עטרת חכמים חלק א עא

תשובה מ"ש מעלתו ובזה מבואר דל"ק ג"כ מ"ש התוס' כו'. לפ"ד לא יהי' תרוצו של רב אשי רק לשיטת שמואל ולא אליבא דהלכתא דאנן פסקינן אחריות ט"ס וס"ל כשמואל בשטר מכר לא קנה ובלא"ה לא אבין דבריו. דסברת הרשב"א שמביא בב"י סי' רכ"ו מבוארת שם בזה"ל דדוקא במכירה דיהיב זוזי ובודאי א"ל תרעומת עליו אבל במתנה לא ע"ש והכא כיון שכתב בלשון מתנה לענין דינא דבר מצרא נראה שבאמת הי' מתנה. וכיון שלא קיבל מעות אין מקום לתרעומת ושפיר יכול המערער לדחותו ובהתחלות דבריו שהאחריות דהכא אליבא דשמואל אינו רק נגד ערעור מנגזל הי' יכול ג"כ לתרץ קושי' התוס' לפי סברת הר"י במג"ש שהובא באס"ז ב"מ ק"ח ד"ה נשאל הר' יוסף הלוי דבמתנה היכא דלא קיבל כל האחריות שייך דינא דב"מ ועל קושייתו הנ"ל דא"כ לא יהי' תרוצו דרב אשי רק אליבא דשמואל אפשר לומר דר"א לא מיאן בתירוצו דרב המנונא רק אליבא דשמואל כיון דשמואל בעצמו מפרש בשטר דמתני' במתנה ולא הי' ניחא לי' לאוקמא מתני' במוכר שדהו מפני רעתה. דוחק לפרש כן בברייתא אליבי' דמסתמא האי ברייתא דבשטר כיצד אמתני' קאי [וסברא כזו מבואר בפנ"י קידושין דף כ"ט ד"ה מתיב רב המנונא] אבל לדידן נכון תירוץ רב המנונא אמנם בירושלמי קידושין אי' דשמואל שאל מרב הונא כתב מתנה בלשון קנין א"ל ארכבי' אתרי ריכשי' ושמואל לא קיבל א"כ נראה דשמואל חולק אדברי רב אשי וצ"ל ע"כ אליבי' תירוצא דרב המנונא במוכר שדהו ותירוצא דרב אשי אינו אליבא דשמואל ומיושב קושי' מעלתו אמנם לכאורה נראה בב"ב דף קמ"ט דרב אשי ג"כ סובר אחריות לאו ט"ס הוא ויש לדחות: והנה לשיטת רבינו יונה מובא ברא"ש ב"ב דף מ"ב שכ' בזה"ל ואפי' למ"ד אחריות לאו ט"ס הוא הנ"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימור כך הי' תנאי ביניהם עכ"ל מיושב קושי' מעלתו חדא דהא כאן גילה בפירוש להיפך במ"ש גם בלשון מכר ועוד כיון דהכא לא מיירי בשטר ראי' כמבואר בתוס' ופוסקים [ובהגהות הרא"ש כאן גם בחידושי רשב"א לקידושין דף ט' נראה דנוכל להעמיד סתם נייר המבואר בברייתא בנייר שיכול להזדייף דומי' או על החרס א"כ בודאי לא איתרע מחמת שלא הוזכר בו אחריות] רק בשטר קנין לא שייך כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות דמה שנזקק לשטר הי' לצורך הקנין ועיקרו לא נעשה אלא לכך וכמבואר בקידושין דף ט' בתוס' ודעת רבינו יונה הנ"ל מובא בש"ך סי' רכ"ה

גם יש לעיין במתנה ובקבלות אחריות כשהוזלה השדה אח"כ דהיינו בשעת מתנה היתה שוה אלף ובשעת טריפה ת"ק דבמכירה כה"ג מחויב המוכר לשלם לו אלף לדעת הטור והמחבר בחו"מ סימן קט"ז כדעת הראב"ד שלא יהיה פסידא ללוקח אבל במתנה י"ל דאינו משלם רק כמו שהוא שוה בשעת הטריפה רק כשמבואר בשטר מתנה סכום מעות על כמה קיבל אחריות ועכ"ז י"ל דהיינו דוקא כשהי' חיוב קבלות אחריות באופן המועיל לביטול אסמכתא אבל בשטר לבד אינו יכול לטרוף רק כשעת הטריפה דעל המותר מה שהוזל משעת המתנה עד שעת הטריפה שהנותן יפסיד לגמרי והמקבל ירויח אפשר הוי אסמכתא ויעוין בח"מ סי' ס"א ס"ה ובסי' שע"ג ולזה אפשר תועלת במה שכותב בלשון מכר דגמר ומשעבד עצמו כדין מוכר שמחויב לשלם כשיעור המעות שקיבל ויעוין