עטרת חכמים חלק א צא

בלא כתיבה. והרי רבא בעצמו הביא ראי' לדבריו במעשה דיצחק ר"ג כו' מהנהו תרי שטרי דנפקו במחוזא כו' דמשם מוכח דלא נחתינן לחוש כלל אף לכתיבה בלא מסירה שאין הסברא חיצונה מרחקתו ומכ"ש שאין לגרע חזקת השטר מחמת חשש נפילה וקצת מדברי אלה מצאתי בחידושי הרמב"ן ואף היכא שאינו נפילה דיחיד ואם הגירסא בגיטין דף כ"ד רבא בלא"ה א"ש לפמ"ש

היוצא מזה שליכא הוכחה מדברי רבא שאינו סובר כאביי במה שחילק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים דלפי האמת י"ל מה שאמר רבא בב"ב אותיות ניקנים במסירה וא"צ להביא ראי' אינו מטעם דלא חייש לנפילה רק מצד שמעמידין בחזקת המוחזק וכן לשון הרשב"ם שם בב"ב דף קע"ג ע"א בד"ה ואב"ע וכדברי רש"י בגיטין שהבאתי לעיל הרי סרה קושי' הנוב"י [ועכ"ז לא תנוח נפשי לעשות יסוד היתר על הסברא של הב"ח והח"צ גם נ"ל התנגדות לדבריהם מדברי חידושי הרמב"ן לב"ב דף קע"ג ומדברי רש"י בגיטין וביבמות והעיקר אשר אסמוך ע"ז הוא מצד רבוי הצדדים להקל שיש בזה והרי מהרי"ו לא זכר דבר מדברי אביי לנפילה דחד והקיל מצד תכופות שהי' במעשה שהי' לפניו ומכ"ש ברבים האומדנות וצדדי היתר שבזה וכבר העיד התוי"ט ז"ל שאנו בני אשכנז פוסקים בהאיבעי' אימא ואף בתחלה לא מחמרינן] ואף אם אלים כ"כ לרבא חזקת המוחזק אמאי אמרו בגמרא לשיטת רבא אי סימנים דאורייתא דהטעם דאין מעידין כו' אע"פ שיש סימנים בכליו משום דחיישינן לשאלה וכבר נתעורר כזה בשו"ת נוב"י שמקשה בכמה תשובות אמאי חשו לשאלה דהא בכ"מ אמרי' דחזקה דכל מה שיש ת"י אדם הוא שלו אמנם לענ"ד ליישב דהנה כל דיני חזקות המה מצד חוקי התורה ואף היכא שסותרים זא"ז כמו בשני שבילין שמטהרין כ"א מצד שמעמידין אותו על חזקתו וכן בשני כיתי עדים המכחישים זא"ז דזה באה בפ"ע ומעידה ואם הי' לדין חזקה טעם וסברא דמסתמא לא נשתנה מכפי שהי' איך הי' אפשר להורות תרתי דסתרי א"ו כנ"ל וכעין סברא זו נאמר בפוסקים בדין כל דמפרש לשיטת הסוברים שמטרפין חצי הבהמה שנשאר בקביעות ומכשירין החצי בהמה שנפרשה מצד כל דפריש. וזה לשון מהרי"ל בתשובותיו סי' קס"ב ועוד צ"ע אם מהני חזקה דהך חתיכה לאידך דבכה"ג מחנק רב אשי דמהדר רישא מנה לי בידך וסיפא מנה לאבא בידך כו' אך חזינא דלא אזלינן בשום דוכתא אלא בתר מילתא דאתייליד בי' הספק טהרה כו' יעו"ש וסמוכין לדבריו מדברי המ"ד שסובר אף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ולהיפך ליכא ראי' ממ"ד דמכשיר בה מכשיר בבתה דשאני התם שצמיחת הספק על הבת באה מצד האם וכיון שמכשירין האם שהספק נולד בה מכשירין הבת. וכן לשון התוס' בב"ב דף ל"ג ע"א ד"ה אנן אסקינן ויעוין דבריהם בכתובות דף כ"ו. ובפרט לשיטת רש"י בקידושין דף ס"ו ע"א בד"ה סמך אהני ויעו"ש בפי'

