עטרת חכמים חלק א מד

הבהמה של ישראל כו' וחילוק זה אי' נמי בנ"ד כו' עכ"ל מהרא"י. הרי שהשיב מהרא"י לדחות מה שצידד השואל לומר דכיון שהנכרי יכול להחזיק בוולדות באלמות הוי כתפיסת יד נכרי ופטור מבכורה דז"א דאף את"ל שגבי קבלת נכסי צ"ב ואין ביד הנכרי לתפוס כ"א בגזל מעכו"ם מיקרי תפיסת יד הנכרי מ"מ אין ללמוד משם רק היכא שגוף הבהמה היתה תחלה של הנכרי ומבהמתו באו הוולדות משא"כ במעשה של השואל שהבהמה היתה של ישראל רק שבכח הנכרי לתפוס בוולדות דרך אלמות כה"ג לא מיקרי יד נכרי באמצע וחייבת בבכורה וכ"כ הי' שורת הדין במעשה דבשאלה שבצ"צ סי' ס"ב שהבהמה היתה של ישראל ובדין לא היתה קנוי' להנכרי אף שנתן לו הנכרי דראהן שני טאליר אלא מפני שהנכרי ההוא הי' שופט באותו כפר והי' בכחו לתפוס באלמות אותו הבהמה בכה"ג לא מיקרי תפיסת יד נכרי הרי שבצ"צ הביא מדברי מהרא"י תיובתא לנפשו ולא שת לבו מה שסיים מהרא"י בזה"ל וחילוק זה אי' נמי בנ"ד עכ"ל והרי כ"כ איתא חילוק זה במעשה של הצ"צ שאין לדמותו למקבל נכסי צ"ב דשם היתה הבהמה של הנכרי ובמעשה דצ"צ היתה של ישראל אגב אמינא עוד שמה שכ' הצ"צ בזה"ל והן אמת שלא נמצא בתוס', שלנו בא"נ בסוגי' דהתם שיהי' מהני צד זכות של נכרי באת"ל בגזל כאשר כתב מהרא"י בשמם אפשר דכך הי' כתוב בתוס' שלפניו עכ"ל הצ"צ ולבי אומר לי שלא היה לפני מהרא"י שינוי גי' בתוס' ויעוין בתה"ד סי' של"ט שהביא על ענין אחר דברי התוס' אלו כפי התוס' שלפנינו וכאן הוסיף מהרא"י דברים אלו באת"ל בגזל והיה כוונתו בזה להשיב להשואל לפי שיטתו שהי' נדמה לשואל שנכסי צ"ב אין להנכרי שום זכות לתפוס בוולדות דרך גזילה ע"כ חשב לצדד לפטור מבכורה במעשה דשאלתו שלא הי' לנכרי חלק בוולדות כי לא הבטיח בעד שכרו רק מעות רק הנכרי רצה באלמות להחזיק על שכרו מהוולדות וסבר השואל לדמותו לנכסי צ"ב דגם היכא שאין להנכרי זכות כ"א דרך אלמות מ"מ מיקרי יד נכרי באמצע לפטור מבכורה ע"ז השיב לו מהרא"י דאף באת"ל דגם בגזל מיקרי תפיסת יד ז"א אלא היכא דגוף הפרה הוא של עכו"ם ומכוון בזה יפה בלשונו של מהרא"י מ"ש באת"ל שכך סגנון הלשון בהתווכחות הנשאל עם השואל ואם כדעת הצ"צ שזה העתיק מהרא"י מלשון התוס' שהי' לפניו האיך יתכן בלשון הפוס' באת"ל הכי הו"ל לומר שיהי' צד זכות לנכרי אם ירצה לתפוס בגזל וכיון שכן פשוט לומר שלפי האמת אף היכא דבהמה של עכו"ם כשאין לו זכות בוולדות כ"א דרך גזל לא מיקרי יד נכרי באמצע ולרווחא דמילתא השיב מהרא"י להשואל שאף את"ל שגם הזכות ע"י אלמות וגזל מיקרי תפיסת יד מ"מ במעשה דשאלתו שהיתה הבהמה של ישראל לא מיקרי תפיסת יד וכיון שבאמת לא נמצא כלל בתוס' שלפנינו לא בא"נ ולא בפסחי' סברא כזו שע"י אלמות וגזל יהי' נחשב לתפיסת יד לפטור מהבכורה. גם מדברי מהרא"י אין רמז שהודה להשואל שנכון לדינא לומר סברא כזו בודאי חלילה לנו להורות בסברא כזו שמתנגדת להשכל קולא להפקיע קדושת בכורה ומדברי תשובת הרמב"ן שהבאתי לעיל מוכח להדיא דאף היכא שהפרה עודנה ברשות עכו"ם והישראל נתן דמיו להנכרי דלמ"ד דמדאור' קנה הישראל מהנכרי בכסף חייב בבכורה אף היכא שמנהג הנכרי שלא לקנות רק במשיכה והרי בגוונא כזו ביד הנכרי לבטל המקח ולהחזיק עצמו הפרה כפי דיניהם עכ"ז לא נפקע מבכורה וכ"ש היכא שאין לעכו"ם שום זכות רק דרך אלמות וגזל ולשיטת הרמב"ן צ"ל דגבי מקבל נכסי צ"ב הי' כן שנהג הדין לפי המנהג והתנאי בין הנותן להמקבל שאם אין המקבל מסלק בדמים ביד הנותן לתפוס הוולדות והמה שלו וע"כ פטורי' מבכורה

