עטרת חכמים חלק א צב

לעבירה מדאורייתא פסולי' לעדות רק אעפי"כ לא מנאני להתיר נגד הרב בעל חמ"ח. ובפרט שה בע"מ צבי הנ"ל אע"פ דאין עדות עליו אעפ"כ קרוב לודאי כמה וכמה רגלים לדבר לזאת נשאר העגונה באיסור אח"ז הלכה האשה הנ"ל אל האדון קריגס קאמספהר ובכתה במר נפשה לפניו שהוא יכתוב אל הריגמענט אשר שם בעלה להודיע לה אם בעלה מת או חי וכן עשה אדון הנ"ל וכתב ע"י בע"מ ובא תשובה עליו מן ההויפט מאן אשר זה הבע"מ שמחה קארין הי' בקאמפניע שלו והנה בא משם שני מכתביו בכתב אחד הוא העתיק מספרי מתים שלהם הנקרא טויט בוך בח"י הכומר שלהם ובח"י הממונה על הבוך הנ"ל ומבואר שמה שזה שמחה הנ"ל אשר נלקח זה שמנה שנים לבע"מ ובאיזה יום ובאיזה מקום ובאיזה כומר שהי' בשעת מותו מת בעיר פעסט באיזה יום ונקבר עם שאר בע"מ שמתו בשפיטאהל דשם ובאחר כלותו המכתב הנ"ל מבואר בספר איך שההעתקה זו היא אות באות מהטוט בוך הנ"ל חתם א"ע ההויפט מאן הנ"ל בח"י וגם מונח על ההעתקה החותם הגדול מקאנצליסט דשם. וגם כ' עוד אחר דבריו לאדון קריגס קאמסעהר איך שעשה רצונו ועשה כל התפעלות מהטוט בוך הנ"ל לברר הדבר איך שמת הבע"מ שמחה הנ"ל והנה בנידון זה יש לחקור בודאי אם הידוע זו בעדים ישראלים איך שבודאי נכתב בהטוט בוך שלהם לית דין צריך בושש לענ"ד שבודאי מותרת להנשא לא מבעי' לכל הפוסקי' החולקי' על דברי הרמב"ם וסוברין כתב מסל"ת מהני וגם הב"י תמה על הרמב"ם וכתב שדבריו תמוהים דמה לי מסל"ת בכתב או ע"פ א"כ זה הכתב הוא מסל"ת ומהני אלא אפילו להרמב"ם דס"ל כתב מל"ת לא מהני הכא כיון דכתוב בהטוט בוך הנ"ל ונחתם הכומר וח"י הממונה ע"ז ודאי הוי כמו ערכאות שלהם ועדיפא מיני' דלא חשידי למיחתם שיקרא וכיון דלענין ממון אף דלא מהני מסל"ת לאפוקי ממון ועפ"י כתב ערכאות מוציאין ממון מחזקתו וגם נעשה חשוד אם כופר ממון ונמצא בכתב ערכאות נעשה חשוד על פיהן כמבואר בח"מ סי' ס"ח כ"ש דמהני בעדות אשה אך זה יש להסתפק מחמת שאין עידי ישראל ע"ז אם נכתב במוט בוך שלהם רק הוא כתב העסק בח"י ההויפטמאן ויש לנו ספק אם מהני קיום העתק ממכתבו היות שההויפטמאן הנ"ל כתב מכתבו ע"י שאלת האשה ולא הוי מסל"ת. וגם אי הי' מסל"ת הא להרמב"ם לא מהני מסל"ת עפ"י כתב אם נאמר דהוא נאמן ג"כ כמו ערכאות ולא חשדו למיחתם שיקרא ובפרט לזייף מטוט בוך ולכתוב דבר שקר וגם לחתום הכומר והאדון בשקר ולחתום חתימתם וגם להניח חותם הקיר"ה עליו ולמסור ליד הקריגסקאמסעהר אשר כל העולם אומרים שבאם הוא שקר גדול עונו מנשוא בלייב שטראף אשר לא יוכל לסבול וחזקה בודאי לא מרע לנפשו וגם י"ל שהוא חשוב כמו ערכאות שלו מצרף לזה יש להצטרף הגב"ע של הבע"מ צבי הירש הנ"ל. אף לענ"ד הוא פסול מדאורייתא מחמת שרגלים לדבר מ"מ מחמת שמכוון עדות עם הכתב הנ"ל מההויפטמאן וראי' הדברי' שהוא אמת וקצת ראוי לקרוא ומבואר בפוסקים האי שטרי פרסאי דלא ידעינן למקרי לקרוא שני עכו"ם מסל"ת זה שלא בפני זה אם כוונו דבריהם כשר ומוציאין ממון אף דלא מהני מסל"ת בממון אעפ"כ מחמת דמתרמי אהדדי בודאי קושטא קאמרו ומוציאין ממון על פיהם מכש"כ בעדות אשה אגב זה אכתוב מ"ש לעיל שגם לדברי