עטרת חכמים חלק א צו

הנ"ל ועכ"פ בד"נ אין לדין מאומד אפילו היכא שיש אומד חזק וכמו במעשה דשמעון בן שטח כדאיתא בסנהדרין דף ל"ד ולפ"ד הרמב"ם בפרק כ' מהלכות סנהדרין יש ע"ז אזהרות לאו נקי וצדיק אל תהרוג ויעוין אריכות דבריו בזה בספרו מנין המצות ל"ת ר"צ שגדרה התורה שלא לחתוך הגדרים אף באומד הדעת החזק יעו"ש בודאי אין מקום לומר שיהא רשות לדיין לדין ד"נ ע"י עדות ע"א במילתא דעל"ג ול"ק מה שהקשית שיועיל ע"א בד"נ שמעיד שנגמר דין של פלוני בב"ד פלוני אמנם פשוט דאף לדעת התשב"ץ בשיטת הרמב"ם מ"מ אף בממון אין מועיל ע"א שמעיד שנתחייב פלוני בבית דין אף לגלוי' ע"י ב"ד ול"ד להאי על"ג שיש עדות מיתת פלוני שא"א להשמט כלל והשקר ניכר לכל הרואים והשומעים וקרוב לזה המילתא דעל"ג דגבי קידוש החודש הפושט בכל ישראל ומה שאמרת בישוב קושי' האחרונים על הרמב"ם לא מחוור דקשה כיון דמילתא דעל"ג בדבר שא"א להשמט לא משקרי אינשי שעד שמעיד על מיתת פלוני בודאי מעיד אמת דהא לא היה לו אפשריות להשמט אם אין הדבר אמת משא"כ לגבי המכחישין דברי אותו העד שדבריהם הם מלתא דלא על"ג ומהראוי שיודחה דבריהם מפני דברי המעיד במילתא דעל"ג דהוי כאנן סהדי שמעיד אמת

עוד כתבת ועפי"ז א"ש דברי הרמב"ם ז"ל במה שפסק דנשיא חייב בשמיעת קול בקרבן עולה ויורד והלא במתני' מבואר בהדיא דר"ע פוטר ואמאי פסק שלא כוותיה וגם בעצמו מביא אינו נוהגת אלא בראוין להעיד ואם היה א' מהם מלך אינו חייב. והוא תמיה נשגבה כמבואר בתוי"ט ז"ל ולפמ"ש א"ש דהנה לכאורה קשה לפי מה דמבואר בתוי"ט דלאפרושי מאיסורא גם המלך חייב להעיד יעוין בתו' סנהדרין וא"כ משכחת לה אם השבוע' בעידי מיתה דחייב להעיד כמבואר בסמ"ע דזה הוי צד אפרושי מאיסורא וא"כ משכחת גבי' קרבן שבועה אך דזה ליתא דהא יכול לומר לה וא"כ אינו חייב לילך לב"ד (דזה עיקר שהמלך אינו מעיד משום שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך אינו מעיד מעומד כמבואר ברש"י) רק שאומר לה והיא תלך לב"ד ואי דלא אמר לה ולא אמר לב"ד מ"מ נ"ל דבנשיא פטור דכבר הוכחנו דזה אינו עדות מה שהאמינה התורה לע"א ולא במשפטי עדות וא"כ אינו בכלל עד ולא הוי כלל להתחייב ע"א במיתה קרבן שבועה דהא אינו בכלל עד רק כיון דמ"מ איכא שם עד עליו אם יעיד עם עוד אחר ולענין תוספת כתובה ולהורדת נחלה וא"כ כיון דשם עד עליו ורק דבכ"מ המשביע ע"א פטור משום שאינו מפסידו ממון שפיר חייב והוא בכלל והוא עד או ראה כו' אבל מלך דאינו ראוי כלל לילך לב"ד ולעמוד כיון שמצד ממון אינו בגדר עד כמבואר בגמרא דאינו ראוי להעיד לאפוקי מלך ורק מצד אפרושי מאיסורא לזה כ' א"צ לעמוד כמשפט העדות דהא ע"ז לא הקפידה התורה במשפטי העדות כמבואר ברמב"ם ז"ל וא"כ כיון שאינו בכלל עד פטור מקרבן אמנם לכאורה ע"א ביבמה דאז לא מהני מה שיאמר לה דהא היא אינה נאמנת וע"כ צריך לילך לב"ד ולא מהני מה שיאמר לה דהא היא אינה נאמנת לומר מת יבמי או ניתן לי בן וא"כ בכה"ג שפיר חייב א"כ מש"ה שפיר כתב הרמב"ם דחייב בעולה ויורד דמשכחת לה עכ"פ בכה"ג אבל בפ"י מהלכות שבועות הי' עדיו או א' מהן פסול או שהמלך א' מהם שאינו ראוי להעיד פטורי'. התם מיירי בתביעות שאז המלך פטור להעיד ולזה מדקדק בדבריו או שהמלך א' מעדיו שאינו ראוי להעיד היינו בדבר שאין ראוי המלך להעיד אבל מענין מיתה עדיין לא מיירי רק בהלכה י"א מייתי זה הדין אמנם כ"ז שפיר לדידן אבל לר"ע דס"ל דגם ביבמה לשוק כל הדברים האלו בה וא"כ י"ל דהיא נאמנת (ולפי דס"ל להרמב"ם ז"ל דע"א ביבמה נאמן) וא"כ גם ביבמה יכול לומר לה וא"צ לבוא לב"ד וא"כ אינו בכלל עד מש"ה פוטר ר"ע היוצא לנו מזה די"ל דע"א נאמן בכה"ג דלא בעינן עדים רק לאמת הענין ובמילתא דעל"ג גם ע"א אינו משקר וא"כ בזה"ז לומר שמתה אשתו נאמן ע"א ע"כ דבריך

