עטרת חכמים חלק ב קלח

רק במזיק שאר מתנות כהונה אבל לא בתרומה דחיוב תשלומין גבה שיתן לכהן הוא כעין חיוב נתינות התרומה עצמה כשהוא בעינא דהיכא שיש מצות נתינה לא שייך סברא דממון שאין לו תובעים כמו שכתב הר"ן שהבאתי לעיל

ולכאורה יש להקשות לפי דברי הנ"ל דבתרומה שלא בא ליד כהן אף שיש בו חיוב תשלומין גם במזיד לשיטת הרמב"ם הנ"ל מכ"מ כיון דאין שם גניבה או גזילה עליו יש ליפטר מתשלומין אם יש חיוב מלקות וא"כ למה הוצרך הגמרא לומר דמתניתין כרנב"ה לוקמא מתניתין בתרומה שעדיין לא בא ליד כהן ובמזיד פטור משום מלקות דחמץ וכדברי פי' המשניות לרמב"ם וצ"ל כפי שכתב הפ"י ביישוב קושייתו על דברי הגמ' חמץ בפסח בר דמים הוא דדלמא מיירי מתניתין שעדיין לא בא ליד כהן ומתניתין כר' יהושיע ס"ל בפ' אלו עוברין דף מ"ו גבי חלה דבכה"ג אמר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו כו' יעו"ש שמתרץ דניחא לי' לאוקמא מתניתין במילתא דפסיקא דאפילו בתרומה שבא ליד כהן איירי

גם י"ל כיון דמתניתין סתמא קתני במזיד פטור משמע אף בלא התראה ולפי ההלכתא כר' יוחנן אין חייבי מלקות פטורין מתשלומין כ"א במזיד והתראה ולכך מוקי הגמ' דריה"ג כרנב"ה ס"ג דחייבי כריתות פוטרין מתשלומין ועל דרך זה נ"ל לחדש דבר בהקדם דברי תוס' בד"ה ולאביי שכתבו ה"נ הוי מצי לאקשויי אמתניתין דכל שעה דקתני פטור מן תשלומין לפי מה דמוקמינן לי' כרנב"ה ע"כ ואני החזקתי קושי' התוס' שהתירוצים על הקושי' מעידנא דאגבי' קני שמתרץ הגמ' כאן בכתובות ל"א שייכים שם בסוגיא דפסחים דתני במתניתין במזיד פטור מן התשלומין ומדמי עצים א"כ ע"כ לא איירי במשקין ונדח' תירוץ של ר"פ וגם תירוץ הראשון בתחב לו חבירו כ' לפי המסקנא דמיירי בתחב לו בבית הבליעה דלא מצי לאהדורי כ"א ע"י הדחק דא"נ אהדרה מימאסה לא שייך לענין דמי עצים וכמבואר ומפורש ביומא דף פ"א ע"א אמר ר' שיזבי אמר ר' יוחנן זר שבלע שיזפין של תרומה והקיאן ואכלן אחר ראשון משלם קרן וחומש שני אין משלם לראשון אלא דמי עצים בלבד ומפרש רש"י משום שאינן ראויות עוד אלא להסקה הרי אף דנמאס בבליעה מכ"מ ראויות להסקה א"כ גם בתחב לו חבירו עד מקום דלא יכול לאהדורה כ"א ע"י הדחק יכולין לחייבו בדמי עצים אם יש בו ש"פ ומאי דקאמר הגמ' בכתובות דלאביי פטור ע"כ מיירי דלית בתרומה זו ש"פ לצורך הסקה ולכך ליכא דמי עצים כ"א הנאת גרונו ומעיו ומזה מיפטר מחמת עונש המיתה בידי שמים שיש באכילת תרומה אבל במשנה דפסחים תני בה להדיא פטור מדמי עצים ע"כ מיירי אף בגוונא היכא ששו' התרומה ממון לצורך הסקה וא"כ קשה למה פטור מזה דהא מיד בשעת התחיבה לפיו במקום שהיה יכול לאהדורה ע"י הדחק דאף דאימאיס מאכילה מכ"מ נשאר עדיין ראוי להסקה ובאותו עת עדיין לא היה חיוב מיתה דתרומה וחיוב כרת שאין באין רק בעת הבליעה במקום דלא מצי לאהדורה וכמבואר בסוגיא דכתובות הנ"ל וביותר מובן הכל מתוך דברי אס"ז שם וא"כ נשאר קשה לפי האמת על האוקמתא דריה"ג כרנב"ה ס"ל דאמאי פטור מדמי עצים נימא דכבר נתחייב בזה קודם שבא לידי איסור תרומה וחמץ ולתרץ הקושי' זו אקדים קושי' אשר רמזתי כבר לעיל דלפי שיטו' האומרי' דלרבא שס"ל דף ל"ה דאתי' מכה מכה גם חייבי מלקות שוגגין