עטרת חכמים חלק א מה

העליתי די"ל דאפשר גם רש"י מודה דבספק בכור ליכא חיוב כרת בשחיטת חוץ למ"ד חולין בעזרה דאורייתא ולא חזי להקרבה מצד ספק איסור חולין בעזרה ולאקדושי בס' כשלמים ג"כ אינו ראוי' להקריב משום דשלמים טעונין סמיכה ובכור אינו טעון סמיכה ויש בסמיכתו איסור עבודה בקדשים ואף שעכ"ז אם הוא מקדיש בס' לשלמים שייך בי' איסור שחיטה בחוץ מ"מ כ"ז שאינו מקדישו על תנאי לשלמים לא שייך ואל פתח אוהל מועד לא הביאו דהא אינו מחויב לנדב בס' לשלמים שאם אינו בכור יהי' שלמים כמש"כ הר"ן בחידושיו לחולין דף כ"ב ד"ה אלא א"א ובפרט הכא דאף אם ינדב בס' לשלמים יהי' מנוע מלהקריבה מס' סמיכה או בשנוי מתנות. ולמה יהי' מחויב לנדב בספק שלמים ללא תועלת צורך הקרבה וכיון שאינו מחויב לנדב בס' לשלמים קם דינא דל"ש בס' בכור דין ש"ח

ואין לסתור דברי אלה מדברי רש"י במס' חולין דף קל"ד גבי גר שנתגייר בד"ה חלה שכ' בזה"ל חלה ספק איסורא שיש בו עון מיתה הילכך לא סמכינן אחזקה כו' ובכור בהמה טהורה ספק כרת לשוחטו בחוץ כו' יעו"ש הרי שדעת רש"י דגם בספק בכור איכא ספק כרת בשחיטתו בחוץ ויכילנא לשנויי דשאני ספק בכור בגר שנתגייר ואינו ידוע אם הולדה קודמת לגרותו או גרותו קודמת ללידת הולד דבכה"ג ליכא כלל חזקה דהעמד הפרה על חזקתה שלא ילדה דהא אין הספק אם בכרה או לא אלא בזמן הלידה כ"א איזה קודם אם הצידה או הגרות וממילא ליכא התנגדות חזקה לעומת חזקה שיש להעמיד הולד בחזקת חולין והי' קשה לרש"י דא"כ אמאי אסור בכה"ג ספק בכור נימא דהוי כספק נגד חזקת היתר דאוקי הולד בחזקת חולין ולזה כתב רש"י דכיון דספק כרת היא החמירו חכמים כלומר אף במקום חזקה וכמ"ש רש"י תחלה לענין חלה דכיון דמיתה בידי שמים לא מקילינן אחזקה והשתא דאתינא להכי דבספק בכור גבי גר איכא חזקה להתירא ומשום חומר איסור כרת הוא דאסרו בספיקו לשוחטו בחוץ שפיר י"ל דחזי להקרבה בבהמ"ק ובתנאי שאם אינו בכור יהי' שלמים וגם יכולין לסמוך עליו כי אין לאסור הסמיכה מצד ספק שמא הוא בכור ועבד עבודה בבכורה דהא ספק איסור זה שאין בו כרת אין לאסור במקום חזקה ומוקמינן נגד ספק איסור זה אחזקת חולין ואינו בכור רק שלמים והוי סמיכתו כדינו ודו"ק היטב כי נכון הוא

גם לפי דברי רש"י בע"ז ד' י"ג ליכא איסורא דאורייתא בהטלת מום בבכור בזה"ז עכ"ז מצינו שהחמירו חכמינו ז"ל בספיקת ה אף בזה"ז מפני חומר קדושתו שבא מאלי' כענין זה משמע ברי הראב"ד המובא באסיפת זקנים מס' ב"מ ד' צ"ד בטעם איסור אמירה לנכרי להטיל מום בבכור החמירו בו חכמים בו יותר משארי איסורי' חוץ ממלאכת שבת. ע"כ חלילה לנו לזלזל להמציא קולות בספיקת בכורה לא לענין שחיטה ולא לענין הטלת מום וגם לענין הכנסה לכיפה החמירו בבכור יותר מבשאר קדשים יעוין בתוס' בכורות דף כ"ח ע"א ובפסקי הרא"ש סוף בכורות

