עטרת חכמים חלק א פא

אלא מפני תקנת הולד הצלת נפש מסכנה ומ"ש המחבר כאן ושמא לא יהיב לה בעל הוא רק גזירה תמוה מאד לא מצינו מלת שמא בגמ' אלא סתם אמרו בגמ' לא יהיב לה בעל דמה"ת ימצא הבעל השני א"ע לפרנס משלו בן אחר דזה מוטל על כל הציבור ולא עליו לבדו רק שעכ"ז יש מציאות צידוד היתר במניקות מזנה היכא שנתנה למניקות ונשבעה המינקת שלא תהדר לשיטות הסוברים דמן הדין הי' כדי סמיכה אם נשבעה המינקת רק דגזרינן נשבעה אטו לא נשבעה וכיון דבכה"ג ליכא אלא גזירה מצינן למימר כיון דמעוברת בזנות לא שכיח מלתא דלא שכיח הוא שתתעבר ולא גזרו בהו רבנן. ע"כ על הגליון

והצורך הביאני להעתיק מה שכ' עוד על הגליון תשו' הנ"ל מה שמקשה הנב"י על המהרי"ו שכ' דאף היכי שהבעל מודה שזנה עמה אין להקל משום דחוששין לתקלה שיאמרו קמו רבנן במלתא שהוא בנו וודאי ויתירהו בלא חליצה וכה"ג אית' פ' ד' אחין בספק גירושין וכו' ומשיג עליו הנב"י בזה"ל אני תמה דבשלמא בס' גירושין כיון דמשכחת למיקם עלי' דמלתא שהרי אפשר להתברר בעדים שהי' קרוב לה א"כ שפיר אמרו דנפיק חורבה שיאמרו באמת קמי רבנן עלה דמלתא אבל כאן אין שייך למיקם עלה דמילתא שממנו נתעברה ולא לאחר כו' וכ' בגליון בזה"ל לא עיין היטב במהרי"ו שכ' להדיא דהיכא שבא עליה באקראי בעלמא הוא דחיישינן שמא נתעברה בזנות עם אחר אבל אם הי' רגיל לזנות עמה תדיר תלינן העיבור בו ויסודו מתשו' הרא"ש שהי' ת"י שהוא בתשובת הרא"ש שלפנינו כלל פ"ב שמבואר להדיא דהיכא שהי' רגיל אצלה מיד שדינן רוב בעילות בתרי' יעו"ש ולכך שייך גם הכא קמו רבנן עלה דמלתא שיאמרו שנודע לב"ד שהי' רגיל עמה בקביעות ע"כ עה"ג ואף שנתקיימה דברי מהרי"ו מ"מ המצדדים להקל אף במזנה עם אחר אין להם לחוש למה שכ' מהרי"ו דמהרי"ו לשיטתי' שמחליט לאסור במזנה עם אחר ע"כ דעתו דאם נתיר כשמודה הבא לישאנה שהוא בא עלי' יש לחוש שיאמרו קמו רבנן במלתא שהוא בנו וודאי משא"כ להמתירין אף בידוע שזינתה עם אחר ומה"ת יאמרו שקמו רבנן במילתא כו' ובפרט היכי שמפורסי' שזינתה עם אחר וזה רוצה לישאנה לא הי' עמה במחיצתה ועכ"ז התירוה הב"ד ובינו כל השומעים שהיו צדדים אחרים להתיר ולא מפני דקמו רבנן במלתא שהוא בנו של זה ואחרי כל האמור יבין כבוד מעלתו שאין רצוני לחוות דעתי לא להיתר ולא לאיסור ומשפט הוראה לכל מר באתרי'

