עטרת חכמים חלק א פג

לענין שחיטה כשבאנו להחזיק שרובן של וושטין אינם נקובים מתנגד לזה מיעוט וושטין הנקובים דהא לא ידעינן דרוב וושטין אינם נקובי' במקןם שחיטה אלא מצד שדרך הטבע להוליד כל אבר בשלימותו והרי ידוע ונראה לעינים שבכל דבר הטבעי יש מיעוט שיוצא מן הטבעי ויש וושטין שנמצאו נקובים וכן ברוב בעילות אחר הבעל אם זינתה אפי' פעם א' יש חשש המיעוט אליבא דר"מ דלמא לא נתעברה מהרוב הכפילות אלא מבעילה של הנואף אף שהוא מיעוט נגד בעילות הבעל דהא אם זינתה הי' גם אותו המיעוט באותה ואין לומר דנדון מצד הרוב שלא זינתה כלל ולא הי' כלל ממיעוט שנתעבר ממנו אם לא מבעילת הבעל ז"א דלא מצינו בשום מקום שיאמרו חז"ל רוב נשים אינם מזנות ובסוגי' דמנ"ל דאזלינן בתר רוב לא הזכירו לרובא אלא רוב בעילות אחר הבעל ומה שמותרת כל אשה לבעלה ולא חיישינן שמא זינתה הוא מטעם חזקת כשרות ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן ויש לי בזה אריכו' דברי' וכ"כ ברוב תנוקת מטפחין אף כשנלך אחר הרוב לא נאמר דליכא מיעוט בעולם שאינו כמו רוב. כי יש גם מיעוט בעולם אבל כשאנו דנין על דבר אחד שאין אנו צריכין בו לרובא דעלמא ובפ"ע הוא נדון אם נאסר מחמת מעשה שנתהווה בו או לא ויש ס"ס לאיסור או להיתר וכשנחזיק אותו ס"ס לרוב לא הי' מציאות המיעוט באותו דבר רק א' מצדדי הרוב ובכה"ג גם ר"מ מודה דאין לחוש דילמא נעשה בדבר זה איסור או היתר על דרך מיעוט דפעולת הרוב לומר שלא נעשה מעולם באותו דבר מן המיעוט אלא מן הרוב ולא מן המיעוט ולא הי' מיעוט כלל גם י"ל דס"ס בדבר א' שהוא בדבר שאנו דנין בו וא"צ לאותו ס"ס שום דבר מרובא דעלמא הוי כרובא דאיתא קמן דמודה גם ר"מ דלא פליג אלא כשהרוב הוא מצד רובא דעלמא שהוא רובא דליתא קמן [תירוץ הראשון מקובל לכל שומעיהם ושבוע זו נזדמנתי עם כמה מופלגי תורה גם מקהלות אחרות כאשר לקחו אזנם חילוק הראשון הסכימו כולם לדעה א' טוב הוא ונכון ועל תירוץ השני פקפקו קצת והבחירה חפשית] לדעתי שניהם כאחד טובים

וסמוכין לכל דברי הנ"ל מדברי הר"ן לאלפסי בריש פ' כל הצלמים להמעיין שם בעיון היטב ועוד עדיפא הכא ע"כ פשוט שאף שמדעת הרמב"ן שמביא הר"ן שם נראה שלא נחית לסברתו של הר"ן מודה הכא גבי ס"ס ודי למבין אמנם באמת אין כאן ס"ס דרוב נשים מתעברת אף בתוך זמן הנקת ילדיהן ורוב ולדים כשהגיעו לדעת ולהכיר מניקתן לא יאבו לינקו מאחרת ומיעוט שאינו מצוי הוא שירצה תינוק בן שנה ובפרט יותר לינק מאחרת וע"כ לא אמרו בגמ' דגבי דידה אי מעברא ומסמסי' לי' בבצים וחלב ויתר דבריו מה שאינו נוגע אלא לפלפולא בעלמא אין לי פנאי לסתור ולבנות. ובפרט שכבוד רו"מ בא להציל דבריו הראשונים ובודאי לא יראה חוב לעצמו כי לולא זאת לא הי' כבוד מעלתו מתחזק לומר קבלו דעתי בכוונת הר"ת וראייתו נגד המבואר בדברי כמה גאונים בספריהם אשר כל בית ישראל נשען עליהם שהי' פשוט בעיניהם דר"ת אוסר בגרושה אף באינה מכירה וכן מורה לשון התוס' ביבמות ואין לזה ענין להשתוות צמקה דדי' שאינה בת הנקה כלל ולא תקרא בשם מינקת ולא יכנסו דברי באזני כבודו ולא יגיע לקץ ע"כ אפסוק ואומר שלום: הק' ברוך תאומים פרנעקיל. תשובה ג לק"ק רישא. להרב הגדול המפורס' מוהר"ר יוסף נ"י האבד"ק טשומץ

