עטרת חכמים חלק א מח

שלא יהי' בעד מפי עד וכבר ציינתי זה בגליון ש"ך חוה"מ שלי בסי' ג' ס"ק ה' והארכתי גם בדברי אס"ז בשם עליות רבינו יונה במס' ב"ב דף ג' ע"א יעו"ש ובביאור דברי שם והגהות מיימוני פ"ו מהלכות עדות לא עת האסף כאן רק שעכ"ז התמי' קיימת על מהרי"ט שלא הזכיר דעת העיטור הנ"ל אבל לפי דברי אפשר לומר דמהרי"ט הי' מפרש דברי העיטור שמיירי בקבלות עדות שלא ברצון הבע"ד וסובר כדעת הרמב"ם דאף דיחיד מומחה יכול לדון ביחידי בע"כ. מ"מ הודאה בפני יחיד מומחה לא הוי הודאה וכפי דעת הסוברים דה"ה שיחיד מומחה אינו יכול לגבות עדות וממילא י"ל סברא פשוטה להצריך שלשה מומחים בקבלות העדות היכא שהקבלות עדות הוא דרך כפי' והתשובת המיוחסת הנ"ל לשיטתי' שכ' שם להדי' שיחיד מומחה יכול לגבות עדות ביחידות ודברי מהרי"ט אמורה להדי' במעשה שהי' לפניו שהי' גב"ע בפני שלשה ובמעמד הבע"ד וברצונו ע"כ לא חש שיהיה סתירה לדבריו מדברי העיטור וכ"ז אני כותב רק להציל את המהרי"ט שלא יהי' ח"ו כמעלים עין מדברי הקדמונים הבעה"ע והר"י אבל להלכה לא לבי הולך לחוות דעי לזוז מדברי המחבר ש"ע סי' כ"ח

ולפום רהיטא יש להסביר בטעם דעת העיטור עפ"י דאי' במס' סנהדרין דף ג' ע"א באוקמתא דר"א ברי' דר"א אלא מעתה טעו לא ישלמו כ"ש דנפיש יושבי קרנות ומפרש רש"י דלא איכפת להו למגמר והר"ן בחידושיו מסביר ביותר בזה"ל כ"ש דנפישי יושבי קרנות כלומר שלא ישגיחו בענין הדין לדורשו ולחקרו ולידע בורי' של דבר אם לא יתחייבו בתשלומין אם טעו לפיכך חייבו אותן בתשלומין כדי שיחקרו הדין כפי כחם וידיעתם עכ"ל ופשוט דאם מקבלי עדות טעו בקבלות עדים והדין לא נפסק על ידם. רק ע"י ב"ד אחר אין לחייב את המקבל על גרם היזק שבא בטענותם ושפיר איכא למיחש בענין קבלות העדות שלא בב"ד אשר גמר הדין לפניהם שלא ישגיחו לכוון בקבלת העדות על צד הנכון ע"כ שורת הדין דבכה"ג מהצורך שיהי' כל שלשתן מומחים וא"צ למ"ש בזה בספר נתיבות המשפט סי' ע"ט יעוין בספר טורי אבן במס' ר"ה באבני שוהם שהמציא בחריצתו דלדעת הסוברים בטעם דאין עד נעשה דיין משום דבעינן שתהי' ההזמה יכולה שתתקיים לפני מקבלי העדות אי אפשר מדאורייתא לקבל עדות כ"א בשלשה מומחים דהזמה קנס הוא ובקנס בעינן מדת ג' מומחים יעו"ש ועלתה לי בדבריו אריכות פלפולים אכ"מ ודו"ק דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל

תשובה ב אחד מהשואלים שלח אלי פלפול על דברי תשובתי הנ"ל והשבתי לו שנית בזה"ל

תשובה פתח דבריו יעיר להיות כמשיג על דברי כאלו טעיתי בדבר משנה ואני לא ידעתי מה שח הלא פשוט ומבואר שמן התורה משפט א' הוא לדיני ממונות כמו לד"נ וכשם שד"נ בעינן דו"ח דהיינו כל שבע חקירות כמו כן ד"מ וממילא גם בד"מ לא הי' נקרא משנחקר עדותן כ"א כשנחקרה בכל שבע חקירות ודברי המשנה א' ד"מ וא' ד"נ בדו"ח נשנית לפי דין תורה וממילא לא הי' מציאות להכשיר שטרות מאוחרים אף לשיטת הסוברים דשטר מועיל מדאורייתא אמנם חז"ל חששו לנעילת דלת ותקנו שלא להצריך בד"מ דו"ח כ"א בדין מרומה ודעת כמה מהקדמונים שזכרתי בשמם בתשובתי שלאחר תקנות חז"ל הנ"ל אנן יכולין לקבל עדות בלי שום דו"ח ומיד שכוונו עדותן מתקיים עדותן ואינם יכולים לחזור ולהגיד ודברי התוספת' משנחקרה עדותן כו' לא שייך אלא בדין מרומה ולדעתם גם בדין מרומה ליכא חיוב שבע חקירות כ"א איזה חקירות היאותות לפי צורך הענין אבל דעת הרמב"ם בדין מרומה העמידו על ד"ת להצריך כל הז' חקירות וכן ביאר דבריו בשו"ת הריב"ש סי' רס"ו ולשיטתו י"ל דבדין שאינו מרומה אף שמחמת תקנת חז"ל לא צריכין ז' חקירות עכ"ז יש להב"ד לחקור איזה חקירות שאין בסיבתן חשש נעילת דלת וה"ז מצאתי מבואר יותר להדיא בדברי הרמב"ם בפירוש משניות להרמב"ם על משנה א' דיני ממונות וז"ל א' בד"מ בדו"ח זהו דבר תורה אבל כדי שלא תנעול דלת אמרו שלא יאריכו הדרישה וחקירה בד"מ ע"כ הרי מבואר כדברי בשיטות הרמב"ם וכן צ"ל לדעת הרבינו ישעי' המובא בשו"ת הר"ן שהבאתי בתשובתי הראשונה ולפי"ז מתפרש היטב התוספתא משנחקרה עדותן כו' שקאי גם לאחר התקנה ואף שלא בדין מרומה [שנתקשה בו השואל שבשו"ת הר"ן בסי' ל"ד] ועולים יפה דברי רב אלפסי בתשובתו ובעל העיטור שמצריכי' שיהי' הב"ד מקבלי עדות בקיאים בחקירות העדות. כ"ז תמצית דברי בתשובתי. ואין מציאות מקום השגה ע"ז כי לא מלבי המצאתי שום דבר מחודש כ"א אשר מבואר ומובן בפשיטות מתוך דברי הקדמונים העליתי בכתב וכל המעיין בצדק יראה שכל מה שכתבתי בזה הוא אמת לאמיתו וכ"מ שנמצא בברייתא ובמשנה דשט"ח מאוחרים כשירים מיירי לאחר תקנת חז"ל ולשיטת הרמב"ם וסייעתו הנ"ל מה שאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן א"ש בפשיטות דגם לאחר תקנות חז"ל חוקרים איזה חקירות רק שאין מאריכין בהן גם אין צריכין לשבע חקירות ויפקח נא מעלתו עיניו ויראה שכן בררתי בעצמי בתשובתי ואי' איפוא מקום להשיג על זה או להיות כמכחיש את האמת

גם במה שכפל עתה מעלתו שלדעת הרי"ף בעינן שיהי' מקבלי העדים מומחים כדברי העיטור. לא דק הלא כבר בררתי לעיניו מתוך דברי הרי"ף בעצמו בתשובה ומתוך ספר רבינו ירוחם שמלת מומחי' לא נזכר בדברי הרי"ף רק בדברי העיטור ותורף תשובת הרי"ף לא הי' אלא בדין חוזר ומגיד כשלא היו מקבלי עדות בקיאים בדקדוקי עדות ומבינים בחקירות עדות הן אמת שמדברי איזה מחכמי ספרד מובא בשו"ת מהרח"ש נראה שלא נחתו לזה ובודאי לא הי' למראה עיניהם ספר רבינו ירוחם ולא גוף שו"ת הרי"ף ואחרי שהודעתי לכבוד מעלתו כל כל הנ"ל הי' עליו לחזור מדבריו הראשונים ולקבל האמת. ועל העיטור לבד לא יפלא כלל במה שמצריך מומחים דאפשר לומר שהולך בשיטת רמ"ה שמצריך תמיד שלשה דגמירי ויעוין באו"ת סי' ג' והחרשתי בזה בתשובתי הראשונה כדי שלא ליתן פתחון פה לשכנגדו לומר דלפי פסק הלכה כהרא"ש לא צריכי' ג' דגמירי כמו כן הקבלות עדות. א"כ המצאתי טעם נכון לחלק בין סתם ב"ד ובין מקבלי עדות למען יצדקו יחד לדינא כדברי הש"ע דלב"ד די בחד דגמיר ולקבל עדות בעינן ג' מומחים והיינו דגמירי וכ"ז הי' למעלתו להציץ בשכלו ולהיות נמשך לדברי ודברי הנתיבות בזה דחוקי' מאד כמובן

