עטרת חכמים חלק א סב

ממשיכה כמש"כ בח"מ סימן קצ"ז בדברי הרמ"ה ע"כ ודברי הט"ז הללו המה על לשון הטור שם שמשמעותן קנין חצר גם ראייתו מדברי הרמ"ה הוא ממ"ש שם בטוח"מ בשמו. וה"ה בשוכר את מקומו וזה מיירי מקנין חצר ולא מאגב וכן הוא בש"ך ח"מ סימן ר"ג ס"ק א' ויעוין שם בפרישה לי"ד סימן ש"כ ס"ק נ"ג על דברי הטור שכתב והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו כו' שכ' בזה"ל ויותר נראה שזה טוב יותר משום דאינו מפקיע הקדושה לעכו"ם בידי' אלא ע"י המקום נעשה מעצמו ע"כ מדברים אלה ג"כ מבואר שהי' מפרש דברי הטור שם שמיירי מקנין חצר ולא דרך אגב [כתבתי זאת לאפוקי מחכם אחד שר"ל שמ"ש בטור ש"ע והמקום יקנה לי' היינו בקנין אגב ובאמת ע"כ גם הט"ז הנ"ל לא נתכוון לזה] והראיי' שמביא כבודו נגד החלטת התומים מדברי הרמב"ן בסוגיא דהרהינו שמבואר שם שמועיל קנין אגב בנכרי לענין שיעבוד שיהיה כגבוי למפרע אליבא דאביי נכונה היא להשגה על התומי' דאשתמיט מיני' דברי הרמב"ן אבל לדין יש תשובה די"ל דהרמב"ן לשיטתו שהוא סובר דמועיל בנכרי קנין כסף או משיכה והרי זה לשון התה"ב הארוך בית חמישי סוף שער ב' אבל הרמב"ן ז"ל פי' דאמימר לאו משיכה דווקא קאמר כו' ולא קיי"ל כמ"ד התם מה ישראל בחדא אף נכרי בחדא כו' יעו"ש. עוד י"ל דלענין שיעבוד שגורם שיהיה למפרע גובה להך סברא דלא משכחת בי' דין קני' רק באגב מועיל גם גבי נכרי מצד אפיסת דרך קני' אחרת [והוא כעין דברי הא"ז שבהגהות אשר"י פרק הזהב ד' מ"ז ובתה"ב סימן ע"ר לענין קני' עובר יעו"ש] וכמו שמועיל משיכה במתנה ומציאה כיון דליכא גבייהו קנין מעות ומה שמקשה בתומים למה לא תקנה גבי בכור שיתן במתנה להנכרי אזן בכור. מיושב בדברי עה"ג בסי' כ"ה יעו"ש שכתוב מלתא בטעמא

ומ"ש עוד יפעת כבודו בזה"ל צ"ע להש"ך סימן קכ"ג דאין חליפין בעכו"ם ברפ"ב דבכורות דמוקי להאי דגרוטאות בקבל עליו לדין בדיני ישראל וכשקיבל עליו מאי הוי וע"כ בשקנו מידו ובמאי בחליפין עכ"ל הזהב

ונלע"ד דהתם ע"כ אין הכוונה שקבל עליו אחרי שכבר נעשה המכירה דאין קבלה זו לאחר מעשה עוקרת המכירה למפרע והוי ע"ז של ישראל ע"כ נצטרך לומר דהקנאה היתה קודם המסחר שנעשה בינו לבין ישראל ושהקנין הוא שאם יאמרו הדיינים שאין ממש במקח לא יחול כלל והי' כלא הי' [דאל"כ הוי ג"כ ע"ז של ישראל] וא"כ קשה דהא קנין בזה הוי קנין דברים ממש כי אינו מחייב א"ע ליתן משלו לישראל כ"א שיציית אם יופסק שאין ממש במכירתו וא"כ ע"כ לא מיירי כלל מקבלה בקנין חליפין כ"א קבלת דברים לבד כיון שכבר הסכים בקבלתו שיסור למשמעת הב"ד בדיני ישראל כל המסחרי' הנעשים עמו אח"כ המה אדעתא דהכא [יעוין חו"מ סימן קצ"ח סעיף ה' בהגהות רמ"א וכן אם הותנו] או אפשר לומר דקבלה לדין בדיני ישראל מועיל אף בדיבור בעלמא כ"ז שאן נכרי חוזר מדעתו הרצוי' לזה לשמוע מה שישראל יאמרו לו כדת של תורה יהיה איך שיהי' עכ"פ לפי קט שכלי נראה לי שא"א לומר שמיירי בקבלה בקנין סודר ויעוין באס"ז על כתובות ד' צ' קנין שהשיאו אביו כו' מ"ש שם בשם רש"י מהדורא קמא בזה"ל ואע"פ שקנין העכו"ם אינו כלום, ולפ"ד כבוד הדרתו תיובתא גם לרש"י מסוגיא דבכורות ולפמ"ש א"ש ויעוין ערכין דף כ"ב שקיבל עליו הנכרי כו' והכוונה שם אף בלא קנין דדי כשרוצה לציית את הב"ד כ"כ הכוונה לדעתי בסוגיא דבכורות הנ"ל עוד כתוב הדרת כ"ת בזה"ל ומ"ש התומי' אמאי לא הקנה ר"ת לעכו"ם באגב תמוה כי העכו"ם לא היה לו קרקע והקנה לו הקרקע בחליפין והחוב היה על חוב מטבע דאינו נקנה בחליפין עכ"ל דמר