שאלה אשה אחת נתגרשה מבעלה והיתה מעוברת ואחר הגירושין כמה חדשים ילדה בן והניקה איזה חדשים אך האשה הנ"ל הוכרחה לבקש פרנסה עבור זה הכריחה לגמול את בנה: ולאחר חצי שנה מיום הגמל התקשרה א"ע בשידוך עם איש אחר וכשנתוודע להב"ד שעדיין לא שלמו ימי הנקה שלא הי' רק י"ז חדשים עכבו מלהנשא ולהמשודך קשה מאד להמתין שאין לו מי שיטריח עם בני ביתו ומאוד מבקשים למצוא להם תרופה שלא ירחיק חבל הקישור ביניהם והנה כבוד מעלתו כתב את פלפולו ותשובת החולקים עליו וזה החלי להשיב

תשובה לענ"ד נכונים דברי החכם שסובר דלדעת הרשב"א שהוא הי"א שמובא בש"ע אה"ע סי' י"ג סעיף י"ד אין איסור בגרושה בהכרה שבא אחר הגירושין כי כן פשטות הכוונה בלשון הש"ע והדברים כהווייתן מבוארים בר"ן בפ' אע"פ ובמ"מ פי"ג מהלכות גירושין בשם הרשב"א ולהסביר הדבר אציע לשון שו"ת הרא"ש בכלל י"ג סי' ג' שכתב בזה"ל ומ"ש בספר המצות בתשובות הגאונים שאינה נקראה מינקת חבירו אם פירשה מלהניקה ונותנתו למינקת שלשה חדשים קודם מיתת הבעל אם הלכה נקבל ואפשר שזה הוא טעמו של הגאונים ז"ל שלא מצינו בגמ' אלא מעוברת חבירו ומינקת חבירו ומשמע הלשון שמת בעלה והניחה מעוברת או מינקת וכיון שהיתה מינקת בשעת מיתת בעלה החמירו בה חכמים שלא תנשא בשום צד יעו"ש (גם בשו"ת הר"ן סי' י"ב כ' בסגנון זה) הרי דיוק לשונו במ"ש כשהיתה מינקת בשעה שמת בעלה לפ"ז י"ל כן גם בדעת הרשב"א שסובר בגרושה אם לא הגיע להכרה בשעת הגירושין לא מיקרי מינקת חבירו כי לא היתה אז משועבדת להניקו להלאה ומרצונה לבד היא שמניקתו. וזה מדויק בלשון הרשב"א בסיום דבריו שכתב אבל קודם הזמן הזה לא דהא אי בעי לא תניק ליה כלל ואפי' בשכר. הרי אף שמניקתו גם אחרי הגירושין עד זמן נשואין שבלא"ה א"א להיות קודם תשעים יום מזמן הגירושין ובזה"ז יש הכרה מעלי' כמבואר בגמ' ופוסקים עכ"ז אינה בכלל מינקת חבירו כיון שבשעת הגירושין עדיין לא הגיע להכרה ולא נקראת עוד מינקת חבירו ואף בכה"ג שבשעת הגירושין היתה מעוברת וחל עליה אז איסור מעוברת חבירו מ"מ כיון דלדעת הרשב"א הנ"ל ע"כ אין איסור במעוברת גרושה משום דסתם מעוברת למניקה קיימא דכי גרע מאלו כבר התחילה להניק ועדיין לא בא לכלל הכרה וצ"ע לשיטתי' דאיסור מעוברת בגרושה אינו רק משום דחז"ל השוו גזרתם וכשאסרו מעוברת חבירו לא הוציאו מהכלל מעוברת גרושה וגם כשאסרו מינקת חבירו לא הוציאו מן הכלל מינקת גרושה ועכ"ז מותרת גרושה שלא הניקה עד כדי הכרה כי כזו לא תקרא בשם מינקת חבירו ואין בשם מינקת חבירו כ"א המשועבדת להניק דהיינו אלמנות שרובם עליהם חיוב שיעבוד להנקה. והגרושות כשיש עליהם החיוב מצד הכרה ואשר איננה כמו אלה לא מיקרי מינקת חבירו וא"ש לדעת הרשב"א פסיקת לשון הברייתא ול"ק לדידי' קושי' התוס' ביבמות דף מ"ב ובכתובות דף ס"ב שהקשו על דעת ר"ש הזקן דלשיטת הר"ש הזקן א"א לתרץ כנ"ל דהא הוא מתיר אף בהכרה ודעת התוס' שבכה"ג בודאי קרוי בשם מינקת חבירו והתנא פסיק ותני מעוברת ומינקת חבירו דמשמע אח' אלמנות וא' גרושות אבל לדברי רשב"א הנ"ל מיושב בפשיטות