ולסתור יתר דבריו במה שפלפל בדין אין עד נעשה דיין וערב לבבו לפרש בדרך רחוק דברי התוס' במס' ב"ק דף צ' ובמס' כתובות דף כ"א ע"ב ד"ה הנח אין הדעת סובלת לשמוע. דהתוס' כתבו בפירוש בזה"ל ואם העדים נעשו דיינים כו' שלא יקבלו הזמה על עצמן כו' אם העדים קרובים לדיינים אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהן כו' עכ"ל. מבואר להדי' שמשכחת הזמה בב"ד אחר רק דבעינן שיהי' שייך הזמה גם בפני מקבלי העדות והן לא יקבלו הזמה על קרוביהן ולא כדברי מעלתו שרוצה לומר שכוונת התוס' שנתבטל למפרע גמר הדין או שעפ"י קורבה של הדיינים נתבטל גם עדות אחרים אשר יאמרו ששמע עדותן של אלו בפני אותו הב"ד וע"כ לא הי' משכחת הזמה בשום ב"ד. וכדי לבאר לעיני כבודו יותר שגגתו בגוף הענין הנני להציע לפניו דברי המרדכי פי"ב דין תרצ"ו ובזה"ל. אמרי' בירושלמי מנין שלא יהי' דיינים קרובים זה לזה אמרה תורה הרוג עפ"י עדים הרוג עפ"י דיינים מה עדים אינם קרובים אף דיינים אינם קרובים והלכתא בין הדיינים בין הלוה והמלוה בין הערב קרובים לעדים פסולים וכן הדיינים והכי איתא בירושלמי קרובי הדיינים לא יעידו משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה שהרי לא יקבלו הזמה מקרוביהם ומהאי טעמא נמי אמרינן אין עד נעשה דיין בדיני נפשות משום דהוי עשאאי"ל מיהו אומר השר מקוצי דלעולם קרובי הדיינים כשרים דהו"ל עדות שאי"ל בב"ד אחר אבל הכא אין עד נעשה דיין שאאי"ל אפי' בב"ד אחר שהרי לא נתקבל עדותן בב"ד כשר שהן עצמן היו דיינים מאחר שהוזמו איגלאי מילתא למפרע דפסולין היו ואפילו למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל נראה דמאותו דבר עצמו מיהא הוא נפסל למפרע עכ"ל הרי להדיא דהשר מקוצי הוא שהמציא הטעם כיון דע"י הזמה יהי' למפרע העדים רשעים ויתגלה שלא היו ראוי' להיות דיינים ושב הגדת העדים להיות כהגדה חוץ לב"ד ולא שייך הזמה כלל בשום ב"ד. משא"כ כשהעדים קרובים להדיינים דמשכחת הזמה בב"ד אחר וע"כ חולק השר מקוצי על הטעם הראשון שהוא הטעם שהוזכר בתוס' ב"ק וכתובות הנ"ל ודלא כדברי מעלתו שחשב לומר שהטעם הראשון שבתוס' הוא מחמת שיתגלה למפרע פסול הדיינים שהוא טעמו של השר מקוצי החולק עם התוס' בזה

ומה שדימה מעלתו לומר דלפי דעת הסוברים דגם בדיינים נמצא א' מהם קרוב או פסול דינם בטל הטעם שעל הדיינים יש גם שם עדים ומזה הוסיף עוד לעצמו שאם שמעו עדים קבלות עדות בפני דיינים שא' מהם הי' קרוב לעדים הראשונים נתבטלה עדותן מדין נמצא א' מהם קרוב או פסול דהא עדים ודיינים כחדא נינהו כ"ז דברי שגגה מעולם לא עלה על דעת חכם לומר שיהי' על הדיינים מקבלי עדות שם עדים והסוברים דגם בדיינים אמרי' נמצא א' מהם קרוב או פסול דינם בטל אף אם הי' חמשה דעתם כן בכל משפט דינם אף כשאינו ע"י קבלות עדות כ"א על טענת התובע והנתבע ואינו מחמת שחשבו שהדיינים המה עדים על הטענתם דא"כ לא משכחת דיינים דהא נעשו עדים. אלא טעמייהו דילפינן במה מצינו דיינים מעדים כשם שאמרה תורה גבי עדים נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כמו כן בדיינים וכן ביאר להדיא בשו"ת מהרח"ש סימן י"ח