היוצא מזה שדין חזקה לא נאמר רק לילך אחריו בדבר שאנו דנין עליו ולכך ביצחק ר"ג לפי שיטות הרמב"ן שרבא דן זה מדין כאן נמצא כו' דמוהו שפיר לדין הנך תרי שטרי דכשם שדנין בזה להחזיר השטר בחזקת מוציאו מצד כאן נמצא כמו כן באותו יצחק שאנו דנין עליו אם הי' מעיר קורטבא ששם נמצא מכבר יצחק ר"ג או אם הי' ממקום אחר לנו לומר מצד חזקה דכאן נמצא שהוא הוא הנמצא כאן וכדומה לזה בכל דיני חזקות כשהם באותו דבר שדנין עליו או כשבא הספק מחמתו אבל לדון מצד חזקת דבר א' על השני אין לנו לכן אף שבכל דבר הנמצא ת"י אדם כשאנו באנו לדון עליו אם הוא שלו או של אחר פסקינן מצד חזקה שהוא שלו עכ"ז אין לעשות מזה ראי' על דבר אחר וכאן במת הנמצא שדינינו עליו כי לא ידענו מי הוא וכשבאנו לעשות ראי' מצד הבגדים שעליו ולומר שהוא שמעון כי ידענו שהוא הנראה לבוש בהן בחייו לנו לחוש לשאלה ואף שאם היינו צריכין לדון על עצמות הבגדים הי' הדין להחזיק אותם בחזקת של מי שלבש בהם עכ"ז אחר שאין זה מצד סברא רק מדין חזקה אינו אלא במה שנוגע לעצמות הבגדים למי יהי' אבל לא לראי' על הספק שיש לנו על המת לדעתי דברים ברורים המה [ויש להאריך הרבה בזה מדברי פוסקים קדמונים ובפרט מדברי חידושי ריטב"א לעירובין ד' ל"ו ובקידושין דף ע"ט ועוד ממקומו' רבים בחידושי הרמב"ן] והונח לי בזה מה שנתקשיתי למ"ד ביבמות דף ל"א דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ואזלינן בתר חזקה וכי עדיפא חזקה מתרי ולהוי כארבעה נגד תרי דהוי כתרי ותרי דתרי כמאה וכמ"ש התוס' בכמה מקומות דלכך הוי הזמה חידוש אף שיש להמזימין מגו משום דמגו לא עדיף מתרי אבל לפי הנ"ל ניחא דעצמות המגו הוא כבירור על אמיתות הדבר ונכנס בסוג עדות אינו מועיל לסיוע להכחשת עדים שמעידים בהיפך הנראה לנו ע"י המגו אבל חזקה שאינו מגדר זה רק מחוקי התורה לכן בתרי ותרי דהוי ספק השקול מעמידין על חזקה ותיתי לי שמצאתי כעין דברי באס"ז לב"ב דף ל"ב בד"ה דכ"ע שכ' בזה"ל אבל חזקה ודאי מסייעת לעדות אע"פ שאין שני עדים אחרים המסייעים להם מועילים כלום שאין כח חזקה מתורת עדות עליות הרבינו יונה ז"ל עכ"ל לדעתי נתכוון לדברי הנ"ל וע"כ אני נבוך במ"ש הפמ"ג ליו"ד בפתיחה להלכות שחיטה בשורש ד' בפשיטות דלמ"ד תרי ותרי הוי ספיקא דרבנן ומה"ת אוקמא אחזקה כ"כ מוקמינן ארובא ומפלפל בזה היכא שב' עדים אומרים שהשוחט דרס ושנים אומרים לא דרס אי אזלינן בתר רוב דרוב המצוין אצל שחיטה אינם דורסים ולדידי צ"ע דאפשר הא דרוב עדיף מחזקה הוא מחמת שהשכל שופטתו שמסתמא כן הוא כפי הרוב ולפי"ז היכא שיש חזקה מתנגדת לרוב מה שהולכין אחר הרוב שהוא מצד השכל כנ"ל הוי כגדר עדות ולא עדיף מאלו יש עוד עדים יעוין ב"ב דף צ"ג וכבר הארכתי במק"א כשיש ספק שקול אף שדנין בדין חזקה מ"מ אין לוקין ודלא כמ"ש הפמ"ג בפתיחה ליו"ד ואתי' לי' מדין סוקלין על חזקה אבל באמת ל"ד לשם דחזקה דהתם אינה פוסקת לעולם וכמבורר יעוין בתה"ד סי' ר"ז דברי הדוש"ת הק' ברוך תאומים פרענקיל. תשובה ח