שו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' ק"ג דבמכר ליכא דין אסמכתא א"כ י"ל דמיירי כאן כשמפורש אחריות ועכ"ז יפה כחו בלשון שכתב שדי מכורה והי' מאד מדויק בדברי רש"י קידושין דף כ"ו ע"א ד"ה רב אשי כו' ליפות את כחו שאם יגבנה בע"ח של נותן ממנו ישיב עליו לתבוע ממנו דמים המפורשים עכ"ל. דלכאורה אך למותר מ"ש רש"י דמים המפורשים וי"ל דבשטר לבד בלא קנין לא נגמר על הנותן החיוב שישלם כשעת טירפא לדעת הרמב"ם דבערב לאחר חיתום השטר אינו מועיל אף שטר רק קנין דעכ"פ דמי לאסמכתא כמו בשומר קרקעות ובמתנה יהי' כשואל לסברת הש"ך חו"מ סי' מ' ס"ק ד' דאינו מועיל רק חייב אני לך מנה בשטר שאין בו שום לתא דאסמכתא ובחיוב מיד בלי שום תנאי משא"כ בשואל כיון שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דמי לערב דדמי לאסמכתא ולא מהני שטר רק בקנין לדעת הרמב"ם ואפשר אף לדעת הראב"ד לפי סברת הש"ך ח"מ סי' קכ"ט ס"ק י"ב ומצאתי סמך לדברי בחידושי ריטב"א מובא באס"ז לב"מ דף פ"ב שכ' בזה"ל וא"ת א"כ כשפירש כן מ"ט דר"א דל"ל לשמואל די"ל דס"ל דהא אסמכתא הוא וכו' ושמואל סבר ור"ע נמי דלאו אסמכתא הוא כיון שזה בדרך אחריות שמקבל עליו וכשומר חנם שהוא מתנה להיות כשואל דמי כו' עכ"ל ויעוין מ"ש התוס' בסוגי' הנ"ל בשבועות ובעה"ת שער מ"ג כ' בשם הרמב"ן בזה"ל שיכול אדם שיחייב עצמו באחריות שאינו חייב בו ע"ד חייב אני לך מנה בשטר וזהו אחריות כל המתנות וכ"ש בקנין כו'

אבל באמת צ"ע דאף סתם קבלות האחריות במתנה הוי לכאורה אסמכתא ודמי למה שמבואר ברמב"ם פ' כ"ה מהלכות מלוה ד"ז ראובן שמכר לשמעון שדה ובא לוי וקיבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי שזה אסמכתא הוא ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם דמי מכר זה כו' הרי זה חייב עכ"ל והובא בח"מ סי' קל"א יעו"ש בב"י ובסמ"ע. ומפשטות דברי הרמב"ם ומ"מ שם נראה דלא כהבנת הסמ"ע סי' הנ"ל ס"ק י"ח רק שיש חילוק בין שקבלות האחריות הוא על הקרקע ובין שהאחריות הוא על סכום מעות אף שבאמת אינו דינו כערב בשעת מתן מעות ולכך מצריך קנין וכמבואר שם מדברי המ"מ לכן אפשר חילוק זה יש גם בכל קבלות אחריות במתנה לכך דקדק רש"י בדבריו יתבע ממנו מעות המפורשים דאולי סובר רש"י דאף שכתב בלשון מכר וגילה אדעתי' דגמר ושעבד נפשו לקבלות אחריות לא מהני במקום אסמכתא ונראה שסברת הרמב"ם הנ"ל הוא דאם אחריות על הקרקע לא הוי כחיוב מעכשיו כיון דבאמת מחזיק הלוקח השדה כעת והחיוב לא יהי' רק לפ"ע שווי' בשעת הטרפא אבל אם האחריות על המעות הוי כחיוב מעכשיו שמחייב להלוקח כך וכך ולא יתבע ממנו כ"ז שלא יצא הקרקע מת"י בטירפא ובתשובת הרא"ש כלל ע"ב דין ז' כ' דכל שיעבודי קרקעות על חוב שמשעבד הלוה לכך לא הוי אסמכתא אע"ג דהוי דאי משום דעיקר ההלואה לא היתה כ"א על קרקעותיו של לוה כאלו התפיס משכנות ביד המלוה דסמיך עלייהו: אבל מטלטלין דיכול לכלותם ולהבריחם לא הוי כהתפיס ביד המלוה והוי אסמכתא כיון שאינו נותן לו לאלתר אלא בלשון דאי ולכך לא מועיל בשיעבוד מטלטלין לבד אף שכתב דלא כאסמכתא כ"א בשיעבוד מטלטלין אג"ק וכעין זה מביא בעה"ת בשער מ"ג בשם רש"י רק שלפ"ד שם האסמכתא מחמת שהמלוה סמך דהלוה