עטרת חכמים חלק ב קמד

מצי לאהדורה אבל לפי מ"ש י"ל דמתני' דהאוכל תרומת חמץ מיירי בתרומה שעדיין לא הגיע ליד כהן ולא שייך כלל מדאגבי' קניא וליכא כלל התחלות חיוב רק על האכילה היינו כשנהנה גרונו שהוא במקום דלא יכול למיהדר כלל כי התשלומין בתרומה שלא באה ליד כהן שהוא ממון שאין לו תובעין אינו מגזה"כ כ"א על האוכלו משא"כ כשמפסידו או מאבדו אף בידים

והשתא א"ש גם הפי' המשניות להרמב"ם שם בפסחים שמפרש שמצד חיוב המלקות פטור מתשלומי התרומה דהיינו לפי המידה ששייך גם כשנאסרו בהנאה ולבסוף מסיים דפטור מדמי עצים כיון שחמץ אסור בהנאה ואין לו דמים כלל ותמהו עליו המפורשים דאף אם היה מותר בהנאה ג"כ היה מיפטר מתשלומי דמי עצים מצד המלקות שבאכילת חמץ שפוטרו כדברי הרמב"ם בעצמו בטעם פטור תשלומי התרומה לפי מידה אבל לפ"ד הנ"ל ניחא ודו"ק

בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט (דף מו ודף מח ע"א] הנה הפני יהושע מקשה דלפי מה דאיתא סוף פ"ב דקידושין דרבי סובר טובת הנאה אינו ממון. למה פסק רבי כאן כר"א דלא תקרא לה שם עד שתאפה וכן מקשה בשאגת ארי' סי' ס"ג על שיטת רש"י דלא אמרינן הואיל אי בעי מיתשיל לענין בל יראה רק מצד טה"נ ממון יעו"ש

ונראה לי ליישב ויתיישב ג"כ קושי' הרשב"א שבתוס' שמקשה כיון דאם יבצע מכחו"ח יהי' מותר בלא הואיל למה שרי רבנן למעבד ע"י הואיל כיון דאפשר בלא הואיל עוד קשה לי שמלשון רש"י שכתב בזה"ל וכל היכא דאפשר למיעבד שפיר בלא הואיל ניחא למיעבד עכ"ל נראה שסובר רש"י דבאפי' דמתניתין לא צריכין לשום הואיל והרי כשמפריש חלה אחת על כולן יסוד ההיתר הוא מטעמא דהואיל כנראה בסוגי' גם קשה קושי' התוס' למה שרי ר"א לאפות משום הואיל הא אפשר לעשות בלא הואיל והיינו בהטלה לצונן