דבריך טובים וחדודים אבל יש כמה תשובות בדברי א' דלר"ע לשיטתיה שגם במיתת בעל אינו נאמן אלא עד כשר ולא אשה או עבד ממילא גם עד מפי עד אינו נאמן והרי אף כשיאמר לה המלך שמת יבמה אין בידה לומר להב"ד שמת יבמה כיון שיודעת בעצמה שדבריה מפי עד

שנית כיון שדין נאמנות העד ביבמה לדידן הוא כמו דין נאמנות עד במיתת הבעל מועיל במיתת היבם גם עד מפי עד רק שהאשה בעצמה אינה נאמנת א"כ אף לשיטת הרמב"ם יכול המלך להגיד לא' והוא יעיד בב"ד ששמע מפי עד שמת היבם. כן מבואר להדיא באבן העזר בסימן קנ"ט יעוין במ"מ פרק ג' מהלכות יבם וחליצה דין הנ"ל. שלישית בלא"ה משכחת גבי מלך שיעיד לאפרושי מאיסורא בעדות אשה שזינתה תחת בעלה ואי דעת הרמב"ם דלאפרושי מאיסורא צריך גם מלך להעיד לא מתיישב אליבי' דשיטת ר' עקיבא

רביעית דע"א ביבמה שקדושין תופסין בה לא הוי לאפרושי מאיסורא שכ' הסמ"ע גבי ע"א במיתת בעלה

החמישית לא אוכל להבין דבריך שסותרים זא"ז. דלפי ההנחה דהיכא שנאמנות עד אינו מצד דרך עדות רק מטעם מילתא דעל"ג אין עליו שם עד לענין קרבן שבועת העדות אם לא כשחזי לאצטרופי גם עם עד שני ומחמת זה עליו שם עד. משא"כ במלך דלא חזי לאצטרופי אם מחמת שנאמר במיתת בעל אין עליו שם עד כנ"ל כן תורף דבריך. א"כ אם מעיד על מיתת היבם ג"כ אין עליו שם עד ואין מקום לחלק לענין שם עד גבי מלך בין כשעדותן על מיתת בעל ובין כשעדותן על מיתת יבם דבשניהם אינו נאמן רק מטעם מילתא דעל"ג ואין חילוק רק לענין נאמנות האשה בעצמה שבמיתת הבעל דייקה ויראה לומר שקר משא"כ במיתת היבם אבל ענין שם עד על מלך המעיד אין לחלק בין הנושאים

