עטרת חכמים חלק ב קמה

למפרע שהוא היתה חלה בשעת אפי' והרי אפה בי"ט שלא לצורך שאסור מה"ת רק ר"א לשיטתי' שסובר הואיל ואמרי' הואיל אי בעי בצע מכחו"ח פורתא דבכה"ג אף דאמרי' ברירה והוברר שאותו חלק הנבצע להפרשת חלה הוא היתה לחלה גם בשעת אפיה מכ"מ לא נעשה איסור באפי' זו כיון דחד טרחא הוא ובכל פת הי' חלק המותר לאכול וייחד אין אסור רק בפת או בקדירה המיוחדת וכיון דבבצע מכל חדא ליכא איסור יש הואיל להתיר להפריש חלה א' על כולך ואף למ"ד דלא אמרי' ברירה להקל בדאורייתא מ"מ מידי ספיקא לא נפקא ואם לא הי' שייך הואיל הי' אסור להפריש אחד על כולו מספק ברירה לכך מסיק בגמ' דטעמא של ר"א משום שסובר הואיל מעתה י"ל דאף דכל היכא דשייך הואיל מ"מ איכא איסורא דרבנן מ"מ הכא גבי חלה אפי' איסורא דרבנן ליכא דמיד שסר חשש איסור דאורייתא מטעם דהואיל תו א"א למזסר מדרבנן דנגד איסורא דרבנן יש קולא אחרת דכשם שבדרבנן אמרינן ברירה להקל כמו כן היכא שהקולא הוא מצד השני דהיינו בגוונא שדינו כשלא נאמר ברירה יהי' מותר אמרינן בדרבנן דאין ברירה ומותר וכיון שכן יכולין להקל כאן ולומר דאין ברירה למפרע וכיון שהי' מעורב בעת אפי' והיה שייך בי' הואיל דאי בעי בצע מכ"ח ליכא כלל אפילו איסורא דרבנן דדמי ממש לעיסת הכלבים שמותר היכא דאפשר לפייסן בנבילה וליכא אפי' איסורא דרבנן משום דהוי מעורב ואיכא הואיל וא"כ א"ש מה שכ' רש"י וכל כמה דאפשר למיעבד שפיר בלא שום הואיל ניחא למיעבד כוונתו כיון דשריותא בהואיל אינה מועלת רק להסיר איסור דאורייתא ומ"מ נשאר איסור דרבנן ולכך אף בחלה שהצרכנו להקל לשיטת ר"א מ"מ כיון שאפשר למיעבד בהיתר גמור שלא יהי' מהצורך לעבור אף על איסור דרבנן הכי ניחא למיעבד ע"כ לא התיר ר"א לקרות שם קודם אפי' דבהואיל דהכא יושאר אכתי איסור דרבנן אבל כשאינו קורא שם ליכא כלל איסורי דאיסור דאורייתא מופקע בטעם דהואיל והאיסור דרבנן מוסר מטעם ספק דברירה דבדרבנן אמרינן להקל דאין ברירה ודינו כמעורב ואיכא גם הואיל וכיון דאף כשמפריש חלה אחת על כולן ליכא שום איסור ע"כ לא הוצרך ר"א לבצוע מכחו"ח ומיושב קושי' התוס'

אמנם תירוץ זה לא א"ש רק לשיטת רבינו תם וסייעתו שסוברי' להלכ' דברירה הוא ספק ואזלי' בספיקא דאוריית' לחומרא ובדרבנן לקולא אמנם לשיטת רבינו יצחק בעל התוס' שסובר להלכה דאמרי' ברירה מדאורייתא אף להקל דאין ברירה ספק. כ"א ודאי א"כ היכא שע"י ברירה אין דינו כמעורב ואיכא איסור דרבנן דאין בזה דין ספק ודאי ממילא בחלה אף היכא דשייך הואיל שמועיל להסר איסור דאורייתא מ"מ נשאר איסור דרבנן כיון שע"י הפרשת החלה מבורר למפרע שהיתה חלה בשעת אפיי' והואיל דאי בעי בצע מכ"ח פורתא אינו מועיל רק שלא יהיה איסור דאורייתא ולכך מקשה הר"י שבתוס' לשיטתי' שפיר דכיון דהיכא שיכול לעשות בלא הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל א"כ אמאי שרי ר"א לאפות משום הואיל כ"ח כו' הא יכול לעשות על ידי הטלה לצונן ויהיה היתר בלא הואיל אבל לשיטת רש"י הנ"ל לק"מ