הש"ך תמוהים מ"ש בסי' קי"ט ס"ק י"ח ז"ל דודאי לדברי הב"י שכ' דקי"ל כר"מ אך ז"א דהא קי"ל כרשב"ג עכ"ל ודבריו תמוהים מאד דהרי הב"י כ' בש"ע מי שמפורסם באחד מעבירות משמע עפ"י עדים ויבואר ברא"ש בכורות פ' כל פסולי המוקדשין ובהר"ן בפ' ז"ב אף דקי"ל כרשב"ג דמעיד הוא על של חבירו אעפי"כ בדבר שצריך עדות גמורה ואין בע"ד נאמן ע"ז דהא פסקינן כר"מ כסתם מתני' דקתני כו' שאין אשה כשירה לה אף הם פסולים להעיד והטעם כיון שעבר מעבירה שמתחייב עלי' מלקות נקרא רשע דכתיב והי' אם בן כו' ורשע פסול לעדות אבל בדבר שאין צריך עדות רק הבע"ד בעצמו נאמן ואשה כשרה ג"כ ע"ז גם הוא נאמן דוק ותשכח בהר"ן והרא"ש וא"כ דברי המחבר עולים כהוגן דהכא לענין איסור בסי' קי"ט כיון דלא צריכין העדות רק שבע"ד מהימן ואשה ג"כ מהימנא גם הוא נאמן אף שעבר עבירה שחייב מלקות אבל בחמ"ח סי' י"ב כל שעבר עבירה מה"ת פסול לעדות אשה לומר שמת בעלה ומוכח מגמ' יבמות כנ"ל קשה הלא בעדות אשה שמת בעלה גם האשה נאמנת וגם הבע"ד נאמן י"ל כיון דמדאורייתא בעינן עדות גמורה להוציאה מחזקת א"א. אך דרבנן המנוהו בעגונה הקילו י"ל דדוקא באשה או בע"ד המנוהו חז"ל אבל החשוד על דבר האיסור לא המנוהו חז"ל כיון דמדאורייתא צריכין עדות גמורה ואין לך בו אלא מה שנאמר דוקא עבד ואשה אבל לא רשע או י"ל אף דעבד ואשה נאמנים צריכין לבוא לפני ב"ד ולהעיד אף אם הוא עד מפי עד צריך לבוא העד האחרון לפני ב"ד ולהעיד ולפי רוב פוסקים אם נשאת שלא עפ"י ב"ד תצא מבעלה א"כ הוי כמו עדות אבל לדבר שאין צריך לבוא לפני ב"ד רק בנאמנות תלי' מילתא גם הוא נאמן כרשב"ג כמ"ש הרא"ש והר"ן אך זה אינו עולה לדינו אך מה שצריך לענינו להתיר העגונה אצפה לתשובתו הרמה

תשובה במס' גיטין דף ט' בשטרות העולי' בערכאות כ' רש"י שנעשו השטרות ע"י ב"ד האומות. גם במשנה שבדף יו"ד ע"ב אי' ברש"י בערכאות מקום בית וועד דיני' קביעות להם. ועל דברי רש"י אלא בזמן שנעשו בהדיוט כ' רש"י ע"י נכרי' הדיוטים שאינם דייני' ובגמ' קמייהו כ' רש"י דיינים נכרים הרי דאין ערכאות רק דיינים שלהם וז"כ הגמ' שם בדף י"א ע"א רבינא סבר לאכשורי בכניפתא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תנן ואי הוי הנך כניפתאי אנשים הדיוטים ממש למה הי' עלה ע"ד רבינא לאכשורי א"ו שהי' חשובים וסבר רבינא שאינם בכלל הדיוטות ודחה רפרם ערכאות מנן כלומר דוקא דיינים וכן לשון הרמב"ם בפי' המשניות וערכאות של נכרים הם מעמדות דיינים. ר"ל בזה שתהא זה השטר נתקיים במעמד השופט כו' יעו"ש וכן לשון הברטנורא בערכאות שלהם שהעידו העדים לפני השופט במקום מושב משפטיהם ובד"ה בהדיוטות כ' כדברי רש"י הנ"ל ע"י הדיוטות שאינם דייני' בערכאות וז"ל הערוך בערך הרמוז בפ"ק דגיטין בגמ' דף י"א כל השטרות כו' ודוקא בערכאות שהוא מושב קבוע לדין לשרים ולשופטים עכ"ל מכל הנ"ל נראה שאין בכלל ערכאות רק הממונים לדיינים ועליהם אמרו חז"ל דלא מרעא אנפשיהו. וה"ז לשון הטור בחו"מ סי' ס"ח כ' הרמב"ן שטרות העשוין בנוטרין של נכרי' פי' ע"י סופרי המלך אפי' אין עדים חתומים בו אלא א' ממונה עפ"י המלך כשר משום דינא דמלכותא