עטרת חכמים חלק א סא

דאף אי קני אגב דרבנן מ"מ מועיל לענין גט כמו שמועיל ד' אמות וכן ביכולה לשמרה ומשום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש יעוין באה"ע סי' למ"ד סעיף ה' ובחלקת מחוקק שם ובר"ן ר"פ הזורק ובחידושי רמב"ן והרשב"א שם דף ע"ח ויעוין בחידושי רשב"א שם גבי תיזיל ותיחוד שכתב בזה"ל וכתב ז"ל דהא דאיצטריך להקנאת מקומו אע"ג דקי"ל דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי כו' והרי דין זה דדבר ש"מ כו' אינו אלא מתקנות חכמים שלא תטרוף דעתו ובאמת בדבר זה דחה המרדכי קושי' זו יעו"ש ע"כ נראה לדעתי שקרוב לומר שהר"ח היה מפרש כפרש"י שהיה קנין הגט מצד אגב וסובר עוד שקנין אגב מדרבנן ולכך הקשה שפיר דל"ל להקנאת מקומו תיפוק לי' דדברי ש"מ כו' גם מדברי האס"ז בב"ק דף י"ב בשם חידושי הרשב"א בזה"ל וטעמא רבא וודאי איכא דאגב אקרא דויתן להם אביהם כו' אסמכוה כו' עכ"ל יש משמעות קצת שדעת הרשב"א דאגב אינו אלא מדרבנן באסמכתא על הקר

עוד כתב הדרת כבוד תורתו ובר"פ הזורק גבי תיזיל ותיחוד ותפתח מבואר ברש"י שמתגרשת באגב והר"ן פליג הא לא אמר אגב והיינו משום דסבירא לי' ציבורא בעי אגב וקני' ודעתו משום חצירה לל"ל הא דהש"ך סימן ר"ב דאע"ג דגיטה וחצירה באין כאחד וכן מצאתי ממשמעות הריטב"א פ"ק דקידושין בסוגיא דאגב כהש"ך מ"מ הר"ן לא ס"ל עכ"ל דמר

ובאמת בדברי תוס' רי"ד שם יש משמעות לפי זה כדברי הש"ך אבל בריטב"א מבואר להדיא כדברי הש"ך ומדבריו למדנו הוכחה לדברי הש"ך דאל"כ מנ"ל למילף מפסוק ויתן להם אביהם וגו' דין אגב דלמא הי' בהקנאת חצר אלא וודאי דבהקנאת חצר צ"ל החצר תחלה של הבא לקנות המטלטלין ובקרא דכתיב עם דפירושו בב"א על כרחך היינו באגב וכבר נתעורר הפ"י לקידושין דף כ"ז להשיג אדברי הש"ך הנ"ל וכתב בזה"ל אלא דבאמת יש לדקדק על שיטת הש"ך כו' דבגיטין פ' הזורק משמע להדיא דגיטו וחצירו באים כאחד מהני ודין חצר ננהו דיש לחלק כו' עכ"ל ונראה שהסברא לחלק היא דמה דבעי בקנין ע"י חצר שיהי' החצר נקנה תחלה אינו אלא בחצר שהוא מטעם שליחות אבל לא לענין גט אשה שהחצר הוא משום יד ואמרינן גיטו וידו באין כאחד כמו דקי"ל להלכה גבי עבד דאמרינן גיטו וידו באין כאחד ומ"ש הדרת כבודו דמדברי הר"ן בסוגיא דתיזיל ותיחוד כו' מבואר דלא ס"ל כהש"ך תמיהני דאם אין על דעתו הרמה לחלק בין חצר דגט לחצר בשארי קניות יש להקשות אדברי הש"ך הנ"ל אף לשיטת רש"י דאף דגבי תיזיל ותיחוד מפרש רש"י שהיה בהקנאת אגב מ"מ א"א לומר שרש"י סובר דליכא כלל קנין חצר גבי גט דהא מבואר בכמה מקומות ובפרט מדין נתן גט ליד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליה המבואר בגיטין דף כ"א שמתגרשת מדין קנין חצר דהא שם לא שייך קנין אגב כ"א מדין חצר שגיטה וחצירה באין כאחד וכ"כ רש"י שם להדיא ובדרך פלפול נ"ל ליישב דברי רש"י הנ"ל מה שמפרש גבי תיזיל ותיחוד שהיה הקנין אגב ויתורץ גם קושי' הרמב"ן ורשב"א ור"ן מה שהקשו על רש"י דא"כ ל"ל האי דוכתא דיתיב בי' גיטא דהא קי"ל דלא בעי ציבורין ואקדים לזה דברי המרדכי ר"פ הזורק שכתוב בזה"ל ותיחוד דשא כו' ותו כו' ועוד מאי מועיל הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ומיהו הא לא קשה דכיון דגיטה וחצירה באין כאחד ה"ל כאלו זרקה בחצירה עכ"ל המרדכי תורף דברים האלו מבוארים בתוס' רק שהמרדכי הוסיף דכיון דגיטה וחצירה באין כאחד ונראה שסובר דרק משום שבאים כאחד לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע (ויש להאריך בזה עפ"י שיטת הרשב"א והר"ן והרמ"ה שמובאים דבריו בטור אה"ע סימן קל"ט יעוין שם אבל אין כאן מקומו] ועכ"פ יש לומר שגם רש"י הולך בשיטת המרדכי הנ"ל מצורף לזה אפשר לומר עוד שסובר רש"י מדאיכסף רבא ולא אסיק אדעתא להשיב מיד דגיטה וחצירה באין כאחד אף דקי"ל כה"ג בעבד שגיטו וידו באין כאחד נראה דלאותו ס"ד סבר רבא דגירושי אשה בחצר אינו מדין יד רק מדין שליחות וצריך שתהא תחלה קנויית החצר וא"א שתהא חצירה וגיטה באין כאחד וכדברי הריטב"א ותוס' רי"ד והש"ך הנ"ל לכן שפיר איכסיף והיה קשה לרש"י דא"כ אף בלא קושי' רב עילש שהוקשה לו מה שקנתה אשה קנה בעלה מאי ס"ד דרבא שתתגרש ע"י קנין החצר הא בכה"ג שכבר היה הגט מונח באותו חצר ולא הונח שם כלל אדעת דגירושין וא"כ אף שזכתה בחצר לחלוטין שלא יהי' לבעלה בה כלום מ"מ כיון שקניית הגט אינו רק ע"י קנין החצר שצריך להיות תחל' שלה ואח"כ מקנ' לה הגט הוי כטלי גיטך מפ"ג קרקע לכך הוצרך רש"י לפרש שלא היה מדין הקנאת חצר רק באגב שבאים כאחד. אבל לפי אמת אסיק רבא דחצר דגט היא מדין יד וא"צ שיהיה תחלה קנין החצר ואמרינן גם בחצר שחצירה שהיא ידה וגיטה באין כאחד כמו בידו דעבד דאמרינן ביה ידו וגיטו באין כאחד

