עטרת חכמים חלק א מז

הריב"ש סי' רס"ו מוזכר ברמ"א סי' ט"ו שכ' בעצמו שדעת הרמב"ם במ"ש דבדין מרומה בעינן דו"ח כמו בד"נ היינו שבע החקירות, והריב"ש קיים מסברא דנפשי' שגם בדין מרומה א"צ אלא חקירות כל מה שאפשר ובמהרח"ש חלק א"ע סי' י"ח האריך בזה בקיבוץ דיעות הרבה מהקדמונים שהי' סוברי' כדעת הריב"ש הנ"ל ופשוט שלפי דבריהם דאף בדין מרומה לא בעינן שבע חקירות רק שארי חקירות הבאות לפי הצורך הנראה להדיינים: ממילא נשמע דכשאין הדין מרומה יכולי' לקבל העדות בלי שום חקירה מלבד המוזכר בש"ע חו"מ בסי' כ"ח סעיף ח' אמור האיך אתה יודע כו' שאין שאלה זו מכלל שם חקירות כמובן יעוין בדברי המ"מ בה"ג פי"ג הלכה ט"ו ע"כ לדעת הרשב"א והר"ן בכל עדות שאין בו דין מרומה די בכוון עדותן לפני הב"ד אף אם לא נחקרה כלל אבל הרי"ף והרבינו ישעי' ובעל העיטור וכרמב"ם לדיעה א' נתכוונו. דבדין מרומה בעינן חקירות כמו בד"נ. ובדין שאינו מרומה נחתינן דרגא מפני תקנת הלווין שלא להצריך השבע חקירות אבל עכ"ז אין למנוע מלחקור היטב בכל מה דאפשר וא"ש לדידהו דברי הירושלמי והתוספתא הנ"ל דאף לאחר התקנה אם לא נחקרו העדים בעדותן עדיין יכולי' לחזור ולהגיד ובזה סרה תמיהת השואל שבשו"ת הר"ן וצדקו יחדיו כל דברי הרי"ף והעיטור שהצריכו שיהי' הדיינים מקבלי העדות בקיאים בחקירות ובאם לא הי' חקירות יכולים העדים לחזור ולהגיד ואוסיף עוד קצת נופך שאף היכא שביד העדים לחזור ולהגיד עכ"ז אם אינם מצוין בעיר אין צריך לחוש דשמא אם היו כאן הי' חוזרים ומגידים אבל כשמצוי' בעיר והנתבע טוען שיחזירו מעדותן מוטל על הב"ד להזמינם לשמוע דלמא יחזרו

ובזה יש להבין גם מ"ש באס"ז לב"ק דף קי"ב סוף ע"א בזה"ל. קבלת עדות דין הוא וצריך שלשה יודעים בהלכות עדות וחקירותיו וכל שבא לפני ב"ד שטר קבלת עדות ומפקפקו בקבלות העדות אם העדים בעיר מביאין אותם לפניהם. ואם לאו סומכים על קבלות העדות וכן הסכימו מקצת גאוני' בב"ב פרק יש נוחלין בביאור שמועת ב"ד בפר ב"ד לא דייקו עכ"ל והנה פשוט דלא כלל בתר בי דינא לא שייך היכא שהספק הוא שיש לחוש שאינם ראוי' כל להיות נקראים בשם ב"ד אבל היכא שהיו ב"ד רק שאנו מסופקים דלמא עשו שלא כהוגן הכלל בידינו דלא דייקינן בתר ב"ד ומ"ש האס"ז ומפקפקים בקבלת העדות אין הכוונה שהי' הפקפוק אם היה המקבלים עדות ראוי' להיות ב"ד אלא שהי' הפקפוק בענין הקבלה בעצמה כלומר אם חקרו העדים בעת קבלת עדותן או לא. דאם נחקרו שוב אינם חו"מ ואם לא נחקרו חו"מ ולענין זה ג"כ לא שייך ב"ד בתר ב"ד לא דייקו דהא באמת מועיל הקבלת עדות אף בלא חקירה כ"ז שאינם חוזרים ומגידין וכיון שלא הי' הפקפוק אלא אם נחקרו העדים או לא. ע"כ פסקו דאם העדים בעיר מביאין אותן לפניהם דאם יחזרו ויגידו לא יהי' אפשר לחייב את הנתבע מחמת עדותן הראשונה דהא איכא לספוקי דלמא לא הי' הגדת העדות עפ"י חקירה ובידם עדיין לחזור מעדותן וכ"ז הוא הדין שבשו"ת אלפסי הנ"ל: ואפשר עוד לומר דמ"ש באס"ז אם העדים בעיר מביאין אותן לפניהם אין הכוונה לקבל שנית מה שהעידו כבר אלא ששואלים אותם תחלה אם הגדתן הראשונה הי' עפ"י חקירה ואם יאמרו שנחקרו בודאי אין יכולין לחזור ולהגיד ואם יאמרו שלא נחקרו שומעים אם רוצים לחזור ולהגיד ופוטרים את הנתבע אבל אם אין עדים לפנינו אף כשידוע בודאי שלא נחקרו עדותן מתקיימת עדותן הראשונה מצד חזקה שלא יהי' חוזרין ומגידין ומה שמסיים באס"ז ב"ד בתר ב"ד לא דייקו אינו אלא לסימן הזכרת הסוגי' שבב"ב ששם ביאר דין זה בשם מקצת הגאונים