ומתוך דברי יבין כבודו שיש בהם כדי סתירה גם ליתר דבריו בפלפול תשובתו ולפלא בעיני איך ערב לב כבודו לומר בהחלט דר"ת אינו אוסר בגרושה כ"א במכירה יגדל. אמת שיש הסוברי' שהרשב"א חשב כן לשיטות ר"ת ודעת הב"ח אבל המעיין בדברי שלפנינו בשיטות ר"ת כבר עמד למעלה בשם רבינו תם לא ימצא צד לנטות להעלות על דעת ר"ת לא אסר אלא במכירה וכן הסכימו כמה גאונים בספריהם ומכללם הריב"ש ומה שהוכיח מעלתו וראי' ר"ת נגד הר"ש דהר"ש התיר גם במכירה דאל"כ גם לס"ד הי' מינקת שרי למעוברת בענין החשש הסכנה דמעוברת משום דחסא ובמניקה משום מכירה דאיכא ג"כ סכנה כן תורף דברי כבודו אבל לא מחוורין דבריו בעיקר ראי' הר"ת כמו שמפרש בפ"י ומרומז גם בתשו' ח"צ בתשובותיו כיון דתני יחד מעוברת ומינקת לפי ס"ד הי' מיירי מעוברת אף בגרושה ושייך טעם דדחסא ממילא הי' מתפרש גם מינקת גרושה לפ"ד הר"ת כיון שהתחילה להניק אף שעדיין אינה מכירה מ"מ שם מינקת עלי' וממילא שלפי ס"ד דגמ' דבמעוברת מיירי גם בגרושה כמו כן מינקת מיירי ג"כ בגרושה ואף שאינה מכירה כיון ששם מינקת עלי' היתה בכלל מינקת חבירו ואסורה להנשא ומה"ת נמצא לנו דלפי המסקנא חוזר מדין זה כן תורף דבריהם. והר"ש לוצאטי שבס' אמונת שמואל לא נחית לזה ע"כ ערב לבו לדחות בקל דברי הר"ת הנ"ל ובשיטות הר"ש י"ל דסובר דלעולם אין שם מינקת על גרושה כיון דאינה משועבדת ואף אי מכירה שמחויבת להניק מצד סכנה ע"ז כפי' ב"ד מ"מ אין עלי' שם מינקת חבירו וא"כ לא לזר יחשב לומר שאף לפי הס"ד דמ"מ לא הי' נכלל בכלל מעוברת ומינקת שוה מעוברת חבירו כל שהוא קרוי מעוברת חבירו דהיינו בין מעוברת אלמנה או גרושה ומינקת כל שהוא קרוי מינקת חבירו וזה השם אינו נופל אלא על מינקת אלמנה מה שמקשה על המהרש"א כבר הרגיש הפנ"י ורבים מחכמים בספריהם אבל אף אם נאמר אשר לא ניתן לאמור לפי הכרעת רוב הגאונים בשיטת ר"ת אלא באשר חשב מעלתו דבאינו מכירה גם הר"ת מתיר ומטעם דלא גזרינן אינו מכירה אמו מכירה כמו דלא גזרינן נתנה בנה למינקת אמו לא נתנה גמלתו אטו לא גמלתו הלא יבין כל משכיל שאין השתוות בגזירה זו בשלמא בכבר נתנה למינקת אי לא הוי לחוש שתחזירוה המינקת או בגמלתו שאין עוד מציאת איסור באשה זו מצד אותו הולד שאין לגזור אלא מפני אשה אחרת שפיר י"ל דלא גזרינן הך אשה אטו אחרת אבל הגזירה באינו מכירה אטו מכירה הוא באותו אשה עצמה אם נתירה באינה מכירה נבוא להתירה אף אם תאחר זמן הנשואין והיא תהי' עוד בהנקתו עד שיכירנה הולד וחילוק זה מדויק בדברי המהרש"א ד"ה דאמר ר"נ שכ' בזה"ל היינו דגזרינן בהו הא אטו הא דליכא למיגזר בהו מיני' כו' כוונתו כדברי הנ"ל דאף דליכא באותה אשה צד גזירה גזרו אטו אשה אחרת גם יש מקום גזירה אם אף שיהי' הולד מכירה תערים לומר שאינו מכירה וגם אין הדבר מפורסם לאחרים ואינם יחשבו שכבר הכירה כי הכל לפי חורפי' של הולד אבל בנתנה בנה למינקת או בגמלתו ליכא למטעי וא"ש דברי המהרש"א מ"ש בשיטת ר"ת דגזרינן אינו מכירה אטו מכירה רק שמ"ש עוד המהרש"א נתגרשה אטו לא נתגרשה לא מתיישב בזה. עכ"פ יש לקיי' תירוץ המהרש"א דאף דלא גזרינן גמלתו אטו לא גמלתו ונתנו למינקת אטו לא נתנו מ"מ אינה מכירה אטו מכירה גזרינן

עוד האריך מעלתו להקשות מה ס"ד דגמ' דלא נחית המקשה להך סברא דסתם מעוברת למניקה קיימא והפליג בדברים בזה. והפליג דברים ללא צורך דהקו' פשיטא דקארו לה מאי קארו לה כבר העיר בזה הנוב"י במה"ק סי' מ"ח ורצה הנוב"י להוכיח מזה כדעת הר"ש יעו"ש וכתבתי עה"ג ספר הנ"ל ולא אעתיק רק תירוץ א' שהוא פשוט וזה לשוני עוד י"ל דלפי המבואר בשו"ת מהר"ם פאדווא סי' למ"ד שהביא לראי' לדעת הסוברים דאף בלא התחילה להניק אסורה משום מינקת חבירו מדברי הגמר' סתם מעוברת למניקה קיימא דאי בלא התחילה להניק כלל מותרת אמאי אסרו במעוברת הא סתמא כשתנשא לא תתחיל להניק כדי שתשאר בהיתר תחת בעלה כן תורף דבריו יעויש. א"כ י"ל דס"ד דגמ' דבלא התחילה להניק מותרת אמנם למסקנא גם לא התחילה להניק אסורה וכטעם הרא"ש שאסרו חז"ל שתנשא מפני תקנות הולד דאם תשאר פנויה מסתמא תניק מעצמה את ולדה וכ"כ במעוברת וז"כ הגמ' סתם מעוברת למניקה קיימא כלומר אם לא תנשא מסתמא תנקיהו מעצמה וזה מכוון בלשון רש"י ש"כ סתם מעוברת למניקה קיימא וכשתלד מניקתו ע"כ על הגליון