וליישב כ"ז אקדים לשון רש"י במתני' ר"א אומר כו' עד שתאפה תחילה דאכתי כחו"ח חזי לי' שמפריש מכל חו"ח פורתא. ולאחר אפי' אם רצה יפריש חלה שלימה על כולן הרי מבואר דבשעת אפי' ליכא איסור משום דכחו"ח חזיא בהפרשת פורתא רק כשמפרש אח"כ חלה על כולן הוא שצריכין לטעם הואיל וקשה אף בלא הואיל ליכא איסורא בכה"ג כיון דלא ייחד בשעת אפי' איזה תהי' לחלה ודמי לדין המבואר בש"ע א"ח סי' תקי"ב דישראל האופה בתנור של נכרי וצריך לתת לו פת אחד לא ייחד לנכרי אחד קודם אפי' דאז אופה של נכרי אלא יאפה סתם ויתן לו אח"כ אחד עכ"ל ואין לדחות דשאני התם דאם לא יתן להנכרי פת א' לא ירשהו לאפות בתנורו והוי זה לצורך ישראל דסברא זו אינו רק לסניף בעלמא אבל עיקר ההיתר הוא משום דלא נתייחד בשעת אפי' חלק של נכרי כמבואר הכל להמעיין בטור ש"ע סי' הנ"ל ויעויין בל"מ פ"א מהל' י"ט הל' י"ד שמביא דברי המ"מ שכ' דלכך לא הוצרך הרמב"ם גבי עיסת כלבים שיהי' לו נבילה שאפשר לפייסן בה משום דסובר הרמב"ם דאמרינן הואיל לכך מותר אף כשאין לו נבילה ומקשה הלח"מ הא אפי' למאן דאית לי' הואיל מ"מ אסורא מיהא איכא דלא אהני טעמא דהואיל אלא לאפטורי ממלקות כו' וי"ל כו' כיון דהך עיסה מעורבת של הרועים ושל כלבים אינו ראוי לומר שיהי' אסורא כ"כ וכאלו היתה של כלבים ומשום האי טעמא דהא אפשר למפלגי' כו' א"כ כשמבשל הכל לכלבים אמרינן התם הואיל ואינו לוקה אלא שאסור והכא דמעורבת עם עיסת הרועים מעלינן לי' דרגא ואמרי' דמותר לגמרי כו' עכ"ל ולכאורה לפי דבריו אלה אינו מובן מה זה שאמר ר' יהושע לר"א לדבריך ה"ה עובר משום ל"ת כל מלאכה הא אף לר"י דל"ל הואיל מ"מ ליכא בזה איסור דאוריית' דהא הך עיסה מעורבת מעיקרא הוא לאכילת בעלים רק א' מהלחמים יפרש אחר האפי' לחלה וגם בלא דברי הלח"מ הנ"ל קשה דהא בביצה דף כ"א ע"א מבואר דאף לר' חסדא שסובר דלא אמרינן הואיל מכ"מ מותר לאפות עיסת כלבים היכא שיש לו נבילה שאפשר לפייסן בה אף שדעתו מתחילה להאכיל הפת לכלבים ולא לפייסן בנבילה מכ"מ כיון שיש בידו נבילה דוודאי אפשר לפייסן בה מותר ול"ד להואיל דאי מקלעי אורחים שאין בידו הדבר כן צריכין לפרש כוונת הגמ' שם וא"כ קשה איך תלי כאן בסוגי' דכיצד מפרישין כו' פלוגתת ר"א ור"י בפלוגתא דרבה ור"ח דהא בהואיל דהכא דא"ב בצע מכל חו"ח פורתא גם ר"ח מודה דכיון דבידו הוא לעשות כן לבצוע מכחו"ח מותר לו גם להפריש א' על כולן: ולתרץ כל הנ"ל אקדים מה שיש לכאורה להקשות דמאי מקשה הגמ' שם במס' ביצה על ר"ח שאוסר לאפות עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל ממשנה דעיסת כלבים הא יש לומר דר"ח סובר דשאני עיסת כלבים משום שמעורב אשר יאכלו הכלבים עם של הרועים ואין מיוחד מה יהי' מאפי' זו לאכילת כלבים לבד אבל גבי עיסה המשותפת עם נכרי דאף שבשעת אפי' אינו מבורר חלקו של נכרי מכ"מ כיון שיהי' חלוקה בין הנכרי לבין הישראל אחר אפי' יוברר למפרע מה הי' של נכרי והוי למפרע כייחד חלקו של נכרי בשעת אפיה ור"ח לשיטתי' שסובר ברירה אף בדאורייתא ולקולא כמש"כ השא"ר בסי' פ"ט דהא דאי' בסנהדרין דף קי"ב עיסה חצי' של עהנ"ד וחצי' של עיר אחרות מותרת מ"ט כו' עיסה כמאן דפליגי דמי ע"כ הוא משום דסובר רב חסדא דאמרי' ברירה בדאורייתא ומבורר לוודאי למפרע ע"י חלוקה חלק של עיר אחרת לכך מותרת גם הפר"ח בהל' עכו"ם כתב כן וא"כ א"ש דברי ר"ח בעיסה חצי' של נכרי וחצי' ש"י משא"כ גבי עיסת כלבים דבזה לא שייך כלל לומר ברירה למפרע ונראה לי ליישב דהחילוק בין מעורב בשעת אפיה או לא אינו רק בשני לחמי' בכה"ג כשאחד מלחמים הוא מיוחד בשעת אפיה שהוא של נכרי אסור לאפותו ביו"ט משא"כ כשאינו מיוחד אבל בלחם א' של נכרי וישראל אף כשמיוחד קצתו של הלחם שיהי' זה של נכרי ליכא איסור באפיות אותו לחם כיון דחד טרחא הוא רק שר"ח סובר דאף דחד טרחא הוא מכ"מ יש לאסור מדרבנן כיון דאפשר למיפלגי בלישה ולענין איסור זה אין לחלק בין ייחד ללא ייחד ובדברי ר"ח שאמר עיסה חצי' של נכרי וחצי' ש"י אסור לאפותה ביו"ט נשמע שגם פת א' שיש בו חלק ישראל וחלק הנכרי [דומי' דבהמה חצי' של נכרי וחצי' ש"י שהזכיר רב חסדא באותו מימרא] או באפיות כמה לחמי' והחלוקה תהי' בכל לחם בפ"ע ג"כ אסור לאפות בי"ט משום דאפשר למפלגי' בלישה אף דחד טרחא הוא ובכה"ג ליכא לחלק בין ייחד ולא ייחד א"כ אין טעמא של ר"ח משום ברירה לכך מקשה הגמ' שפיר על ר"ח ממשנה דעיסת כלבים. וסעד לדברי אלה מדברי תוס' בסוגי' דידן ד"ה הואיל שכתבו בזה"ל ור"י מקשה דהא כי נמי בצע מכל חו"ח אסור לאפות כדמוכח בפ"ב דביצה דף כ"א דאמר עיסה של נכרי ושל ישראל אסור לאפות ביו"ט דאפשר למפלגי בלישה. ונראה לרשב"א לחלק דדווקא בע"נ אסרו רבנן אבל גבי חלה לא אסרו משום תיקון חלה ע"כ תורף כוונתם דבעיסה חצי' ש"נ היכא שיש רק לתם א' או הרבה לחמים רק החלוקה הוא שנוטל הנכרי חלקו מכל לחם ולחם שזה הוא הדין של בציעה מכ"ח שמצד הדין מותר לגמרי רק מחומרא דרבנן אסר ר"ת בע"נ אבל בחלה קם דינא דבכה"ג ליכא איסור כיון דחד טרחא הוא מעתה א"ש קושי' הגמ' על ר"ח ממשנה דעיסת כלבים