פטורין ויעוין שכ' כן גם הקצות החושן בסי' ל"ח קשה האיך אמר בגמרא איכא בינייהו זר שאכל תרומה לרבא חייב אמאי חייב האוכל תרומה במזיד אף דלרבא גם לרנב"ה אין מיתה בידי שמים פוטרת מ"מ לפטור מתשלומין מצד מלקות שיש בזר האוכל תרומה במזיד כדאיתא ברמב"ם פ' י"ט מהלכות סנהדרין גם בהלכות תרומות [יעוין בסנהדרין דף פ"ג ע"ב] ואף שלא התרו בו למלקות ליפטר מטעם חייבי מלקות שוגגין ומהא דחייב' התורה קרן וחומש בזר האוכל תרומה בשגגה ליכא למילף דחייבי מלקות שוגגין לא פטרי' מחיוב תשלומי תרומה די"ל כמו שכתב התוס' שם בכתובות בד"ה זר שאכל תרומה דתשלומי קרן וחומש באכילת תרומה בשוגג משום כפרה ולא ממון כו' יעו"ש ממילא פשוט לומר היכא שאכל תרומה במזיד אף בלא התראה פטור מהתשלומין דחייבי מלקות שוגגין פטורים מהתשלומין שאינם לכפרה וא"כ מאי איכא בין רבא לאביי ויעוין בירושלמי רפ"ד דתרומות שמקשה שם לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין אמאי חייב זר האוכל תרומה במזיד ולחד שנוי' מוקמי מתניתין דזר שאכל תרומה במזיד כר' מאיר שסובר לוקה ומשלם גם קשה קושיית המפרשים דאמאי פריך הגמ' ה"נ מעידנא דאגבי' קני' דלמא מיירי בתרומה שעדיין לא בא ליד כהן ויעוין באס"ז שמביא להדיא בשם רבינו אפרים בריש פרק ז' דתרומות האוכל תרומה מזיד משלם קרן מיירי בתרומה שלא בא ליד כהן וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפי' המשניות שם על דברי המשנה אם רצה הכהן למחול מוחל וכ' הרמב"ם בזה"ל לפי שמזיד היפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחר מן הכהנים ונותנים לו כי מותר לו כו' כוונתו דמיירי בתרומה שעדיין לא בא ליד כהן וכשרוצה הישראל להיפטר מהתשלומין ע"י מחילה מהכהן צריך הישראל תחילה לזכות לכהן התשלומין ואח"כ נותנם לו לכהן דכ"ז שלא זכה הכהן בתשלומין האיך יכול ליתנם לישראל דהא אין לו חוב אצל הישראל אחרי שהתרומה שאכל הישראל לא בא מעולם לידו ומי מהכהנים יהי' כבעל דבר להיות נוגש לומר אני מוחל לכך מצריך הרמב"ם שישראל יזכה תחילה לאחד מהכהנים תשלומי התרומה שאכל ואח"כ ביד הכהן ליתנם לישראל עכ"פ נראה להדיא דגם בתרומה שעדיין לא בא ליד כהן אם אכלו ישראל במזיד יש חיוב תשלומין ושפיר י"ל דזר שאכל תרומה מיירי בתרומה שלא הגיע ליד כהן דשם גניבה וגזילה לא שייך בה וליכא לחיובא מעידנא דאגבי' וא"כ מאי מקשה הגמ' ה"נ מעידנא דאגביי' קני'

וכדי לישב שלשה קושי' הנ"ל אקדים מה שכתוב בתוס' ישנים במס' יומא הנ"ל תימא לר' דהכא משמע כשהקיאן ביטלן ולא חזי למיכל כלל אלא כמו עצים בעלמא הוי ואלו בחולין אמרינן דאכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דחייב ותי' הר"ר חיים כהן דהכא מיירי בתרומה שנתחללה באכילת הראשון ונפקא לי' מתורת תרומה כדאמרינן פרק קמא דכריתות כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו דכתיב ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת כו' ע"כ והנה בכל אכילה יש הנאת גרון והנאת מעיו דהיינו מילוי כרס כפי' רש"י בחולין דף ק"ג ע"ב ויעו"ש שר"י סובר דחייבים על הנאת גרון אמנם י"ל דר"מ מודה דגם באכילת מעיו יש איסור אכילה ובכל אכילת איסור