עטרת חכמים חלק א צד

שמסיק שם להלכה דגם חשוד לבד פסול לעדות אשה טעמו שתופס שם ראשונה בפשיטות בפי' החשוד על עריות פי' כגון שנתיחד עם עריות וסני שומעני'. ואח"כ כ' ור"ת פי' כו' אבל דעת המשרים בפי' שהזכיר תחלה כנ"ל וע"ז הוא שאמר רבא ומודה ר"נ שפסול לעדות אשה גם לשון הטור בחו"מ סי' הנ"ל שכ' בזה"ל אבל החשוד על עריות שרגיל כו' וקול יוצא עליו שפרוץ בהם כשר לעדות אחר ופסול לפדות בין להכניסה לבעלה ובין להוציאה מבעלה עכ"ל נראה קצת כדברי הרמ"א דהיינו שמעיד על גירושין דזה נקרא להוציא מבעלה: ואף לדעת כמה מרבוותא שמובא ברא"ש שסוברים הלכה כרב ששת. ונראה דמפרשי' החשוד על עריות היינו רק בחשוד בעלמא ועכ"ז פסול לכל עדות שבעולם וכן הוא מפורש במרדכי בשם רבינו האי והב"ח בחו"מ מצדד לחוש לדיעה זו שלא להוציא ממון ע"פ עדות החשוד על עריות מצד קול יעו"ש מ"מ י"ל בשטרות דאל בני וגו' אינו אלא אסמכתא בעלמא וכמ"ש הכ"מ בפ' כ"ד מהלכות סנהדרין ואין פסולו של זה לעדות רק מדרבנן וכשר בעדות מיתת הבעל כמו סתם עבדים שהמה ג"כ בחזקת פריצות בעבירות וזה כוונת החמ"ח בסי' מ"ב ס"ק ט"ו במ"ש דלא גרע מעבד ושפחה ויעוין מ"ש בעצמו בסי' י"ז ס"ק ט' ובב"ש שם ס"ק יו"ד לחלק בין עבד וישראל שצ"ע

תשובה ט

שאלה מאת כבוד חתני ידיד נפשי ולבי הרב הגאון חריף ובקי המפורסי' כש"מ מוהר"ר חיים הלברשטאם נ"י בזה"ל

נשאלתי בא' שהלכה ממנו אשתו לבתה לק"ק לבוב ובעלה נתן לה רשות ללכת שמה. והנה חלף ועבר חצי שנה ולא באה ובראותו שלא באה נסע אחרי' לבתה הנ"ל והגידה לו בתה אשר לא היתה אמה כלל אצלה וסיבב האיש הזה את כל הגליל ושאל אחרי' ואין קול ואין קשב. וברבות הימים שראה שאין אשתו חוזרת הלך לדרוש פי ד' אם מותר ליקח אשה אחרת על אשר עדיין לא קיים המצוה וגם כי לא טוב כו' והנה אין דובר אליו כי מי יקל ראש להתיר את חרם רבינו הגדול מאור הגולה אולם עתה שהדבר הנ"ל נשקע ערך ד' שנים שאין אשתו חוזרת אליו ולא נשמע כלל ממנה וגם בתה כתבה לו ששמעה שמתה בדרך בא איש הזה אלי במר נפשו לאמור מה אעשה כי כפי הנשמע אצטרך לישב בלי עזר עד עולם כי היא מתה בדרך ולא תשוב עוד לביתה ונכמרו רחמי עליו ואמרתי לו אציע לפני הגדולים את דברי ולהם משפט הגאולה וכאשר יאמרו כן יקום עכ"ל השאלה

תשובה היות פתחת תחלה בתשובתך לפלפל בדברי הנודע ביהודא חלק אה"ע סי' ל"ג ע"כ טרם אענה הנני שולח לך העתק ממ"ש עה"ג ספר הנ"ל באותו התשובה ותשובת נוב"י יש אצלי דפוס פראג בדף ל"א ע"ב שורה מ"א והא דכ' כו' שאם אינם ראוי להעיד כו' נעה"ג וצ"ע כיון דהעדים החתומים על השטר נעשו כמי שנחקרו עדותן בב"ד הוי כאלו העידו לפני הב"ד בעת שחתמו ואף שמתו אח"כ ל"ל בה דהוי ככבר העידו בעת שהי' ראוי להעיד אם לא שנאמר דהא דעדים החתומים עה"ש נעשה כמו שנחקרה כו' אינו אלא מדרבנן אמנם א"כ כל שטרות אף שעדים קיימים אם אין מפורש בשטר באיזה שעה באיזה שבת באיזו שבוע כו' לא יועיל מדאורייתא דהא מדאורייתא מעכבין השבע חקירות ולא משכחת דינו של הר"ת אם לא כשמפורש הכל בשטר או כשהב"ד חוקרים מהעדים בפה או בכתב והשטר נחשב להגדה בלא חקירות: וצריכין לעשות חקירות לחיזוק העדים שבשטר דהוי כהגדה אבל המחבר הזה כתב בע"ב ד"ה ועדיין כו' דשטר הוי מדאורייתא כמו שנחקרה עדותן כו' וא"כ הדרא קושיתי הראשונה דכיון שכבר נחקר אף שמתו העדים ל"ל בה