שוב עיינתי בשו"ת מ"ב סי' ל"ה הגם שנדמה לו כמו להצ"צ שהי' לפני מהרא"י הגי' בתוס' ואת"ל בגזל עכ"ז מסיק דלא אשכחן התם דמיקרי יד נכרי באמצע אלא היכא דמצי הנכרי לסלקו בזוזי מצד הדין ולא מצד גזל ואלמות. אף היכא דהפרה היתה תחלה של נכרי גם מה שהעלה הצ"צ בשו"ת סי' ס"ד דהיכא שהפרה של ישראל משועבדת לנכרי על מעותיו ויש לו דין קדימה נגד שארי ב"ח לגבות מאותו פרה הוי כיד נכרי באמצע לפטור מבכורה תמוה מאד הרי מצאתי בחידושי הריטב"א מס' ב"מ דף ע"א מובא גם באס"ז שכ' דאם ישראל עשה עדר שלו אפותיקי לנכרי לא מיקרי תפיסת יד נכרי עי"ז לפטור מבכורה דשיעבוד לא הוי קנין ומלבד כל הנ"ל יש עוד לפקפק הרבה בפלפולו של הצ"צ בסימני' הנ"ל ולא הייתי נחית להעלות דברי הנ"ל בכתב לגלות מפני היראה שלא יעלה בדעת איזה מורה במעשה של השואל תלמודי לצדד להקל דהוי כתפיסת יד נכרי בפרה שקנה ראשונה בצד שיעבוד שהי' לנכרי עליו על העמדה לידו פרה שני' כי לא ביטל הנכרי מקחו מפרה הראשונה כ"א על דרך שתהא ספרה השני' קנוי' לו

אמנם אף אם הי' נראים כל דברי הצ"צ בסימני' הנ"ל נכונים ומתוקנים להלכה ולמעשה בלי שום פקפוק פכ"ז אין מהם צידוד קולא במעשה דשואל הנ"ל וכבר נהרא ונהרא ופשטי' בהסכמת הרבה גדולי מחברי שו"ת ומהם הצ"צ בעצמו שאם לא הי' רק קנין מעות לא מופקע מספק בכורה א"כ אף אם לא הי' הנכרי מרוצה על ביטול קנייתו במעות של פרה ראשונה הי' ולדה ספק בכור דדעת הר"ת והרבה מקדמוני' דמעות אינם קונות בנכרי וגם אין להלוקח נכרי שום שעבוד על הפרה במעותיו שנתן דרך קנין על הפרה כאשר ביאר הצ"צ בעצמו בסי' ס"ד ולבי לא הולך להקל אף בגוונא שיש קנין כסף להנכרי אחרי שנראה מדברי הש"ע בכמה מקומות. שקבע להלכה כדעת הר"ת שאין קנין לנכרי רק במשיכה וכר"י ומדברי חידושי הרשב"א במס' חולין שהבאתי לעיל מבואר שכן גם דעתו ודעת הרמב"ן שם. וכ"כ דעת הריטב"א בחידושיו במס' ע"ז דף ע"א וגם מזה העלים הפמ"א עיניו והתאמץ לדחות דברי השער אפרים שבסימן ע"ט שכ' שרבים מקדמונים קאי בשיטת הר"ת ומה שהביא הפמ"א ושארי חכמים לראי' לדבריהם מדברי הש"ע ביו"ד סי' קל"ב סעיף ב' שאם הישראל קבל מעות בעד היין קודם שלקח הנכרי יין לרשותו לא מיקרי דמי יי"נ מזה מוכח דדעת הש"ע כדעת רש"י דמעות קונות בנכרי יש לדחות לפי המבואר עוד מדברי הרמב"ן בתשובתיו הנ"ל סי' רכ"ה דאף דלענין חיוב בכורה או פטור בכורה ליכא נ"מ בקנין סטומתא ואזלינן בתר דין תורה. מ"מ לענין יי"נ מועיל סטומתא וסברתו בזה דכיון היכא שהנכרי קונה במעות לפי מנהגם וגם כשבא לדין ישראל מחייבי' אותו להחזיק המקח ואינו יכול לתבוע חזרת המקח לא בדיניהם