והנה המעיין בשו"ת מהרי"ו סי' מ"ח ובט"ז י"ד סי' שכ"ד ס"ק ט"ו יראה מבואר שדעתם דגבי הפרשת חלה שייך דין ברירה אף כשלא היה אמירה תחילה מכאן אני אפריש חלה ומהרי"ו הנ"ל ביאר להדיא שהטעם שמותר בחלת חוצה לארץ להיות הולך ואוכל ואח"כ מפריש הוא משום דבדרבנן אמרי' ברירה ואמרינן שהוברר הדבר למפרע שזו הוא החלה ומה שאכל הי' חולין מתוקנים וצ"ל שסברת מהרי"ו דדין טבל הוא כשותפות שאף קודם הרמה פתיכי בה חלקו של כהן וה"ז לשון התוס' במס' סוכה דף ל"ה ע"א ד"ה אתיא לחם לחם כו' דהא דאין לצאת באתרוג של טבל דהוי כמו אתרוג דשותפין שיש לכהן וללוי בו חלק ודמי לאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית כו' עכ"ל וכשם שבאחין שחלקו אי נימא דהוי כלקוחות או כיורשים מתלי תלי בפלוגתא דברירה אף שלא היה תנאי תחילה כמו כן גבי חל' הנפרשת דלמ"ד לא אמרינן ברירה בספיקא הוא למפרע אבל למ"ד דאמרינן ברירה אמרי' דאיגלאי מילתא למיפרע שזו החלה שהופרשה עתה היתה למפרע שייכא לחלק כהן ומה שיש לפלפל בזה עוד אבאר בסוף הקונטרס. ולפי"ז יש לומר דהיכא שאופין לחמי טבל טבול לחלה בי"ט אף שבשעת אפיה מעורב מכ"מ כיון שמפריש אח"כ החלה איגלאי מילתא למפרע למ"ד שסובר ברירה שהוא היתה חלה בשעת אפיה והוי כדין ייחד בפירוש קודם אפיה זו תהי' לחלה ומעתה א"ש מה שאמר ר' יהושע לדבריך ה"ה עובר משום ל"ת כל מלאכה דר' יהושע לשיטתי' אזיל שהוא סובר דאמרינן ברירה בדאורייתא כמבואר מדברי הריטב"א בתוס' הרי"ד לקידושין דף כ"ו ע"ב אף דהתם מיירי בהתנה תחילה שאמר ר' יהושע תרומת מעשר שאני עתיד למוד נתון לר"א בן עזריה אכתי א"ש לפי הסוגות שאינם מחלקים בין היכא שמברר הדברים ומתנה בפירוש ואומר שאני עתיד להפריש ובין דין דאחין שחלקו שאינו מברר כלום [ויעוין בתוס' גיטין דף כ"ה ע"ב ד"ה דברי ר"מ] ואף שלענין היתר אכילה מהטבל בעינן קריאת שם תחילה מכ"מ לענין בירור חלקו של כהן כשמגיע להפרישה אמרי' ברירה למ"ד שסובר גבי אחין שחלקו דאמרי' ברירה ומעתה מיושבין כל הקושי' שהקשיתי לעיל, מסוגי' דעיסת כלבים דשאני עיסת כלבים דלא שייך בה שם ברירה על למפרע ע"כ כיון שמעורב בשעת אפיה ליכא אלא איסורא בעלמא כמש"כ הלח"מ מעלינן דרגא כשיש לו נבילה שאפשר לפייסן בה מותר לגמרי אפייתה משא"כ כאן גבי עיסה טמאה דכשמפרישין חלה אח"כ מבורר