עטרת חכמים חלק א צח

במקום דליכא חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כגון לא' של איסור ודאי מספק איסור קיימתי מסברא דנפשי ושוב עיינתי בכנה"ג אה"ע סי' א' בהגהות ב"י אות נ"ה ונ"ז שמביא ב' תשובות מהרשד"ם שהתיר מטעם ס"ס וא' מהספיקות דלמא לא גזר ר"ג אלא עד אלף החמישי

עוד יש לעיין לפמ"ש רש"י בב"ק דף נ"ו ע"א ד"ה אם לא יגיד בתרי קא משתעי קרא מדקפיד אהגדה משמע שאלו מגידין מתחייב זה ממון ועוד קי"ל כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב א' כו' עכ"ל קשה לכאורה דא"כ אמאי יש חיוב קרבן שבועה בע"א היכא שמועיל בעדותו ומחייב ממון הא מ"מ לא קרינן ביה והוא עד שפירושו שנים א"ו צ"ל דכיון שהאמינה התורה ע"א הרי הוא כשנים וקרינן בי' והוא עד וכעין זה כ' המל"מ בהלכות סוטה פ"א ליישב לשון המשנה שבא עדים שכוונה זו גם על ע"א א"כ מוכח דגם עד מיתה חשוב כשנים וקרינן בי' עד וחייב קרבן שבועה ולא מטעם דחזי לאצטרופי עם עוד אחר ויעוין בכ"מ ריש הלכות עדות אבל אני בארתי במק"א באריכות דדעת הרמב"ם דאם לא יגיד היא גם על עד יחידי וגם מוהיא עד לא ממעטינן ע"א רק כיון שאין תועלת ממון בעדות ע"א וכן מבואר ברמב"ם פ"י בזה"ל הי' ע"א וכפר והשביעו פטור מקרבן שבועת העדות שאין עדות ע"א מחייבת ממון עכ"ל היוצא מזה דהן לדעת רש"י הנ"ל או לדעת הרמב"ם והטור והסמ"ג שעומדים בשיטתו כמבואר להמעיין בדבריהם ואם הי' המלך מחויב להעיד בעידי מיתת בעל לאפרושי מאיסורא אף שבידו להגיד לה והיא תגיד לב"ד מ"מ כיון דשם עד עליו ומעיד בב"ד הי' מחויב ק"ש וגם בזה סתירה לדבריך והכי הוי לך למימר כיון דאין המלך מחיוב להעיד רק לאפרושי מאיסורא ואם יכול לפעול ההפרשה מאיסורא באמירתו לאחר חוץ לב"ד ממילא אסור למחול על כבודו להעיד בב"ד דברי חותנך ידיד נפשך ודורש שלו' תורתך באהבה רבה ועזה: הק' ברוך תאומים פרענקיל. תשובה י שאלה מכבוד תלמידי הרב המופלג כו' כש"מ משה פרענקיל נ"י אב"ד דקאמידאט שאריש

תוכן דברי הגביות עדות, בא לפנינו הנער פב"פ שורף י"ש והגיד לפנינו בת"ע באם לא יגיד ונ"ע ואחרי האיום והגיזום כראוי' ע"פ דת תה"ק ובפני הבעל פב"פ ואשתו פב"פ איך שפעם אחת בחורף העבר בלילה אור ליום ב' בעת נשואי ר"י אחיו של ר"מ והבעל הנ"ל היו אז בפרעשוב וראה שפב"פ בא לבית האשה הנ"ל ועשישית דולקת בידו ולבוש טוליפ ולייבסרדאקיל תחתיו ומכנסיים והלך למשכב המשרתת הנכרית אשר הי' ישנה שם להבחין אם משוקעת בשינה אם לאו וכאשר ראה אותה ישינה הלך להמטה אשר האשה הנ"ל שכבה שמה וניער אותה משינתה ופשט מלבושו העליון הנקרא טוליפ וכיבה הנר הדולק בעשישית ולאור הלבנה ראוהו מושכב אצל האשה הנ"ל כ"ז ראה עד פלוני שורף י"ש אצל ר' מאיר מראפסיק אבל לא ראה אותם שוכבים זע"ז ואינו יודע באיזה שעה בלילה היתה זאת וגם אינו זוכר אם נעורה האשה הנ"ל משנתה כשניער אותה ואם לאו