הנ"ל שורה נ"ה ולכך אפי' בשבועה דרבנן הדין כן כו' נעה"ג. לא ידעתי אבין דהא בשבועה דרבנן אף כשמסרב מלישבע לא מחתינן לנכסי' רק משמתין אותו

ע"ג שורה ט"ו דשטר כשר מה"ת נעה"ג לא שת לבו לדברי המג"א שורש ב' בסופו שמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות עדות שקיום שטרות דרבנן כדי שלא תנעול דלת בפני לווין מוכח שכוונתו שמה שמקיימין העדות שבשטר ומאמיני' בו בזולת שיבואו העדים להעיד בפיהם בפני ב"ד הוא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין

הנ"ל שורה נ"ה וכבר מבואר זה אצלינו שדעת הרמב"ם כן אלא שמצאתי אח"כ סתירה לזה כו' נעה"ג. כל מ"ש כאן בפי' דברי הרמב"ם בהלכות גירושין ובישוב הסתירה ממ"ש בהלכות עדות קדמוהו התשב"ץ ח"א ובהוספת דברים יותר כמבואר שם בסי' פ"ב פ"ג פ"ד וי"ל עוד שמ"ש הרמב"ם בהלכות עדות ומדבריהם ר"ל שאינו מפורש בתורה (שוב מצאתי במרח"ש בק"ע בדף ב' ע"א ד"ה אך שכ' כדברי אלה וכמש"כ הכ"מ כיוצא בזה בפ"ב מהלכות סנהדרין] משא"כ בסוטה שנלמד מקרא ועד אין בה כל שיש בה וכמ"ש בהלכות סוטה פ"א ובע"א דנלמד מדכתיב ולא נודע וכמ"ש בהלכות רוצח וחכמים הוסיפו להקל בעד מפי עד ומסל"ת בנכרי וכדומה גם י"ל שהרמב"ם סובר שאם הכשר ע"א באשה להשיא היא מדאורייתא ופסוק לא יקום ע"א באיש אבל בעדות אשה קם כדרש ר"י בסיפרי אין להכשיר קיום עד כשר וכמ"ש המחבר הזה ואפשר דר"י בספרי קם בשיטת ר"ע שלא הכשיר רק ע"א ולא אשה ושפחה ושארי פסולים וכיון שיש מקום לומר כדברי ר"י שנלמד מקרא דעד כשר מדאורייתא בעדות אשה ע"כ לא כ' הרמב"ם ואל יקשה בעיניך רק על אשה ועבד ושפחה אבל לפי אמת גם עד כשר אין הכשירו בעדות אשה מקרא הנ"ל רק מסברא וכדמוכח מדמקשה הגמ' גם על ע"א מנ"ל ומדאי' בגמ' דילן באיזה מקומות בטעם היתר ע"א משום מילתא דעבידא לגלוי' ואי הוי נלמד מקרא למה לן לפרש טעמא דקרא ובפרט דאם נלמד מקרא ע"כ דאיש דוקא איש ולא אשה דלא יקום ע"א דהיינו אלא שנים מיירי דוקא באיש ואי מטעם מילתא דעבידא לגלוי' אין לחלק בין עדות אשה לאיש וא"כ לפי המסקנא גם הכשר ע"א איש כשר בעדות אשה לא מקרא אתי' לכך כ' הרמב"ם מדבריהם שכך שיקול דעת חז"ל שלא הקפידה התורה במשפטי העדות בדבר שעומד להתגלות

דף הנ"ל ע"ד שורה למ"ד והנה כו' דר"י ור"י לא פליגי נעה"ג לפי יסודו דדברי ר"י אינו אסמכתא כמ"ש הפנ"י במס' קדושין אלא דרש גמור להאמין מדאורייתא עד כשר בעדות אשה אבל לא אשה ושארי פסולים צ"ע מדברי הגמ' יבמות דף קי"ז ע"ב עו"ש