שאלה ז"ל השואלים שאלתינו ומבקשתינו מכבודו הרמה להודיע לנו חוות דעתו ע"י המוקדם בנידון האשה העגונה עדיין רכה בשנים אשר נלקח בעלה לבעל מלחמה זה שמונה שנים ומיום שנלקח לא נשמע ולא נודע ממנו אם חי ואם מת והאשה הזאת יושבת שכולה וגלמודה והמעשה שהי' כך הי' זה רבעי שנה אשר הבאתה לפנינו בד"צ עד בע"מ יהודי ושמו צבי הירש והעיד בתו"ע איך שזה האיש שמחה קארין בעל האשה הנ"ל הי' עמו בקומפניע אחד מקדם וכעת אשר שאל עליו לכמה בע"מ ומענה בפי כולם איך ששמחה קארין מת במדינת הגר בעיר פעסט באישפטאהל דשם נקבר בקבר נכרים עם שארי בע"מ נכרים והנה אנחנו ב"ד לא רצינו לסמוך על דברי העד הנ"ל מחמת שהעיד בתו"ע ולא במסל"ת ובאמת הוא פסול לעדות מחמת שהוא חשוד בעיני הבריות שהוא חשוד על העריות ומבואר בחמ"ח וגם באה"ע סי' מ"ג דחשוד על העריות פסול לעדות אשה. ולכאורה הי' אפשר לצדד ולהתיר ע"י אופן זה והנה הרמ"א המביא בסי' מ"ג הנ"ל החשוד על העריות פסול לעדות אשה בין לענין קידושין ובין לענין גירושין משמע דוקא בקידושין וגירושין דבעינן עדות גמורה דאין דבר שבערוה פחות מב' הוא דפסול אבל לענין מיתה הכשירהו חז"ל אף אשה או עבד ואף נכרי במסל"ת נאמן י"ל דגם זה נאמן דאל"כ לכתוב רבותא טפי דאף למיתה אינו נאמן גם מדלא הביא הרמ"א הך דינא בסי' י"ג אצל הפסולים להעיד שמת בעלה ש"מ כנ"ל. אך שהרב בעל חמ"ח הביא ראי' מדברי רש"י בסנהדרין דף כ"ו ד"ה מודה ר"נ בין לאפוקי ובין לעיולא מפרש רש"י לאפוקי להעיד על האשה שמת בעלה ודבריו תמוהים ולכאורה מדברי רש"י אין שום ראי' דהא בודאי מי שהוא חשוד על העריות ע"פ עדים שמעידים שבא על הערוה או על הנדה זו א"צ להביא ראי' מדברי רש"י הלא הוא מבואר בפוסקים ובש"ע סי' י"ז וכל הפסולים לעדות מדרבנן כשרים לעדות זו ופסולי' לעדות מדאורייתא פסולים לעדות זו שמת בעלה ופסולי' היינו לעבירות דאורייתא כמבואר שמה וגם היא מוכח מגמ' דיבמות בד"ה הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו מדייק הגמ' הוא דלא ישא אבל לאחר תנשא הא מני ר' יוסף פלוני רבעני כו' וכ"ת בעדות אשה הקילו כו' ומתרץ הגמ' אליבא דר' יוסף כרבא אאמע"ר ופלגינן דבורא ור"ט סבר לא פלגינן דבורא ור"י מתרץ בעדות אשה הקילו וא"כ לדידן דפסקינן כרבא ע"כ ליתא להאי תרוצא דבעדות אשה הקילו וא"כ כיון דמוכח מגמ' למה לו לדייק מרש"י אבל ע"כ צ"ל דהרב בעל חמ"ח מיירי בכה"ג דאין עדות גמורה רק קול בעלמא שהוא מתייחד עם העריות דאין פסול רק מדרבנן כמבואר שם וקשה הא זה אינו מוכח מדברי רש"י כלום דהא רש"י מפרש בגמ' דחשוד על העריות היינו שיש עדות שבא על עריות כמבואר בחמ"ח אליבא דרש"י ור"ן. וא"ל דהוכחה מדברי רש"י הואיל ורש"י כ' זה אליבא דר"נ ואליבא דר"נ אינו פסול מדאורייתא דרשע דחמס בעינן כמבואר מדברי רש"י ז"א דדוקא לעדות אחרת בעינן רשע דחמס אבל לאותו עדות שהוא חשוד עליו פסול מדאורייתא דקי"ל כר"מ החשוד על אותו דבר אינו נאמן על אותו דבר ואף לרשב"ג דסובר אבל מעיד הוא לאחרים הטעם דאין אדם חוטא כו' הכא כיון דניחא לי' שתהא פנוי' הוי כאלו מעיד לעצמו ולכ"ע פסול מדאורייתא כמבואר בש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק י"ח יעו"ש אף שדברי הש"ך הם תמוהים כאשר אכתוב בסופו מ"מ הלכה באמת א"כ יפה כ' רש"י לאופן שמת בעלה אבל בנידן דרמ"א שפסול רק מחמת קול ואינו פסול רק מדרבנן שפיר כ' רמ"א דוקא לענין קידושין וגירושין אבל לענין מיתה י"ל דמהימן כנ"ל ובחשוד ממש שבא על ערוה סמך רמ"א עצמו על מה שמבואר בסי' י"ז בפסולי'