עטרת חכמים חלק א פה

גדולה הא דפשיט הש"ס ביבמות דף קכ"א דר"י ב"ב לקולא דאי לחומרא אינהו דעביד כמאן דילמא לעולם דעבדו כרבנן והא דאינסבי לבתר חמשה יומי היינו כיון דהתם מיירי דראה הטביעה א"כ כיון דראה אותו קודם חמשה יומי שנטבע א"כ מותרת ממ"נ דאם זה שנטבע קודם חמשה ימים מת מאותו טביעה א"כ הרי אשתו מותרת ואי דלא מת מאותו הטביעה אכתי כיון שמכירין אותו בט"ע השתא ואיכא ספק אם הוא תוך ג' ימים או אחר ג' ימים והרי הרא"ש והטור סוברים דבספק ג' ימים תולין להקל אלא ע"כ דהך דדילגת מיירי להרא"ש בלא ראה הטביעה והיינו שלא ראה אותו אז בצורת פניו אבל איזה שאר סימן מובהק יש להם בהנטבע הנמצא שזה הי' קודם חמשה ימים שנטבע אז ואפ"ה התירו לאשתו עפ"י ט"ע לאחר חמשה ימים וא"כ שפיר הוי ס"ד דהש"ס למיפשט דר"י ב"ב לקולא פליג וצע"ג על הטור. וא"כ לפי"ז גם להרא"ש לא איפשט האיבעי' דע"א במלחמה ודלא כב"ש ס"ק קמ"ד ואין להוכיח דע"כ מיפשט האיבעי' דע"א במלחמה דדמי למים שאל"ס מעובדא דחסא וכמו שמביא הרא"ש בשם הראב"ד שם והאמת כי דברי הראב"ד שם משולל הבנה אבל עכ"פ במשאל"ס נלע"ד לדחות ראי' הראב"ד בטוב טעם דצריכין להבין בלשון הראב"ד דכ' דע"א במלחמה לא בעי קברתיו ומינסבא לכתחלה והיינו דכוון הראב"ד להשיג על הרמב"ם פי"ג מהלכות גרושין וכן סובר הרי"ף בתשובה. ומביא תשובה זו מהר"י בן לב ספר צ"ו סי' ס"ז בע"א במלחמה אף דלא אמר קברתיו אם נשאת לא תצא וע"ז משיג הראב"ד לכתחלה מותרת בע"א במלחמה. א"כ לפי"ז קשה דיוקא דהראב"ד מעובדא דחסא אף לענין לכתחלה מהיכן הוא. אי מלישנא קמא דאמרי' התם דף קי"א ע"ב מדבורא דר"נ אזלה ומינסבה ולא אמר לה ולא מידי הא התם דהוי בדיעבד אין ראי' כלל דמיפשט האיבעי' דע"א במלחמה דלענין דיעבד ס"ל להרי"ף והרמב"ם אף דלא מיפשטא האיבעי' מ"מ בדיעבד אם נשאת לא תצא ואי דיוקא דהראב"ד מלישנא בתרא שם דאמרינן דאינסבא ר"נ לדביתהו דמשמע אף לכתחלה מ"מ נלע"ד דאין ראי' כלל למפשט הך בעי' דע"א במלחמה לדידן. דהא בודאי יש לדקדק בלשון ראשון דמוכיח רב איבו מעובדא דחסא דמשאל"ס בדיעבד לא תצא הלא חסא גברא רבא ורב אשי ס"ל בדף קכ"א ע"א דצורבא מדרבנן אף לכתחלה תנשא במשאל"ס וע"כ צ"ל הכא דגברא רבא וצורבא מדרבנן שני עניני' הם וחסא גברא רבא הוי וצורבא מדרבנן לא הוי. איכ לפי"ז בלישנא בתרא דר"נ דאינסבה לדביתהו וסובר דגברא רבא קלא אית להו ע"כ צ"ל דלר"נ דכ"ש צורבא מרבנן דתנשא לכתחלה במשאל"ס דאין סברא דיחלוק ר"נ בסברות הפוכות עם רב אשי ומש"ה לדידן שפיר מיפשט האיבעי' דע"א במלחמה תנשא אף לכתחלה. דכל הדחויא דקמדחי להפשטן דמיירי דאסקוהו לאלתר וקאמרה סימנים הוא דקשה ותיסברא מים שאין להם סוף נינהו ולר"נ ל"ק מידי הך ותיסברא דהא קתני להדיא מעשה בשני ת"ח אבל לדידן דל"ש צורבא מרבנן ול"ש גברא אחרינא שפיר הוי בעי' דלא איפשטי'. ואף דהוא חריף הוא כפתור ופרח עכ"ל השואל