היוצא מזה לשיטת הר"י בעל תוס' דיש ברירה הוי באפיית העיסה קודם הפרשה איסור דרבנן דכיון דליכא להתיר כ"א מטעם הואיל נשאר איסור דרבנן כמו באפייה מי"ט לחול דאף דשייך הואיל מ"מ אסור מדרבנן ועם כ"ז התיר ר"א לאפות קודם קריאת שם כדי שלא יבוא לאיסור ב"י. דר"א סובר טה"נ ממון ואיכא ב"י דאל"כ לא הי' לו להתיר לעבור על איסורא דרבנן אבל לשיטת רש"י י"ל דסובר כר"ת דפסקינן חין ברירה ולפי מה שהעליתי לעיל כיון דהואיל גורם שלא יהיה איסור דאורייתא באותו אפי' ממילא גם איסור דרבנן ליכא משום דספק ברירה לקולא בדרבנן שפיר יש למישרי אפיית העיסה קודם קריאת שם אף אי ליכא חשש איסור ב"י והא דהוצרך הגמ' לומר דר"א אית ליה טה"נ ממון הוא מדאמר בעצמו לר' יהושע לדבריך הרי הוא עובר משום בל יראה וכן כתב השא"ר בסימן ס"ג יעו"ש ואם כן מיושב קושית הפנ"י הנ"ל והשא"ר שמקשים לשיטת רש"י דלא אמרינן הואיל ואב"מ לענין ב"י א"כ למה פסק רבי כר"א הא רבי סובר לפי האוקמתא במס' קידושין פ"ב דטה"נ אינו ממון וליכא כאן בחלה ב"י ולדברי הנ"ל א"ש דאף דליכא ב"י מ"מ אין לאסור האפייה לשיטת רבי שסובר להדיא דאמרי' אין ברירה כמבואר בגיטין דף מ"ז ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי ודמי זה לעיסת כלבים שמותר לאפות משום דבידו לפייסן בנבילה כמו כן הכא שבידו לבצוע מכחו"ח ואין לומר דלמא הוברר למפרע ואין דינו כמעורב בשעת אפי' דמה בכך דהא עכ"פ ליכא איסור דאורייתא דהא איכא הואיל ומספיקא ליכא לאסור מדרבנן דספיקא דרבנן להקל אבל אם לא היינו אומרים הואיל דרבה הוה בזה ספיקא דאורייתא ולכך הי' קשה לר' זירא וחביריו (טרם דאסקי טעמא דהואיל) על ר' אליעזר למה מתיר לאפות בלא קריאת שם ועובר עכ"פ על ספק איסור דאורייתא במלאכת אפייה ביו"ט ואין לומר שדחינן ספק איסור זה משום ודאי איסור דבל יראה ז"א דגם באיסור ב"י איכא רק ספק דהא אפשר בהטלה לצונן וליכא רק ספק שמא עם כ"ז תבוא לידי חימוץ וטפי עדיף לעבור על ספק איסור בשב ואל תעשה מלעבור על ספק מלאכת יו"ט במעשה בידים

ובזה יש לחבר פירש"י בדף מ"ח ע"א בד"ה מילתא דקשיא לן כו' מה שכ' ומותר לעבור אבל יראה מאליו כו' עם פי' המהרש"א שם שכ' דעובר על ל"ת כל מלאכה מוטב לו שתטביל בצונן כו' יעו"ש שצדקו יחדיו שני פירושים אלו ויתחברו ולא יתפרדו דהנה על פירש"י לחודא יש להקשות כנ"ל דילמא סובר ר"א אין ברירה כפי ההלכתא דליכא באפייה אלא ספק איסור משא"כ כשמניחה להחמיץ יהיה איסור ב"י איסור ודאי אבל לפי פי' מהרש"א שייך תקנה גם נגד איסור ב"י בהטלה לצונן ואף שאעפ"כ אפשר שתחמיץ מ"מ אין לפנינו תחלה רק ספק איסור דב"י בשב ואל תעשה ואין לעבור מפני ספק זה במעשה בידים על ספק דמלאכת יו"ט ומה שאמר ר"י לר"א לדבריך ה"ה עובר על ל"ת כל מלאכה שמשמעותו שעובר בודאי על לאו דל"ת כל מלאכה גם כן איש כמ"ש לעיל דר"י לשיטתיה שסובר גם בדאורייתא אף לקולא ברירה דברירה הוא ודאי גמור ואין להקשות כיון דלפי שיטת רבי ליכא ב"י גבי חלה אף לפי מה שהעליתי שליכא איסור באפי' מ"מ גם כשנקרא שם תחלה יתחמץ ע"כ לא יהיה איסור א"כ מהראוי שיהיה ביד בעל העיסה לעשות כחפצו ומדברי רבי שאמר הלכה כר"א נראה שמצריך דוקא שלא יקרא לה שם תחלה זה לק"מ דהיכא שאפשר להציל שלא תבוא החלה לידי חימוץ ותהי' ראוי' שתנתן לכהן להיות בשריפתה עדיף טפי מלהשאירה בעודה עיסה שתאמיץ ותאסר בהנאה לכהן ולא יהיה אפשר לקיים בה מצות נתינה וכן צריכין לומר בלא"ה בשיטת רש"י. דסובר דמצד הואיל וא"ב מיי ליכא ב"י דלפי האוקמתא בדף מ"ו. לא דכ"ע סברי טה"נ אינו ממון והכא בהואיל קמיפלגי דמה שאמר ר"א לא תקרא שם כו' הוא כדי שיהיה אפשר לקיים מצות נתינה וכדי שלא יפסיד הכהן זכות הנאה בחלה שראויה להסקה ומיושב בזה גם מה שמקשה עוד בפי' בד"ה בגמ' לא דכ"ע כו' דא"כ לא שייך עיקר מילתא דר"א בהפרשת חלה לענין פסח טפי מבשאר יו"ט כו' יעו"ש דבשאר יו"ט אין להצריך דוקא שלא יקרא לה שם קודם. דהא כשתשאר כן עד הלילה תהיה ראוי' שתנתן לכהן משא"כ בפסח אבל לפי האמת דשמעו מברייתא שר"א בעצמו אמר לר"י לדבריך היה עובר משום ב"י. צריכין לומר שסובר טה"נ ממון אבל מהיתר אפיי' לחודה לא היה נשמע שסובר ר"א עה"נ ממון וכמ"ש לעיל בשיטת רבי

