עטרת חכמים חלק א פו

בתשובה כו' יעו"ש וכתבתי בזה"ל יעוין שו"ת מהרח"ש סי' כ"ה וסי' למ"ד שמקשה ומגמגם על דברו מהריב"ל ובספר סדר אלי' דף קכ"ו מגדיל מאוד התמי' על מהריב"ל ומבי"ט שדבריהם בזה המה נגד הגמ' יבמות דף קט"ז ודברי הרא"ש שם דאף במאה נשים חוששין שאומרים בדדמי וממילא ה"ה לשארי פסולי' לעדות [והב"ש רמז זה בס"ק קנ"ג] וכן דעת הרמ"א בתשובה סי' ק"א ובשו"ת מהר"ם לובלין סי' קכ"ט וסי' קנ"ז כו' יעו"ש ולענ"ד שהמעיין בדברי המבי"ט שהוא בספרו ח"ב סי' מ"ט יראה שסברתו הי' דבעדות אשה יש עדיפות לעדות מנכרים במסל"ת מעדות פסולים שמתכוונים להעיד וע"כ דן עדות ב' נכרים במסל"ת בעדות אשה כעדות שני עדים ישראלים כשרים המתכוונים להעיד ואני מצאתי סמך לדבריו מדברי התה"ד סי' רל"ט ובפסקיו סי' רנ"ג ושו"ת מהרי"ק שורש קכ"א שהוכיחו מדברי הגמ' ביבמות דף קכ"ב לא תהא כהנת כפונדקית כו' שעדיף בזה עדות נכרי במסל"ת מעדות אשה ויעוין שו"ת הרא"מ סי' ע"ה] וממילא ל"ק על מהריב"ל והמבי"ט מדברי הגמ' מאה נשים כע"א דמי דדבריהם המה בב' נכרים מסל"ת. והמהריב"ל בלא"ה לשיטתי' שכמה מתשובתיו צידד להקל מצד צירוף דעת המרדכי דבנכרי מסל"ת לא שייך חשש בדדמי. ולפי דברי אלה נשמע דגם לדעת מהריב"ל והמבי"ט אין להקל בעדות הפסולים מחמת קורבה דהא באותו הוכחה שהוכיח התה"ד ומהרי"ק מדברי ר"ע לכשתהא כפונדקית שהגדת נכרי במסל"ת עדיף מעדות אשה דמתכוונת להעיד יש להוכיח שעדיף גם מעדות קרובים דהא ריע אמר במשנה לא עפ"י אשה וכו' ולא עפ"י קרובים ובעדות נכרי מסל"ת הודה לחכמים שמועיל וה"ז סתירה לדברי הנב"י ולכבוד מעלתו שנטה אחריו לעשות בזה לצידוד בגוונא דידן שהעדים המה קרובים: עוד כ' מעלתו וגם יש לצרף סברת עה"ג סי' ע"ב דלאחר ג' ימים עוד בנמצא הרוג עם סימן בגדים מהני ומים הוי כמו אחר ג' ימים עכ"ל לבבי לא כן ידמה מכמה טעמים חדא דטעמו של עה"ג היא משום דשמא תפח אינו אלא חששא דרבנן ובנ"ד החשש שהעד אומר בדדמי כיון שידע שנטבע ואין הטעם מצד שנוי המת בתפיחה וכדומה וכמבואר מדברי התוס' ד"ה וקאמרו סימני' וכיון שיש ספק על גוף העדות מה"ת להקל. גם בלא"ה כבר כתבתי בגליון עה"ג שלי בזה"ל צ"ע שמדברי שו"ת הר"ן סי' ע"א המוזכר ממנו בב"י אה"ע סי' י"ז בנטבע שנמצא מונח על שפת הים שלם והכירו בפרצוף פני' עם חוטמו וגם סי' שהי' בראשו וסי' אחר מצלקת שהי' בזרועו ומכ"ז לא מצא הר"ן צד להתיר מחמת שלא העיד העד דחזי בשעתי' כשפלטה הים יעו"ש ויעוין שו"ת מ"ב סי' ס"ג שמביא דברי הר"ן הנ"ל והעלה דצלקת הוא סימן בינוני הרי ראי' מזה דלא כדברי העה"ג ואף אם יש לדחות שסובר העה"ג דצלקת אף סימן בינוני לא הוי עכ"פ קשה דהא העה"ג מביא ראי' לדבריו מדברי המ"ב שבוודאי לא הי' ערב לבו להמציא מעצמו קולא שהוא נגד המבואר בר"ן וכדי ליישב דברי העה"ג צ"ל שסובר דבעלה ממים ואישתהי גרע יותר מלאחר ג' ימי' ובאמת שגם תירוץ זה דחיתי מלשון הר"ן שבתשובה הנ"ל עכ"פ מ"ש מעלתו בדעת העה"ג דמים הוי כמו לאחר ג' ימים מופרך כנ"ל מלבד שאין זה מסוג דינינו בספק דע"א במלחמה ומים כנ"ל שהוא ספק גמור ולא חששא דחומרא יעוין ראיות הראב"ד שמובא בהרא"ש מטבע חסא ולא אפקוה

