עטרת חכמים חלק א עה

דא"כ אין מקום לדברי רש"י במ"ש דלכך מוכרח דאין טומאה במחובר דאל"כ טמאת את הכל הא אין לטמא מפאת העדר ההכשר שאינו רק במציאות רחוק כשמחשב על הגשמים לדבר תלוש: ולפלפולא בעלמא עלה בלבי לומר דאף שצריכין מחשבה לדבר תלוש הי מטומא הכלי דאי' בפ"א דמכשירין משנה א' משקים טמאים מטמאין לרצון ושלא לרצון וכ' שם הרמב"ם בפי' בזה"ל ומבואר הוא כי הדבר המטמא מטמא לרצון ושלא לרצון לפי שהטומאה עם ההכשר באים כאחת אמנם אנו מצריכי' המשקה לרצון כשקדם לבדו להכין הזרעים לטומאה ואח"כ יבא הדבר המטמא והוא אמרו וכי יתן וכו' ואח"כ ונפל מנבלתם עליו כו' עכ"ל א"כ אפשר לומר לכאורה כשדבר המטמא נוגע באוכל ואז פוגש באותו אוכל משקה אף שלא לרצון מכשירו א"כ אם הי' זרעים מחוברין מקבלין טומאה ואחרי ששכיחי שרצים מתים שמונחים ונוגעים אצלו הי' אפשר מוכשרים אף בגשמים שלא בתלוש דמה שצריכין מחשבה לתלוש הוא מכלל הדין אף מכשירין אלא לרצון כמבואר בפי' רש"י ובכה"ג שהטומאה והכשר באים כא' לא בעינן לרצון ואף שיש לדחות דלא שייך רק היכא שהמשקה המכשירה הוא טמאה י"ל דהאי תנא סובר דטומאת משקין דאורייתא ולטמא לאחרים א"כ מי הגשמים בעצמן נטמאו בפגישתן דרך ירידתן על השרץ ומטמאין אח"כ הזרעים ומכשירין אף שלא לרצון (ויעוין במקואות פ"א משנה וא"ו וברמב"ם ובראב"ד. ובמכשירין פ"ב משנה ג' מי שפי כו' וברמב"ם פ"ב מהט"א דין כ"ז. ודע דהנכון כמבואר במפ"מ דטעמו של רמב"ם דמי גשמים דינם כמחוברין לקרקע דאינם מטמאי' לדעתו בריש פ' ט"ו כ"א מטומאה שנוגעת בהם ברצון אבל להס"ד דזרעים מחוברין מתכשרים במי גשמים היינו צ"ל דבפגיעתן בזרעים עדיין המה כתלושין ונטמאים גם המה מהשרצים והרבה יש אריכות דברים בזה) אבל כשאין הזרעי' מקבלים טומאה במחובר ממילא אין לגשמים דין הכשר כ"א בחישב אותם לצורך תלוש ולא שייך תו הטעם דא"כ אתה מכשיר את הכל וכך צריכין ללמוד הכשר מטומאה ויתכנו דברים האלו גם לסברת הר"ש בפי' המשנה הנ"ל שכ' הטעם דמחמת טומאתן חשיבי טפי יעו"ש אבל קשה בעיני להסב כוונת הרמב"ן בזה ובלא"ה מה נאמר בתירוץ השני שכ' הרמב"ן ועוד שמא הייתי מוצא מהן בידי שמים שאינו מכשיר כו' דא"כ נפלאים ביותר דברי רש"י שכ' דא"כ את מטמא את הכל. וע"כ צ"ל דהרמב"ן לא נחית ליישב דברי רש"י וסובר דיש איזה דרש שאין טומאה במחובר ואינו רק מתרץ קושי' התוס' דל"ל למילף הכשר מטומאה תל דבלא"ה א"א לומר הכשר במחובר דא"כ הכשרת את הכל ואיך שייך דברי הפסוק וכי יותן מים על זרע כיון שאין זרע בעולם שלא בא עליו מים וכאשר הרמב"ם כ' טעם זה ביחוד בר"פ י"ב מהלכות ט"א. גם רש"י בפי' החומש פרשת שמיני כ' הוכחה זו לענין שלילת הכשר במחובר וע"ז מתרץ דסובר התנא דבעינן מחשבה לתלוש כו' א"נ כו' ועכ"פ הרווחנו לתרץ קושי' התוס' על רש"י עפ"י הקדמת והוצעת דברי מעלתו בצירוף סברתי הנ"ל מיני' ומיני' כו'

והנה לטעם הר"ש דמפרש דלכך משקי' טמאי' מטמאין שלא לרצון דמחמת טומאתן חשיבי טפי ודכוותי' פ"ק דשבת דף י"ז כלי טמא חושב משקין עכ"ל אפשר לומר דיש להם חשיבות להכשיר אף לדבר שאינו נטמא מנגיעתן ומצאתי בס' מ"ח בפי' למס' טבול יום דרוצה לומר שיש בזה פלוגתת תנאים דלר"מ מכשירין שלא לרצון אף אם אין האוכל נטמא מהם והוכחתו מדברי ר"מ בפ"ג דט"י משנה וא"ו באוכל זתים נגובין ונפל על בגדיו ועל ככר תרומה ר"מ אומר אלו ואלו טמאין בטבול יום שמשקים של טמא מכשירי' לרצונו ושלא לרצונו ואף דמשקי' של ט"י הוא שלישי ושלישי אינו עושה רביעי בתרומה מ"מ מכשיר התרומה לקבל טומאה אח"כ והיינו ע"כ מטעם הר"ש ולדבריו שם טעם הת"ק דסובר שאינם מכשירי' לא מחמת שט"י אינו טמא בענין זה כדברי חכמים שם רק מחמת שאין יכולין לטמא התרומה לכך אינם מכשירי' כיון דההכשר והטומאה אינם באים בב"א לא מתכשרי אף ממשקי' טמאי' נמצא לשיטת ר"מ יוצדקו דברי רש"י בחומש שמוכח שאין הכשר במחובר דאל"כ הכשרת כל הזרעים אף שאין מקבלין טומאה במחובר מוכשרים מגשמים טמאי' ותנא דבריית' דידן דיליף הכשר מטומאה אפשר סובר כת"ק הנ"ל

ולבאר דברי הנ"ל אשר כתבתי שלאותו ה"א לא הוי ילפינן טומאת שרץ מהכשר טומאת בכ"ח אעתיק הספרי פ' שמיני וז"ל שם וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא וכי יתן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא יש לי בענין זה זרעים טהורים וזרעים טמאים מחוברין להקרקע ותלושין מן הקרקע מתן בידי אדם ומתן בידי שמים כו' יש לך לחלוק אם אומר אתה מחוברים טמאי' תלושין טהורים טמאת את הכל כו' כוונת הספרי מבואר אחרי שיש ספק אם לטמא המחוברין ולטהר התלושין או להיפך מכרעת הסברא דאם יש טומאה במחוברין נטמא את הכל שהטהרה במחוברין והטומאה בתלושין. ולולי הסברא הנ"ל אפשר הייתי אומר להיפך דהטומאה רק במחוברין ותלושין טהורין וגם הי' צד סברא לומר כן מהכרעת לישנא דקרא דלגבי טהרה כתיב זרע זרוע אשר יזרע דהכוונה על תלושין כדמוכח בשבת דף צ"ה ע"ב: ולגבי טומאה כתיב על זרע סתם גם מבואר בספרי הנ"ל דין ה' ו' ז' דטומאת שרץ א"א ללמוד מטומאת כלי חרס להקל דמה לטומאת כ"ח שהוא קל שאינו אלא ראשון ושרץ הוא אב הטומאה כ"א מגז"ש דמים מים ילפינן איזה דיני' שגלתה תורה בענין ההכשר לטומאת כ"ח. והנה הגז"ש אינו מופנה כלל דבמים דכתיב גבי טומאת כ"ח איצטרך למעט מי פירות כמבואר בספרי [וצ"ע על הזית רענן שכ' שמופנה גבי כ"ח] ואף אם הי' מופנה מצד א' הי' קשה למ"ד מופנה מצד א' למידין ומשיבין. א"כ היכא ילפינן טומאת שרץ החמור מטומאת כ"ח הקל א"ו צ"ל דאינו אלא גלוי מילתא בעלמא דבכה"ג למידין ואין משיבין יעוין שבת קל"א ע"ב ברש"י ד"ה גמר ז' ימים כו': א"כ לאותו ה"א דיש טומאה במחוברין בטומאת שרץ ע"כ היינו צריכין לומר דיש טהרה בזרעים תלושין ולגבי טומאת כ"ח נראה מפשטא דקרא מכל האוכל כו' דמיירי במאכלים תלושין וכמבואר ברמב"ן בפי' עה"ת ובפרט למ"ד דכל משקה כו' קאי לטומאת עצמו וגם ענייני הכשר ילפינן מיני' כ"נ מדברי הרמב"ם דסובר טומאת משקין דאוריית' ויליף כמה דיני הכשר מפסוק וכל משקה יעוין מ"ש מהרש"א בפסחים דף ט"ז בד"ה בפרש"י בד"ה ותלושין] א"כ לאותו ה"א לא הוי ילפינן כלל הכשר טומאת שרץ מטומאת כ"ח מגז"ש דמים מים שאינה מופנה ואיך שייך לומר גילוי מילתא בעלמא אחרי שהמה מחולקים בטומאתן מהיפך להיפך ולכך כ' הרמב"ן שאפשר האי תנא ס"ל כו' משום טעמא דאל"כ טמאת את הכל וצדקו בזה דברי הרמב"ם שהביא סברא זו בפי"ב מהלכות ט"א ובפ"ב יליף למעט הכשר במחובר מוכל משקה וגו' כאשר פרשתי למעלה בדבריו ובפרט שלשטתי' עיקר המיעוט מוכל משקה שלא ישובו המים למחובר. א"כ אי ס"ד דוכי יותן מים על כל זרע קאי על זרעים מחוברים היינו צריכין בע"כ לחלק בזה בין טומאת שרץ לכ"ח