סוף דבר לא לבי הולך להקל ובפרט בעובדא דידן דגם קנין כסף לחוד לא נשאר בקיומו כאשר בארתי לעיל אך למותר להעלות עתה בכתב אשר העליתי בזה בבנין וסתירה בדברי כמה גדולים בתשובותיהם בדיני בכור ולמצוא תקנה שלא יהיה על השואל הארענדאר קושי טיפול בעגל עד שיפיל בו מום ועלה על דעתי לחדש דבר אם הוא ספק בכור שמא לא בכרה אך המתאמץ אצלי נכון לדינא אבל מסתפינא להשמיע חדשות ואם יהי' פנאי אדבר דברי לאיזה מגאוני הדור אם יסכימו לדעתי

תשובה כה שאלה מכבוד הרב המאה"ג המפורסים כו"כ ש"מ מוהרר משה מייזלס נ"י אבד"ק דיהרנפורט

איש אחד העלה בדפוס ספר חדש עם שותף להדפיסו והשיגו הסכמות עם חרמות על משך זמן כנהוג וכבר מכר מה שהדפיס בפעם ראשונה אם יש היתר לאחרים להעלות בדפוס הספר הנ"ל תוך הזמן בלי נטילת רשות מהמדפיס הנ"ל

תשובה יודע אני בעצמי שאיני כדאי להרים ראש ולאמר אחוה דעי בדבר המסור להכרעת גדולי הדור. עכ"ז שלא להשיב שואלי ריקם אציע דברי מועטים ע"ד הערה בעלמא מה שנ"ל לצדד לכאורה אבל לא להלכה ולא למעשה ותנצל נפשי בזה מלהיות עלי שם מסייע עד תוחרץ ההוראה עפ"י כמה גדולים ועתה אדבר בתחלה מ"ש הגאון המפורסים המנוח מ' הירש זצ"ל אבד"ק המבורג בספרו שו"ת תפארת צבי סי' ס"ב תשובה להגאון המפורסי' מוה' מרדכי בנעט נ"י אבד"ק נ"ש והמדינה בזה"ל וע"ד הדפסת הש"ס וכו' רק עיקר ההיתר שאני נשען עבור שהודיעני מעכ"ת שכבר נמכר הש"ס פשוט יותר מביעותא בכותחא שאין ביד המדפיסי' לעכב האחרים להדפיס ולמנוע מלאכת שמים כיון דל"ל פסידא ואין זה צורך לפנים עכ"ל והגאון המפורסים המנוח מוה' יוסף זצ"ל אבד"ק זאמישטץ בעהמ"ח ספר משנת חכמים בהסמתו על הדפסת הש"ס בווינא עם הגהות מהגאון המפורסים מוה' ישעי' פיק זצ"ל כ' בזה"ל ולהיות כי בדורות הללו שהמלכות מקפידות שלא להביא למקום ממשלתם ספרים הנדפסים במדינה אחרת בכן מהראוי להתיר איסורי' אשר פרשו מכמורי' אנשי השם הגבירי' וסמכו שרשאין בעלי אומנות לעשות תקנה במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כו' להדפיס דוגמתם כו' כ"ז בדעת הקדמונים אבל עתה דליכא פסידא למדפיסים חוץ למדינה כו' לא הי' שום קונה ממדינה למדינה כו' ע"כ עד"ז כ' הגאון המפורסים מ' יעקב נ"י אבד"ק לבוב בעהמ"ח ספר ישועת יעקב בהסכמתו על הדפסת הש"ס הנ"ל ונשען גם על הסכמת הגאון המפורסים בעהמ"ח כנסת יחזקאל על הש"ס דפוס ברלין שנת תצ"ד שבמקום דליכא פסידא להמדפיס הראשון אין איסור וכ"כ כבוד הגאון המפורסים מ' צ"ה הנ"ל כשהי' אבד"ק גלינא והגאון מופת הדור מוה' פנחס הורוויץ זצ"ל בעהמ"ח ספר הפלאה בהסכמותיהם על הדפסת הש"ס בדפוס פראג בטעם היתר הדפסה בתוך משך זמן החרם שעל ש"ס ד' ווינא הארישאנצקי בהסכמת עשרה גאוני עולם. מכל הנ"ל מבואר שהי' פשוט בעיני כל הגאונים הנ"ל דבמקום דליכא פסידא מותר ויש להתיר אף תוך זמן החרם ולא חל כלל מעת גמר מכירות המדפיס הספרים שהודפס בראשונה עפ"י הסכמות וכדעת כל המסכימים בחרמות שעושין אינו רק לגדור גדר שלא יבוא המדפיס לידי היזק ודי בזה שעלתה לו למכור כל מה שהעלה ראשונה בדפוס. ולא שייך כאן לאסור מטעם דבר שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו היכא שנתבטל הטעם. דהא האיסור אינו מתחלתו רק על הסגת גבול וגרם היזק וכשכבר מכר המדפיס ליכא עוד בהדפסה ע"י אחר בהסגת גבול בלא שום היזק והחרם אינו רק על מסיגי גבול ועפ"י רוב הצעת הדברים בהסכמת רבנים הוא שממציאים א"ע לעשות רצון המדפיס לגדור שלא יסיג שום אדם גבולו ואף אם לפעמים לא נזכר כן בהדיא בלשון ההסכמה סתמא כפירושו