העונש שעליו הוא על הנאת גרון וגם על הנאת מעיו ולכך פוטר עונש זה מחיוב ממון בעד הנאת הגרון ובעד הנאות המעיים ודמי למדליק גדיש בשבת שפטור מן התשלומין ומקשה בירושלמי כתובות פ"ג דנימא דעל שבולת הראשון נתחייב כבר מיתה ועל שאר שבולת שנשרפו ע"י יחיוב בתשלומין ומתרץ הירושלמי דעל כל שבולת ושבולת יש חיוב מיתה ולכך פטור מהתשלומין כמו כן י"ל גבי אכילת איסור שאף לר' יוחנן יש חיוב מיתה או מלקות בבליעה מצד הנאות הגרון מכ"מ אין לחייב בעד הנאת המעיים משום דגם במילוי הכרס והנאת המעיים חייב ג"כ עונש זה אמנם כל זה בכל איסורין אבל בתרומה שהוא מחוללת באכילתה וע"י הבליעה נעשית כחולין גמורין וממילא אי אפשר לומר שיהי' שם עונש איסור תרומה על מילוי כרס ממנה דכשבאה לכרס פקע ממנה קדושת תרומה ונעשה חולין א"כ קשה דאף לאבי אליבא דרנב"ה דמיתה בי"ש פוטר מתשלומין ולכך אינו חייב זר האוכל תרומה במזיד הא תינח הנאות הגרון שהוא בעת הבליעה בעוד לא נתחללה התרומה אבל אכתי יהי' מחויב לשלם הנאות מעיו מן אותה התרומה שנתחללה ונפקע ממנה איסור התרומה וליכא שום עונש על הנאות מעיו שהוא אחר שכבר נתחללה התרומה. וא"ל כיון שכבר היתה התרומה בלועה בעומק הגרון ולא מצי לאהדורה אף ע"י הדחק הוה כאבודה ולכך אי אפשר לחייב על הנאות המעיים הבא אחר זה וכדברי הפוס' בד"ה ואי לא מצי לאהדורה ז"א דסברת התוס' אינו אלא היכא שתחב לו חבירו במקום דלא אפשר למיהדר הרי לא נעשית הגזילה רק ע"י חבירו ובגמר הבליעה לא הזיק כלל כי כבר היה האוכל כאבוד מן העולם ע"י הגזלן שעשה מעשה התחיבה ולכך אין לחייב את השני כלום אעפ"י שנהנה בגמר הבליעה אבל היכא שהתחיבה לא היה רק במקום דהי' יכול לאהדורה ע"י הדחק והוי כחסר קצת במה דלא אהדרה אז ובהצטרף לזה הנאה הבא אח"כ יש לחייב על הנאה דהוא בעצמו נחשב כגזלן או מזיק מה דלא אהדרי' ולא הוה בכלל זה נהנה וזה לא חסר כדברי התוס' בד"ה ולא צריכא כו' יעו"ש וא"כ אף דהנאת הגרון כאלו אינו מצד עונש מיתה הפוטרת מ"מ יש לחייב על הנאות מעיו שאין בו איסור תרומה כנ"ל הן אמת שיש לדחות ולומר שאף שהוא גזלה במאי דלא אהדרה תחילה והוא אבדה מן העולם בגמר בליעתה. מ"מ כיון שעל אותה הבליעה בעומק גרונו מחויב מיתה שאין לחייבו על הנאות מעיו הבא אח"כ בעת שכבר היתה אבודה ע"י מעשה שחייב עליו מיתה בי"ש אבל אכתי לא ברירא לי להחליט הסברא כך ובלא"ה יש עכ"פ מקום לדברי הנ"ל הראשונים לשיטת רש"י שלא נחס לסברא הר"י שבתוס' דהיכא שהוא כבר כאבודה ליכא חיוב תשלומין שיעור מה שנהנה אמנם לפי דברי הש"ך בח"מ סי' שנ"א סק"א שעל דברי המחבר שם יש גנב שפטור מלשלם כגון הגונב כיס בשבת כו' אבל אם אבדו אח"כ חייב כו' כתב הש"ך בזה"ל צ"ע מנ"ל הא ובטור ליתא כן אלא גבי מחתרת משום דמיד שיוצא ממחסרת תו לא מחייב מיתה אבל הכא י"ל כיון דעדיין עומד בחיוב, מיתה דשבת פטור כשאבדו אח"כ ע"כ וכדברי הש"ך הוא בדרישה סי' הנ"ל לדעת רבינו ישעי' שמובא בטור שם וזה לשון הדרישה והר"ר ישעי' כתב דאינו נפטר כו' ובההוא שעתא לא חיוב מיתה איכא מדקאמר דבההיא שעתא כו' נראה להוכיח דווקא הכא מחויב משום דמיד שיוצא מן המחתרת מיד אזלה לחיוב מיתה דאסור להרגו כ"א בעודו במחתרת