והנה מה שמחלק בספרי בין מתן בידי אדם למתן בידי שמים ר"ל מי גשמים כפי' הק"א] ע"כ ר"ל שמי גשמים אינם מכשירי' אף בתלוש שלא לרצון בני אדם וצריכין לומר דהכוונה מה שמסיים שאם אתה אומר בידי שמים טמא טמאת את הכל שהתבואה הנקצרי' הנשארי' בשדה לייבש עד זמן אסיפה הי' נטמאים משרצים השכיחים בשדה (ויעוין בזית רענן] בהכשר הגשמים שיורדים אחר הקצירה ואין להקשות ע"ז לפ"ד הנ"ל למאן דאמר יש טומאה למשקין מדאוריית' יטומאו הזרעים אחרי הקצירה בהיותם בשדה ממי הגשמים הנוגעים בירידתם בשרצים ונטמאי' ומטמאי' שלא לרצון כדין כל משקה טמאה דז"א כיון דביאת הגשמים אז בזמן הקצירה שלא לרצון אינם מכשירי' אף כשנוגעי' בטומאה כמבואר במכשירין פ"ד משנה ב' מי שירדו עליו גשמים אפי' אב הטומאה אינו בכי יותן ויעוין ברמב"ם פי"ב ובראב"ד גם בסוף פ"ג דט"י ויעוין בפ"ד דמכשירין משנה וא"ו ויעוין גם במשנה ז' ובר"ש שם מ"ש בשם התוס' ומיושב בזה קושי' הטורי אבן בחידושיו למס' חגיגה דף י"ט בד"ה דין טהורים. וברמב"ם וראב"ד ריש פ' ט"ו מהלכות ט"א והרבה יש להאריך בזה ואין כאן מקומו

עוד דרך פלפול יש ליישב קושי' תוס' דהנה לכאורה יש ליישב קושי' התוס' על רש"י דלשמואל דסובר יטמא קאי לטומאת משקי' מנ"ל דתלושין מכשירין עפ"י דאי' בספרי אין לי אלא הכשר מים מנין לרבות שאר משקי' כו' דין אחר ומה מים שהם חוזרים לידי אביהן ליטהר [ר"ל שהם נטהרי' ע"י השקה] מכשירין את הזרעים משקים שאינם חוזרי' לידי אביהן לטהר אינו דין שמכשירין את הזרעים כו' למדנו מזה שיש ללמוד ש הכשר עפ"י קולא וחומרא שיש בענין הטומא' גופא א"כ לפי"ז אפשר לומר לכאורה דלשמואל דיש טומאה למשקין מדאורייתא והיינו דוקא בתלושין דמחוברין ממעטו מטומאה מפסוק אך מעיין ובור מקום מים [יעוין פסחים] א"כ יכול ללמוד הכשר במים תלושין מק"ו ממים מחוברים שאין להם טומאה מכשירי' תלושין שיש להם טומאה מכ"ש שיכשירו אבל לשיטת רב דאין טומאה למשקי' כל עיקר מדאורייתא ליכא ילפותא בק"ו כנ"ל. לכן מצריך לימוד על הכשר מים תלושין וכן נראה מבואר מדברי רש"י בחגיגה דף י"ט ע"א בד"ה ואם בשביל שיודחו כו' ע"ש ודע דלשיטת רש"י כנראה מדבריו חולין צ"ו ד"ה לענין הכשר זרעים מחוברין מכשיר היכא דניחא לי' בנפילת הפירות לתוכן דהוי אחשביני' לתלוש ומתכשרי הפירות אף בעודם תוך המים המחוברים וצנון במערה י"ל דלא נפל מרצונו והתוס' לשיטתייהו דסוברי' כפי' ריב"א דאין הכשר ע"י מים מחוברין רק בעת הוצאת האוכל מהם דאז הוי תלושין ובאי' ממחובר ואותו