שוב בא לפנינו פב"פ והגיד לפנינו בתו"ע באל"י ונ"ע בפני הבעל והאשה הנ"ל איך שבלילה אור ליום ב' בעת נשואין הנ"ל הלך הוא והנער הנ"ל וראה שפלוני הנ"ל הלך להחדר האשה הנ"ל ועשישית דולקות בידו והוא לבוש טוליפ ולייפסרדקיל תחתיו ומכנסיים והלך למשכב המשרתית הנכרית שהי' ישנה שמה לראות אם נשתקעה בשינה וכאשר מצאה ישינה הלך להמטה אשר האשה הנ"ל שכבה עליו וניער אותה משנתה כי נשתקעת מאד בשינה ומתחלה אמר שראה שננערה מיד משנתה ואח"כ כאשר הלך לחוץ וקראנו אותו פעם שנית אמר שננערה היטב ופשט פ' הנ"ל מלבושו העליון הנקרא שוליפ וכיבה הנר הדליק בעששיות ולאור הלבנה ראוהו מושכב במטה על האשה כדרך המנאפים אבל לא ראה אותו פושט המכנסיים. וזאת אינו יודע אם הי' בתחילת הלילה או אח"כ אבל קודם חצי הלילה בוודאי לא הי' וכאשר הגיד השני כנ"ל בא לפנינו העד הראשון וחזר מדבורו ואמר שראה אותם שוכבים זע"ז וגם כשניער אותה ננערה משנתה

והרב השואל כ' שהעד הראשון אחר שגמר עדותו הלך מהב"ד ולחוץ ואחר הגדת העד השני בא הראשון שנית למקום הב"ד והגיד דברים הנ"ל מה שחזר מדברי עדותו שהגיד בראשונה עוד כ' הרב הנ"ל בזה"ל והנה בהיותו בוועד הרבנים בקאמידאט באו שלשה אנשים ואמרו שהמה בחנו לראות לאור הלבנה ג"כ בחדר הלז באותה שעה ואותו לילה שהלבנה זורחת ולא יכלו לראות שום דבר ואומרים כי אין מציאות כלל לראות שמה בלילה לאור הלבנה והעידו זאת בפני העדים הנ"ל פנים בפנים וגם האשה מכחשת העדים ואמרה נא פעלתי און והבעל הי' באותו הוועד ושאלנו אם ראה איזה דבר פריצות מאשתו ואמר לא הגיד לי אדם וגם לא שמעתי עד כה ולא ראיתי מאומה ושאלנו אם מאמין להעדים ואומר שאינו מאמין כלל כי לסבות שנאה יאמרו על פ' הנ"ל אחרי כי צוהו להשגיח על בית הי"ש לראות אם פועל הי"ש הוא נאמן לכן בודה עליו דברים כאלה כה חקרנו ודרשנו היטב הדבר ואין פוצה פה להגיד אדם על האשה הזאת דבר שהיו שם שכינים הרבה מכפר ושאלנו באיום ואין מגיד לנו כ"א העדים הנ"ל צדדי היתר שהעלה הרב השואל (א) שהעד הראשון חזר להגיד ואין עד חוזר ומגיד (ב) שאמרו שאינם יודעים באיזה שעה והוי א"י בחקירות (ג) שיכול להיות שלא ננערה מיד וכששכב עלי' סברה שהוא בעלה והי' תחילת ביאה באונס תנומת השינה ושגגה וסוף ברצון שדינה כאונס (ד) צידד שהדין מרומה מחמת שלפי דעת האנשים הנ"ל אין אפשרות לראות שמה להחדר דרך החלון אף כשאור הלבנה בטהרתה ובדין מרומה צריכין דו"ח והלא המה אומרים שאינם יודעים באיזה שעה

