עטרת חכמים חלק א נג

לבע"ח אפותיקי כו' אך קשה אמאי דחיק לדחוי' בפרק מי שמת דף קנ"ז ושם הא מני ר"מ הוא יעמיד כשעשאו אפותיקי כו' יעו"ש דדברי התוס' סותרי' מיני' וביה דלמה לי' לתוס' למימר יעמיד כשעשאו אפותיקי דהא קודם לכן מסקי דע"כ מיירי כשעשאו אפותיקי ונ"ל דהנה המ"מ בהלכות מלוה ולוה פרק כ"א מתרץ קושי' התוס' הנ"ל בזה"ל. א"נ משכחת לכל הסברות כגון שאלו המאוחרים הם במדינה אחרת ואין אומרים למלוה להניח אלו ע"פ שקדמו להוציא מאתים על מנה כו' וכן השיב הרשב"א ז"ל בתשובה [הוא בסי' אלף ה'] ואין לדין זה ראי' ברורה עכ"ל

אמנם בשו"ת הרשב"א הנ"ל מבואר דדן בזה מצד הסברא כיון דמצד הדין הי' הכח להפרע מנכסים משועבדים אף במקום שיש בנ"ח רק מצד תקנות הלוקחים אמרו אין נפרעין ממילא היכא דיצטרך הבע"ח להוציא הוצאת אוקמוהו אדינא יעו"ש הרי מבואר דעיקר דינו הוא רק לדעת הסוברים שיעבודא דאורייתא וכן מצאתי מבואר בתומים בסי' קי"א ס"ק ה' לפי"ז יש לומר דהתוס' בב"מ שהקשו אדרבא לוכח מהכא כו' מדלא טריף בע"ח ממשועבדים דטריף לוקח כו' לא הקשו רק לשיטת שמואל דהסוגי' התם אזלא אליבי' והוא סובר שיעבודא לאו דאורייתא ולדידי' אף כשיש בנ"ח במקום רחוק יכול הלוקח לדחות הבע"ח לבנ"ח והוצרכו לאוקמא באפותיקי אבל בב"ב אי' אמר רב משרשי' משמי' דרבא ת"ש דשבח קרקעות כו' הא מני ר"מ הוא ולשיטת התוס' בהנזקין דף נו"ן סובר רבא שיעבודא דאורייתא אין הכרח לאוקמא באפותיקי דיש לתרץ תירוץ המ"מ הנ"ל ולכך לא הקשו התוס' רק דיעמיד כשעשאו אפותיקי דברי הדו"ש

תשובה ה נשאלתי מאת הרב הגדול מוה' עוזר נ"י אבד"ק דעמביץ

הלא כה דבריו ראובן ושמעון שיש להם בית בשותפות ויש לכל אחד חלק מיוחד ועשו ביניהם חלוקה ונתן ראובן זכות לשמעון בזה"ל באם שישכיר ראובן את חלקו לאחר ויקח קאמרניק חלקו אזי שמעון קודם ליתן דמיו ועתה רוצה ראובן להשכיר לבנו שידור אצלו בחלקו ושמעון טוען איך שהוא קודם. ונפל לי ספק גדול אי בנו הוא בכלל אחר או לא יען כי בגמ' בערכין נמצא אחר לאו בנו הוא רק אפשר אין שללמוד מזה כי לשון תורה לחוד ולשון ב"א חוד עכ"ל

