עטרת חכמים חלק א סט

סי' ל"ד דבנשבע להכחיש העד אע"פ שפטר עצמו מיהו לאלתר נפסל מכאן ולהבא כו' ולדעת רבינו יקיר המובא שם גם בתוס' מס' ב"ב עכ"פ נפסל כשמעיד אח"כ הבע"ד. והרמב"ם בתשובותיו סימן ק"ט חולק ע"ז וכ' אם תבעו בדין על הגזילה ונשבע ונפטר וכן האחר אין נאמני' עוד לפוסלו בעד הגזלות ההם שהרי כבר האמינו אותו התורה כו' דאיך נאמר שהאמינה אותו התורה לפטור אבל ישאר פסול ולא עוד אלא אפילו גזל לראובן בעד אחד ותבעו ונשבע להכחישו ונפטר וכן גזל לשמעון בע"א ונשבע ונפטר אין עדו של ראובן ועדו של שמעון נאמנים לפוסלו מחמת גזילות ההם שהרי כבר האמינתו תורה כו' יעו"ש הרי דלדעת הרמב"ן או הרשב"א השבועה היא לאמת דברי הנתבע לכך סברו דאין עוד כח באותו עד שנשבע לנגדו להעיד עליו. משא"כ לדעת ריב"א הנ"ל דנראה מדבריו דמיד בשעת השבועה אין אנו מאמתים דבריו ומחזקינן אותו לפסול מחמת העד והבע"ד. הרי דלא הטילה התורה השבועה רק אולי יפרוש עי"ז ויודה ואף כשנשבע לא שייך כבר האמינתו תורה ודע דבתשובת מהר"מ מרוטנבורג סי' תפ"ט כ' בזה"ל נשבע ואח"כ באו עדים כו' כ' בספר החכמה קבלתי ממ"ו הכהן ז"ל דאפילו לא באו עדים וזה תופס משלו שלא בפניו ואומר אני רוצה לישבע שהדין עמי כי הוא נשבע לשקר דיכול לעשות כן. אבל בשערי רב אלפס בשערי שבועות אינו משמע כן דכ' בסוף שער א' שקבל התובע לקחת השבועה במקום גביות ממון שנאמר ולקח בעליו וכו' עכ"ל והנה בודאי כוונת ספר החכמה על תפיסה שלא בעדים דבעדים מה"ת יהיה נאמן להחזיק בשבועה ולדעת השערים אף תפיסה שלא בעדים אינו מועיל וצ"ל סברתו כנ"ל כיון שהאמינתו תורה בשבועה אין המגו של התובע אח"כ מועלת עוד אף שפסקינן בבאו עדים אח"כ חייב לשלם אבל בחו"מ סי' פ"ז קי"ל דתפיסת התובע שלא בעדים מועיל שישבע שלשקר נשבע הנתבע ולא הגיה עליו הרמ"א אף שבסי' ל"ד סעיף כ"ז מביא דעת הרמב"ן הנ"ל וצ"ל דסובר דהמגו חשיב כאלו הביא שני עדים

ומדברי הירושלמי בפ' שבועת העדות קרוב מהו שיהי' חייבין עליו משום שבועות ביטוי כו' כהדא אוכן שורי כו'. אמר ר' יוחנן מאחר שמצוה להפיסו כו' ע"ד דרב כו' מפייסו על האמת כו' יעו"ש בפי' קרבן עדה שלדבריו נראה שלרב שבועת התורה כדי לאמת דברי הנתבע ולר' יוחנן אפשר רק להפיס והוי כעין מחלוקת פוסקים הנ"ל ויש להסביר בזה רב לשיטתי' שסובר הנשבע ואח"כ באו עדים פטור ובהודה מעצמו חייב