וכ"ז א"ש בשיטת רשיי כנ"ל אבל לשיטת הר"י שבתוס' דאף דאמרינן הואיל איכא גם כאן בחלה איסורא דרבנן י"ל דמשום מניעת הפסד מועט זה שיהיה לכהן אף איסור דרבנן לא התירו. ור"א לא התיר רק משום חשש ב"י דהוא אוחז הגי' שלפנינו דכ"ע טה"נ א"מ ובהואיל ואב"מ קמיפלגי דלר"א שסובר הואיל זה יש איסור ב"י גבי חלה ומטעם זה פסק גם רבי כר"א

ובסגנון זה י"ל בפשיטות יותר בהקדם דלפי שיטת רש"י בגיטין מ"ז צריכין לומר שיש שלושה פלוגתות בדין ברירה איכא דסברי דברירה כודאי גמור ולכך אף בדאורייתא אמרינן ברירה ולפי הפסק הלכה בביצה דף ל"ט דלא אמרינן ברירה בדאורייתא רק בדרבנן מחזקינן דין ברירה לספק וסד"א לחומרא ודרבנן לקולא ורבי שסובר שם בגיטין דטבל וחולין מעורבין זה בזה ומפרש רש"י אין לך כל חטה וחטה שאין חצי' טבל וחצי' חולין כו' יעו"ש. ע"כ סובר דלא אמרינן כלל ברירה ואף ספק לא הוי על למפרע דכל שותפין בדבר אחד חלקם שוה בכל חתיכה וחתיכה או חטה וחטה ומעת החלוקה ואילך זוכה כ"א בדרך חליפין בחצי' של חבירו שהי' לו באותו חלק שנופל בגורלו וכבר כתבתי לעיל בשם הריטב"א והרי"ד דר"י אית לי' ברירה כוודאי ורבי ל"ל כלל ברירה אבל לר"א ע"כ צריכין לומר דלית לי' כרבי דהא סובר להדיא במס' ביצה דף ל' עומד אדם על המוקצה וכו' ואומר מכאן אני אוכל למחר וכתב רש"י וסגי בהכי דיש ברירה (ויעוין שם במס' ביצה דף י') רק שיש לומר שמחזיק ברירה לספק ולא ודאי גמור למפרע וגבי מוקצה שהוא מדרבנן אזיל בספיקו לקולא ולכך לא מצריך שירשים. ומעתה נכון הכל דלר"י לשיטתי' שסובר דברירה כודאי וגם סובר דלא אמרינן הואיל שפיר אמר לדבריך ה"ה עובר על ל"ת כל מלאכה דהא ע"י הפרשות החלה יתגלה למפרע ברירה שהיא היתה החלה בשעת אפייה ולר"א דספיקא הוא אי אפשר להתיר כ"א בצירוף מטעם דהואיל ולרבי דל"ל ברירה כלל ואף ספיקא לא הוי דינו ממש כעיסת כלבים דעיקר ההיתר מחמת שמעורב בשעת אפיי' כמ"ש בלח"מ

וסמך לדברי מהרי"ו הנ"ל דבהפרשות חלה אף שלא היה אמירה תחלה שייך דין ברירה, יש לכאורה מדברי תוס' ב"ק דף