עטרת חכמים חלק א פח

ס"ק ל"ח מביא דברי הריא"ז שבש"ג באמרה הוא מת במלחמה צריכה שתאמר סימן כי חוששין גבה שאומרת בדדמי ודמי לטביעה במים יעוין בק"ע סי' קי"א] הן אמת שבש"ג מביא עוד בשם ריא"ז דבע"א במלחמה א"צ סימן מטעמו שסובר שאין חוששין לעד שאומר בדדמי. אבל לדעת הרמ"א לפי פירושו של הב"ש הנ"ל שמחמיר כדברי הרא"ש דבמים הרואה שטבע אינו מעיד דחוששין גבי עד שאומר בדדמי: ממילא לפי דעת זה מהראוי שיהי' הדין כן בע"א במלחמה היכא שראה ההרוגים לפימ"ש בעצמו בד"מ בשם הש"ג דגם במלחמה היכא שיש חשש בדדמי צריכין סימן ולמה לא הגי' הרמ"א על דברי המחבר שמכשיר בע"א במלחמה בקברתיו ומביא עוד דברי המרדכי שמיירי אף בראה ההרוגה ע"כ אני כמסתפק ושואל בכוונת הרמ"א להלכה: ועכ"פ מדברי הרמ"א בעצמו שכ' בזה"ל ויש מחלקים דכל מי שהי' אצלו כשנטבע במים כו' נראה שלא חש להחמיר רק אם הי' אצלו העד וראה בעצמו ולא בידיעה בלא ראי'. גם בשו"ת מהר"א ששון בסי' א' חולק על הסוברי' דגם בידע חוששין בדדמי וכן מבואר בשו"ת גאוני בתראי סי' כ' בשם הגאון מ' יצחק זצ"ל אחיו של הט"ז וכך דעת הפנים מאירות בשו"ת ח"ב סי' נ"ה וז"ל עכ"פ ברי לן דלדעת הרי"ף והרמב"ם סגי במשאל"ס בט"ע לחודא בלא סימנים ואף היכא שראה הטביעה. ולכן השמיט בש"ע חילוק זה אף שהטור הביאו ורמ"א כ' חילוק בסעיף כ"ח ויש מחלקי' כו' וא"כ במקום עיגון ראוי לסמוך על הרי"ף והרמב"ם והתוס' שכתבו דהאי סוגי' מיירי כשנשתנה קצת צורת הפנים אבל בלא נשתנה משיאין נשי בני אדם ע"י ט"ע אפי' הגיד העד בפירוש שראה הטביעה יש לסמוך על עמודי ברזל כאנו להתיר במקום עיגון ק"ו בן בנו של ק"ו כאן שלא נזכר בשום עדות שראה בעל אושפיזא שלו הטביעה כו' דחילוק זה בין ראה הטביעה או לא לא נזכר בש"ס וגדולי הפוסקים לית להו חילוק זה ופשיטא דיש לסמוך דראשון שאמר שהוציאו מהמים והכיר אותו בט"ע שלא ראה הטביעה ואם נפשך לומר דכאן כיון דעכ"פ ידע או שמע מהטביעה הוי כמו ראה מפשיטות לשון הרא"ש לא משמע כן שהרי כ' ליישב תמיהת התוס' שכתבו ותימה איך משיאין נשי ב"א שטבעו ע"י ט"ע כו' דהא מסתמא כתבו התוס' דנוהגין להתיר נשי ב"א שטבעו ע"י ט"ע משמע לכל הפחות אף שידעו או שמעו מהטביעה. אלא ע"כ כדקאמרינן עכ"ל הפני' מאירות. אף שראייתו אינו כ"כ מוכרחת מ"מ הדעת נוטה לדבריו ממשמעות דברי הרא"ש שכ' בזה"ל ויראה הא דבעינן ואסקנוהו קמן כו' היינו לאותם שראו הטביעה דהני אמרו בדדמי דכיון שראו שנפלו למים כו' ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל מדבריו אלו נראה דלא הקפיד על ידיעת הטביעה מפי השמיעה. וביותר משמע כן לשון הטור שכ' בזה"ל בד"א שראוהו העד שנפל שם דכיון שראוהו העד שנפל שם אומר בדדמי ויאמר שהוא הוא אפי' אינו ברור לו אבל אחר שלא ראה שטבע כו' עכ"ל. הרי מדויק שהעד ראוהו שנפל ומה שמובא בק"ע סי' רמ"ו בשם הריב"ש בתשובה סי' שע"ח שאינו מחלק בין ראה או ידע המעיין שם יראה שלא כ' כן רק לשיטות בעה"מ להצריך שיאמר העד וקברתיו דאף בשמע מהטביע' אם אינו אומר וקברתיו חיישינן שמא אמר בדדמי וכן לשון הרשב"א בשו"ת המיוחסת סי' קכ"ח בזה"ל אבל הרז"ה והרמב"ם ז"ל אמרו שצריך לומר מת וקברתיו וכ"נ ג"כ מדברי הרי"ף ז"ל אבל אם לא אמר שקברו אינו נאמן דבכל מקום סכנה שדרכן של בני אדם מתים שם במלחמה ומים כו' משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב היא שמת כדרך שמתו אחרים וסומך על הדמיון ומעיד ואפשר שלא מת והלכך עד שיאמר בפירוש קברתיו אין משיאין את אשתו כו' עכ"ל. הרי שלא נאמרו דברי הרשב"א רק לענין צורך אמירה וקברתיו אבל בדברי הרא"ש שהוסיף להחמיר דאף באסקינהו קמן והרי הוא מת לפנינו והעד מעיד עליו שמכירו בט"ע דעכ"ז אין סומכין על עדותו דשמא אינו מדקדק בט"ע י"ל שלא החמיר כ"כ רק כשהעד ראה בעצמו הטביעה בעת שנפל למים דכיון שהוחלט כ"כ לעיניו שמת האיש ההוא בנפילתו וטביעתו אינו חש לדקדק בהכרתו בט"ע ואומר שהוא הוא אף שאין ברור לו אבל בלא ראה רק שמע בכה"ג אין הדברים חזק כ"כ בלבבו להיות כעוצם עינו מראות יפה היכא שבידו כי המת מוטל לפניו להכירו בט"ע יפה יפה