היוצא מזה דכל עיקר כוונת רש"י במה שמפרש שהי' מדין אגב אינו רק כיון דס"ד דרבא אז הי' דחצר היא מדין שליחות והוי במעשה דש"מ כטלי גיטך מע"ג קרקע מעפה י"ל דגם רש"י מודה לסברת רמב"ן ורשב"א ור"ן דאין אשה מתגרשת באגב והיינו משום דבגט כתי' ונתן בידה ובעינן נתינה לידה או ליד שלוחה. וכשמקנה לה באגב גט שמונח בחצר של אחרים אף שהגט נקנה לה באגב מ"מ הא לא בא לידה ולא ליד שלוחה שאותו חצר אינו לא ידה ולא שלוחה דהא אינו שלה וא"כ שפיר הוצרך רבא להורות שיקנה לה דוכתא דיתיב בה גיטה והוי כאן קניית הגט באגב שבא יחד עם קניית החצר ולא הוי בכלל טלי גיטך מע"ג קרקע וגם ונתן בידה איכא דכיון דחצר היא מטעם שליחות וכבר איתרבי גבי גט שמועיל אף במסירה ליד שלוחה וכמו שצ"ל לאיכא דאמרי שסוברים דגם גבי גט חצר מטעם שליחות איתרבאי כן היה דעת רבא קודם דאסיק לדמות לדין גיטו וידו דגבי עבד [יעוין בפ"י שכתוב בסוגיא ראשית דברי הנ"ל אבל תוכן כוונתו נעלם מאתי מכמה טעמים והראיתי לכמה לומדים והודו לי שדבריו נפלאים] ולפי מה שכתבתי א"ש ומיושב קושי' הקדמונים הנ"ל על רש"י ורשב"א וסייעתו אזלו לשיטתייהו שסוברים דבכה"ג לא הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע וממילא נפל יסוד דברי הנ"ל בישוב דברי רש"י ולשיטתייהו שפיר הוקשו על פרש"י דאם הי' מועיל קניית הגט מדין אגב למה הוצרך קניית דוכתא דיתיב בי' גיטא ואי מצד חצר אגב למה לי וכן מורה לשון הר"ן בפלפולו ע"ז לדחות דברי רש"י כמבואר להמעיין בר"ן שהוכיח מזה שאינו מועיל אגב בגט משום דבעינן שיגיע הגט לידה ולפי הנ"ל מיושב קושי' התוס' גיטיו דף כ"א ע"א ד"ה אטו שליח כו' יעו"ש