בדף ל"ב ע"ב שורה כ"ז לא הוי עביד לגלוי' כללי נעה"גי דבריו לא מחוורין דאם תבוא האשה לביתה תענה כחשו של העד בפניו ולא יהי' בידו להשמיט כלל

הנ"ל ע"ד שורה מ"ג והריב"ש אגב חורפי' לא ידע לדקדק כו'- נעה"ג. בודאי הגי' שלפניו הי' כך וראי' לזה שהרי מתנגדו התשב"ץ בתשובותיו בהעתקתו לשון הרמב"ם בסי' פ"א הביא ג"כ נוסח זה אל יקשה בעינך שהתירו חז"ל בעדות אשה אפי' שפחה ועד מפי עד ומפי כתב בלא דרישה וחקירה וכן מובא בשו"ת הריב"ש מלה במלה ובנסחאות שלפנינו ליתא כן בדברי הרמב"ם וגי' שלהם לא נמצא עכו"ם מסל"ת ועוד שארי נוסחאות שונות הרי שיש בזה בהרמב"ם שינוי נסחאות. אבל גם לפי' גי' הריב"ש אינו מובן דהא בכל עדות שאשה כשרה לה גם עבד ושפחה כשרה כדאי' במסכת ר"ה דף כ"ב ע"ב וביותר מבואר בסוגי' דר"פ האשה רבה דס"ד הא שהוחזקו להיות משיאין עפ"י אשה ועבד ושפחה היא מן התורה משום דע"א נאמן ומזה מוכיח הר"ן בחידושיו לחולין ד' וא"ו היכא דע"א נאמן באיסורין עבד ושפחה נאמנים כמו אשה וא"כ מי אשר יקשה לו התרת אשה בעדות אשה למה יקשה בעיניו מה שמתירין בעדות עבד ושפחה אמנם מדברי הריב"ש בעצמו שכתב בזה"ל אלא שבכאן דיבר הרב כנגד המקשה שיקשה בעיניו מעדות אשה ושפחה ואחרים אבל מע"א כשר לא יקשה בעיניו כו' מבואר שגם הוא הי' מפרש בדברי הרמב"ם שיקשה על ההתרה עפ"י עדות אשה ושפחה ולא נחית הריב"ש רק לחלק בין ע"א כשר ובין אשה ושפחה כו' אבל תרוצו של הריב"ש בזה אינו מובן. דהא לס"ד דע"א כשר מה"ת לעדות אשה כמו בעדות על החתיכה ס' חלב ספק שומן. גם אשה ושפחה נאמנים כמו עד ולכך החזיקו להיות משיאין גם ע"פ אשה ושפחה דלא כר"ע שלא התיר רק עד כשר ולא אשה כמבואר במשנה יבמות דף קכ"ב

הנ"ל שורה ס"א אני תמה מאד על דבריו כו' נעה"ג כבר העירו ע"ז מהרח"ש בק"ע סי' א' ומובא במל"מ פי"ב מהלכות גירושין הלכה ט"ו ויעוין בתשו' הריב"ש סי' קפ"א ושם מובא דברי שמוכיח דאף לס"ד דגמ' אין ע"א נאמן מדאורייתא רק בשאר איסורים ואסמכוהו רבנן להאמין גם בדבר שבערוה ולכך בנשאת עפ"י ע"א ובא הבעל תצא מזה ומזה ופשוט כיון שלא הי' לפני הריב"ש בעת שכ' התשובה הראשונה בנ"ה דברי חדושי הרשב"א כמ"ש בעצמו בסי' קפ"א בודאי תפס תירוץ התוס' דבע"א הו"ל למידק אע"פ שהאמינתו תורה אבל סברת התוס' אינו רק לפי הס"ד דגמ' דנאמנות העד בזה מדאורייתא הוא דע"א נאמן באיסורין וכיון דבממון לא מועיל ע"א לא הוי אף באיסורין כהראי' ברורה שבודאי גמר דבריו אמת ע"כ אע"פ שהאמינתו תורה הו"ל למידק אבל אם נאמר כדעת התשב"ץ דאף למסקנא כל היכא דעל"ג ע"א נאמן כב' ומועיל גם להוריד הבנים לנחלה האף שבזה צריכי' ראי' ברורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מהלכות נחלות וע"כ צ"ל כמ"ש התשב"ץ בעצמו דהוי הגדת ע"א במילתא דעל"ג ראי' ברורה בכל מילי ע"כ הקשה הריב"ש למה