בעצמו יפרענו. ויעוין ב"ב דף מ"ד ע"ב בתוס' ד"ה והוא דכתב ודלא כאסמכתא כו' יעו"ש מוכח דסובר הרא"ש בתשובתיו דפרעון הוי כמו בידו ואינו בידו דהוא סמיך בדעתו שיהי' לו לשלם לזמ"פ ואינו מועיל אף היכא דלא גזום ולא מבטיח על מלתא יתירא ואמרי' דבלבו לא גמר שעבוד מטלטלין. א"כ כמו כן בקבלות אחריות מבע"ח ולדעתי כמה טעמים שיש לומר לבטל דין אסמכתא בקבלות אחריות אינו שייכים רק במכירה ולא במתנה והוי שפיר יפוי כח באם כתב בלשון מכר אף באחריות מפורש אם לא נתבטל האסמכתא באופן אחר המועיל [ויעוין ב"מ דף ס"ו ע"א ברש"י ד"ה והא אסמכתא כו' ובאס"ז שם בד"ה ולמניומי קשי' מתני'] אבל לענין ערעור מנגזל דלא הוי בידו כלל בלא"ה לא הוי אסמכתא ולכך תפס רש"י אחריות מבע"ח

ודע דלפי דברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות שכירות דין י"ג דאם מקבל עליו באם אוביר וכו' ישלם דבר קצוב הוי אסמכתא אף שאינו נראה כעת לגוזמא כיון דיכול להיות שלא יהי' כ"כ הפסד יעו"ש ובכ"מ ובמל"מ פ' י"א מהלכות מכירה דין ו' ובב"י חו"מ סי' ר"ז. א"כ י"ל גם בקבלות אחריות אם מקבל ע"ע חיוב החזרת דבר קצוב הוי אסמכתא דדילמא בעת שיטרפוהו ממנו לא יהי' שוה כ"כ וישוב החיוב יותר מההפסד לגוזמא אמנם ידוע דעת רבינו יונה בר' יוסף שמביא הנ"י בב"ב ומובא בב"י סי' הנ"ל דבמתנה לא שייך דין אסמכתא דמי השיאו לזה לומר מה שאין בלבו להיות גומר ומקנה משא"כ במכירה שהוצרך להסמיך דעת הקונה כדי שיקנה ממנו ולשיטתי' א"ל כשרוצה לקבל ע"ע חיוב אחריות בדבר קצוב שישלם אף כשיוזל הקרקע בעת הטירפא מבטל טענות אסמכתא כשמפרש שהי' במתנה ואם נאמר דרש"י סובר כדעת הרבינו יונה הנ"ל י"ל דלא ס"ל לרש"י דכ' גם לשון מתנה משום דינא דבר מצרא מחמת קושי' התוס' לכך כ' רש"י דמים המפורשים וי"ל דלכך כ' גם לשון מתנה לבטל טענות אסמכתא אמנם צ"ע דבכתובות דף מ"ד ע"א כ' ג"כ רש"י מעות הכתובין כאן אף ששם מיירי שיש שטר מכר לחוד ושטר מתנה לחוד והנה בפרק מציאת האשה דף ס"ז מביא הרא"ש בשם ר"ת דלכך נוהגין האידנא להגבות כתובה ממטלטלין דאנן מטלטלי ומקרקעי כתבינן כו' ואע"ג דלא כתבינן אגב להכי לא תיקנו למיכתב אגב דלא למשוינהו כמקרקע לגמרי לגבות מהלקוחות אלא להכי אהני דאקני להו עם הקרקע לשוינהו כקרקע לגבותם אי הוי בעין לאחר מיתה עכ"ל הרי מבואר דאף בלא אגב חל השיעבוד על מטלטלין ואינו כאסמכתא: הן אמת דהי' א"ל דהר"ת לשיטתו אזיל במה שחולק על רש"י בדיני אסמכתא כמבואר בתוס' ב"מ דף ע"ד ובסנהדרין דף כ"ד. ודעת לנבון נקל אבל להרא"ש דפוסק שם כדעת ר"י אליבא דרש"י וכ' בעצמו בתשובתיו הנ"ל דסתם שיעבוד הוי אסמכתא ומביא פסק ר"ת הנ"ל צ"ל דאסמכתא מתבטלת בשיעבוד היכא שמשעבדו ג"כ קרקעות ואפשר גם להסביר כיון דנוח לאדם יותר למכור מטלטלין מקרקעות בודאי גמר ומשעבד מטלטלין שלו היכא דהוצרך בלא"ה לשעבד קרקעותיו ואגב לא בעינן רק שיהי' בידו לגבות מהלקוחות דע"י שיעבוד ובאג"ק יוצא הקול וכמבואר סברא זו בשו"ת הרא"ש כלל שבעים ותשעה דין י"ב ומה שהוצרך הרא"ש לפרש בב"ק דף י"ב על הא דאמר רבא עשה עבדו אפותיקי בע"ח גובה ממנו דלכך גובה אפי' מיתמי כיון שיצא הקול ויכול לגבות מלקוחות כו' יעו"ש ר"ל דהא