עכ"ל וכן הוא בהגהות רמ"א דהנעשה לפני השופט אינו כלום ובמקו' שיש דינא דמלכותא להכשיר שטר הנעשה ע"י סופר המלך כשר ע"כ. הרי אף הממונה מהמלך להיות סופר בעסקי ב"א מ"מ כיון שאינו מנו לדיין ושופט אין לו דין ערכאות ואין הכשר בהשטרות הנעשים ע"י רק כשיש דינא דמלכותא וכן מבואר מדברי הב"ח בסי' הנ"ל סעיף ד' ומהר"מ מפאדווי בתשובותיו סי' נ"ד כ' בזה"ל וסופרים אשר דבר בו הרמב"ן ז"ל ר"ל סופר מתא נאמן המלך או המושל כמו הקאנצלירי' כמו שמשמע לשונו שהזכירם סופר המלך כי עליהם שייך לומר יותר דינא דמלכותא כי המלך מקפיד על אמונתם ונחשבים כדיינים וכערכאות ממש אבל לא נוטירין הממונים מן הדייני' אשר רבו כמו רבו בכל עיר ומקום משפט לא יקראו ערכאות כו' עכ"ל יעו"ש הרי אף שדעתו שסופרי המלך נחשבים כדייני ערכאות מ"מ עיקר יסודו כאשר ביאר בתחלת דבריו כי עליהם שייך יותר לומר דינא דמלכותא כי כן רצון המלך שיהי' מעשיהם במה שהעמיד קיימים ונאמנים ומצד זה עלינו להחשיבם כערכאות בעסק הכשר שטרות העולי' מהם וכדברי הטור הנ"ל שמביא שם מהר"מ מפאדווי ועליהם הרחיב ביאורו כנ"ל

היוצא מזה שמי שאינו דיין לא יקרא בשם ערכי ואין נאמנו' לערכאו' מדינא דחז"ל רק מצד דדמ"ד וזה אינו רק בדבר שבממון וכדומה שזה כוונת הר"ן לאלפסי בגיטין שכ' בזה"ל כל השטרות העולי' בערכאות של כותי' מקום וועד דייני' קבועים שלהם וכ"כ רש"י ז"ל בזה"ז סופר הממונה מהמלך יש לו דין ערכאות של כותי' עכ"ל מה שמסיים ובזה"ז כו' כוונתו דעתה יש דינא דמלכותא על קיום דברי הסופר וע"כ דינו כדין ערכאות ולחד תירוצא בגמ' שם כוונת המשנה כל השטרות כו' גם שטר מתנה והכשירו משום דדמ"ד ואף אם נאמר שכוונת הר"ן דסופר הממונה הוא כערכי ממש ואף בלא דינא דמלכותא נאמן מ"מ להלכה אין לנו אלא כדברי הטוש"ע כנ"ל ובפרט שאף אם נפרש כן בכוונת הר"ן פשוט לומר דלכך מחשיב הסופר כערכי משום שהועמד לכתיבת השטרות בין איש לרעהו והוי כדיין ממונה בעסק זה ואכתי אין ללמוד מזה להחשיב כערכי הממונה מהמלך לעסקיו ולעבודתו ואף שאימת עונש מלכות עליו עכ"ז אחרי שאינו בכלל שם ערכאות דיני שטרי עדותו ככל שטרי הדיוטות וז"ל הב"י בתשובותיו סי' יו"ד ומה שכתבו אמנם סברתינו להכשיר בשביל שהסופר הממונה עכשיו מאת המלכות במקום השופט עומד הוא ועדיפי משטר העולה בערכאות של נכרים וכו' שהסופר הממונה מדעת האינפיריל הוא עצמו חותם ולא מרע נפשי' ולא משקר כי אימת מלכות עליו כו' בזה נעלמו מהם דברי הטור שכ' ולדברי הכל אלו השטרות שכותבין הסופרים אין להם דין ערכאות אע"פ שהם ממוני מן השופטים כיון שאין נעשי' בפני השופטי' עכ"ל הטור ואין ספק שאותן הסופרים אי הוי משקרי הוי מרע נפשייהו והי' נענשים בדין בדין המלכות אפ"ה כ' שאין עליהם דין ערכאות עכ"ל הב"י בתשובתו הנ"ל ואח"ז כ' שם שאין להכשיר כ"א כשיש דין דמלכותא הרי שאין כלל להכשיר מצד אומדנא שיראי' מעונש ואין לנו רק כדברי חז"ל שנאמני' הערכאות הוא משום דלא מרע נפשייהו דהיינו חוששים לכבוד עצמן מכלי לכתוב שקר בעדות על מעשים שנגמרו בין איש לרעהו בפניהם ונ"ל עוד דהיכא שידוע על איזה ערכי שמרע נפשי' בעדות