עוד כ' כ"ת בזה"ל ובתוס' ע"ז דף ע"א דכ' שיקנה חדר לגוי וימשוך הבהמה לתוכו מבואר כהש"ך הנ"ל דחצר וקנין באים כאחד ל"א אבל קשה מ"ט לא יקנה באגב ואולי ס"ל דבהמה דנייד לא מיקני' ומאה צאן כפותים או שחוטים היו דלא כתוס' ב"ק י"ב ע"ב וצל"ע עכ"ל: מש"כ כבוד הדרתו שמבואר כהש"ך לא אבין דהא אף לדעת הש"ך יש להקשות למה הצריכו התוס' שעכו"ם יתן כסף וגם ימשוך לתוך החדר את הבהמה הא אף בלא כסף ובלא משיכה ע"י הנכרי ביד הישראל להקנות הבהמה לנכרי כי יעמיד הבהמה בחדרו ויקנה החדר להנכרי והחדר יקנה אח"כ הבהמה לנכרי בקנין חצר וצ"ל שהתוס' לא נחתו כאן לבאר כל דרכי קנינים שיכול להיות בזה או שסוברים התוס' שאין מועיל קנין חצר שהוא מטעם שליחות בעכו"ם ובמ"ש עוד כבודו ואולי ס"ל דבהמה דנייד לא מיקני לא ירדתי לסוף דעתו הרמה דהא כשהבהמה עומדת בתוך החדר דהוי צבורים בתוכו בוודאי מיקני באגב מק"ו דעבדים דניידי לדעתן וניקנים בעומדים בתוכו מדין אגב ובאמת הכרעת הקדמונים דבהמה מיקני באגב אף כשאין עומדים בתוכו וראייתם ממאה צאן דדוחק גדול לומר שהי' כפותים. והראב"ד מוסיף לראי' מסוגי' דפרה וטלית דיכולים לשעבד בקנין אגב בהמה שעתיד לקנות. אשר ע"כ נ"ל בפשיטות מדלא כתבו התוס' קנין אגב נראה כדברי התומים סימן קכ"ג שהביא כבוד הדרתו שסוברים התוס' דקנין אגב אינו מועיל בעכו"ם ואף אי לא מטעמי' של התומים אשר כתב שם בזה י"ל שתוס' אזלי לשיטתייהו בב"ק דף י"ב דדין אגב אינו אלא מדרבנן וי"ל שלא נתקן קנין זה לנכרי ולרבינו ירוחם שכתב קנין אגב גבי בכור צ"ל בל"ז שסובר דקנין אגב דאורייתא דהא הוא סובר דקנין דרבנן אינו מועיל נגד דבר שהוא מדאורייתא כמו שמוכח ממה שפוסק דקידושין במעמד שלשתן אינו אלא מדרבנן יעוין באה"ע בב"ש סימן כ"ח ס"ק וא"ו ולדידי' יש לכאורה הוכחה דקנין אגב היא דאורייתא דאל"כ למה מועיל במע"ש ובמעשה דר"ג וזקנים כמ"ש לעיל ויעוין תוס' גיטין דף נ"ג ע"ב ד"ה במעמד שלשתן ובב"ק ד' צ"ו פ"א תקנתא לנכרי נוקי ונעבד ויעוין בטור ח"מ סימן קכ"ו שהביא להלכה דברי ר"ת שלא תקנו במעמד שלשתן בעכו"ם ומדברי הרא"ש ב"ק דף י"ב שסובר דקנין אגב אינו אלא מדרבנן וכן הוא שם בפסקי הרא"ש. וגם מדבריו שם מש"כ דלכך אין עבדים נקנים באגב היכא דאין עומדים בתוכו הוא משום דניידי ויש להם דעת מבואר שסובר דבהמה נקנית באגב גם כשאינה עומדת בתוכו דהא אין לה דעת וא"כ צ"ע על הפסקי הרא"ש שהביא כבוד מעלתו מ"ש בפ"ק דבכורות בזה"ל מקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו מקום שבהמה עומד לשם ויקנה לו אגבן אזן הפרה עכ"ל דאם כוונתו על הקנין אגב קשה דא"כ למה לי מקום שהבהמה עומד לשם שנית מה"ת להכניס א"ע בספק איסור בכור דהא פשוט לומר דקנין אגב שהיא רק מדרבנן אינו קנין גבי עכו"ם. ומלבד זה דוחק שיהי' ברמזים דברים להיפך מהמבואר באותו מקום בפסקים ואין שם רמז מזה גם בטור יו"ד סימן ש"כ לא הזכיר מזה דבר: ע"כ לבי אומר לי שכוונת הטור ברמזים מה שכתוב ויקנה לי' אגבן הוא על קנין חצר ואין בזה מן הזרות בלשון כ"כ והרי הט"ז יו"ד סי' הנ"ל ס"ק ז' כתוב בזה"ל ונראה טעמו לפי שקנין אגב המקום הוא עדיף