תשובה מה שהקשה כבוד מעלתו הרמה קדמוהו בעהמ"ח שו"ת נודע ביהודא בק"ע בחלק אה"ע סי' כ"ז וגם הוא מגדיל התמי' כאלו פורק אין לה ומדחה בזה לדינא דברי הסוברים בדעת הרא"ש דדוקא בראה הטביעה בעינן דחזי בשעתו ואני כתבתי כבר עה"ג בסי' הנ"ל כמה גוונים לתרץ הקושי' וא' מהנה היא הן פשוט לדינא כשרואין איש ידוע נפל למים ונעלם מהעין ואחרי איזה שעות רואין אדם מת צף באותן המים אם לא נראה אז בפרצופו בהכרה שהוא הראשון שנטבע אין להתיר אשת הראשון כי חוששין שמא הוא יצא בחיים במקום אחר והמת שנראה אח"כ הוא אדם אחר ולא מקלינן לתלות שהראשון שנעלם מעינינו אחרי נפלו במים הוא המת הנמצא אח"כ ול"ד לפלוגתת רבי ורשב"ג בפסחים דף יו"ד בשדה שנאבד בה קבר אי אמרי' קבר שאבד הוא קבר שנמצא דשאני גבי א"א דאף בנטבע כשהוא במשאל"ס החמירו חז"ל ולהחזיקה בחזקת א"א וגם מצד חזקת חי אשר הי' לבעלה אשר לנו לדין עליו כי בכ"מ דנין החזקה במה שנולד הספק ומחמת שראשית הספק אם בעל אותו האשה עודנו חי או לא מחזקינן אותו בחזקת חי ואינו בטלה מחמת מת הנמצא אשר לא ידענו מי הוא אף שגם לאותו גוף הי' חזקת חי מ"מ משארינן בעל האשה בחזקת חי ותולין שזה האיש אחר אשר אין פנינינו בחזקת חי שלו והוא הטעם של הפוסקים שמחמירין בספק ג' ימים כן כוונת הב"ש בסי' י"ז ס"ק פ"ד. וה"ז דומה לגט הבא ממד"ה שנופנין בחזקת שהמגרש קיים. אף כשידוע שבמשך הזמן מעת כתיבת הגס עד הגעתו אל מקום המסירה כבר מתו שמה במד"ה אנשים רבים לאלפים עכ"ז לא הורעה בזה חזקת חי של המשלח ע"כ בנטבע במשאל"ס כיון שחשו חז"ל להחמיר לומר שמא ניצל ונשאר בחיותו אין לסלות שהוא המת הנמצא אח"כ שמתנגד לזה חזקת חי וחזקת א"א ובדברי אלה סתרתי כמה קושי' שבק"פ כספר נוב"י ואכ"מ להאריך היות תורף הדין שהתחלנו בו פשוט ומבואר גם ידוע המבואר בא"ע בק"ע סי' קע"ו מדברי שו"ת בית יוסף דאף המקילין בספק ג' ימים מ"מ היכא שיצא הקול שנהרגו באותו מקום אנשים ולא נודע מי הם ולאחר כמה ימים נמצאו הרוגים באותו המקום אין תולין מספק דתוך ג' ימים ויש להסביר דבזה הוי כעין קבר שאבד ונמצא קבר ואף למ"ד דפליג התם מודה הכא להחמיר הן לפי המבואר עוד בק"ע סי' ר"ד היכא דרגלים לדבר שכבר עברו יותר מג' ימים לא תלינן להקל ובכה"ג הוי כעין רגלים וכ"כ י"ל באדם שנטבע וצף מת בנהר ונמצא אח"כ בעבור יותר מג' ימים אדם מת הועלה מנהר זה שלא מקלינן לומר שזה הנמצא הוא נטבע תוך ג' ימים למציאתו רק אמרי' שמסתמא הוא הנראה מת וצף באותו נהר קודם שלשה ימים כי אין לזה התנגדות לחזקת חי כיון שאין אנו יודעין מי הוא וכסברת הב"ש ואף המקילין בספק ג' ימים אין טעמם משום חזקת חי רק כיון שזה הוא חומרא לכך מקילין בספיקו אבל לא בכה"ג שיש רגלים לדבר לומר שהוא הנראה מת באותו נהר זה יותר מג' ימים מעתה פשוט לומר שבמעשה דדיגלת הי' שהעד שהעיד על הכרתו עת שהוציאו את הנטבע ליבשה הוא בעצמו ראה חמשה ימים מקודם איש פלוני נפל למים ונעלם מעיניו ואח"ז ראה הוא בעצמו או אחרי' נטבע מת צף במים ואת פניו לא ראה או לא הגיע לידי הכרה ובכה"ג מספקינן מצד חומרת חז"ל וכנ"ל לומר שהנראה ראשון נפל במים ניצול ועלה במקום אחר ועודנו חי והנראה אח"כ מת צף באותו נהר הוא איש אחר אשר לא נדע מי הוא וממילא כיון שהיה באותו נהר אדם טבוע מת בודאי ואחר חמשה ימים מוציאי' מאותו נהר אדם מת תלינן שמסתמא הוא הנראה כבר קודם חמשה ימים ואין עוד ספק ג' ימים ע"כ אין לסמוך עוד על העד המעיד שמכירו שהוא בעל אשה פלונית שאין דנין בשריותה דכיון שהוא ראה שבעל האשה ההוא נפל למים אומר בדדמי ע"ז הנמצא כעת שהוא אשר ראה ראשונה שנטבע