ומה שהקשה מעלתו על הרא"ש דמתיר בצמקה דדי' דהא לפי אמת ראי' ר"ת וס"ד דגמ' גם בצמקה אסור דמינקת דומי' דמעוברת: לק"מ לפמ"ש לעיל דליכא הוכחה לר"ת מס"ד דגמ' רק מה שהוא בכלל שם מינקת וכשצמקה דדי' של האשה ולא התחילה להניק לא הי' מעולם עלי' שם מינקת ועד"ז נסתרו גם שארי קושי' של מעלתו ותירוץ זה כבר מבואר בספרי שו"ת ובפרט בשו"ת ח"צ לפשוט ונכון ועפ"י כל האמור מיושב מה שמקשה בנוב"י מה"ק סי' י"ד על דכרי האמונת שמואל שמתיר בהכניסה לו ב' שפחות כיון שאינה משועבדת להניק והרי לב"ש אין שיעבוד כלל על האשה מ"מ סובר דאשה צריכה להמתין כ"ד חודש כדמשמע מלישנא דברייתא הן הן דברי ב"ש דקאי גם לענין איסור נשואין לאחר תוך כ"ד חודש. וכבר העיר ע"ז גם בספר הפלאה ולפי הנ"ל ניחא די"ל דהא דמתיר ר"ש בגרושה אף אם מכירה הכוונה כמ"ש שיונקת להלאה הולד ואף אם תתעבר אין חשש סכנה כיון דהבעל חייב במסמוס ולפי דעת הר"ש בגרושה אינה בושה לתבוע וא"כ אף אם היינו חושבי' דכיון שמכירה הולד הוי כמשועבדת להניק עכ"ז אין למנוע מלהנשא דמה לי אם היא תחת בעלה השני או אם היתה נשארת תחת בעלה הראשון דמשמשת כדרכה ואינה חוששת לסכנת הולד דאם תתעבר ימסמס הולד בביצי' וחלב בהוצאת אביו והא דכתבו התוס' בשיטות הר"ש בהיתר הגרושה דאינה משועבדת אין כוונתם דמטעם זה התיר הר"ש אלא נתכוונו לשלול דלא נימא כיון דאמרו סתם לא ישא אדם מינקת חבירו א"כ מכללו גם גרושה והרי נאסרה בלא פלוג או דחשו חז"ל גם בגרושה דלמא תבוש מלתבוע לזה כתבו דגרושה כיון דאינה משועבדת אין עלי' שם מינקת חבירו וסתמא דברייתא כפירושו דקאי על מינקת אלמנה והדר הדין לגבי גרושה שאם מכירה צריכה שתניק הולד להלאה אבל מותרת שתנשא במשך זמן הנקה וכשאינה מכירה בידה לפסוק מלהניק דאינה משועבדת לב"ש גם באלמנה כל שאינו מכירה תוכל לומר שפוסקת מלהניקו דהא אינה משועבדת אבל כשמכירה שצריכה להניקו גם להלאה ממילא אסורה שתנשא תוך כ"ד חודש דהא גבי אלמנה איכא חשש סכנת הולד דאם תתעבר ותעכר חלבה ותהא בושה מלתבוע מהיורשים על צורך המסמוס וימות הולד ובכה"ג מיירי הברייתא דאמר הן הן דברי ב"ש וכו' א"כ יש לקיים גם דברי האמונת שמואל דהיכא דהכניסה לו ב' שפחות שאינה משועבדת שאם אינה רוצה להניק כלל והולד לא יכירה עדיין עאכו"כ שלא התחילה להניק כלל שהדין עמה אבל האמונת שמואל לא נחית לדברי מהרי"ל וצ"צ הנ"ל שלפי דבריהם אף באפס שיעבוד הנקה אגידא האשה שלא תנשא מצד שחשו חז"ל לתקנת הולד דכשמניעה מלהנשא ממציאה את עצמה שתניק את בנה או שתמסרנו למניקה ואם הדרה הימנקת תמסרנו להאחרת או תמסמסנו: