עטרת חכמים חלק א מו

הנאסר בהסכמות איזה מגאוני רבני הקהלות משארי המדינות ז"א אלא מה שהוא ראוי לאסור לצורך גדר פרצות הסגות גבול למדפיס הראשון ולפי דעת רמ"א בתשובה סי' ט' כן שורת הדין אבל לחדש דבר שיהי' למדפיס הראשון זכות יותר שיהא צורך נטילת רשות ממנו אף אחר מכירת ספריו בהדפסה ראשונה שעלי' ההסכמות מעולם לא שמענו ועל כיוצא בזה לא אימנו רבני הקהלות ממדינות אחרים שיהי' דינם כב"ד של ישראל להטיל חרם על כל ישראל ולמען תקנות שאין בהם צורך מצוה וסייג וגדר שלא במקום ממשלתם ע"כ מסתמא לא הי' דעת המסכימי' כ"א על מה שהי' בידם כמנהג כל הסכמות ולא יותר ומחמת שחששו פן לא יהי' קפיצא זבינא על הספרי' ע"כ החזיקו חק הזמן לטובת המעלה בדפוס ושותפו להדפסה המוזכר ג"כ בשם ב' הסכמות ולא הזכירו שידפיסו ע"י המעלה בדפוס פעמים ושלש וכיון שלא לקח הסכמה שנית. הרי הוא בזה ככל מדפיס ספר בלא הסכמה וחרם שאין מוחין לשאר המדפיסי' להעלות בדפוס כי כן מנהג המדפיס שאין מונעים מהדפסת הספר רק כשיש למדפיס שהקדימו הסכמות ואזהרות איסור עד תום מכירת הספר וקרוב לודאי אצלי מפי השמועה שבעת שניתן הסכמות על הדפסות ש"ס בד"פ תוך משך זמן החרם שהי' למדפיס האראשאנצקע כבר החל לדפוס שנית ש"ס ולא חשו לזה החכמים הגאונים הנ"ל והתירו להדפיס בד"פ מטעם שכבר נמכרו מה שהדפיס ראשונה אחרי הסכמות ואף הב"ח מודה בכה"ג שאין בו צורך שעה אדרבא חשש ביטול הדפסה כי ידוע שיסוד ועיקר פרנסת כל המדפיסים עומד להדפיס ספרים השווי' לכל נפש כמו חומשים סדורים מחזורים ואם ישבתו בזה בטל הדפוס ורעה יאונה להם בהמצאת דבר חדש שעי"ז לא יקפיצו זבינא על הישנים והדפסות החדשים מונע מהם שנים רבות אף בכלות זמן המכירה הי' לא תהי' כזאת וחלילה לחשוב שהגאונים הגדולים בעלי הסכמות הפריזו על המדה במה שלא הי' ביכלתם לגזור על הכלל. א"ו כוונתם הי' ככוונת שארי המסכימים עד למכירת ספרים בהדפסה הראשונה ודי בזה זכות להמעלה בדפוס ומשען חזק לדברי אלה מהמבואר באריכות מהרא"ם סי' נ"ז ויעוין בטור חו"מ סי' ב' וביש"ש ב"ק פ"ט סימן זיי"ן דברי ידידו הדו"ש: שאלות ותשובות חושן משפט תשובה א

שאלה במקבלי עדות אם צריך להיות שלשה מומחים וגם לענין דרישה וחקירה בעדות ממון וגם אם לא הי' דו"ח וחזרו העדים מעדותן וגם לענין קבלות עדות שלא בפני בע"ד כאשר יבואר הכל בהתשובה ויובן תוכן השאלה

תשובה טרם אענה אעתיק לשון הרי"ף בס' תשובותיו סי' ר"א וז"ל. שאלה אם הוציאו בפני ב"ד שטר במקבלי עדות והעדים אשר נתקבלה עדותן מצוי' אם צריך ב"ד להזמינם שם כדי שישמעו מהם העדות בע"פ או לא ואם באו לב"ד והחליפו העדות המקובלת בפניהם אם יקבל מהם ויניח אותן המקבלים שקבלו מהן או נדון בזה כדין עדים החתומים שנעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא יתכן לחזור במה שקבלו וכתבו על פיהם מקבלי עדות. ואיזה הפרש יש בין עידי קבלה לעידי קיום השטר תשובה אם יהי' אותן מקבלי עדות בקיאים בדקדוק עדות ומבינים בחקירות עדים יפה יפה סומכים עליהם ועל הכתב ואין חוששין לעדים ואם לאו אין סומכין עליהם ולא בכתיבתן אלא סומכים על העדים עכ"ל ותו לא מידי בענין זה ובספר העיטור אות ק' מועתק מדברי הרי"ף ובזה"ל. רואים אם אותן מקבלי עדות בקיאים בדקדוק עדים ובחקירתן הולכין אחר השטר כו' ע"כ וכן הובא בנ"י פ' הגוזל בתרא ולכאורה יפלא מאד דהא הרי"ף בעצמו פוסק בפ' א' דיני ממונות דבעדות ד"מ תקנו חז"ל מפני נעילת דלת דלא נבעי דו"ח כשאין הדין מרומה לפום רהיטא דמיתי לומר שדעת הרי"ף דאף דלאחר התקנה לא בעינן בד"מ דו"ח מ"מ אם לא הי' דו"ח יכולין העדים לחזור ולהגיד דדין כיון שהגיד אינו אלא בהגדה בחקירה וכמבואר מלשון הרמב"ם פ"ג מהלכות העדות ובטור סי' ק"ט ויעוין בסמ"ע ס"ק א' שכ' שהמחבר דקדק ושינה לשונם משום דבד"מ ובכל מה שדנין הב"ד בזה"ז א"צ דו"ח וסיים בזה"ל והטור והרמב"ם לאו דווקא קאמרי ע"כ. ובאמת קשה לשמוע שכל מה שכפל הרמב"ם בפרק הנ"ל דרק לאחר החקירה אינם יכולים לחזור ולהגיד יהי' הכל שלא בדקדוק ומצאתי און לי בשו"ת הרא"ש ח"א סי' כ"ד אחר שהביא שם תשובת הרשב"א שמחליט להלכה דכיון דלאחר התקנה לא בעינן דו"ח וכל שגמרו העדים עדותן בפני ב"ד אף שלא הי' חקירה תו אין יכולין לחזור ולהגיד שהרבינו ישעי' הרב הראשון חלק על הרשב"א בזה כ' וביאר באריכות שגם מדברי הרמב"ם הנ"ל פ"ג מהלכות עדות מוכח להדי' דגם בזמנינו דלא מצרכינן דו"ח מ"מ הדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אינו אלא כשהגדה יהי' עפ"י חקירה יעו"ש הרי מבואר מדבריו שדין זה תלי במחלוקת קדמונים והמחבר בש"ע ששינה מלשון הטור והרמב"ם אחז להלכה כדברי הר"ן שהביא בספרו ב"י והוא בשו"ת הר"ן סי' ל"ד וסי' מ"ז דאף בלא חקירה אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חו"מ וזה ממש כדעת הרשב"א בתשובה שמובא בהרא"ש הנ"ל אבל להסב כוונת הרמב"ם ממשמעותו אין לשמוע ובפרט שכדבריו מבואר בשם הרבינו ישעי' הראשון כנ"ל אבל מדברי שו"ת אלפסי הנ"ל מבואר ג"כ להדי' שמחלק בדין כיון שהגיד ק הגדה הנעשה עפ"י חקירה ובין כשלא הי' חקירה כ"נ מפשיטות לשון הירושלמי והתוספתא עד שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו כו'. וליישב תמיהת חכם השואל שבשו"ת הר"ן סי' ל"ד אקדים להציע דברי הר"ן בזה"ל עוד שאלת שמעמידך ע"ד בדין כיון שהגיד שום אינו חו"מ בעדות ע"פ שלא על כת"י על איזה צד נאמר בין לאיסור בין להיתר בין לחיוב וזכות. אם אחר שבא לב"ד וקבל עדותן כראוי בעדות דלא בעי חקירה מדינא או מתקנתא ולכך לא עשו חקירה אם יכולים לחזור ולסתור עדותן כ"ז שלא יצאו מב"ד או אפי' יצאו מב"ד כ"ז שלא נחקרה עדותן ואע"ג דלא בעינן חקירה