תשובה ו שאלה מאת כבוד הרב החריף וכו' מ' שמעון מק' דאמברעווע

באחד שיצא מביתו ובו ביום הי' פתאום תגבורת המים והגיד נכרי א' שראוהו נופל במים ששטפו על מקום שהי' תמיד חריבה ויבישה. ואחר כמה נמצא במים סמוך למקום שנפל שם לפ"ד הנכרי והכירו אותו חמיו וגיסו והבגדים שעליו והד' כנפות הכיר ע"א בט"ע גם נמצא אצלו קוויטס מאדון שלו

תשובה טרם אענה אציע מה שקשה לי בדברי כבוד מעלתו. ראשית דבריו בזה"ל בשיקול הדעת הראשון הי' נ"ל כמה סברות להתיר חדא כיון דהכירו בט"ע את פניו והי' שלם ולא נשתנה מצטרפין דעת ר"ת לשאר סברות להקל כמבואר בב"ש ס"ק פ"ז והכא איכא סברות הרבה פוסקים דידע שנטבע לא הוי כראה שנטבע ולא שייך בדדמי ואף לפי שמסיק בב"ש ס"ק פ"ז דידע הוי כראה ושייך בדדמי מ"מ כיון דיש כאן סימני' בהלייבל שהי' שני מיני צבע וזה הוי עכ"פ כסימן שאינו מובהק כמבואר בשו"ת נוב"י בא"ע סי' ל"ו יעו"ש וסימני' עם ט"ע וראה אותו מיד בודאי מהני כמבואר בב"ש ס"ק פ"ז ואף דחיישינן לשאלה הלא הרבה פוסקים ס"ל דלא חיישינן לשאלה ואף אי חיישינן לשאלה מ"מ לסברת הב"ש ס"ק ס"ט לא חיישינן לשאלה רק מחמת דסימנים דרבנן והוי כמו סימן שאינו מובהק והלא בנ"ד סימן שאינו מובהק עם ט"ע וראה אותו מיד מהני עכ"ל ויתפלא הא לשיטת הסוברים דחיישינן לשאלה ומטעם דחשו דלמא הלכה כאוקמתא קמייתא דסימני' דאוריי' רק דחיישינן לשאלה כל סימני' בבגדי' כלא המה והב"ש בס"ק הנ"ל הוסיף מכח ממ"נ כדעת מהר"ל מפראג די"ל דילמא סימני' דרבנן ובעינן סימני' מובהקי' ביותר ממילא חיישינן לשאלה ותו ליכא סימן מובהק ביותר מצד הסימני' שבבגדים אבל אם הלכה דסימני' דאורייתא חיישינן לשאלה ע"כ צ"ל שלא מועילים כלל סימני' בבגדים והוי כליכא סימן כלל אף לא סי' בינוני דהא סימן בינוני מועיל אי סימני' דאורייתא ומ"ש מעלתו עוד בזה"ל נוסף לזה יש צירוף ספיק' של הח"מ ס"ק סמ"ך דרחוק הוא ששני בני אדם נטבעו בבגדים אלו עכ"ל לא אבין דהא לא נזכר כלל בגביות העדות שיש שום עוד יהודי או נכרי מסל"ת שאומר שראה אותו בעת הטביעה מלובש באותן הבגדים שנמצא בהם כשהעלוהו מן המים גם מ"ש וגם יש צירוף מה שהביא הב"ש בק"ע ס"ק יו"ד בשם מהריב"ל דבשני עדים אף פסולים לא שייך בדדמי עכ"ל לא מחוור והנני מעתיק לכבודו אשר כתבתי בגליון הנוב"י בק"ע סי' כ"ח על מ"ש שם הנה מצאתי גדולים כו' והמה שני עמודי עולם מהריב"ל כו' והמבי"ט