כמדומה לי שבחפזון פלטה קולמסו מקצת מדברי הנ"ל שלא היה לב כבודו עליהם כי מ"ש שהעכו"ם לא היה לו קרקע לא אבין הכוונה בהם והמה אך למותר ועיקר קושיית דמר דלמא הרשה הר"ת לנכרי על גביות מטבע שא"א בהקנאת חליפין והוצרך להקנות לו קרקע בחליפין אג"ק אמנם לענ"ד לפי הסמ"ג בהלכות שלוחין ושותפין סוף דיני הרשאה שכ' בזה"ל רבינו יעקב היה נוהג לשלוח הרשאה בידי גוי מדקאסר בפ"ק דקידושין כו' למדנו דבשאר דברים מועילים חליפין בעכו"ם עכ"ל וכעין זה היא במרדכי בפ' מרובה מלשון זה נראה דאי לא היה מועיל חליפין בעכו"ם לא היה אפשר לשלוח הרשאה בידי עכו"ם ואמאי הא הי' אפשר להקנות לנכרי קרקע מה בקנינים שמועלת בקניות קרקע לנכרי ולהקנות ע"ג החוב אלא ודאי כדברי התומי' הנ"ל ואם לא ממשמעות זה בלא"ה אין מקום לדברי התומים בראייתו הנ"ל. דהא ודאי קיל יותר לעשות הקנאה בחליפין מלהקנות בקושי אגב קרקע יעוין ב"מ ד' י"ב ע"ב וכי לא היה להם קנין סודר ובדף מ"ו ע"א ברש"י ד"ה אגב כו' מדאיצטריך לי' לקנינהו אג"ק ש"מ אין מטבע נקנה בחליפין הרי שבקלות יותר לעשות קנין חליפין ומה"ת למטרח לעשות הקנאה באגב ע"כ אבל אין מקום לראיות התומי' אם לא ממשמעות הלשון וכנ"ל ואפשר לומר שסובר דקנין אגב היא מדרבנן ולכך אינו קנין גבי נכרי וכדעתו גבי מעמד שלשתן אבל להסוברים דקנין אגב דאורייתא צ"ל שמועיל גם בנכרי ודברי התומי' שכ' בזה"ל והנה מכאן נראה דקנין אג"ק אינו בעכו"ם דאל"כ למה לא צוה ר"ת בהרשאה של עכו"ם להקנות אג"ק דהיא קנין הנוהג בהרשאה כו' עכ"ל מגומגמין דהא לא מצינו בשום מקום על שם ר"ת שהי' מורה בזה לעם אשר יעשון גם י"ל שהר"ת סובר שמי שאין לו קרקע אינו יכול להקנות אג"ק בהודאות שקר שיש לו קרקע והמנהג לכתוב והקניתי לו ד' אמות בחצירי שמובא בתוס' ב"ב דף מ"ד ע"ב אפשר לא היה במקומו ובזמנו או נתפשט שלא ברצון חכמים דאמיתית הקנאה אג"ק אינו רק במי שיש לו קרקע: ודע שאף להסוברים שמועיל כשמודה שיש לו קרקע ומקנה ע"ג אף שאין לו קרקע נראה פשוט שאינו רק מדין הודאת בעל דין ולא משום קני' דשאני אודיתא דאיסר גיורא ששם הי' ההודאה על ממון שלו שהוא של אחר משא"כ הכא שההודאה היא על דבר שאין לו כי אין לו קרקע רק שבמציעות הודאה זו רוצה לעשות קנין אג"ק וכיון שכל עיקרו רק מטעם הודאת בע"ד אי אפשר שיועיל בכה"ג לגבי איסור בכור שצריך שיהי' מקצת מן העובר קנוי' להנכרי ובהודאה כנ"ל אין קנין רק שאפשר לכוף את המודה על קיום דבריו מדין הודאת בעל דין כו' ומודינא שלשיטת הסוברים דאודייתא היא קני' אפשר לומר שיש להוציא מבכורה כשמודה בעל הפרה על הפרה או העובר שאינו שלו אבל באודייתא כזו אין ביד המודה לחייב את הנכרי בתשלום דמי החלק שמודה שהיא של הנכרי וממילא יהי' שייך בחנם להעכו"ם מיד שיקנה לו בהודאתו וכבר הבאתי בשם עה"ג שלא רצו לתקן מתנה בהפקעת בכור ויעוין ח"מ סימן ס' ובלא"ה צריך עיון שלפי דברי הרשב"ם לב"ב דף קמ"ט ע"א ובסימן קי"ג בסמ"ע שם סעיף קטן י"ב ובשו"ת מהרי"ל סימן ע"ז יש טעם באודייתא דומיא דאיסר גיורא דאמרינן שמא זכה לו ע"י אחר יעו"ש וא"כ אף אם מטעם זה לא שיקנו באודייתא לנכרי שא"א לזכות ע"י אחר נעשה קני' באודייסא ע"כ נגד נכרי אין באודייתא כ"א מדין הודאת בע"ד ולא קני' וי"ל דלכך לא תקנה גבי בכור קנין אג"ק משום דנתפשט לעשות כל הקנאות אג"ק באודייתא שיש לו קרקע אף מי שאין לו וחששו קדמונים שלא יעשו כן גם לענין הפקעת בכור ויש לי בזה להאריך הרבה אבל קשה עלי להעמיס על הדרת כבודו כ"כ טורח דברי גם הלא ידוע חולי בכאב עיני' ע"כ אפסיק באמצע הענין ועוד חזון למועד אם יושיעני ד' להשיבני לאיתני עיין ט"ז יו"ד קס"ח ס"ק י"ד: יום ד' כ"ב למב"י תקע"ז פה"ק לייפניק הק' ברוך תאומים פרענקיל דברי הגאון מפרעסבורג על תשובתי בזה"ל

