחת גם שאר שמחות דלדידי' ל"צ בחגיך למעט עופות כיון שסובר דבעינן זביחה בשעת שמחה והיינו מדיליף מוזבחת דכתיב גבי הר עיבל גם משם ידעינן למעט עופות וכמ"ש שם בתוס' בשם הירושלמי ולמעט דאין נושאין נשים במועד ג"כ ל"צ אליבא דר' אלעזר לשטתי' שסובר במ"ק דף ח' שהטעם משום דאין מערבין כו' וע"כ צ"ל לדידי' דאך שמח קאי למעט ליל א' גם משאר שמחות דמשלמים ל"צ למעוטי לדידי' דליכא זביחה בשעת שמחה ולכך הוצרכה הברייתא להטעם משום דאין שמחה לפניו ולפי הנ"ל לכאורה קשה מאי מקשה הגמ' ולרב אשי האי בחגיך מאי עביד לי' דילמא אתי לדידי' לרבוי שאר יו"ט לשמחה וכנ"ל דאי מעצרת לא הוי ידעינן רק חיוב שלמי שמחה אמנם נראה בפשיטות דמוכח מדברי רב אשי דלא סובר כן. דאל"כ אמאי אמר רב אשי ה"נ מסתברא דאלת"ה הא מתניתא מאן קתני לה בן תימא בן תימא הא פסלה לה בלינה מאי בכך דילמא הכוונה שיוצא בה ידי שמחה בליל א' של פסח וא"ל הא ליל א' ממועט מאך שמח ומה לי ליל א' של סוכות או של פסח די"ל שנא ושנא דהא מושמחת בחגיך ילפינן כ"מ שיש חגיגה יש שמחה. ובליל א' של סוכות דליכא מציאות שם חגיגה דהחגיגה באה ביום א' של חג ליכא שמחה משא"כ בליל א' דפסח לבן תימא שסובר דחגיגת י"ד מדאורייתא הרי יש גם בליל א' מצות חגיגה שפיר איכא לרבוי' חיוב שלמי שמחה מושמחת בחגך וא"ש מה שאמר ויוצא בו משום שמחה ול"צ לאוקמי בעיכב ושחטי' רק לר' אלעזר א"ו צ"ל דרב אשי לא דריש בחגיך ע"ש חגיגה ולכך מקשה הגמ' שפיר ולר"א האי בחגך מאי עביד לי' וצריך הגמ' לתרוצי דמבעי' לי' בחגך ולא באשתך אבל רב יוסף לשטתי' דסובר בערבי פסחים כנ"ל דמושמחת בחגך ילפינן חיוב שאר שמחות ממילא י"ל אליבי' דאף שממועט ליל א' דסוכות משמחה. מ"מ ליל א' של פסח ישנה בחיוב שמחה כיון שישנה בחגיגה ואהא קאמר בברייתא דיוצא בה י"ח שמחה היינו בליל א' של פסח ול"ק לדידי' קושי' רב אשי ומיושב קושי' הלח"מ הנ"ל

ותיתי לי שמצאתי סמוכין לדברי מדברי הירושלמי בפ' לולב וערבה ר' זעירה עילא בר ר' ישמעאל בשם ר' אלעזר שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל אינו יוצא בו י"ח ברגל התיב ר' בא והתני חגיגת ארבעה עשר יוצאים בה משום שמחה ואין יוצאין בה משום שלמים אמר ר' זעירה תיפתר בששחטה ברגל אמר ר' בא אם בששחטה ברגל אין זה חגיגת ארבעה עשר מאי כדין אמר רב זעירה עד דאנן תמן שמעתיה וכו' והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון כו' ר' חיים בשם ר' אלעזר ושמחת בחגך משאת מתחייב בחגיגה את מתחייב בשמחה. וכתב הק"ע בזה"ל בא לתרץ למה לא אמרינן ליל יו"ט הראשון וממעטינן מאך ליל יו"ט האחרון וקאמר דכתיב ושמחת בחגיך משאתה מתחייב בחגיגה אתה מתחייב לשחוט שלמי שמחה ועיו"ט עדיין לא נתחייב בחגיגה עכ"ל וקשה לפי דבריו אכתי נשארה קושי' הראשונה איך קתני בברייתא חגיגת ארבעה עשר יוצאין בה משום שמחה אבל לדברי הנ"ל א"ש דהך ברייתא בן תימא הוא דתני לה ולדידי' יש מה"ת חגיגת ארבעה עשר וממילא יש בליל יו"ט א' דפסח חיוב שלמי שמחה ולא ממעטינן מאך רק ליל יום א' דסוכות שאז אין חגיגה והא דמקשה רב יוסף על רבי אלעזר מברייתא דבן תימא א"ש לפי סוגיא דבבלי שאמרו משום ר' אלעזר דהטעם דאין יוצאין משום דאין זביחה אלא בשעת שמחה א"כ גם לבן תימא ליכא שמחה בליל א' דפסח אבל לפי סוגי' דהירושלמי שלא אמר ר' אלעזר דבעינן זביחה בשעת שמחה רק ממלת בחגיך מכריעין דהמיעוט דאך שמח קאי אשלמי שמחה בליל א' משום דאז אין חגיגה נוהגת שפיר י"ל לבן תימא דסובר חגיגת י"ד דאורייתא דלא ממעטינן ליל א' דפסח משמחת שלמים ושפיר אמר דיוצאין בו משום שמחה

ולכאורה פקפקתי בדברי עצמי שאפשר לא שייך לתרוצי' בשלא עיכב ושחטה מיוצאין משום שמחה קאי אשמחה של לילה דאכתי לא א"ש ואין יוצאין בה משום חגיגה דהיינו משום חגיגת ט"ו ואינה נאכלת אלא בלילה וא"כ מהכ"ת ס"ד לצאת בה משום חגיגת ט"ו אבל מצאתי בשא"ר סי' שהקשה כעין קושייתי הנ"ל דילמא