תשובה שם אית' בערכין דף כ"ה ע"ב אי' לאחר ולא לבן אתה אומר לאחר ולא לכך או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר איש כו' הרי בהדיא דלולי רבוי' גם אח אינו בכלל אחר. כן אי' בקדושין די"ג ע"ב חדא דיבם לא איקרי אחר יעו"ש בתוס' ד"ה חדא כו' וצ"ל כוונת התוס' שם האף דמרבוי ילפינן אח גבי שדה אחוזה עכ"פ כיון דבמקום יתורא אמרי' דבתיבת אחר כלול גם אח אמאי לא נאמר גם כאן דמוכח ג"כ דקאי אאח באם נאמר דמיתות הבעל אינו מתיר אמנם בודאי מודים התוס' היכא דליכא רבוי או איזה הוכחה אין יבם בכלל אחר אף היכא שמדבר בכל אדם. ולזה א"ש מה שמקשו התוס' במס' כתובות פ"א ד"ה יבם נמי כאחר כו' ואע"ג דבפ"ק דקידושין וכו' ומוכרח תרוצים שם הנ"מ בלשון תורה. אבל בלשון חכמים איקרי אחר ויעוין שו"ת שתי הלחם סי' ל"ע ומה שציין שם שו"ת הריב"ש גם יעוין שו"ת ח"י סי' צ"א ויעוין ב"ב דף קל"ג ע"א] ובמס' סוטה דף ה' ע"ב ס' ד"ה לאחר ולא ליבם מקשי ג"כ תוס' מפרק האשה הנ"ל ומתרצים דלענין לשון תנאי ב"ד שוי' כאחר אבל באחר דקרא אין האח בכלל וה"נ משמע מפרק אין מקדישין כו' דמשמע טעמא דכתיב איש וה"נ אמרי' בפ"ק דקדושין כו' יעו"ש וא"ל דאמאי כתבו שם התוס' וה"נ משמע שא דשאני התם כיון דאינו מדבר בכל אדם לכך לא שייך לומר דאחר האי רק איבם וצ"ל דהתוס' שם לא נחתו להך תרוצא דמתרצי' בקידושין וסוברים דשאני גבי שדה אחוזה דמרבינן מאיש או י"ל עפ"י דברי רש"י שם בזה"ל ולא ליבם שאינו אחר אצל נשואין של זו שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו וסברא זו מרומזת ג"כ בתוס' שם וכ"ש גבי יבם דבא מכח נשואי אחיו דלאו אחר הוא אי אמרי' בפ"ק דקידושין כו' מעתה י"ל קושי' התוס' בקידושין דשאני גבי שדה אחוזה שכיון שמה שפדה אחיו השדה לא הי' בזכותו דגם אחרים יכולין לקנות הוי לענין זה ג"כ בכלל אחר משא"כ לענין נשואי היבמה שבא ליבם מחמת שהוא את המת אינו בכלל אחר ובפרט לאותו ה"א דמיתת הבעל אינו מתיר ורק ליבם יש היתר

אמנם בחידושי הריטב"א במס' קידושין דף הנ"ל אי' בזה"ל: אמר רב אשי חדא דיבם לא איקרי אחר איכא למידק דהא אמרי' בכתובות גבי תנאי כתובה כו' דיבם נמי איקרי אחר ואחרים תרצו דלשון תורה לחוד ולשון תלמוד לחוד ולא נהירא והנכון הוא דהתם הוא לגבי דידי דאיהו לגבי דידי' לכ"ע אחר קרי להו אבל אינשי דעלמא לא קרי ליה ליבה אחר כו' יעו"ש א"כ לפי"ז י"ל דגם לגבי בן יש ג"כ ל לחלק כנ"ל ולפי"ז הי' לחלק באם נכתב הכתב זכות הנ"ל ע"י עדים או בח"י הבע"ד עצמו ובחידושי רי"ד אי' שם בזה"ל וההיא דכתובות נמי לא קשה דלגבי דידי' ודאי גם היבם אחר הוא ועוד שאין זה לשון תורה אלא לשון בני אדם. וי"ל להנך ב' תירוצי' דבגוונא דידן הבן ג"כ בכלל אחר והיינו לתירוץ הראשון היכא שחתם בעצמן ולתירוץ הב' אף היכא שחתמו עדים

עוד הי' מקום לומר דאף לתירוץ הב' היינו א ליתן כתובה עפ"י דאי' בפוסקים דנוסח הגט ושארי שטרות נתקנו מחז"ל בלשון שהי' מדברים ומבינים אז והוי שפיר לשון ב"א משא"כ לדידן כעת וחילוק זה מבואר בר"ן ואשר"י בנדרים הובאו בית יוסף סי' רי"ז גבי הנודר מן התירוש. ויעוין שם בב"ה המובא בש"ך ריש סימן הנ"ל יהי' מה שיהי' עכ"פ מידי ספיקא לא נפקינן. גם י"ל שכ"ע מודים דבן לא הוי בכלל אחר אף בלשון ב"א. ובפרט בגוונא דידן דיש דעת נוטה דראובן נתן הזכות זה לשמעון מפאת הישר והטוב. דלדעת הרא"ש שייך מצרנות גם בשכירות משא"כ גבי בן דלא שייך מצרנות בדיעבד לכ"ע ולדעת מקצת פוסקים אף לכתחלה יכול הלוקח לדחות המצרן למכור לבנו