ומה שעלה בדעת מעלתו לומר דדברי ר"פ לא יתכנו רק לשיטתי' דסובר משחק בקובי' חייב קרבן שבועת העדות לדעתי ז"א. דטעמא דרב אחא בר יעקב דאמר למעוטי משחק בקובי' הוא כדאי' ביומא דף ע"ד שאני התם דא"ק אם לא יגיד והאי לאו בר הגדה הוא כלל יעו"ש ברש"י ולהסביר פלוגתת ר"פ וראב"י נ"ל עפ"י דברי התוס' במס' ב"ק דף נ"ו ע"א ד"ה פשיטא שכ' בזה"ל וי"ל דה"ק קרא כשעובר בדבר שאם לא יגיד הי' נושא עון אז יביא קרבן שבועה כו' יעו"ש הרי דחיוב קרבן שבועה הוא לפי משמעות הפוסקים כנ"ל אינו רק בעדות שיש גבייהו עונש אם לא יגיד אף אם לא הי' משביעין אותם ומשחק בקובי' כיון שהוא פסול דרבנן אף דכשר מדאורייתא ונשבע לשקר אם נשבע או קבל עליו שאינו יודע עדות כיון דהוא עד מדאורייתא עכ"פ לכ"ע אם לא הי' משביעין אותו לא הי' עליו חיוב הגדה אף מדאורייתא כיון שאין תועלת בעדותו מחמת פסלות דרבנן ולמה ילך ויגיד דהא עיקר עונש ואם לא יגיד הוא שיכול להציל ממון חבירו ולא הציל וברמב"ם במנין המצוה ל"ת רצ"ז אומר שהוא בכללת השבת אבידה ויעוין ברמב"ן בדיני דגרמי לכך סובר ראב"י דמשחק בקובי' אינו חייב קרבן שבועת העדות ואדרבא לכאורה קשה להבין טעמו דר"פ ועמד בזה בחידושי רשב"א לשבועות דף ל"א וז"ל שם תמי' לי מ"מ כיון דפסלוהו רבנן ואפי' יגיד לא יתחייב הלה ממון למה יגיד והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע ממון בכפירתו ומתוך הדחק י"ל דמשחק בקובי' ופסולין דרבנן אף ע"פ שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפס ואפי' בעדים לא מפקינן מיני' ומההיא שמעינן להא כו' יעו"ש וצ"ל דאף בזה לא הוי אלא גורם לממון דלפסק הלכה אין חיוב קרבן שבועה בגל"מ כמבואר דף ל"ב מ"מ סובר ר"פ דהחיוב ואם לא יגיד בלי שבועה שייך אף בגורם וכן מבואר בחו"מ סי' צ"ב ס"ו בהגהות רמ"א (יעו"ש בתומים) וכיון שכן ליכא למעוטי עוד מחיוב קרבן שבועה שהוא חייב מדאורייתא דמדאורייתא מחייב בעדותו ממון ממש וגם אם לא הי' נשבע הי' עליו חיוב עונש בכבישות עדותו דאם לא יגיד אף דפסלוהו רבנן יש צד תועלת בעדותו בגל"מ ולפי דברי הנ"ל מיושב קושי' הרשב"א המובא בר"ן פ' שבועת כדיינים לשיטת א' מגדולי המחברים דגם בנסכא דר"א מחויב התובע לישבע אמאי מחייבינן בע"א בנסכא שבועת העדות נימא מי יימר כמו בחשוד לוה די"ל דסובר בעל סברא זו דבחשוד לא שייך מדאורייתא מתושאיל"מ וליכא חיוב קרבן שבועת העדות רק מצד דין דרבנן ושייך שפיר לומר מי יימר דמשתבע כחיוב הרבנן אבל בנסכא יש חיוב קרבן השבועה מדאורייתא וגם אם לא יגיד שייך גבי' מצד החיוב דרבנן דאף מי יימר עכ"פ הוי גורם וחל עונש אם לא יגיד וממילא ליכא למעוטי מחיוב קרבן שבועה דאורייתא והרשב"א לשיטתי' דסובר דגם חשוד חייב מדאורייתא לשלם ובאמת הניח בחידושיו בצ"ע דאמאי פטרינן משבועות עדות בחשוד מטעם מי יימר דמשתבע

גם י"ל דבהא גופא פליגי ר"פ וראב"י דלראב"י אם לא יגיד קאי אקודם שבועה ולר"פ קאי אלאחר שבועה שישא עון שבועת שקר ועל השבועה עובר גם המשחק בקוביא שנשבע שאינו יודע עדות והוא עד מדאורייתא ולראב"י דקאי אקודם שבועה ממועט משחק בקובי' כנ"ל דהא לאו בר הגדה הוא ומדויק בזה דברי הירושלמי תני ר' ישמעאל ונשא עונו קרבן מנ"ל ב"ד הגדה הגדה מה להלן ב"ד גם בירושלמי מביא לעיל מיני' דהאי ילפותא דאביי ואח"כ מביא הברייתא דר' ישמעאל דבתלמודא דידן יליף אביי דבכפירה בב"ד הוא דמחייב דא"ק אם לא יגיד וגו' אלא במקום שאלו יגיד זה מתחייב זה ממון ור"פ מקשה לי' א"ה אימא שבועה גופא בב"ד כו' והנה ילפותא דאביי אינו אלא אם נאמר דאם לא יגיד קאי אקודם שבועה דבלאו שבועה יש ג"כ נשיאות עון אם לא יגיד וזה בודאי אינו אלא בב"ד במקום שהוא מועיל בעדותו אבל לשיטת הירושלמי דונשא עונו קרבן וקאי לאחר השבועה י"ל דאם לא יגיד מיירי ג"כ בחוץ לב"ד אחר השבועה ונשיאות עון על עברו השבועה ולכך קאמר מיד מנ"ל ב"ד ולשיטת הירושלמי ליכא אתקפתא דר"פ א"ה שבועה נמי דהא אם לא יגיד קאי על הכפירה אחר השבועה וע"ז יש הגז"ש מה להלן ב"ד אבל לא אושמעה קול אלה שמקודם אבל לאביי דואם לא יגיד קאי אקודם שבועה מקשה ר"פ שפיר א"ה אימא שבועה גופא בב"ד מזה נראה דר"פ לשיטתי' ל"ל לימוד דאביי ולכך מחייב אף במשחק בקובי' ובר"ן לאלפסי על משנה שבועת העדות כיצד כו' נראה דמפרש דאם לא יגיד קאי אחר שבועה