העולה מכל הנ"ל שהרי"ף לא השיב רק לענין דין חו"מ אם היו הגדת העדים בלא חקירה ומה שאי' אח"ז בספר העיטור והלכתא קבלות העדות צריך שלשה ומומחים כו' המה דברי עצמו. וכן מבואר מתוך דברי הרבינו ירוחם בנתיב ב' ח"א שכתב תחלה קבלות עדות צריכה בפני מומחי' שלשה כו' עד ואין דנין אותו עפ"י אותו שטר ואח"ז כ' רב אלפסי בתשובה אם באו לפני ב"ד כו' עד ואם לאו אין סומכין אלא על העדים עכ"ל הרי"ף עכ"ל והש"ג שסביב המרדכי בפ"ב דכתובות לא דק במה שערבב וכ' גם חידש דין של העיטור ע"ש תשובת האלפסי גם מדברי היש"ש ב"ק פרק יו"ד נראה שלא נחית לזה וקרוב לשמוע שנמשך למה שנראה בש"ג וסבר שהכל משו"ת הרי"ף

ומעתה דעת לנבון נקל שכיון שבעל העיטור לרבינו ירוחם כתבו בפ"ע להלכה דלקבלות עדות בעינן שלשה ומומחים ולא רמזו בדין זה לחלק בין איכא עדים במתא כו' לעכובא הוא. יהי' מאיזה טעם שיהי' יש לי אריכות דברים בזה בדברי ספרי שו"ת קדמונים מגדולי גאוני ספרד המובא במהרח"ש ובספר כנה"ג זה אומר בכה וזה אומר בכה ואיזה מאותן ספרי שו"ת אינם ס"י ולא ירדתי על מה הוטבעו דבריהם אבל אחרי שכבר נקבע בסתם בש"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף כ"א להלכה כדברי העיטור הנ"ל וכאלו אין חולק עליו בזה וסתמא כפירושו דלעכובא אין בידינו להכריע לחייב אדם עפ"י עדים בקבלה כזו ולא עדיפא מהיכא דאיכא ספיקא דדינא בהכשר העדים ומלבד כ"ז לפי מה שנודעתי מפי הקצין מ' בער יאקיר הי' הג"ע על השו"ב דקהלתו. שהי' בעיר בעת קבלת העדות ולא הודיעו כלל ולא הזמינהו להיות במעמד קבלת עדות עליו א"כ בודאי בטל כל קבלת עדות כמבואר מתוך שו"ת מהרש"ל בסי' י"א שאם נתקבל עדות אדם שלא בפניו להוציאו מחזקת כשרותו אף לשיטת ראב"ן וראבי' מתבטל העדות דלא הקילו רק בממון הקל וסברא זו כ' הרמ"א בתשובה סי' י"ב דלא הקילו אלא בממון הקל ומטעם הפקר ב"ד הפקר ואני אתפלא מאד מאד על כבוד המופלג המו"צ מה ראה על ככה להזדקק לגבות עדות שלא בפני הבע"ד עאכו"כ בהוצאת אדם מחזקת כשרותו ולהכרית אוכל מפיו להעבירו מאומנתו עוד זאת נודע לי מפי הקצין הנ"ל שלא עשו איום על העדים ושהי' הקבלות כל השלשה עדים זה בפני זה במעמד א' וכ"ז מתנגד לדין הגמ' והש"ע. ובמהרח"ש סי' הנ"ל מבואר עוד בשם כמה גדולים דאם נודע שמקבלי עדות לא עשו איומים ולא קבלו בפני הבע"ד בודאי בטל קבלותן וחוזרים לגבות עדות