ואפי' לא נתנו אמתלא למה שהעידו בראשונה כמו שנראה לכאורה מהאי דרמב"ח בפ' האשה שנתארמלה גבי אנוסי' היינו דתלי טעמא כיון שהגיד שוב אינו חו"מ ומהאי דר"ל עדים החתומים עהש"ט נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלמא חזרת ההגדה בחקירה תלי' מילתי' כמו שנראה מבואר מהירושלמי שהביאו קצת מהמפורשי' והביאו הרב בעל העיטור. עדים שהעידו בין לאיסור בין להיתר בין לקרב בין לרחק כו' וחזרו ואמרו מבודין אנו אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד נאמנים כו' אלמא דבכל עדות אין בה משום חו"מ כ"ז שלא עדותן והקשיתי ע"ז אם כן הוא שיכולין הם לסתור דבריהם כ"ז שלא נחקרה עדותן בלא אמתלא גם אחר שיצאו מב"ד אפי' בעדות דלא בעי חקירה א"כ אם נפסוק הדין ונפרע החוב ונאכל הדבר או נשאת האשה ויחזורו העדים ויאמרו מבודין אנו ההשב ישיב הממון ותצא האשה מאישה וזה מן התימא אלו הי' דבריך עכ"ל השאלה והי' תשובת הר"ן ע"ז דלפי האמת אחר התקנה דבד"מ לא בעינן דו"ח מיד שגמרו העדים עדותן בפני ב"ד שוב אינם יכולים לחזור ולהגיד. ולפמ"ש שלא כן דעת הרי"ף והרמב"ם נשאר עליהם תמיהות השואל אמנם בלא"ה עדיין לא עלתה בידי בכל מ"ש כ"א להחזיק דינו של הרי"ף שלפי דעתו דבעדות בלא חקירה ישנם בחוזר ומגיד יפה השיב שאם הב"ד שקבלו עדותן לא הי' בקיאים בחקירה יפה יפה סומכים על העדות אבל עדיין קשה כיון דל"צ כלל חקירה אף בב"ד מומחה ליכא חקירה וא"כ למה תלו בבקיאות מקבלי עדות הלא סתם כל קבלות עדות בב"ד אינם בחקירה. ע"כ לבי אומר לי שדעת הרי"ף דאף לאחר התקנה לא בטלו חז"ל מכל וכל צורך החקירה דמפני נעילת דלת די מה שלא צריכין השבע חקירות באיזה שבוע באיזה שבת בכמה בחודש כו'. שבחקירות כאלו בקל יבואו עדים לטעות או לומר אינו יודע ויבוטל עדותן אבל עכ"ז אין להב"ד למנוע מלחקור העדים בחקירות לפי צורך הענין ולפי ראות עיניהם שהוא רק לברר האמת לאמיתו ולגדור בפני כל חששות טעות המשגה אף שהוא בדרך רחוק וכדומה דכשם שחשו חז"ל לתקנות התובעים כך צריכים לחוש לתקנת הנתבעים ולזה הוצרך הרי"ף שיהי' מקבלי עדות בקיאים בחקירה יפה יפה אבל לא נתכוון לשבע חקירות שביטלו חז"ל בתקנתם בעדות ד"מ וא"ל מה שהביא הבעל עיטור דברי התוספתא הנ"ל כיון דגם בזמנינו מוטל על כל ב"ד מקבלי עדות לעשות חקירות כנ"ל אבל דעת הר"ן והרשב"א שאחר התקנה יש לקבל עדות בלי שום חקירה ע"כ הוצרך לפרש דברי התוספתא והירושלמי הנ"ל כמבואר להמעיין בדבריהם לפי"ז א"ש כל מה שכ' הרמב"ם בפ"ג מהלכות עדות דגם אחר התקנה אם הי' קבלות עדות בלי חקירה שהיתה נראית נצרכים יכולים העדים לחזור ולהגיד

ודרך פלפול יש לתלות מחלוקת שבין הרי"ף והרמב"ם והרבינו ישעי' ובעל העיטור הנ"ל ובין הר"ן והרשב"א הנ"ל במחלוקת שיש בין הקדמונים בענין צורך החקירות בדין מרומה כמבואר בשו"ת