ומלבד זה עוד כמה צדדי' להקל מצד הכרת כל הבגדים וארבע כנפות וקוויטס שנמצאו וכאשר גלוי לעיני כבוד הדרתו כמה מהמחברים שהקילו בכה"ג ולעיני יש עוד כמה וכמה ספרי שו"ת שמקילין בזה לבד ובפרט בנ"ד וכאמור ע"כ הנני מסכים לדעת הדרת מעלתו ותותר על פיו בצרוף כבוד בית דינו האשה מייטל אשת הנטבע ר' שמואל ב"ר מרדכי להנשא לגבר

גם הצ"צ בסי' מ"ה כת' בזה"ל ודאי הרא"ש לא חילק אלא בין ראה ללא ראה אע"ג דמסברא אית לן למימר מה לי ראה מה לי ידע מ"מ הרא"ש לא ס"ל כך שוב מצאתי אני עוד און לזה מדברי רבינו ירוחם ח"ח נתיב י"ג ח"ג שכ' בזה"ל וכתבו התוס' דהא דבעינן סימני' כשהעלוהו ולא סגי בט"ע משום שהם עצמם ראו הטביעה רצונם לומר כשנפל במים דכיון שראה הטביעה אולי במיעוט ט"ע יאמרו שאלו הם שנפלו עכ"ל לשון זה מורה ברור דדוקא ראו ולא ידיעה לחודא. ומש"כ הנוב"י בק"ע דף י"ט ע"ב בד"ה ועוד נ"ל הוכחה גדולה דהאי דדגלת איירי בלא ראה כו' יעו"ש דבר חריצות ומזה רוצה להוכיח בדין ידע כמו ראה יש לדחות בכמה גוונים ואחד מהנה כבר כתבתי עה"ג דמשכחת שהעד ראה בעיניו טביעת האיש ההוא ונעלם מעיניו ואח"כ ראה הוא או אחרים בו ביום אדם מת צף במים וכשהעלוהו ליבשה אחר חמשה ימים אדם מת ואנו חוששין שהעד המכירו עתה בט"ע אומר בדדמי ואינו הנטבע לפניו ראשון וחוששין שהנטבע הראשון ניצל ויצא חי ממילא לנו לתלות שהנמצא עתה מת הוא אשר נראה זה חמשה ימים צף מת באותו נהר דלענין זה הוי כרגלים לדבר אף שאינו נמצא באותו מקום מ"מ נראי' לזה מדברי שו"ת צ"צ והיכא שיש רגלים לדבר שהי' יותר מג' ימים לא תלינן בספק תוך ג' כמבואר בק"ע ואין תולים יותר מזה כיון שראינו מת צף באותו נהר חמשה ימים מקודם ונמצא עתה באותו נהר ומלבעדי זה לא נפקד איש ולא נשמע שטבע עוד אדם תוך ג' ימים בודאי לנו לתלות שהוא הנראה מת זה חמשה ימים וכעין קבר שנאבד הוא קבר שנמצא שאין סותרין בזה שום חזקת א"א אלא חזקת חיים ואדרבא עי"ז נשארת האשה שאנו דנין עלי' בשריותה בחזקת א"א ובעלה בחזקת חי והנמצא מת הוא אדם אחר שאין אנו לדון עליו ולא אזלינן כלל בתר חזקת חיים שהי' לזה האיש כי לא עליו אנו דנין וזה הוא כוונת הב"ש בס"ק הנ"ל וראי' לזה מדין המביא גט ממד"ה שנותני' אותו בחזקת שהוא חי אף כשידוע לנו בבירור שמת שם במקום הבעל משלח הגט אנשים לרוב וי"ל עוד שהי' סימן בבגדי האדם שנראה מת צף במים והעלו באותן הבגדים אבל העד שהעיד עליו שהוא בעל האשה לא ידע מאותו סימן ואינו בא להעיד רק מצד ט"ע והוא ראה בעת שנפל למים גם הנוב"י בעצמו שמוקי לזה בידיעה לחודא נחית לומר שמיירי שנראה בו סי'

ומלבד כל הנ"ל לבי אומר לי לחדש דבר בתק"ע שאף להמחמירין וסוברים להוסיף בחומרת הרא"ש דאף מי שלא ראה רק יודע מהטביעה אין יכול כלל להעיד עפ"י ט"ע אף כשראה מיד בעת הפלאה מהמים דז"א רק אם היתה ידיעה ברורה אבל אם לא בא השמיעה רק עפ"י דברי עכו"ם אחד שהוא לבדו ראה הנפילה במים לא מבעי' כשלא הי' מסל"ת כל דבריו בעוד לא נתברר כלא יחשב כי פיהם דבר שוא ואפי' במסל"ת לא אמון בם באסורא דאורייתא ורק בעגונה הקילו מצד צירוף טעם דדייקי ועשוי להתגלות בכה"ג אדרבא לב העד במציאת הנטבע לראות אם הוא האיש הנאמר עניו מפי העכו"ם שנטבע ומה"ת לא מדקדק העד בט"ע וכי הי' טביעתו ברורה לו כ"כ עפ"י השמיעה מפי עכו"ם אחד שלא יחוש עוד לראות היטב: די לדעתי בסברא זו לצדד להקל במקום שבלא"ה יש להקל מעיקר הדין כדין אחרי ובים להטות ובצירוף עוד כמה צדדי' ובפרט שנמצא שלם דברי ידידו הדוש"ת באהבה ה"ק ברוך תאומים פרענקיל

תשובה ז שאלה בנמצא הרוג להתיר את האשה להנשא ומתוך התשובה יראה תוכן ענין השאלה

תשובה בשריותה של האשה העגונה מקהלתכם יש לצדד לכאורה מחמת הסי' שהי' בהנהרג בצפורן א' מאצבעותיו שאף אם אינו רק כסימן אמצעי הרי גם בגדיו שעל גופו נכרו בט"ע. ולפ"ד הב"ח בתשובותיו סי' פ"א והח"צ בתשו' סי' קל"ד לא חיישינן בכה"ג לשאלה כשם דלא חיישינן לנפילה דחד. [ומקור הדברים בב"ב דף קע"ד ובתוס' יבמות דף קט"ז ד"ה למאי ניחוש לזה כ"כ אין לחוש לשאלה דחד אמנם בשו"ת כנ"י סי' נ"ב החליט להוכיח דשאני שאלה דחד מנפילה דחד מדברי הגמ' בב"מ דף כ"ו כיס וארנקי לא משאלי אינשי דאכתי ניחוש דילמא מצא אחר הכיס שנאבד מזה וקשר בו גט שלו שהי' במו כשם זה וממנו נאבד א"ו דלזה לא חיישינן משום דהוי נפילה דחד משא"כ חשש שאלה דאף בשאלה דחד חיישינן ע"כ הוצרך הגמ' לשנוי' כיס וארנקי לא משאלי כו' זה תורף דברי הכנ"י ולשונו בזה מגומגם אבל קצת כן כוונתו אמנם מיום עמדי על דעתי לא ידעתי אבין יסוד הב"ח והח"צ בדבריהם הנ"ל דהא שם ביבמות על דברי הגמ' למאי ניחוש לה אי לנפילה מזהר זהיר בי'. אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' כתבו ע"ז שם בתוס' הנ"ל שטעמו של אביי משום דהוי נפילה דחד וקשה דא"כ אך למותר הנאמר שם בגמ' אי לנפילה מזהר זהיר בי' ולדברי הח"צ דגם לפקדון דחד לא חיישינן לא צריכין גם להטעם שאמרו בפקדון אי