ולא בדינינו שייך המעות להישראל מיד שמקבלם מן הנכרי ויד הישראל שהמעות כבר בידו על העליונה וא"כ י"ל דבזמן הש"ע כבר נתפשט מנהג דיניהם שאין ביד הקונה במעות לחזור במקחו לתבוע מעותיו בחזרה וכן כבר פשט מנהג זה בנכרים גם בזמן הרמב"ן כאשר כ' להדי' בסי' הנ"ל ע"כ ליכא בכה"ג משום לתא דדמי יי"נ ומדברי תשובת הרמ"ה בסי' פ"ז הנ"ל ליכא סתירה לזה דהוא לא כתב רק לפי מנהג הנכרים שהי' בזמנו במקום מעשה דשאלתו דיד בעל המעות על העליונה ואפשר כוונתו שהמקבל המעות הי' יכול לחזור היותו מוחזק עדיין בסחורתו אבל הלוקח שנותן מעות לא הי' יכול לחזור לתבוע החזרת מעותיו. ואם כן הוא א"ש דברי הש"ע ביו"ד שכ' צריך ליקח הדמים ואח"כ ימדוד דלכאורה נראה לדעתו ראי' לזה דאם כוונת הש"ע מצד קנין בכסף לפי דעת רש"י למה כ' סתם צריך ליקח הדמים דמשמעותו דצריך לקבל כל דמי המקח תיפוק לי' דהא לקנין במעות די אף בפרוטה אחת והמותר יושאר בהלוואה א"ו כמש"כ דקנין כסף ליכא בנכרי ורק מצד מנהגא ולפי מנהגם אם לא הי' מסלק הנכרי כל דמי היין הי' בידו לחזור מהמקח ולהפסיד מקצת המעות שהגיע ליד הישראל כדרך הנותן מקצת דמים ובדרך פלפול הרחבתי בזה על קושי' התוס' בד"ה שקולי זוזי והעליתי ישוב גם מה שקשה לכאורה שם למה אמר רב ואי לא נקוטי בהדייהו זוזי אוזפינהו והדר שקלי מנייהו ע"כ וצ"ב דהא לקנין כסף די אף בפרוטה אחת לשם פרעון מקצת דמי המקח ואכ"מ להאריך בזה

ומ"ש עוד לצדד היתר על פי דברי בן המחבר צ"צ בהגהותיו לסי' ס"א די"ל דהוי כאלו הקנה להנכרי גם המקום שהפרה עומדת שם ע"כ מלבד שדברי הג"ה הנ"ל אינה מתקבלת על הדעת. כבר נדחה דבריו בתשובת מגדולי הדור ובפרט בספר גור ארי' יהודא הלא בגוונא דידן ומכירת הפרה לא היתה לצורך פטור הילד מבכורה ולמה הי' אז למוכר ישראל להקנות לו המקום ובאיזה קני' הי' בידו להקנות להנכרי מקום הא לא לקח אף פרוטה אחת להקנות מחמתו מקום בחצירו ומבלעדי כל זאת אתפלא מאד מי נתן רשות להמציא דברים אשר לא שערום אבותינו להקל באיסור קדושת בכורה שהחמירו בו קדמונינו לאסור בספיקות בכורה אף במקום שיש כמה ספיקות כמ"ש בפסקי מהרא"י בסי' קס"א ופסק זה אישתמטי' לשעתא מהגאון ש"א בסי' ע"ט שרצה לצדד להקל היכא דאיכא ס"ס דפלוגתא אף רק במחלוקת הפוסקים הן אמת שהטעם שכ' שם מהרא"י שלכך החמירו בספיקת בכור משום שהוא איסור כרת אינו מוכן דא"כ עכ"פ נתיר בספק בכור דהיינו שאינו ידוע אם כבר בכרה הפרה או לא ונוסף ע"ז עוד ספק דפלוגתא בדיני קני' אם היא של ישראל או של נכרי אמאי לא מתירין עכ"פ הטלת מום ע"י אמירה לנכרי שאין בזה לתא דכרת ולא איסור דאורייתא ע"ק מ"ש בכור משארי איסורי כרת דמועיל ס"ס וספק במקום חזקה לא הוי הכא לפ"ד התוס' במס' חולין דף קי"א ע"ב ובתוס' מס' בכורות דף כ' דספק בכור אין לומר להעמיד על החזקה שלא ילדה הפרה דאדרבא העמיד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה ביותר קשה לפי דברי הפוס' במס' ע"ז דף י"ג ע"ב ד"ה ונשחטי מישחט בשם הר"י דבזה"ז ליכא חיוב ש"ח כיון שאינו ראוי לבוא לפתח אוהל מועד ובמק"א