מש"כ פאר מעלתו הגאון נ"י שאין מובן למ"ש במכתבי שלא הי' לעכו"ם קרקע עכ"ה ויגיה במכתבו שבידו שלא היה לעכו"ם פרוטה כי ט"ס הוא מ"ש פ"מ נ"י דרשב"א סוף שער ב' מייתי בשם רמב"ן דעכו"ם קונה בשניהם מאז הגהתי על הגליון רמב"ם במקום רמב"ן מדלא מייתי רמב"ם בדבריו וה"ה העיד על הרמב"ן דפליג על הרמב"ם ע"כ טוב שהגיה. שוב מצאתי בס' א' כמדומה לי במהר"מ א"ש ואיידי דאיירי אימא הרשב"א שם העלה שהתנה ע"מ שיתן לו יין לבסוף קנה מעות מעכשיו כל דהן הנה ממש דברי תוס' דע"ז שם בתי' קמא ומה שיש שם אריכות לשון והיין יהי' שלנו מעכשיו היא אריכות וגמגום שלא לצורך כי מה תועלת יש ביין מעכשיו והעיקר בהתנו שיהי' לשון מעכשיו לבסוף עפ"י מ"ש בכתובות דף פ"ב ע"א בתוספת ד"ה הא דאמר מעכשיו כו' כי לא שייך הכא זולת העוד של תוס' דשם ומפני שכתבו מעכשיו לבסוף נשתרבב טעות לתלות התנאי בהיין וליתא והרב"י סי' קל"ב לא עמד בזה ועשה מחלוקת בין תוס' להרשב"א במג"א סי' תמ"ח יש קיצור וגמגום בכוונת משאת בנימין כי אלו היתה כוונת מ"ב דניזיל בתר דיניהם לא הי' כותב מג"א קצת קשה מבכורות כי הי' תמי' גדולה ועוד מה זה שהעתיק מג"א ומכ"ש הקנין שבין גוי לישראל מאי ק"ו וכ"ש איכא אבל מ"ב לא אתי עלה מטעם סטומתא ומנהג הסוחרים ואפי' הי' רק מנהג בעלמ' הי' קונה ומכ"ש שהוקבע עפ"י דיניהם ונהגו הסוחרים וראוי שיקנה אפי' בין ישראל לחבירו מטעם מנהג מכ"ש בין ישראל לעכו"ם זו היא כוונת המ"ב ומעתה הקושי' מבכורות איננה אלא קצת קושי' כמובן

מ"מ לדינא אין ספק שדיניהם מהני מטעם שכ' תוס' בסוגיא דאם אתה יכול לזכותו כו' כדאיתא ב"ק דף קי"ג ע"א ויעוין בחשובת רמ"א סי' יו"ד. ומטעם זה צ"ל לקיים לדינא דתשובת מ"ב דבמשך ע"י שליח עכו"ם מועיל משום דבדיניהם הוה קאמיסיאנט