עוד כ' מעלתו וגם יש צירוף סברת הגאון בעל נוב"י סי' מ"ו דדמי להאי דאמרי' שדה שנאבד בו קבר דאמרי' קבר שאבד היינו שנמצא ושייך כאן נמצא כאן הי' כו' וסברתו שם דאדרבא אמרי' כאן נמצא כאן הי' זמן רב קודם שנפל זה וזה לא שייך כאן דהמקום זה שנטבע ונמצא שם הי' מקודם מקום חריבה ויבשה אך בעת תגבורת המים הי' מקום מים עכ"ל מעלתו שפתי' ישק אמנם אחרי בקשת מחילה מהגאון הנ"ל אבאר שלענ"ד אין דמיון כלל לדין שדה שנאבד דשאני התם דהשדה לא איתרעי רק מחמת שנאבד בה קבר ע"כ כשמוציאין בה קבר לנו לתלות שהוא הקבר שנאבד דהא לי אבודת הקבר לא היינו חוששין על מציאת קבר בשד' זו לכן במציאת קבר מסתלקת הריעותא משא"כ כאן שע"י מציאת אדם מת באותו מקום שנפל בעל האשה נאמר שהוא בעל האשה וכעין דברי אלה מצאתי בתבואות שור סי' ס"ג ס"ק ט"ו ויעו"ש הראי' שמביא ממשנה שלימה דגיטין דף כ"ז דהמביא גט ונאבד ממנו ומצאו בכדי שאפשר שהחליף פסול כו' יעו"ש ואף שהראי' זו יש לדחות עכ"ז הסברא הנ"ל חזקה הוא בעצמותו מבלי צורך עזר וסעד גם הנוב"י בעצמו לא אמר תחלה סברתו רק בצלוב כיון שעכ"פ כבר יצאתה האשה מאיסור פורה כמבואר להמעיין שם. וכאן מצד הטביעה לא יצאתה מאיסור תורה כי לא הגיד הנכרי שראה כדי שהי' עד שתצא נפשו ששיעורו הוא לפי המבואר בפוסקים משך שלשה שעות ועכ"ז הי' אפשר לצדד לשיטת הסוברים דחשש שאלה בכה"ג לומר שהשאיל כל בגדיו אינו אלא חומרא מדרבנן א"כ מצד הכרת הבגדים יצאתה האשה מאיסור תורה ובזה הי' אפשר לפקפק כיון שהעד המעיד על הכרת הבגדים הוא קרוב לפסול מדאורייתא דאף לשיטת הסוברי' דע"א באשה נאמן מדאורייתא וכדרש הספרי לא יקום ע"א באיש אבל באשה קם ז"א רק בעד כשר לגמרי כמו בע"א לשבועה ואין על דעתי להרבות דברים בזה מצד שלדעתי אין דמיונו כלל לדין קבר שנאבד כנ"ל גם בנהר דרדיפא מיא ובפרט בעת תגבורת מים ששטפו והוליכו בנינים נשגבי' ובני אדם לרוב כמה פרסאות לא שייך כלל במציאות דבר בה לומר כאן נמצא כאן הי' ומלבד זה קשה לי הא הכרעת כמה מהאחרוני' כדעת איזה מקדמונינו להקל בספק שלשה ימים ומהם מקילין גם בספק אישתהי לאחר שפלטתו המים ולמה לא נחמיר מצד כאן נמצא כאן הי' וממילא במציאת אדם נחתך ראשו וכדומה ואין אנו יודעי' אימת נהרג והונח שם כן מהראוי לומר דכאן נמצא וכאן הי' מונח כך מרבות ימים וכ"כ בנטבע שנמצא מונח ביבשה א"ו דלא שייך בכה"ג סברא דכאן נמצא וכנשמע מדברי התוס' בחולין דף נ"א ע"א ד"ה המע"ה ובנדה דף נ"ח ע"א ד"ה ולענין דינא ואין לענינו סמך לדברי הנוב"י רק מדברי הרמב"ן במלחמות פט"ו דיבמות בפרושו בסוגי' מי חיישינן לשני יצחק ומובא שם בנ"י ובחידושי הרשב"א וכתבו אף דלא פסקינן בפ' המדיר כרבא אלא כרב אשי דלא אמרי' כאן נמצא כאן הי' י"ל דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונא אמרי' עכ"ל והרי מסיים שם בנ"י ואין כל המקומות וכל הדברי' שוים בענין זה עכ"ל ולפי' רש"י ותוס' ובעה"מ והרמב"ם והרא"ש פ' כל הגט ובתשובות שלא נחתו לפי' הרמב"ן הנ"ל נראה דאין להקל אף בעגונא סברא דכאן נמצא ויעוין ביו"ד סי' רצ"ד סעיף י"א אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורי' שקרוב הדבר שגנבום ממנו וטמנם בתוכו ומקשה בפרישה בשם מהרש"ל דהא למאי דקי"ל כרב חנינא דרוב וקרוב הולכין אחרי הרוב מותר אף בענבים וכ"כ הרא"ש להדי' ומתרץ הט"ז דס"ל להרמב"ם והטור דסברא חזקה דמכרם זה גנבם וכמו דאמרי' בכתובות כאן נמצא כאן הי' וזה עדיף מקורבא דמוכח כו'. וע"כ כ' הטוש"ע שקרוב הדבר כו' עכ"ל הט"ז. ואמנם ברמב"ם פ"י מהלכות מאכלות אסורות דין י"ג אי' בזה"ל אבל ענבים הנמצאים טמוני' שם אסורי' שמא משם נלקטו והצניען שם ע"כ הרי שאף לקרוב לו ודאי לא החשיב. אף שיש כאן סברא דכאן נמצא כאן הי' ואף הטור והש"ע לא כתבו רק שקרוב הדבר ואף אי טעמייהו כדברי הט"ז לא החזיקו לוודאי אמנם באמת אין צורך לסברת הט"ז די"ל דהטוש"ע תפסו דעת רבינו יונה המובא בחידושי שיטה מקובצת לב"ב שכ' בחד תרוצא שהסברא נותנת שהגנבים יראים להטמין בכרם גניבה מכרם אחר יעו"ש ולפ"ד הרא"ש והגהות אשר"י גם הענבים מותר מטעם רוב הרי מבואר דאף לגבי איסור לא ס"ל דכאן נמצא אמנם הרמב"ן לשיטתי' שבחידושיו לב"ב כ' בזה"ל אבל ענבי מצנעי פי' עבידא ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוי אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצאו כאן היו. וה"נ מוכח בקידושין פ"ק דאמרי' כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משו' דדרכן של הגננים למכור על פתח גנותיהן כדאמרי' בסוף ב"ק הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל עכ"ל ודע דמסיום דבריו ליכא למ"ד רוב עדיף נראה דכוונתו דבכה"ג הוי כספק השקול ומההכרח לומר כן דאל"כ קשה למה תנן התם בסורי' מותר א"ו דלא הוי אלא ספק וא"כ אכתי קשה למה ענבי אסורי' הא ספק ערלה בחו"ל מותר ונ"ל דסברת הרמב"ן דקרוב שהוא מקומו שנגד רוב משוי לספק שקול וכשנוסף לזה חזקה דכאן נמצא הוי הקרוב כודאי או כקרוב לודאי לכך גבי ענבי הנמצאים בתוך הכרם דשייך גם החזקה דכאן נמצא אסורי' אבל בכרם הנטוע ירק כיון דהירק נמצא חוצה לו אף ששב כמו שהוא במקומו דמי כיון שדרכם של הגננים למכור על פתח גנותיהם מ"מ החזקה דכאן נמצא וכאן הי' לא שייך בזה כיון דלאו מקומו ממש הוא הרי לא הי' זה ובלא חזקה אף הקרוב המצוי כזה לא משוי אלא ספק השקול לכך בסורי' מותר וא"ש כל דברי הרמב"ן הנ"ל ואם כן הכוונה בדברי הרמב"ן נ"ל אף לפי פירוש הרמב"ן במלחמות הנ"ל גבי יצחק ריש גלותא דאקילו משום עגונא ומקילין מטעם כאן נמצא כו' דז"א אלא כעין גוונא דהתם שיש קרוב וחזקה דכאן נמצא דר"י ר"ג שדר בקורטבא דין קרוב במקומו ממש הוא וגם חזקה דכאן נמצא וכ"כ בשטרי דנאני בר חבי שהמוחזק בשטר דין קרוב לו ויעוין בספר תורת חיים לב"ב דף קע"ב במ"ש בד"ה שנים שהי' בעיר א' דבשני עיירות מוציאין זע"ז ואחר מוציא עליהן כיון דהאי יוסף ב"ש דר בעירו קרוב לו אזלינן בתר קורבא לגבי רובא דעלמא כו' יעו"ש ואף שיש לפקפק על דבריו עכ"ז כאן גבי נאני בר חבי היכא שהשטר ביד א' ששמו כשמו פשוט לומר שיש דין קרוב למי שהשטר בידו ונוסף לזה החזקה דכאן נמצא ומזה למד רבא להתיר במעשה דיצחק ר"ג דשם ג"כ איכא תרווייהו אבל בנפל למים שאנו