וראה זה מצאתי בשו"ת מהראנ"ח ח"ב סי' צ"ז בזה"ל על ענין פ' שהותנה עם פלוני שלא ימכור החזקה לשום איש זולתה רק כשירצה למוכרה תקחנו היא בדמי קנייתו אשר קנאה עכשיו לא פחות ולא יותר ושואל פ' הנזכר אם יתן החזקה לחתנו לנדוני' בתו אם הוא בכלל התנאי כאלו מוכר אותו לאינש דע למא או לא תשובה נראה אם יש שבועה בתנאי הנזכר לכתחלה אסור לו לתתו לחתנו דמוכר לאינש עלמא דהא קי"ל דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי דבפ' השולח גבי מוכר עבדו לחוץ לארץ יצא לחירות בעי ר' ירמי' בן בבל שנשא אשה בא"י כו' או דלמא כיון דלא קני ליה לגופי' כדידה דמי תיקו וכיון דלא איפשטא במקום איסור מספיקא אזלינן לחומרא וכ"ש אם נתן לו החזקה במקום מעות מדידי' שרגילים לתתן לחתניהם דהנך מעות נראה ודאי דכדידי' דמי ובפ' מרובה לענין טבחו או מכרו מפרש בגמ' דחליפין ושאר גוונא טובא דהוי בכלל מכרו עכ"ל נ"ח. משמע בהדי' מדבריו דאי הוי אמרי' דהדין עמה ולא הוי כמכירה חלוטה להבעל לא עבר הלוקח על התנאי במה שנתן לבתו אף דנתינה הוא ג"כ בכלל מכירה לענין ד' וה' א"ו סובר מהראנ"ח דאף שלא הורשה למכור לא אחרים יכול למכור או ליתן לבתו

הן אמת שאין לי כעת גילוי דעת מקום מוצא דינו ועכ"פ לגבי בן ובפרט דמפורש בשטר אחר כגונא דידן אין לבטל השכירות: ואף דמבואר בכתב בת"כ אין לחוש לספק איסור אם לא הי' הת"כ בפועל כמבואר בפוסקי' ושו"ת ולא מהני רק לחזוק הענין לענין קנין דברים ואסמכתא כי אם לא נכתב בת"כ בלא"ה אין ממש בזכות הנ"ל כמבואר בחו"מ ק ר"ו שם מבואר דאם לא הזכיר סכום רק אמר כשאמכרנה אמכור לך לא קנה הראשון ומבואר שם בב"י דדינים אל שבסי' זה שייכי' ג"כ גבי שכירות ולפי הנראה מדברי השואל לא נזכר סכום. א"כ אין ממש בזכות זה אם לא שהי' בת"כ ונ"ל עוד שהיכא שאין מקום לזכות הנ"ל רק מחמת הת"כ אם השכיר לבנו יכול בנו להשכיר לאחרים ולא שייך בזה מה מכר ראשון לשני כו' כיון דגם על להראשון אין שום התחייבות רק שמחויב לקיים השבועה דלא שייך לגבי הלוקח מאתו דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה ו לכבוד הרב הגדול ש"ב המפורסים מוהרר בער אופנהיים אבד"ק דרעזניץ

ז"ל בסוגי' אשר למדתי ביו"ט העבר בב"מ דף יו"ד ע"א דס"ל לר"נ דר"א ורבנן גבי פיאה פליגי בתופס לבע"ח יעו"ש בתוס' וכך מבואר בגיטין בהדיא וקשה דהאיך אפשר דר"א סובר תופס לבע"ח קנה דהוא מטעם זכי' דזכין לאדם שלא בפניו כמבואר בהרא"ש והא ר"א ס"ל בב"ב דף קנ"ו ע"ב זכין לקטן מדרבנן ולא לגדול ומשמע שם דר"א ל"ל כלל דין דזכי' דהיינו דזכין לאדם שלא בפניו כדמשמע מתוס' שם ד"ה זכין יעו"ש עכ"ל מעלתו:

תשובה יעוין בתוס' מס' כתובות דף י"א ע"א סד"ה מטבילין אותו שכתבו בזה"ל ואע"ג דזכי' הוא מטעם שליחות ואין לו שליחות מה"ת ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו דשמא הי' רוצה לפוטרה בחטה א' או שמא הי' רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות עכ"ל ובחידושי