תשובה מדברי המרדכי בפ' אד"מ שמובא בב"י ח"מ סי' כ"ט בד"ה כתב המרדכי כו' שכתב בזה"ל שנשאל לר"י על אחד שהטעה להעיד שקר כו' ולבסוף חזר בו אחד מן העדים כו' כי הדין יש לפוטרו בלא גט כי עדים שבאים לאוסרה צריכין דו"ח הואיל והיא מכחישתן. עוד דהוי כדין מרומה ובעי דו"ח ע"כ נראה דבדין מרומה שצריכין דו"ח יכולין העדים לחזור ולהגיד כ"ז שלא נחקרה עדותן וכן מבואר בשו"ת הר"ן סי' ל"ה שאף בדיני ממונות שלפי התקנה א"צ דו"ח מ"מ כשהיא דין מרומה שצריך דו"ח יכולים העדים להיות חוזרין ומגידין כ"ז שלא נחקרה עדותן ע"ש ותורף הכונה הטעם דבעדים שבעינן דו"ח כ"ז שלא נחקרה ככל הצורך עדיין לא נגמרה העדות וקודם גמר עדותם של העדים יכולין לחזור וי"ל שיכולה שתהא החזרה גם בהוספה על העדות הראשונה וכן מצאתי בשו"ת מהר"ב אשכנזי סי' ה' שבדין מרומה יכול לחזור ולהגיד להקל או להחמיר וא"כ לפי דברי מעלתו בנידון שאלתו שהיא כדין מרומה נסתר מה שצודד לומר שאין העד חוזר ומגיד ומחמת שאומר העד שא"י באיזה שעה הי' המעשה אין לבטל עדותו דאף דין מרומה אין דינו כד"נ גם לענין זה כשאומר א"י באחד מן החקירות שיתבטל העדות כדפסקינן בחוה"מ סי' ט"ו ס"ג והיא מדברי הריב"ש סי' רס"ו בשם הרא"ה ויעוין בחי' הר"ן לסנהדרין ר"פ הי' בודקין שמביא דעת הרמב"ם ורבינו דוד שחולקים על הרא"ה וסוברים דאף שאמרו העדים, אמש הרגו צריכין הן להשיב על ז' חקירות ואם הוכחשו בחקירות הקודמין ואפילו אמרו אין אנו יודעים עדותן בטילה ואח"ז מסיים בזה"ל מ"מ אע"ג דהא מילתא הוי הילכתא למשיחא. מ"מ נ"מ לדיני ממונות היכא דהוי הדין מרומה דבעינן דו"ח אם א"י בכמה ימים בחודש או באיזה יום מימי השבת זו דל"צ באיזה שנה ובאיזה שבוע כדעת הרז"ה ע"כ ומפרש בשו"ת מהרב אשכנזי סי' הנ"ל כוונת הר"ן דבדין מרומה מיתלא תלי במחלוקת הרמב"ם והרז"ה שלדעת הרמב"ם והר"ד אף כשאומרי' אמש צריכין לחקרם על שבוע שנה חודש שבת כדין דו"ח ולהרז"ה אין צריך וכיון שבנ"ד לא הי' חקירות אלו הוי לשיטת הרמב"ם והר"ד והר"ן שהסכים לדעתם עדיין כלא נחקר עדותן ויכולי' לחזור ולהגיד אמנם גם לדעת הרז"ה שסובר דכשאומרי' אמש אין צריכין לחקירות על הזמן וכשנאמר שבנ"ד הוי ג"כ כמבורר לענין הזמן במה שאמרו העדים לסימן שהמעשה הי' בליל ב' בחורף העבר בעת נשואי ר"י אחיו של ר"מ מראפסיק דעי"ז ידוע ממילא באיזה שמיטה ושנה וחודש ושבת הי' המעשה שהעידו עליו ואין חסר רק הסימן באיזה שעה והרי ע"ז אמרו העדים שאינם יודעים ולפי דעת הריב"ש הנ"ל אין קפידא באמירות א"י על חקירות מ"מ צ"ע דהא מכלל החקירות שצריכין שיכוונו העדים המקום וז"ל הרמב"ם בפי' המשניות ר"פ אד"מ באיזה מקום כלומר באיזה עיר ולענ"ד נראה פשוט דבנ"ד היכא שלא הזכירו העדים שם העיר רק אמרו שמעשה זה נעשה בבית של פלוני דהוי כאמירה סתומה לענין חקירות המקום דהא יש מציאות שיהי' לאיש ההוא בבית גם בעיר אחרת ובפרט לפמ"ש רש"י במשנה באיזה יום של שבת אע"פ שאומרי' בכך וכך בחודש אעפ"כ שואלין להן באיזה יום בשבת היה לפי שכל השבוע הללו באים להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם הי' אלו עמהם באותו היום במקום אחר וכששואלין אותן באיזה יום והוא אומר ביום פ' נזכרים עידי הזמה להזימן ע"כ וא"כ כ"כ לענין הזכרת שם העיר דכשאין אומרי' באיזה עיר הי' המעשה אפשר המזימין אינם יודעים אי' איפוא בית האשה ולכך לא יעלה על לבם להזים ובנ"ד אין זכרון בדבר העדים באיזה עיר או כפר הי' המעשה רק אמרו ר' יוסף בא לבית האשה מרים וא"כ יש לספוקי אי הוי כנחקר העדות לענין דין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואם נאמר דעכ"פ לשיטת הרמב"ם הוי כעדיין