ועל סגנון דבריך תרצתי כבר קושי' בסתירת דברי הרמב"ם בהלכות שבועות והלכות שגגות בכמה אופני' ואפס קצתן תמצא בהעתק הנ"ל ממ"ש בגליון ספר נוב"י ועתה אוסיף לתרץ שיטת ר"ע דלדעת הרמב"ן גם לאפרושי מאיסורא א"צ להעיד ואף עפ"כ לפי הטעם שברש"י שהמלך לא מעיד משום דצריך לעמוד לפני ב"ד י"ל דעל מיתת בעל שפיר גם מלך מעיד ואקדים מה שאמרתי כבר ע"ד התוס' במסכת שבועות דף ל' ע"ב ד"ה עשה דכבוד התורה עדיף שכתבו בזה"ל וא"ת כ"ש כבוד מלך כו' ואמאי אוקמה שמעון בן שטח לינאי המלך כו' וי"ל דשאני דיני נפשות דחמירי כו' יעו"ש: ודקדקתי דלפי טעם רש"י הנ"ל מלך לא מעיד הוא משום צורך עמידה הא שבועת העדות אינו נוהג אלא בממון ושפיר יכולין להושיב את המלך וק"ו שמושיבין ת"ח ותרצתי דבאמת בכל עדות צריך לכתחלה עמידה אלא שאינו מעכב בדיעבד וכמבואר באריכות ברא"ש שם. ובתוס' זבחים דף ט"ז ונר' שהוא עד דאמרי' כל הראוי לבילה כו' א"כ א"ש דגבי ת"ח שיכול למחול על כבודו ולעמוד מיקרי ראוי לבילה ע"כ ביד הב"ד להושיב אותו ועדותו כשרה במיושב אבל מלך שאינו יכול למחול ע"כ ואם יהיה הדין שישב בעת הגדת עדותו לא יהיה מציאות קיום מצות עמידה ומיקרי אינו ראוי לבילה ולכך מעכב. היוצא מזה דפסול המלך לעדות הוא מצד שא"א בעמידה שמעכבת ופוסלת עדותו וה"ז במשפטי העדות שיהיה ראוי לעמידה כנ"ל וכיון שלפי דברי הרמב"ם בעדות מיתת איש שא"א להעד להשמיט אם אין דבריו אמת ל"צ כלל משפטי עדות ראוי גם לעמידה א"צ בעדות זה ושפיר יכול המלך להעיד עדות זה בישיבה לפני הב"ד שמושיבין לפניו כי בידו להרשות לכל העומדים לפניו שישבו עמו ושייך שפיר גם גבי מלך דין קרבן שבועת העדות כשכפר בב"ד והנה נראה פשוט דבעד הקם לשבועה כיון שהוא עד בזה מדאורייתא ושארי משפטי העדות בו יש ג"כ מציאות עמידה ומעתה נ"ל לומר דר"ע שמכשיר בעדות אשה רק עד כשר ולא אשה ושפחה טעמא מלימודא דקרא שסובר כר"י שבסיפרי דדרש מלא יקום ע"א באיש אבל לעדות אשה קם היינו דוקא עד איש ולא אשה כמו בעד המחייב שבועה וממילא צריכין בעדות זה שיהיה ראוי לעמידה וע"כ גם בעדות אשה אין המלך מעיד ולכך לא משכחת לשיטתיה דין ק"ש גבי מלך ולפי"ז מה דמפרש רב פפא דברי משנה אלא בראוין לאפוקי מלך לא מיירי אלא היכא דבעינן שני עדים והמלך א' מעדיו וכן לשון הרמב"ם הי' המלך א' מעדים וכן מוכח לומר גם לראב"י דמפרש למעוטי, משחק בקוביא ומקשה הגמ' ביומא ר"פ יום הכפורים הא מדאורייתא מיחזא חזי ומשני ש"ה דכתיב אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל ומפרש רש"י שאין תועלת בעדותו וקשה שאכתי משכחת שהקו' במשחק בקוביא כשהוא עד מיתה דכל עדות שאשה כשרה לה משחק בקוביא נמי כשר לה וגבי עדות אשה שיש תועלת גם לענין ממון ושייך גם אזהרת אם לא יגיד ונשא כו' לא יהיה מחויב קש"ה. א"ו מתני' לא ממעט משחק בקוביא אלא בדבר דבעינן ב' עדים ושניהם א' מלך וא' מהם משחק בקוביא

ודע דבחינוך להרא"ה פרשת ויקרא איתא דמלכות בים דוד מעידין ומעידן אותן ומקשי' עליו דא"כ דמלך איתא בתו"ע מדאורייתא רק בתק"ח במעשה דינאי המלך אין מלכי ישראל מעידין ובפ' שבועות העדות מבואר דמלך מדאורייתא לא מיחזי וביותר קשה דבמס' כריתות דף כ"ו ע"א איתא מה למלך שכן אינו בשמיעת קול ונ"ל דגם החינוך מודה דאף מלכות בית דוד אינם חייבים להעיד מדאוריית' דכתיב ועמדו ויעוין בסנהדרין דף י"ט ע"ב בפלוגתא דרי ורבנן דר"י ס"ל אם רצה לחלוץ זכור לטוב ופריך הגמ' דמלך שמחל על שב