עוד אי"ל דמה שמחולקים הפוסקים אם לחיוב קרבן שבועת עדות בנשבע מפי אחרים בעינן כפירה או מחויבים אף בשתקו. יעוין בחידושי רשב"א מ"ש בשם הרמב"ן וברמב"ם פ"ט מהלכות עדות דין יו"ד ובכ"מ נמי תלי בפי' הפסוק הנ"ל דאם אם לא יגיד קאי אחרי השבועה נראה מפשטי' דקרא אף בשתקו חייבין א"כ עכ"פ לר"פ לשיטתי' חייבי' אף בשתקו. ומדויק בזה דברי ר"פ הכל מודי' בעד מיתה כו' דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד דבלא אמר לב"ד חייב אף שלא כפר בפירוש והרווחנו בזה ליישב קושי' הר"ן והרא"ש לשיטת הרמב"ן בעד מפי עד היכא שהראשון כופר אין העד המעיד מפיו נאמן א"כ אף באמר לדידה יהי' חיוב שבועות העדות ולפי דברי הנ"ל א"ש לשיטת הרמב"ן ובפרט לר"פ גופא דעיקר חיוב אף בשתקו לבד י"ל דמיירי בשתק וי"ל דלכך שתק כיון דאמר לדידה אבל לא קיבל השבועה. וכ"נ מדברי ר"פ כנ"ל

ומיושב בזה הרמב"ם שכ' בפרק יו"ד מהלכות שבועות דין י"ד האשה שהשביעה ע"א שיעיד לה במיתת בעלה וכפר חייב בשבועות עדות כו' ולא כ' דז"א רק בלא אמר לדידה יעו"ש בלח"מ אבל לפי הנ"ל כיון דכפר בפירוש אף באמר לדידה נתבטל אמירתו ואין לה תועלת עוד באמירתו לדידה וחייב משום שבועת עדות ואם אם לא יגיד ונשא עונו קאי אקודם שבועה כדברי התוס' ע"כ מיירי בכפר דבשתק ובלא שבועה בודאי ליכא עדיין נשיאות עון כיון דיכול עדיין להגיד וגדולה מזה לדעת הר"ן אף מאין אנו יודעים יכולים לחזור ולהגיד ולפי פי' הריטב"א בחידושיו לכתובות דף י"ח למידין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד מדכתיב ונשא עונו דאם הי' יכול עדיין לחזור ולהגיד לא הי' נשיאות עון ומדברי תלר"י המוזכר שם באס"ז נראה כפירוש התוס' ויש ליישב בזה מה שהשמיט הרמב"ם הדין המבואר בירושלמי אף באמרו לע"א הרי את מקובל עלינו כב' עדים פטור משבועות העדות יעו"ש בפי' הקרבן עדה ויובנו דברי אחרי העיון בשו"ת שבות יעקב סי' קמ"ו ובשו"ת הרא"ש כלל י"ד ד"ד וביו"ד סי' רל"ט ס"ז ויש להאריך בזה

שוב הגיע לידי ס' אס"ז על מס' ב"ק מצאתי שם בדף נ"ז בשם הרשב"א שכ' דשבועות העדות הוא גם בשתק ומתרץ בזה קושי' תוס' שם ד"ה פשיטא אם לא כו' תורף דבריו כיון שהתורה מחייבת על שבועת עדות אף כשלא נשבע בעצמו ולא ענה אמן ע"כ צ"ל דיש בלא"ה עונש על הכובש עדותו אף אם לא השביעו

ועפ"י דברי הנ"ל מיושב מה שמקשה הרשב"א מאי מקשה הגמרא אילימא חשוד לוה כו' מי יימר דמשתבעית כו' הא מדאוריי' ל"צ השכנגדו לישבע ודלמא אביי סובר כר"פ דמשחק בקובי' חייב בשבועות העדות כיון דמדאורייתא מחזי חזי ולפי הנ"ל ניחא כיון דלאביי לשיטתי' הכוונה באם לא יגיד ונשא עונו היינו אף כשלא