וגדולה מזו אי' בתוס' מס' ביצה דף וא"ו ע"א ד"ה והאידנא בזה"ל והשתא שאין חבירי' מותר וא"צ מנין אחר להתירו דכיון דזה הטעם משום חששא ועברה החששא עבר הטעם ויעוין לשון הטור יו"ד סי' קט"ז לענין דין משקים מגולים שמותרים בזה"ז]. ודע שבתוס' מס' ע"ז דף ל"ה ע"א כתבו בזה"ל ואנו שאין נחשים מצויים בינינו אין לחוש משום גילוי וא"ל דדבר שמנין הוא וצריך מ אחר להתירו כי ודאי הוא כשאסרו תחלה לא אסרו אלא במקום שהנחשים מצוין כמו שאפרש לקמן גבי יי"נ. וה"נ בנ"ד דלפי הכרעת הגאונים שהבאתי לעיל דאין האיסור החרמות על הדפסת ספרים אלא במקומות שאין המלכות מקפידות על הבאת ספרים למדינותיהם. משא"כ במקומות שהמלכות מקפידים דשם ליכא היזק להמדפיס הראשון מצד הדפסה השני והוי כאלו פרשו בראשונה ודמי ממש להיתר גילוי שבזמנינו ואם נפשך לומר דהכא גרע טפי לפי שהחרם נעשה על זמן מוגבל ובעוד לא כלה הזמן האיסור בתקפו אף שאין טעם להחזיק האיסור מ"מ כיון שנאסר נאסר והדרא קושי' לדוכתי' למה התירו הגאונים הנ"ל להדפסת הש"ס בד"פ תוך משך זמן החרם על הדפסה בווינא ואם יעלה בדעת איזה גאון לומר שבאמת חלים החרמות גם במדינות שהמלכות מקפידות יש להיפך מקום לומר שמבוטלים הסכמה מעיקרא לשיטת הסוברים דהיכא דחזינן דלא פשט הגזירות הב"ד ברוב ישראל התקנה בטלת והרי עינינו רואות כי ידוע ומפורסם שבכל מלכות קיר"ה ושארי המדינות הסמוכים למדינת גאליציע לא החזיקו בגזירה הנ"ל וקנו מן כל הבא בידם באין מעצור מדפוס חדשה. והמדפיס הראשון צעק והרים בקול תרועות ולא נענה

ובישוב דעת הגאונים במה שהי' ביניהם פשוט כביעותא בכותחא להחליט שאף תוך זמן החרם ליכא איסור כשכבר מכר המדפיס הראשון הספרים צ"ל דהכי קים להו שהסכמות אף שנעשה לזמן מוגבל אינם אלא על הסגת גבול וגרם היזק כמש"כ לעיל משא"כ כשכבר מכר הספרים כמו כן אין האיסור חרם בכלות הזמן החרם אף שלא עלתה לו למדפיס הראשון למכור ספריו בתוך הזמן והוי כאלו הותנה בהדי' בהסכמה ובחרם דמתוך הזמן ובעוד שלא מכר ספריו יהיה החרם חל שלא יסיג גבולו וינצל מן ההיזק ולא אחר שמכר ספריו ולא אחר הזמן ומצד זה הזמן לגריעותא להמדפיס הראשון ולא לטובתו שיהי' החרם גם על אחר מכירת ספריו כי בכה"ג דליכא צורך ותיקון וסייג אין בכח מנין זה אף שהם גאונים מפורסמים לאסור ולהטיל גודא וחרמות ושמחות על כל ישראל שלא במקומות ממשלתם ומה שנהרא ונהרא ופשטי' להחזיק לאיסור