היוצא מזה דלדעת הרשב"א במעוברת גרושה ליתא האיסור משום דלמניקה קיימא לכך אף כשמניקה הולד אח"כ ליכא לאוסרה כיון דאיסור זה לא היה עליה בשעת הגירושין והכל הולך אחרי האיסור שחל עליה בשעת המיתה או הגירושין גם פשוט לומר בהסברת טעמו של הרשב"א ז"ל דלשיטתי' כיון שעכ"פ כשלא בא לידי הכרה בשעת הגירושין והיתה פוסקת אז מלהניק עוד לא היתה אסורה ממילא אין לאוסרה אף אם מניקתו להלאה ובא אח"ז להכרה דמה תועלת היה בגזירת איסור זה הלא הי' בידה לפסוק מלהניק הולד קודם הכרה ותחת אשר חשו חז"ל לתקנת הולד היה גרם רעה מוחלטת להולד מצד גזירת איסור הנ"ל כי כל הגרושות ישמטו דדיהן מבניהן מיום הגירושין כדי שלא יחול עליהם איסור מינקת וסמוכין לדברי אלה מדברי הרא"ש ביבמות דף מ"ב במ"ש שם סברא דלכך אסרו חז"ל מינקת אף באומרת איני נזונות ואיני עושה דאם היתה מותרת להנשא בכה"ג לא היתה מניקתו והיה הולד בא לידי סכנה יעו"ש ואף שהרשב"א מחולק עם הרא"ש דלדעת הרא"ש וסברתו שם אסורה מינקת גרושה אף כשלא בא כלל להכרה. מ"מ י"ל שנחית הרשב"א לסברא הנ"ל ולקולא שמחמת שאין איסור בגרושה קודם הכרה ממילא גם בהכרה אין לאסור כ"א כשהכרה היתה כבר בעת הגירושין דאם נאסור עלי' מצד ההכרה אחרי הגירושין תמנע מלהניקו. כל דברי אלה בכוונת הרשב"א שהיא הדעת הי"א שבש"ע והמעיין בדברי האחרונים ובספרי שו"ת אשר רבו מספר שהאריכו בזה יראה שרובא דמינכרי מגדולי קדמונים השמיטו א"ע מלהקל כדעת הרשב"א אם לא בצירוף שארי צדדי' להקל וגם בכזה לא רציתי מעודי להיות מן המנוין בשום היתר מינקת והטעם כמוס עמדי ע"כ גם בזה לא אדבר עוד. ומי אנכי להיות מכריע בריחוק מקום ועל דבר שלא נשאלתי עלי' משני הצדדים הכ"ד הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה ד שוב שנית בא לידי מצד השני פלפול באריכות מענין זה וזה אש השבתי בעזה"י

תשובה פתח דבריו יעיר אוזן למה אסרו רב ושמואל עד כ"ד חודש הלא די בכ"א חודש כדברי רשב"ג שאמר אני אכריע כו' ואין החלב נעכר בפחות מג' חדשים וע"כ צ"ל דסברי דגזרינן אטו תוך כ"א חודש כמו כן מהראוי לגזור בנתנה למינקת או גמלתו ולכאורה היה נראה דמטעם זה השמיטו הרי"ף והרמב"ם האי דברי ר"ג דמוכח מרב ושמואל דגזרינן במינקת כמו בהבחנה וכמו כן תורף דברי כבוד מעלתו ולענ"ד הנכון דבזה עצמו אם לחוש על