לא אכחד תחת לשוני שמחמת זה יש לדון כל הענין לדין מרומה מצד איזה טינא נגד השוחט שלא סר סכינו לפניו ואינו מחזיק את עצמו ככפוף תחתיו וז"ל מהריב"ל חלק ג' סי' פ"ד חקירה ה'. החקירה הה' שמה שאמר הרב המובהק מוהרר אלי' מזרחי ז"ל בקדושי עזוזא מטוריא דכיון שהעדות נתקבלו שלא בפני האשה בהיותה בעיר מוכח דהוא דין מרומה אם נאמר בנ"ד נמי הכי כו' ע"כ

ומעיקרא דדינא פירכא על כל מה שרצה לצדד בהכשר גב"ע בשלשה כשהיה ביניהם חד דגמיר מטעם דדין גביית עדות לא חמירי לדעתו מעשיות פס"ד וכשם ששלשה הדיוטות אם איכא חד דגמיר הוי כב"ד לכל דבר כמו כן הוי כב"ד לענין קבלות עדות לו יהי' כדבריו בזה המתנגד לדברי העיטור והרבינו ירוחם המובאים לפסק הלכה בש"ע ובלבוש עטרת זהב הלא פשוט ומבואר בש"ע סי' ג' דשלשה הדיוטות אינם יכולים לכוף את האדם לדון בפניהם אם לא כשהנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו והרי קבלות העדות הי' בלי שום הודעה תחלה להבע"ד וכיון שקבלות עדות הוי כגמר דין אין לנו עשיות דין בכפי' יותר מזה וגם הלא ידוע לפי הנהוג במדינת שונות מכמה מאות שנים שבכל עיר גדולה יש ב"ד קבוע רב ודיינים וכל אנשי הכפרים והדרים בעיירות קטנות הנצרכים לאותו העיר סרים למשמעת הרב והדיינים דשם ואין חיוב על שום אדם לעמוד לדין לפני שום חכם שבעדתו וכל הרוצה לתבוע את חבירו בעוד הי' יד ישראל תקיפה הי' צריך לילך לרב עיר הגדולה ולהזמין את הנתבע לשם לדון בפניו והב"ד שעמו שהומחו לב"ד קבוע על כל אנשי הגליל וא"כ איככה יעלה על הדעת שיהיה בכח אנשי העיר שדינם כישובים לראש הקהלה להזדקק שלא מרצון הבע"ד. ובלי הסכמת הרב לשום פס"ד או גב"ע שהוא כגמר דין ודמי ממש כאלו הי' גב"ע ע"י שלשה תוך העיר מקום ישיבת הרב והדיינים שהמה הב"ד של הגליל

מכל הנ"ל יבין וישכיל כבוד הרב המופלג המו"צ שלא טוב עשה בקבלות העדות ולא הועילו מעשיו אף אם הי' גם השניהם הנטפלים עמו בכלל גמירי ויש עוד מקום לבעל דין לומר קים לי כמהרש"ל בתשובה הנ"ל שמחליט בפשיטות דבכה"ג תו לא מקבלינן בשום ב"ד עדות העדים דהוי כנוגעים להחזיק דבריהן הראשונה כו יעו"ש

עד בשחק שבעוד לא נודע לי גופא דעובדא הי' על לבבי להפוכי בזכותא דמעלתו לפי האפשר אבל מה לעשות אחרי שנתברר לפני מעין כל המאורע שעשה מעלתו בזה שלא כדין. תיתי לי דלא מחניפא אף לגברא דכוותי' ויהי' דברי אלה על לבב כבודו תמיד להיות מתון בהוראותיו ובכל אשר יעשה אז ישכיל ואז יצליח וד' יהיה בעוזרו

אגב אמינא דלפמ"ש לעיל יש ליישב דברי מהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"ו שמחליט שם דגב"ע שאין בה מו"מ יכולה היא שתתקיים עפ"י ג' הדיוטות ומוסיף עוד מדעתו דאף היכא דליכא בי' חד דגמיר והשיגו בקצה"ח בסי' ע"ט בתיובתא לדבריו מדברי בעל העיטור הנ"ל שכ' בפשיטות דלקבלות עדות בפני ג' מומחים הן אמת שמתוך דברי התשובות מיוחסת סי' קי"ב מבואר שלא כדברי העיטור הנ"ל וסברתו של מהרי"ט לחלק בין היכא דבעי מו"מ או לא והוא סברת הקדומה המובאה בספר אס"ז למס' כתובות דף כ"ב על שיטה ישינה וכ' שם עוד בזה"ל קיום שטרות אע"פ שאין צריך מו"מ טעם אחרינא הוא